25/12/2025
הייתי מורה מתחילה וקיבלתי טלפון ממורה ותיקה שאני מעריכה מאוד.
אני זוכרת איפה הייתי, באוטו, וכמה התרגשתי מהצעתה להחליפה.
כך התחלתי ללמד יוגה בהתנדבות.
זאת היתה קבוצה של מחלימות מסרטן במתנס בית פוזנק שבעפולה עלית.
בהתחלה חששתי ולא ידעתי למה לצפות.
אני חושבת שהיא אמרה לי שלא מדברים על המחלה, על המכאובים, על ההתמודדות.
ושאלמד ברכות ובהקשבה. הקבוצה מגוונת.
וזה מה שעשיתי, וזה רק הלך והשתכלל.
היום נפרדתי מהקבוצה, טוב – רק מחלקן, כי תמיד כמה לא מצליחות להגיע.
אני מרגישה הוקרת תודה ענקית על הזכות לפגוש את הנשים האמיצות האלו פעם בשבוע.
לנשום יחד, ולהניע את הגוף.
למדתי מהן, כמו שאני לומדת מכל תלמיד, כי הלימוד הוא תמיד הדדי.
ועוד - ספגתי שם הרבה תעצומות נפש, ואורך רוח.
השהיה במחיצתן היתה זכות עבורי.
חוסר הביטחון שהיה מנת חלקי כל חיי – מתפוגג כשאני מלמדת יוגה.
אין לי הסבר באמת - זה פשוט הדבר שמרגיש לי הכי טבעי לי בעולם.
זה יוצא מתוך הגוף בהרמוניה, כל פעם קצת אחרת.
היוגה היא הוליסטית, ספונטנית ומותאמת לעכשיו, לאנרגיה, ולמי שעומד מולי.
עם ילדים, עם מבוגרים, עם העשב – עם כל מי שמוכן לתרגל יוגה.
