16/10/2019
אין תינוק בלי אימא ואין אימא בלי מסך.
לאחרונה פורסם כי איגוד הנוירולוגים והפסיכיאטרים האמריקאי ממליץ לאימהות להמעיט בשימוש במסך בזמן ההנקה. הסיבה (מלבד כמובן החשש מקרינה) היתה שמחקרים הראו שאימהות שמניקות ומביטות במסך הפחיתו בצורה דרמטית את כמות המבטים וקשר העין שהן הפנו לתינוק.
כן כן, מבט, וקשר עין.
אז מה יש בו בקשר העין שהוא כזה דרמטי? האמת יש בו הרבה, בחרתי להביא מספר נקודות שנראות לי חשובות להזכיר בהקשר הזה. בטוח שלא הקפתי את כל הנושאים, אלא רק את אלו שנראו לי חשובים. אם יש עוד נושאים שחשובים לדעתכם בהקשר זה, כתבו בתגובות.
מילה נוספת כהקדמה... המעבר לאימהות הוא מעבר מורכב וקשה, ואימהות בין אם ותיקות או בתחילת הדרך צריכות גם זמן לעצמן, או אל מול המסך שלהן. אז הכוונה בדברים הבאים היא לא לעורר רגשות אשם, אלא רק לאפשר להרהר בעוד אפשרויות של התנהגויות.
קשר העין הוא אחד מהתנהגויות התקשורת הבלתי מילולית המשמעותיות ביותר בקשר הבין אישי ובחוויה האנושית. אנשים מאוהבים נוטים להתבונן בעיניהם של האהוב במשך זמן ארוך, שירי אהבה רבים מתארים את עיני האהוב או אהובה. בניגוד לכך, כאשר אדם שאני מכיר אינו יוצר איתי קשר עין, אני עשוי לחשוב שהוא כועס עלי או מתעלם ממני.
העדר קשר עין בינקות ובילדות המוקדמת הוא מבין הסממנים הראשונים להפרעות התפתחותיות ורגשיות משמעותיות.
עבור התינוק, המבט של האם הינו כמו קרן שמש עבור צמח ביום סגריר. כלומר, יש בכוחו לגדל, להצמיח ולפתח. התינוק נולד עם נטייה גנטית לחפש את הפנים האנושיות, ואת פניה של האם במיוחד. כאשר הוא פוגש את מבטה, הדבר מעורר אותו לנסות ליצור קשר באמצעות חיוך והשמעת קולות. זהו התחלתו של שיח. המבט האוהב של האם ביחד עם תגובה מילולית מעודד את התינוק להמשיך בתקשורת וקשר – דבר שכמובן מעודד אותו להתפתח בכיוון חיובי לקראת שימוש בשפה. כמו כן, צצים הניצנים הראשונים להבנה שהתינוק עצמו יכול להשפיע על העולם החברתי והבין אישי שלו. בהמשך התינוק ילמד כי קשר עין מסמן גם היכן מתחילה אינטראקציה והיכן היא מסתיימת. כאשר אימא מסיטה את המבט, התינוק מבין שהאינטראקציה הסתיימה. אם אימא הסיטה את המבט פעמים רבות, מהר מידי (נניח כי קיבלה SMS) - התינוק מתנסה באינטראקציות קצרות, דבר שמשפיע גם על מעגלי התקשורת והקשב, שעשויות להיות קצרות מידי הן בחוויה והן מבחינת היכולת להאריך קשב ותקשורת (חשוב לציין כי תינוקות גם תינוקות רכים משתמשים בהסטת המבט כדרך לווסת את האינטראקציה עם האם באופן יזום).
תינוקות רכים נוטים לדבר גם עם המובייל, הכרית והתמונות שבספר, אולם כל אלו חפצים דוממים שאינם משיבים בתגובה, וכך התינוק לומד להבחין בין אינטראקציה אנושית לבין העולם הדומם. בהתפתחות תקינה, נרצה לראות העדפה לעולם האנושי.
במהלך ההנקה ולאחריה בזמן הערנות השקטה של התינוק, הוא לרוב מושיט ידיים לכיוון פניה של האם. כאשר האם מתבוננת בו ומגיבה לכך באמצעות נשיקות או התייחסות מילולית אינטואיטיבית כגון "של מי היד המתוקה הזו" התינוק לומד גם לחוש את גופו, היכן הוא מתחיל והיכן הוא נגמר.
לבסוף, דרך המבט האוהב והמתפעל של האם – התינוק רואה את עצמו בעיניה. וכך התינוק שנשקף אליו הוא אהוב, וראוי לאהבה. את המבט הזה, ואת החוויה של היותו ראוי לאהבה התינוק מפנים. האהבה הזו שומרת על התינוק עוזרת לו לפתח תחושת מסוגלות ותחושה של ערך עצמי, ובעיקר תחושה שהוא ראוי לאהבה. כלומר בעתיד הוא יבחר (כנראה) קשרים בין אישיים שבהם הוא ישחזר את הקשר הראשון ויחפש אדם שיגרום לו לחזור ולחוש אהוב וראוי.
תינוק שמביט בעיני אימו ורואה את המסך... מפנים ש... המסך הוא דבר חשוב וראוי לאהבה....
***
וכמה מילים גם על טיפול. חלק גדול מן הידע שקשור באימהות ותינוקות מיושם גם בטיפול. ואכן המבט הינה תימה מרכזית גם בטיפול פסיכותרפיה. איזה מבט המטופל חווה והפנים? אוהב? מפוחד? חודרני? כועס? משפיל? ביקורתי? לאיזה מבט המטופל זקוק מאיתנו? המבט הזה, שעשוי להשתנות ברגעים שונים בטיפול או במהלך פגישה יקבע פעמים רבות את טיב הטיפול. האם הצלחנו כמטפלים לעזור למטופל להבין את עצמו טוב יותר, להרגיש קומפטנטי יותר, מוצף פחות, אינטגרטיבי יותר?
בטיפול ננסה פעמים רבות לעזור למטופל להתבונן על עצמו ועל הסובבים אותו במבטים מגוונים, חומלים יותר, רחבים יותר, שלוקחים בחשבון את עצמו ואת האחר.
בשביל להצליח לעשות זאת טוב זה גם המטפל זקוק לעיניים חומלות שמתבוננות על המטופל שלו ועל עצמו.
תהל שטיין להד, פסיכולוגית התפתחותית.
איילת השחר
tahelistein@gmail.com
(תמונה: doodlediaryofanewmum)
