08/08/2023
מורן הגיעה בשבוע 39.
יש לה בת, בת שנתיים וחצי שנולדה אחרי זירוז בלידה רגילה אבל אחרי הלידה היו סיבוכים עם השיליה.
כך שהיא הגיעה מודאגת ומתוחה, לא רוצה לקבל זירוז שוב, מקוה שהפעם אחרי הלידה לא יהיו סיבוכים ובתיקווה שהפעם הלידה תהיה יותר נעימה.
היא סבלה מכאבים באזור המיפשעות והגב שהעירו אותה בלילה ודאגה מנוכחות הסבתא שתגיע אחרי הלידה.
אפשר היה להרגיש את הדאגה.
כמעט תמיד במיפגשים שלי עם מטופלות שאוטוטו עומדות ללדת, אני מרגישה בחדר את החשש וגם את התקווה שהכל יעבור בשלום🍀
זה טבעי.
מורן נשכבה על הצד, נתמכת בכריות בדיוק כמו שהיה לה נוח.
בדקתי דופק והסתכלתי על הלשון והבנתי שהגוף במצב טוב, עם כוחות 'להביא את הלידה', היו שרירים תפוסים באגן ובעיקר היתה דאגה.
מיקמתי מחטים שמרגיעות את הנפש, פותחות את הנשימה, משחררות את הסרעפת, מרככות את צוואר הרחם ותומכות בהכנת הגוף לקראת הלידה.
בשלב הזה אני תמיד אוהבת לשלב מגע ושיאצו על הגב והאגן.
תוך כדי הטיפול גם קצת דיברנו, לאט לאט היא פרמה את קשר הדאגות והצלחנו להבין מה הכי מדאיג אותה.
היא נירגעה, ולאט לאט הרגשתי שהנינוחות מתמקמת אצלה באופן הכי נכון.
💙
שלחתי אותה הביתה עם מדבקה על האוזן שמרגיעה את הנפש, עם תרגיל עדין לשחרור שרירים ותרגיל כתיבה מיוחד. קבענו להיפגש תוך 4 ימים.
היא חזרה ודיווחה שהכאבים באגן נעלמו והיא ישנה הרבה יותר טוב. את תרגיל הכתיבה ביצעה ואף ציינה שבקלות...
כשהגעתי אליה לביקור בית אחרי שבועיים, היא סיפרה לי שעברה לידה נפלאה בדיוק כמו שהיא זימנה! הרגישה טוב, נעזרה ביועצת הנקה שהמלצתי לה והיתה מאושרת!
וביקור חמותה לאחר הלידה? כבר לא היה עניין בכלל... 🐣
