בֵּאָטריס אהרונוביץ' - לחיות עם עצמי בשלום

09/07/2020

שמעתם פעם על עגבניות שמטפלות בעגבניות?

אם לא, מזמינה אתכם לקרוא את ספרו של אושו, "מעבר לגבולות השכל". בספר הזה הוא מציג טיעון משכנע ביותר על כך שפסיכולוגים לא יכולים באמת לטפל באנשים, כי הם בעצמם לא פתרו כל מיני עניינים עם עצמם, ולכן הם משולים לעגבניות שמנסות לטפל בעגבניות.

כשקראתי את הספר הייתי כבר פסיכולוגית והפרק הזה טלטל אותי. לא יכולתי אלא להסכים עמו. הוא פגש מקום בתוכי שבו שפטתי את עצמי לחומרה על כל מיני דברים בהם לא עמדתי בקריטריונים שהצבתי לעצמי. מה שהוביל אותי למחשבה שליוותה אותי במשך שנים, של "איך אני יכולה לעזור למישהו בנושא X אם אצלי בעצמי הנושא הזה עדיין לא פתור?"...

במשך שנים התשובה לשאלה הזו הייתה "אני לא יכולה" ולכן גם אם רציתי ללכת בכל מיני כיוונים, לא הלכתי בהם. גם אם היו לי רעיונות טובים, גם אם היה לי ברור שהדברים שאני אומרת הם נכונים ויכולים לעזור, אם לא הצלחתי ליישם אותם בעצמי, בחיים שלי, אז או שלא הצעתי אותם לאחרים, או שהצעתי אותם בהסתייגות... בנוסף התלוו לכך רגשות אשם ואף הלקאה עצמית על כך שאני לא מספיק...

במקביל, כמובן שעבדתי על עצמי ללא הרף וניסיתי "לפתור" את מה שהטריד אותי, אך נושאים לא פתורים הם נושאים, ובכן, מורכבים...

מים רבים זרמו מאז בנהר.

האם פתרתי הכל? ממש לא. האם פתרתי חלק? כן, בהחלט.

האם אנחנו יכולים אי פעם "לפתור" לחלוטין נושא מסוים? שאלה מצוינת.
כל עוד אנחנו פה בגוף פיזי, עלי אדמות, ולא הגענו ל"הארה", אני לא בטוחה שזה אפשרי. ולקח לי הרבה שנים להיפתח לאפשרות שאולי זה בסדר לא להיות מישהי ש"פתרה" את הנושאים בחייה אלא מישהי שנמצאת בדרך ומושיטה יד לשותפים למסע.

האם זה אומר שאין לי מה להציע?

הרי עברתי כברת דרך וצברתי ניסיון ולמידה. וגם אם לא פתרתי, אולי אני בכל זאת מתקדמת יותר בדבר מסוים וכן יכולה לסייע לאחרים שנמצאים בשלבים מוקדמים יותר.

וכל עוד אני מחכה שזה ייפתר לחלוטין, הזמן עובר... והחיים חולפים. והרי יש אפשרות שאותו דבר לא ייפתר לעולם. ואז מה?

חלק מהמסע האישי שלי הוא בדיוק זה - להסכים שלמרות שעוד לא פתרתי הכל, למרות שיש לי קשיים ואתגרים משלי ואני רחוקה מלהיות מושלמת, בכל זאת יש ערך למה שיש לי להציע.

בואו, נכין אחלה סלט עגבניות :)

25/06/2020

אהלן חברים.

השבוע העליתי ליוטיוב סרטון על פרפקציוניזם.

רבים מאיתנו חושבים בטעות שאנחנו לא פרפקציוניסטים, כי התוצאות שלנו רחוקות מלהיות מושלמות.

רק שזו לא האינדיקציה. השאלה היא,
האם יש לכם חשש משתק מכישלונות וטעויות?
קושי לקבל החלטות? (חיפוש מתמיד אחר ההחלטה הכי "נכונה" ו"מדויקת"?)
אתם משקיעים אנרגיה מוגזמת בכל דבר, תוך ניסיון לעשות אותו על הצד הכי טוב שאפשר?
ואם אתם לא מצליחים, האם זה מערער את הדימוי העצמי שלכם?

אם עניתם בחיוב, יכול להיות שאתם חיוביים לפרפקציוניזם... (קטלני יותר מקורונה...!)

מה לעשות?
מוזמנים לצפות בסרטון הלא-מושלם שלי :)
(שאורכו חצי שעה).

https://www.youtube.com/watch?v=ndgpswE8b5Y&t=1099s

מהו פרפקציוניזם ומה אפשר לעשות בנדון? על כך ועוד בסרטון הממש לא מושלם שלפניכם... :) הקרדיט על המשפט בסוף הסרטון: ארנינה קשתן, מורתי האהובה לתקשורת מקרבת ולחי...

06/06/2020

הפוסט הבא מיועד לנשים, אבל הגברים מוזמנים בשמחה לשתף :) (אולי בעתיד אפתח גם קבוצה לגברים אם יהיה ביקוש, אחרי הכל יש גם גברים פרפקציוניסטים ;) )

נמאס לך להתלבט?!

אם כל החלטה שלך הופכת לסאגה אינסופית של התלבטויות,
אם את לא בטוחה מה הדבר הכי "נכון"
או הכי "מדויק"
אם את משפרת כל דבר שאת עובדת עליו
בלי סוף
ממשיכה לתקן ולשנות
כי זה עדיין לא מספיק טוב,
אז יכול מאוד להיות שאת...
פרפקציוניסטית!

אם את רוצה להמשיך לבזבז זמן ואנרגיה ולטחון לעצמך את המוח – סבבה.
אבל אם את רוצה להתקדם בחיים, להיפרד מהביקורת האינסופית ולקבל את עצמך,
את מוזמנת להצטרף לקבוצת הווצאפ שפתחתי
(מו)שלמות כפי שאנחנו
בקבוצה אתן כלים וטיפים שתוכלי מיד ליישם ולתרגל:
איך להתגבר על הפרפקציוניזם הזה
אחת ולתמיד,
איך לקבל החלטות מהר יותר ולקבל את עצמך כמו שאת
(כי את כבר שלמה!)

מוזמנת באהבה רבה להצטרף ולשתף חברות:
https://chat.whatsapp.com/GG2ZWaDfYO02jL3uOpxHIe

WhatsApp Group Invite

07/05/2020

ימי הקורונה מאחורינו?

אולי.

יש תנועה הדרגתית של חזרה לשגרה, אבל לא אצל כולם. אני, למשל, עדיין לא בשגרה. לא יודעת אם בכלל אחזור למה שהיה קודם, לא בטוחה שזה אפשרי ולחלק מהדברים אני גם לא בטוחה שאני רוצה.

התקופה הזו אתגרה אותי (ועדיין מאתגרת) בדרכים רבות. אבל למרות כל האתגרים, יש דברים שהתרגלתי אליהם, גם אם הם היו מאוד קשים ולא נעימים בהתחלה.

והאמת היא, שבדיוק אתמול תרגמתי מאמר שבו דיברה הכותבת על כך שהנטייה האנושית לאדפטציה היא דבר נפלא ופחות נפלא בו-זמנית. כי אנחנו מסוגלים להתרגל כמעט לכל דבר. גם לבדידות, גם לחוסר, גם לוויתור, גם לכאב... וכמובן, גם לדברים טובים אנחנו מתרגלים. אולי אפילו יותר מדי מהר.

אז אני רוצה לשאול אתכם – למה התרגלתם בתקופה הזו, שאתם בעצם לא רוצים להתרגל אליו?

אולי התרגלתם לחיות עם החרדה?

אולי התרגלתם לנקוט בדרכים שונות ובאמצעים שונים כדי להגן על עצמכם – לא רק מרחק פיזי אלא אולי גם מרחק רגשי?

אולי התרגלתם להקשיב החוצה במקום פנימה?

מזמינה אתכם רגע לבדוק מהו הדבר.

מצאתם?

בזמן הקורונה הוצאתי מיני-קורס דיגיטלי חינמי שעוזר לשיפור תחושת הביטחון בעולם. הקורס, שנמשך בסך הכל כשעה, מלווה אתכם בתהליך הנטרול של 3 אמונות שגורמות לחוויה של חרדה וחוסר ביטחון בעולם: "העולם הוא מקום מסוכן", "אני לא מוגן" ו"אני חלש".

אז אם אתם מרגישים שהחרדה הפכה להיות בת-בית קבועה בנפשכם, שהמון אנרגיה נשאבת מכם ומופנית כדי להיזהר, להישמר ולהגן על עצמכם – זה הקורס בשבילכם!

כאן נרשמים: https://annabel.ravpage.co.il/feelingsafe

ואם התרגלתם למשהו אחר שאתם לא רוצים להמשיך בו, מוזמנים לדבר איתי וביחד נשחרר את המטענים שמשאירים אותו שם.

מפגשים בכרכור ואונליין

05/03/2020

"עקשען!" הייתה אמא כועסת עליי. היא אמרה את המילה ביידיש, אבל אני הבנתי מצוין – אמא כעסה שאני מתעקשת.

כשהיא הייתה במצב רוח טוב ומרוצה מיכולת ההתמדה שלי (מה שלא קרה הרבה), היא קראה לי בחיבה "שוֹריצה" (אני מזל שור).

בעיני עצמי בכלל לא חשבתי שאני עקשנית. הייתי פחות או יותר הילדה הכי טובה בעולם. אינספור פעמים ויתרתי והתפשרתי, אפילו יותר מדי...

היום, במבט לאחור, אני יכולה לראות את המקומות בהם אני מתעקשת. לרוב מדובר בדברים שאני רוצה לשנות, בעצמי או בחיים שלי.

וההתעקשות הזו היא סוג של מלחמה. כרוך בה המון מאמץ. אני משקיעה המון אנרגיה בניסיונות לשנות – אני חושבת על זה, וקוראת ספרים שיעזרו לי לשנות את זה, וקוראת על שיטות טיפול, והולכת לקורסים, ולסדנאות ולטיפולים. נלחמת ונלחמת ונלחמת...

האמת?

עייפתי.

פשוט אין לי כוח יותר להילחם.

כל הניסיונות האלה להפוך להיות אדם טוב יותר, אמא טובה יותר, מטפלת טובה יותר, בריאה יותר, רזה יותר, מודעת יותר, מצליחה יותר, משהו יותר – התישו אותי לחלוטין.

וכל המרדף האינסופי הזה אחרי הזנב של עצמי מבוסס למעשה על תפיסה שאומרת שאיך שאני זה לא מספיק טוב... ושאם רק אהיה _____ (השלימו את החסר) יותר, אז אהיה מאושרת!

(נראה לי שכל הפרסומות בעולם מבוססות על זה).

אז כאמור, נמאס לי לרדוף אחרי הזנב של עצמי. זה מעייף, מתיש, ולא מוביל לשום מקום.

למה צריך לשפר משהו? למה אי אפשר פשוט להיות?

ואולי בכל זאת אפשר?

להרפות.

להניח.

לנשום.

להאט.

בלי לנסות לשנות שום דבר, בלי לנסות לשפר.

פשוט להיות.

מהפכני, נכון?!

אני לגמרי הולכת לנסות את זה. מי מצטרף אליי?

(התמונה היא כרגע רק בפנטזיה, אבל מי יודע, אולי בעתיד...)

20/02/2020

הידעתם שפעמים רבות מה שעוצר אותנו בחיים הן האמונות המגבילות שלנו?

הידעתם שהאמונות המגבילות שלנו הן לרוב שקופות כך שאנחנו כלל לא מודעים אליהן?

רק שזה שאנחנו לא שמים לב אליהן לא אומר שהן לא שם ולא משפיעות...

הן משפיעות על המחשבות שלנו.

הן משפיעות על הרגשות שלנו.

הן משפיעות על המוטיבציה, ההתנהגות – כמעט על כל דבר!

הניסיון שלי מלמד שכל עוד לא התייחסנו לשורש הבעיה - כל עוד לא טיפלנו בו – שום דבר לא ישתנה, לא משנה כמה נתאמץ, ננסה לחשוב חיובי או נדבר על זה.

במשך שנים חיפשתי איך להגיע לשורש הבעיה.

גם כשזיהיתי את האמונות המגבילות שהיו שם, לא מצאתי דרך יעילה לטפל בהן. כל הדרכים שניסיתי הציעו פתרון זמני במקרה הטוב או לא יעיל במקרה הפחות טוב.

זה היה כמו לנסות לשים תחבושת נקייה על פצע מזוהם ולצפות שהוא יבריא...

כמעט התייאשתי...

אפילו די ויתרתי...

ואז, באופן מפתיע, הגיע התשובה!

מצאתי דרך שעובדת, שמבטלת את האמונות המגבילות וגורמת למטען הרגשי המתלווה אליהן פשוט להתפוגג.

בהתחלה היה לי קשה להאמין. אחרי שנים של ניסיונות שלא נשאו פרי, אפשר להבין, לא?

אבל אחרי שבדקתי שוב ושוב, ניסיתי על עצמי ועל עוד אנשים, נוכחתי לדעת – שזה עובד!

אפשר לנטרל את האמונות שמגבילות אותנו ולשנות באופן מהותי את ההרגשה וההתנהגות שלנו.

סילוק האמונות המגבילות יביא באופן טבעי וללא מאמץ לתנועה בכיוון של התפתחות, צמיחה, שיפור בהרגשה, שינוי בהתנהגות ועוד ועוד.

אם היו לכם מקלות בגלגלים ואז הייתם מוציאים אותם – מה היה קורה לדעתכם?

נכון מאוד, הייתם מתחילים לנסוע בקלות!

אז אם נמאס לכם לעבוד קשה ולהרגיש שאתם עדיין תקועים באותו לופ אינסופי, בואו!

הקפה עליי :)

אנאבל 054-4450655

03/02/2020

בואו נעשה ניסוי, טוב?

תגידו רגע בקול רם "הצלחה זה מסוכן" ושימו לב איך זה מרגיש לכם.

יכול להיות שהראש שלכם מיד קפץ ואמר שזה שטויות, ברור שהצלחה היא דבר נפלא וזה מה שאתם רוצים וחותרים אליו כבר שנים, אולי אפילו כל חייכם!

ועדיין.

מה קרה בבטן כשאמרתם את זה?

האם היא התהפכה?
האם התעוררה שם מועקה?
האם היה כיווץ בגרון?
מועקה בלב?
האם התעורר בכם כעס?

כל התגובות האלה ואחרות הן סימנים לכך שאתם למעשה מאמינים באמונה הזו.

למרבה הצער (או שלא, אין לדעת), השכל לא קובע. אז לא משנה עד כמה בשכל אנחנו יודעים שהצלחה היא דבר נפלא, שכדאי להצליח וכו' וכו' – אם הגוף שלנו מגיב בצורה שלילית לאמירה הזו, זה סימן לכך שיש לנו אמונה זו!

זה אולי בא לכם כשוק.

אני ממש מבינה. גם לי היה את האמונה הזו הרבה מאוד שנים. פחדתי מכישלון, אבל לא פחות מכך, פחדתי מהצלחה. כי תפסתי הצלחה בתור משהו מסוכן, שהמחיר עליו הוא כבד – ולכן העדפתי להימנע ממנו.
כמובן שבמקביל המשכתי לחתור ללא הרף להצלחה והייתי מתוסכלת כשדברים לא הצליחו. כי האמונה שלי הייתה חבויה והסתתרה.

זה משהו שקורה הרבה עם אמונות, שהן נשארות נסתרות מן העין ואנחנו לא מודעים להן, אך כוחן לא פחות משמעותי למרות זאת.

אז מה עכשיו? אם גיליתם שיש לכם את "הצלחה זה מסוכן", אז אתם בטח שואלים את עצמכם איך משנים את זה ואיך נפטרים מהאמונה הזו?

למרבה הצער, שכנוע לא יעבוד – כדי לחולל שינוי אמיתי, עבודה על הרמה השכלית בלבד לא תשנה דבר.

עבודה אנרגטית – יש אנשים רבים שפנו לכיוון הזה וזה עבד בשבילם נהדר. גם אני ניסיתי כיוון זה במשך הרבה שנים והתנסיתי במגוון צורות עבודה שונות. למרות שהתקדמתי מאוד, עבודה זו לא באמת שינתה את האמונות המגבילות שלי והן נותרו נטועות במקומן. לכן המשכתי לחפש.

עבודה בשיטת לפקו – "שיטת מה?!" אתם אולי שואלים את עצמכם. שיטת לפקו לנטרול אמונות מגבילות. The Lefkoe Method – היא השיטה ששינתה את חיי ואת חייהם של מאות אלפי אנשים ברחבי העולם. משום מה, היא לא כל כך מוכרת בארץ. זוהי שיטה בדוקה עם אחוזי הצלחה גבוהים לנטרול אמונות מגבילות ולשחרור מדפוסי התנהגות לא-רצויים. אחרי מה שהיא עשתה לי, טסתי ללמוד אותה וכיום אני בתהליך של הפיכה למנחה מוסמכת בשיטה.

מוזמנים לקבוע פגישה ולהתנסות בעצמכם :)

אנאבל 054-4450655

ואם בא לכם להבין עוד קצת מהי השיטה המופלאה הזו, מוזמנים לקרוא עליה כאן: https://www.irisa.co.il/?p=368.

ודבר אחרון - אני עומדת להוציא בקרוב סדרה של 3 סרטונים. הסרטון הראשון ילמד איך לזהות אמונה והשניים הנוספים יהיו תהליך של נטרול אמונה מגבילה שקשורה לנושא של שינוי. רוצים לקבל את הסרטון? כתבו לי כאן או בפרטי את המייל שלכם ואשלח לכם ברגע שייצא

02/01/2020

מכירים את ההרגשה הזו של חוסר ביטחון?

אני מכירה אותה מצוין.

אצלי היא באה לידי ביטוי בביקורת עצמית בלתי פוסקת, בסטנדרטים לא מציאותיים שהצבתי לעצמי ובתחושת כישלון כשלא הצלחתי לעמוד בהם, בהרגשה שכולם יותר טובים ממני, יותר מצליחים ממני, יודעים יותר טוב ממני ובקיצור - יותר ממני.

הרגשתי ככה במשך שנים. ניסיתי אינספור שיטות, טיפולים, גישות, סדנאות ומה לא, כדי לשנות את זה.

האמת? כבר התייאשתי. כבר חשבתי שכנראה שאין פתרון, כנראה שזו אני ואין מה לעשות.

לשמחתי הרבה, דווקא כשוויתרתי (או אולי בזכות הוויתור, מי יודע), מצאתי פתרון שעבד בשבילי.

גיליתי שיטה שכמעט לא מוכרת בארץ. היא נקראת שיטת לפקו ועד היום זו הדרך הטובה ביותר שמצאתי לשינוי אמונות שליליות שיש לנו לגבי עצמנו, העולם והחיים.

ברגע שהתחלתי לעבוד בשיטה זו, הצלחתי לנטרל אמונות שליליות שליוו אותי במשך שנים. הצלחתי להיפרד מ"אני לא מספיק טובה", "אחרים יותר טובים ממני", "טעויות וכשלונות הם דבר רע", "לא מגיע לי" ועוד מיני "פנינים" שליוו אותי במשך שנים.

השינוי שאני חווה בעקבות זאת הוא מטורף! וכיום אני לא יכולה שלא להציע את המתנה הזו לכל מי שמגיע אליי!

"אז מה, אין לך יותר ביקורת עצמית?" אתם אולי שואלים את עצמכם.

לא צריך להגזים. אני אנושית, אחרי הכל. ודאי שיש דברים שאני פחות מרוצה מהם ורוצה לשפר. אבל ההבדל הוא שעכשיו אני כבר לא מתרסקת מהם. והיום אני הרבה יותר אוהבת ומקבלת את עצמי עם חוסר השלמות שלי.

אז מה אתם לא צריכים בשביל לעשות את השינוי?

אתם לא צריכים TO FAKE IT TILL YOU MAKE IT, אתם לא צריכים לשנן משפטים חיוביים שאתם לא באמת מאמינים להם, אתם לא צריכים לעבוד קשה ולהשקיע המון זמן ואנרגיה כדי להתגבר על כל המחסומים והפחדים (ובסוף זה גם לא ממש מחזיק).

על סמך השינוי שחוויתי עם עצמי ועם רבים אחרים, אני יכולה לומר לכם שבסוף התהליך יש סיכויים טובים שתרגישו ראויים. תוכלו להיכנס לחדר בראש מורם ולהרגיש שלמים עם עצמכם ובטוחים בעצמכם, תוכלו להרגיש שווים, ולדעת – לא רק בשכל – אלא בכל נימי גופכם ונפשכם, שאתם בעלי ערך ושיש לכם המון מה לתת.

יש אנשים שקוראים לזה ביטחון עצמי. בעיניי זה הרבה מעבר.

ומה אתם כן צריכים בשביל לעשות את השינוי?

פשוט מאוד. להרים טלפון (:

אנאבל 054-4450655

05/12/2019

אני רוצה לגלות לכם סוד.

זה סוד באמת סודי, אז תשמרו עליו היטב בבקשה.

מוכנים?

הסוד הוא...

אני פוחדת שתבואו אליי. אני פוחדת שתבואו ותפתחו ציפיות ואז תתאכזבו.

התאכזבתם מהסוד שלי?

אולי חשבתם שזה משהו יותר מרגש?

מצטערת אם הסוד עצמו הוא אכזבה. אני פשוט פוחדת לאכזב. פוחדת שלא אעמוד בציפיות, שלא אצליח לעזור לכם. ואז אתם תצאו ממני מאוכזבים ותצטערו על הזמן והכסף שבזבזתם. אהיה סתם עוד מישהי שלא הצליחה לעזור לכם...

והפחד הזה משתק אותי. אז כדי לא לאכזב אתכם, אני לא עושה שום דבר שיזמין אתכם אליי.

אל תבואו. עדיף ככה. ככה נמנע מראש את האכזבה ושברון הלב של כל המעורבים בדבר.

יש רק בעיה אחת קטנה עם הדרך הזו. הבעיה היא, שאז יש אכזבה אחרת ושברון לב אחר. כי אז אני מרגישה שאני לא מממשת את עצמי וממלאה את הייעוד שלי. אני בטוחה ומוגנת מפני כישלון חיצוני, אבל זה עדיין כישלון בעיני עצמי. ואולי אני לא מאכזבת אף אחד בחוץ, הרי אתם בכלל לא מודעים לקיומי, אבל אני מאכזבת אותי. זה מן lose-lose situation שכזה. במקרה הראשון יש סכנה של כישלון ואכזבה, אבל יש גם סיכוי מסוים להצליח. במקרה השני יש אכזבה וכישלון ודאיים. אני מוגנת מפניכם, אבל לא מפניי.

תוך כדי כתיבה אני תוהה אם אני בכלל יכולה לפרסם פוסט כזה. פוסט שאני כותבת לאנשים לא לבוא אליי?! זה אולי הפוסט הכי חושפני שכתבתי אי פעם בחיים. לא בטוחה שיש לי אומץ לפרסם אותו (אם אתם קוראים את זה עכשיו, כנראה שאיכשהו מצאתי את האומץ. או שהשתגעתי. אחד מן השניים).

ואז אני חושבת על כך שאם אני כבר כותבת, אני בדרך כלל מספרת על ההצלחות שלי, על המקרים שעבדו. הרי זה מה שאנשים מחפשים, ברור.
ובאמת יש גם הצלחות.

אבל לפעמים יש גם מקרים שלא עובדים. וכאלה שלא מתחברים לדרך שלי. ומצבים שבהם אני מגלה שאני צריכה לעשות עבודה נוספת על עצמי (כי כזו אני, אני חייבת תמיד לנסות על עצמי כל דבר שאני מציעה לאחרים) ושהמטענים לא התנקו לחלוטין ויש עוד מה לעשות.

כל הפוסט הזה עוסק בזה, בעצם. ככה זה התחיל, כשהתיישבתי לבדוק מה קורה איתי ולמה אני לא עושה מה שאני "אמורה" לעשות.
אם אני לא עושה את זה, יש לי סיבה, זה לא כי אני עצלנית וזה לא כי אני דחיינית. שמות התואר (או ליתר דיוק, השיפוטים) האלה לא באמת מקדמים אותי ועוזרים לי ליצור שינוי. הם רק מקבעים אותי במקום בו אני נמצאת. כי אם אני עצלנית, אז זה מי שאני וככה זה. זה רק מוביל למבוי סתום.

אבל אם אני בודקת מה אני מרגישה שגורם לי לדחות ולהימנע, אז כבר יש לי קצה חוט. אז משהו יכול להשתנות. אז אני מגלה שיש שם פחד ואז אפשר לחקור אותו ולראות לאן הוא מוביל. והוא מוביל, מסתבר, למסע של גדילה והתפתחות והתגברות על פחדים.

ברגע שאפשרתי לעצמי להתחבר להרגשה שלי ולהכיר באמת, שככה אני מרגישה, שאני פוחדת לאכזב ומכאן נובעת ההימנעות והדחיינות שלי, חוויתי סוג של הקלה.

פעם, לפני הרבה שנים, כתבתי פוסט על פחד מהצלחה - http://yeda.eip.co.il/?key=64135. (למרות השם השונה, זו אני בגלגול קודם שלי). וכשאני קוראת אותו שוב, הוא עדיין מאוד רלוונטי.

אז עכשיו, יש לי בחירה. האם ללכת על בטוח ולהמשיך להימנע מכישלון אפשרי? או לקפוץ למים ולנסות להציע לעולם את מה שיש לי להציע לו.

ויש לי הרבה מה להציע. אני יודעת שזה נשמע קצת יהיר ובעבר לא הייתי מעזה לכתוב דבר כזה. אבל זו האמת. ואולי גם העבודה שעשיתי על עצמי בכל זאת נושאת פרי :) .

באמתחתי כלים רבים ונפלאים ושנים רבות של ניסיון. אבל מעבר לכל, אני מציעה אותי. יש בי רכות והקשבה והכלה ויכולת לראות לעומק ואמון ביכולת של כל אחד מאיתנו לחולל שינוי בחייו.

האם זה יעבוד בוודאות? אין ודאות מוחלטת בשום דבר...

האם יש לזה סיכוי? בהחלט כן.

האם יכול להיות שזה לא יעבוד עבורכם? כן, יכול להיות שזה לא יעבוד.

אז לוקחת נשימה (לא עמוקה, מסתבר שזה לא טוב, הידעתם?! תשאלו את בוטייקו) ומזמינה אליי.

מקסימום זה יצליח.

27/11/2019

"אמא טובה אמורה למנוע מהילדים שלה לחוות כאב". האמנם?

אני זוכרת כשבתי הבכורה הייתה בת 3 בערך. הייתי אז פסיכולוגית מתמחה ובאחד הסמינרים שהשתתפתי בו דובר על כך שפרויד טען כי האישיות מתעצבת עד גיל 5.
"יש לי רק עוד שנתיים", אמרתי לעצמי. "שנתיים שבהם אני חייבת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות".
וככל שהלך והתקרב גיל 5, הייתי משותקת מאימה. איזה שריטות שרטתי אותה? איזה נזק בלתי הפיך גרמתי לה?

ואז, נחשפתי לאנתרופוסופיה ושמעתי על רודולף שטיינר, שחשב שהאישיות מתעצבת עד גיל 7. הרגשתי שקיבלתי הארכה, הזדמנות שנייה... אולי עד שהיא תהיה בת 7 אני אצליח להיות אמא יותר טובה, יותר מכילה ויותר סבלנית. והבת שלי תהיה מאושרת.

אבל גיל 7 הגיע, וזה לא קרה (לפחות לפי התפיסה שלי). ואני הסתובבתי עם המחשבה שזהו, עכשיו דפקתי אותה לכל החיים...

כשאני נזכרת באמא הצעירה שהייתי, מלאת אהבה ורצון טוב, ובמקביל מלאת תסכולים ופחדים והמון המון אשמה – אני פשוט רוצה לחבק אותה. כמה אשמה סחבתי על עצמי במשך שנים. זוועה.

המסע לקבלה עצמית בתור אמא ובתור מי שאני באופן כללי לא היה פשוט והוא עדיין בתהליך, מסע של התפתחות מתמדת.
למעשה, רק השבוע הייתה לי עוד "הארה" וזיהיתי בתוכי את האמונה "אמא טובה אמורה למנוע מהילדים שלה לחוות כאב".

פתאום קלטתי שהאמונה הזו מלווה אותי כבר המון שנים ולמעשה מאמללת אותי. כי כמובן שאני לא יכולה למנוע מילדיי לחוות כאב ועצם הניסיון מכניס המון מתח למערכת.

בשכל הבנתי כבר לפני שנים רבות שזה לא בריא. אבל השכל הוא לא הנקודה. הרגשתי שזה מה שעליי לעשות כדי להיות אמא טובה וזה מה שניסיתי לעשות, בכל מיני דרכים.

השבוע, ממש לא בצער, נפרדתי מהאמונה הזו. סוף סוף אני מרגישה שאני לא חייבת למנוע מילדיי לחוות כאב. ברור שלא הייתי רוצה שיכאב להם. ועם זאת, איך הם ילמדו להתמודד אם הם לא יחוו כאב? איך הם יתחזקו? איך הם ילמדו שהם יכולים לסמוך על עצמם? איך הם יבנו את המשאבים שלהם, אם אמא שלהם תעביר את המסר (הלא מודע) שהם לא יכולים לבד, שהם צריכים עזרה, שכאב זה נורא ואיום?

הבנתי שהאמונה הזו החלישה אותי וגרמה לי גם להחליש את ילדיי וצר לי מאוד על כך.

ועם זאת, במסגרת הקבלה העצמית, אני מזכירה לעצמי, שעשיתי כמיטב יכולתי בהתאם למי שהייתי באותו שלב בחיי. תודה לאל, היום אני במקום אחר.

מזמינה אתכם לשים לב, אם גם אתם נופלים בפח הזה.

ואם כן, בואו לנקות את האמונה הזו... :)

בתמונה אמא ברווזונת חמודה שעוטפת את הילדים שלה באהבה. קרדיט ל: Image by Luidmila Kot from Pixabay

19/11/2019

כמה פעמים אמרת לעצמך, "אני חייבת כבר לטפל בעניין הזה" או "ממחר אני מתחילה... (לעשות ספורט/לאכול בריא/להפסיק לעשן...)" ובסוף זה לא קרה? אולי התחלת לפעול בכיוון, אבל אז משהו הסיט אותך ממנו ושוב מצאת את עצמך חוזרת לאותו דפוס ישן...

מוכר? יש שיקראו לזה דחיינות. הבעיה היא, שלחשוב על עצמך בתור דחיינית לא ממש מקדם אותך לכיוון הרצוי, אולי אפילו להיפך.

אנחנו יצורים של הרגלים. והרגלים, כידוע, זה דבר שקשה לשנות.
אבל האמת היא, שזה לא ממש מדויק. כי כשאת מנסה לעשות שינוי כלשהו בחייך - בין אם מדובר בשינוי הרגלים או כל שינוי אחר - מבלי לשנות את האמונות וההתניות שנמצאות מתחת לפני השטח וגרמו להיווצרות ההרגלים האלה מלכתחילה, אז רוב הסיכויים שהשינוי לא יחזיק מעמד. מהר מאוד את תמצאי את עצמך שוב באותו מקום, מתוסכלת ותוהה מה לא בסדר איתך.

אז זהו, שאין שום דבר שלא בסדר איתך. אם תנטרלי את האמונות שנמצאות בבסיס הדפוסים הלא רצויים, ואת ההתניות שיש שם, השינוי יהיה קל ופשוט. לא תצטרכי להתאמץ כל כך. את תתחילי לצעוד בכיוון הרצוי בקלות והשינוי יחזיק מעמד.

אז אם את מוצאת את עצמך נופלת לאותם בורות שוב ושוב למרות כל הידע, הכישורים והיכולות המדהימות שלך, אם את מרגישה שאת באופן לא מודע לוחצת על הברקס בזמן שהרגל השנייה לוחצת על הגז, אני מזמינה אותך לתהליך קסום של ניקוי אמונות שליליות ושחרור מהתניות ישנות.

המפגשים מתקיימים בכרכור או דרך סקייפ.
דברי איתי: 054-4450655

אנאבל

24/10/2019

קרה לך שנרשמת לקורס מסוים או למדת משהו ותוך כדי הלימודים, חלפה בראשך מחשבה קטנה כזו, חמקמקה וערמומית, כמו "זה בטח לא יצליח"? או אולי חשבת "זה לא יעבוד" או "אני לא יכול", "אני לא טובה בזה" או מחשבות בסגנון הזה?

המחשבות האלה הן לפעמים כל כך מהירות ואוטומטיות, שאנחנו כלל לא מבחינים בהן. הרבה פעמים מה שקורה זה שאנחנו פשוט מרגישים רע לפתע, המוטיבציה יורדת, אנחנו מתייאשים ועוזבים את השיעור או את הקורס... גם אם לא עזבנו, יש סיכויים טובים שנקשיב בחצי אוזן, לא נתרגל, ניתן לדברים לדעוך... ואז, באופן לא מפתיע, זה באמת לא יצליח והאמונה שהתגלתה לנו דרך המחשבה, רק תתחזק (כי יש לנו עוד "הוכחה" לכך שדברים לא מצליחים לנו, או שאנחנו כישלון או איזו אמונה אחרת שיש לנו).

זה בדיוק מה שקרה לי.

נרשמתי לקורס ופתאום תפסתי את עצמי חושבת שזה בטח לא יילך והקורס הזה יצטרף לרשימת הקורסים הרבים שלמדתי ובסוף לא עשיתי איתם כלום.

הייתי מופתעת. שאלתי את עצמי למה בכלל נרשמתי לקורס הזה אם לא האמנתי שבאמת אפיק ממנו תועלת. התשובה הייתה שברמה השכלית, חשבתי שהקורס כן יכול להועיל לי. אבל ברמה הרגשית (שהיא הקובעת האמיתית) – הייתה לי אמונה שלילית (במקרה שלי, שאף פעם לא אצליח להשיג את מה שאני רוצה).

לשמחתי, בפעם הזו כשתפסתי את המחשבה וזיהיתי את האמונה שהסתתרה מאחוריה, כבר היו לי הכלים לשנות את האמונה ולנטרל את השפעתה השלילית. זה לא היה כך בעבר. בעבר ניסיתי אינספור דרכים ושיטות, הצלחתי לערוך מספר שינויים בחיי, אולם השינוי המהותי שחיפשתי – להאמין בעצמי, להרגיש בעלת ערך, לדעת שהתרומה שלי חשובה ומשמעותית – היה עדיין בגדר חלום בלתי מושג.

עד לאחרונה. מאז שגיליתי שיש שיטה אמיתית שעובדת ואפשר באמצעותה לנטרל את האמונות השליליות, חיי וחיי לקוחותיי השתנו דרמטית. אמונות שנוצרו בעבר הרחוק והכבידו במשך שנים, פגעו בדימוי העצמי, עוררו חרדה וקושי – אינן. פוף. נעלמו.

רוצה גם?

כל מה שצריך לעשות זה להתקשר 054-4450655 ולקבוע איתי.
הפגישות מתקיימות בכרכור או דרך המחשב (סקייפ או זום).

ושיהיה לנו אחרי החגים שמח, עם הרבה אמונה עצמית :)

03/10/2019

אחד הדברים שאפיינו אותי במשך שנים הוא ספקות עצמיים. היה לי מאוד קשה לקבל החלטות, ותמיד הייתי חייבת לבדוק כל דבר לעומק. לפעמים התלבטתי בדברים ממש קטנים, אפילו ברמה של איזו חולצה לקנות או לאיזה טיפול ללכת, וכמובן שהתלבטתי מאוד לגבי החלטות גדולות יותר.

אנשים שהייתי מתייעצת איתם היו אומרים דברים שונים, כי כל אחד רואה את הדברים מזווית אחרת. אז פעמים רבות הייתי יוצאת מהשיחות האלה עוד יותר מבולבלת.

היו מצבים שבהם הגעתי להחלטה, אבל אז שוב היו הספקות מתגנבים ומתחילים לכרסם בי... את בטוחה שזו ההחלטה הנכונה? ואם זו טעות? ואולי עדיף ללכת לכיוון אחר?

לפעמים הייתי מחליטה רק כדי להפסיק את הייסורים האלה של ההתלבטות האינסופית, אבל לרוב גם זה לא עזר לאורך זמן, בעיקר אם הדברים לא זרמו בצורה חלקה (מה שקורה הרבה פעמים בחיים) ואז היית מתחילה לחשוב שוב שאולי טעיתי וכו' וכו'.

מתיש. מאוד.

את הסיבות למה התנהגתי כך הבנתי מצוין. הבנתי שאני חוששת לטעות כי טעויות נתפסות בעיניי כדבר רע מאוד. הבנתי איך הגעתי למסקנות האלה ואיך המסרים שקיבלתי בבית תרמו ו/או גרמו לכך.
מה לא ניסיתי כדי לשנות את ההתנהלות הזו.

ניסיתי לומר לעצמי אשרורים (Affirmations) חיוביים, אבל זה לא ממש עזר. הפחדים פשוט היו שם מתחת לפני השטח, "ירדו למחתרת" כביכול, אך לא באמת נעלמו.

בשכל הבנתי שהכל זה למידה ושאין באמת דבר כזה "טעות" – טעות היא המצאה אנושית נטו. הבנתי גם שטעויות יכולות לפעמים להוביל לדברים ממש טובים. הרבה מאוד המצאות שהפכו את בעליהן למיליונרים הומצאו בטעות. אז הבנתי. אז מה? זה עדיין לא שינה את החוויה הרגשית שלי.

ניסיתי להסכים לטעות, להסכים להיכשל. לא בטוחה שהצלחתי (ברור שטעיתי ונכשלתי, הכוונה שהיה לי קשה עם זה וחוויתי התנגדות פנימית למתרחש).

הלכתי לאינספור טיפולים שונים באינספור שיטות וגישות. התייעצתי עם מיסטיקניות.

כלום לא עבד.

חשבתי שככה אני ושאין מה לעשות. ניסיתי לקבל את עצמי כפי שאני, עם הפחדים והספקות שלי. הצלחתי יותר לקבל את עצמי, אבל הפחד לטעות לא נעלם.

עד שגיליתי את השיטה שהפכה להיות אחד הכלים הכי מדהימים בקליניקה שלי.

השיטה הזו עוזרת לנטרל אמונות שליליות. במקרה שלי, היא עזרה לי לנטרל אמונות כגון "טעויות הן דבר רע", "אני לא יכולה לסמוך על עצמי", "אם אקבל החלטה לא נכונה, המחיר יהיה כבד" ועוד. האמונות האלה הן אלה שגרמו להתנהלות שלי, לפחד ולספקות הבלתי פוסקים. אחרי שנטרלתי אותן, אני הרבה יותר רגועה. ברור לי שלא כל ההחלטות שאקבל תהיינה הכי מוצלחות, אבל אני כבר לא פוחדת מזה ולא סובלת מהצורך הבלתי פוסק לחפש אחר הביטחון. אני יכולה לנשום :)

ואם אתם רוצים גם, מוזמנים לדבר איתי: 054-4450655

26/09/2019

מאמר חדש שכתבתי, על הסיבה האמיתית לכך שאנו נעלבים.

https://www.irisa.co.il/?p=329

מאחלת לכולנו שנה של אהבה וקבלה עצמית, מימוש והגשמת חלומות, שפע, בריאות והצלחות

15/08/2019

אז היום ט"ו באב, חג האהבה.

ולמרות שרוב האנשים אולי חוגגים היום את האהבה שלהם לבן או בת זוג, אני רוצה לדבר על אהבה אחרת, שהיא חשובה לא פחות ואולי אפילו יותר – אהבה עצמית.

האמת? בעבר אהבה עצמית נשמע לי כמו סוג של מילת גנאי. כולם מדברים על אהבה עצמית, אבל בתוך תוכי, המושג עורר בי רתיעה ונשמע לי מאוד קרוב לאגואיזם. בכלל לא הבנתי איך אני יכולה לאהוב את עצמי. הרי יש בי כל כך הרבה דברים שאני לא אוהבת ולא מרוצה מהם... אז איך אני אמורה לאהוב את עצמי ככה עם כל הדברים ה"נוראיים" האלה? לקבל את עצמי?! הבנתי בשכל שאהבה עצמית היא דבר טוב, אבל לא באמת הצלחתי להרגיש אותה לאורך זמן.

ניסיתי המון דרכים ושיטות. אבל לא משנה כמה ניסיתי להתמקד בטוב, כמה עבדתי על להיות חיובית ולקבל את מה שיש ואת מי שאני, כפי שאני – לא ממש הצלחתי. ה"אבנים" שהיו לי בדרך לא נתנו לי לחוש זאת. ואז כל דבר קטן ערער אותי ומיד נפלתי חזרה לדפוס של הביקורת העצמית וחוסר הביטחון והמחשבה שכולם יותר ממני ואני פחות.

ואז, הודות לכל הכוחות ביקום שהביאוני עד הלום, מצאתי דרך להסיר את ה"אבנים" מהדרך. ברגע שהתחלתי להסיר אותן, פתאום אהבה עצמית חדלה להיות מילת גנאי והפכה להיות מציאות משמחת ומפתיעה. פתאום אני יכולה להסתכל במראה ולאהוב את מה שיש, לדעת ולהרגיש בגוף - ולא רק להבין בשכל - שאני ראויה לאהבה, שאני כן מספיק טובה, שאני לא פחות טובה מאחרים, שמגיע לי ועוד הרבה מתנות אחרות שקיבלתי.
וכל "אבן" כזו שאני מסירה מקרבת אותי עוד צעד לאהבה עצמית עוד יותר מלאה ועוד יותר שלמה. והמסע הזה, של גילוי האבנים בדרך והסרתן, הפך להיות מסע מהנה של גילוי מרתק וגדילה, מלא בתחושה של שליחות. אחרי הכל, זה לא ממש מפתיע שאני משתוקקת להפיץ את כל הטוב הזה לכמה שיותר אנשים.

אז היום אני חוגגת את האהבה העצמית שלי. מזמינה אתכם לחגוג קודם כל אותה. זהו הבסיס לכל. רק אחרי שאנחנו אוהבים את עצמנו באמת, אנחנו יכולים לאהוב גם אחרים.

מאחלת לכולנו ימים של אהבה אמיתית, כזו שמוענקת בחופשיות ובפתיחות, והיא מרפאה, ממלאת ומשמחת.

אנאבל

www.irisa.co.il

11/07/2019

את "אני פחות טובה מאחרים" גיליתי השבוע במפתיע. קראתי פוסט של מישהי והתפעלתי ממנה וממה שהיא עושה. ואז התחלתי לערוך השוואות (שהן, אגב, דרך מוכחת אם ממש משתוקקים להרגיש רע עם עצמנו), שבעקבותיהן, ממש לא במפתיע, הרגשתי רע ואמרתי לעצמי שהיא הרבה יותר טובה ויותר מוצלחת ממני, וההצעה שלה יותר טובה וכו' וכו'. מוכר?

כשסיפרתי על כך לחברה, מילותיה הבהירו לי לפתע שזה דפוס שחוזר על עצמו ושהוא כנראה מבוסס על אמונה שמסתתרת שם מתחת.

כך גיליתי את "אני פחות טובה מאחרים". אחרי שגיליתי, ניקיתי. לא הצטערתי להיפרד ממנה, האמת.

ועכשיו, אחרי שניקיתי, אני יכולה ממש להרגיש שמה שיש לי לתת הוא מצוין ושלא כולם חייבים לאהוב את אותו דבר, אלא שיש מקום לכל מיני אנשים, בכל מיני צורות, שמציעים כל מיני הצעות. בעבר כבר אמרו לי את זה, אבל זה לא חלחל. למשל, הם אמרו, יש כל מיני פירות בעולם, ולא כולם אוהבים רק סוג אחד של פרי, נכון? אז למרות שהבנתי את זה בשכל, לפני שניקיתי את האמונה לא הצלחתי להרגיש את זה. ועכשיו כן.

אני ממש אוהבת את התהליך הזה של ניקוי האמונות השליליות.
מישהו רוצה גם?