08/02/2022
יש לי מנגנון. חבר טוב, נאמן!
אימצתי אותו מגיל קטן
כשמישהו מתקרב אליי או רק מביט לכיוון בשאלה
בתוכו משהו כבר מגרגר ורותח
מתכדרר מתכונן לרגע האמת
מוכן להגנה או מתקפה!
פשוט פעם, או כמה פעמים כבר מישהו התקרב
זרק מילה שנגעה וחשפה את הלב. ולא הייתי מוכנה,
להרגיש את מה שאני מרגישה.
מזל שהמנגנון שלי נחלץ לעזרה ומאז נהיינו יחד
אני והוא, שותפים וחברים לאותו פחד
ויש לנו שיטות לשמור, להרתיע, להרחיק ולהימנע
או ביום רגיל לרוב זה עובד קצת לעקוץ חזרה
או לנבוח חזק. העיקר המטרה.
ורק לפעמים... כשהמקום בטוח והעיניים אוהבות וטובות
אני מרשה לו להשתחרר ולרוץ בשדות
ולשנינו נהיה לכמה דקות יותר קל
אני מתבוננת עליו מרחוק
ונותנת לי וגם לו פשוט להיות, בלי רצועות מגבילות
גם אם הפנים שלי פתאום רטובות מדמעות.
ולא יודעת
מי שומר פה על מי
רק שומעת שקט
ומרגישה את הרוח
והיא מלטפת ולא פוגעת
מרגישה את ההצפה שבפנים
סוערת
ובסוף... גם רוגעת
ומגלה שאולי גם ככה אפשר, יום אחד בלי מנגנון...!
ונולד בי האומץ לבחור
את ליבי הער
היום ועכשיו
ולנסות את זה שוב.. גם מחר.