13/01/2026
עוררות מינית מהסוג הרע
הידעתם שיש דבר שנקרא תסמונת העוררות המינית המתמדת (PGAD)??? כנראה שלא. כי התסמונת הזו מאוד נדירה ומוערכת בכ- 0.6%-3% בקרב נשים בעולם. אולי זה נשמע כיף אבל זה סיוט שפשוט לא נגמר.
מדובר בתסמונת שבה יש תחושה פיזיולוגיות של עוררות מינית (גודש, פעימות, רגישות) המופיכה ללא קשר לחשק מיני או לגירוי פסיכולוגי, ואינה חולפת לאחר אורגזמה. זה כמו טעינה מתמדת של חשמל ללא יכולת לבצע ארקה.
התסמונת הזו נחשבת לבעיה רב-מערכתית:
יש לה בסיס נוירולוגי: פגיעה או גירוי של עצב הפודנדום (Pudendal nerve), ציסטות בעמוד השדרה (Tarlov cysts), או פריצת דיסק היוצרים מעין ״קצר״ בהולכה העיצבית וירי חשמלי בלתי פוסק.
יש לה בסיס וסקולרי: ורידים מורחבים באגן (Pelvic congestion syndrome).
יש לה בסיס שרירי: מתח מוגבר בשרירי רצפת האגן.
יש לה בסיס תרופתי: לעיתים מופיעה כתוצאה מהפסקה פתאומית של תרופות נוגדות דיכאון (SSRIs).
האבחון של התסמונת נעשה על פי חמישה קריטריונים (המוכרים כקריטריוני לייבלום ונתן):
1. עוררות פיזית ממושכת: תסמינים פיזיולוגיים של עוררות (כמו גודש, פעימות או דגדוג באיברי המין) הנמשכים שעות, ימים או יותר.
2. העדר קשר לחשק: התחושות הפיזיות מופיעות ללא כל קשר לתשוקה מינית, גירוי מיני סובייקטיבי או עניין מיני.
3. חוסר הקלה באורגזמה: התחושות אינן חולפות לאחר אורגזמה; לעיתים נדרשות אורגזמות רבות להקלה זמנית מאוד, ובחלק מהמקרים האורגזמה אף מחמירה את המצב.
4. טריגרים א-מיניים: העוררות יכולה להתעורר מגירויים לא מיניים (כמו רטט של רכב, ישיבה, או בגדים צמודים) או להופיע באופן ספונטני לחלוטין.
5. מצוקה משמעותית: התסמינים נחווים כחדירה לא רצויה לפרטיות הגוף וגורמים למצוקה נפשית, חרדה או מבוכה קשה.
והטיפול מורכב כאבחנה עצמה.
פיזיותרפיה של רצפת האגן: לאיזון מערכת שרירי רצפת האגן.
טיפול תרופתי: שימוש בתרופות נוירולפטיות (כמו גבפנטין) להרגעת הולכה עצבית או חוסמי בטא.
טיפול פולשני: הזרקות חוסמי עצב (Nerve blocks) או ניתוחים במקרים של ציסטות או בקעים בעמוד השדרה. בעבר ובמקרים קשים, בוצע ניתוח כריתה של כל האזור הווסטיבולרי אך ההתאוששות מהניתוח הזה הייתה קשה מידי ויצרה מגוון בעיות משניות קשוחות לא פחות.
טיפול פסיכולוגי: טיפול CBT להפחתת המצוקה והחרדה הנלוות לתסמינים.
במשך 18 שנותיי כפיזיותרפיסטית היה לי רק מקרה אחד של מטופלת עם התסמונת הזו. המצוקה שלה הייתה אדירה. הצלחתי להקל עליה מעט באמצעות איזון שרירי אבל זה לא החזיק לאורך זמן. בסוף היא ביצעה בלוק עיצבי, שמצד אחד הביא לה הקלה גדולה ומצד שני חסם את כל התחושתיות באזור. אבל לפחות היא כבר לא הייתה משועבדת לתחושות המוזרות הללו.
ד״ר אביטל לוז- פיזיותרפיסטית רצפת אגן
בצילום: שקיעה אדומה. לא קשורה לכלום.
