01/02/2025
מזל טוב לסופר פוצ'ו שמצחיק אותנו כבר 95 שנים ברציפות וחוגג היום יומולדת!
לא רבים יודעים, אבל פוצ'ו נולד ללא שפם ובשם ישראל ויסלר.
את השיר הראשון פרי עטו: "בשמיים עננים/ ועל החבל תחתונים/ בשמיים גופיות/ ועל החבל חזיות." הוא חיבר עוד בגן הילדים. הילדים בגן מאוד אהבו את השיר, אבל הגננת חוה, לא כל כך.
הכינוי פוצ'ו, דבק בו בבית הספר היסודי, לאחר שכתב חיבור על משה רבנו, שבשעת כעס על העם תוך כדי הנדודים במדבר אמר, כביכול, "עזבוני לנפשי, פוצו לכם ממני!"
יש גם גרסאות אחרות לסיפור השם, מדי פעם הוא מחליף ביניהן, כדי לא לשעמם את עצמו.
"הספרן הראשון שלי היה מחלק חלב", מספר פוצ'ו, בחופש הגדול שאחרי כיתה ו', הכיר לו דודו החלבן שמואל שכטר, את כתבי שלום עליכם. היהודי המבדח הצעיר, התאהב בקודמו היידישאי, והביע משאלה להיות מסוגל לכתוב כמוהו. באותו חופש לא היה כדורגל ולא היה ים. היה רק שלום עליכם.
בגימנסיה הרצליה למד פוצ'ו אצל המחנך המורה משה צדק, ממנו קיבל בצד שליליים במתמטיקה ובפיזיקה, גם השראה לגיבורו הספרותי הבלתי נשכח - המורה הדגול שמילקיהו.
עשר שנים לאחר סיום הגימנסיה, זימן אליו המורה צדק את פוצ'ו, וציווה עליו לקבור אותו.
ומעשה שהיה כך היה:
"שנים לאחר שסיימתי את חוק לימודי בגימנסיה והמורה צדק כבר היה בפנסיה – הוא טילפן אלי יום אחד והזמין אותי אליו הביתה. קצת נבהלתי, את כל השיעורים מילאתי, והמחברות היו בסדר – אז מה הוא צריך ממני?
מסתבר שיום קודם לכן הוא היה בלוויה של קולגה - המורה ליפשיץ, והוא שמע את האלמנה הטרייה מתלוננת שאף תלמיד לא בא ללוויה. הוא החליט שהוא לא מוכן למות בלי שיבואו תלמידים להלוויה שלו.
אז הוא אמר לי: 'התקף לב אחד כבר היה לי – יכול להיות שמחר יהיה השני. הכנתי רשימה של 40 תלמידים, ובבקשה בזמן הצורך אני בטוח שהם ישמחו לבוא להלוויה שלי'. הוא התכוון לכך ברצינות.
הבטחתי לו שזה ייעשה, זו הייתה בקשה של שכיב מרע. הקמתי עמותה של 'מלווי צדק' שיהיו בסטנד-ביי. אבל הממזר הזה המשיך לחיות עוד 20 שנה. אפילו חתמתי על מנוי לעיתון 'הארץ' כדי לקרוא מודעות אבל ולדעת מתי הוא נפטר. אבל הוא גרר אותי."
בגיל 18, ב־15 באפריל 1948, בדיוק חודש לפני קום המדינה, וחודשיים לפני מועד סיום התיכון המתוכנן, גוייסו פוצ'ו וחבריו למלחמת העצמאות. פוצ'ו התגייס לפלמ"ח. שירת בחטיבת יפתח, ונטל חלק פעיל בקרבות עמק הירדן וקרבות בנגב.
עם שוך הקרבות ופרוץ המדינה, הוא נמנה על מייסדי קיבוץ נתיב הל"ה, שם גם הכיר את המאיירת אראלה שתהפוך לידידה טובה ולמאיירת הקבועה של ספריו.
פוצ'ו ושאר בני מחזור ל"ו של הגימנסיה הרצליה, אשר גוייסו בשעתו, חודשיים לפני מועד חלוקת תעודות הבגרות הרשמי, נפגשים (ביוזמתו של פוצ'ו כמובן) מדי שנה, בתאריך קבוע, עם כריך ופרי "להשלים את ימי הלימודים החסרים."
את ספרו הראשון "חבורה שכזאת", המתאר בהומור את הווי חיי הפלמ"ח, כתב פוצ'ו תוך כדי עבודה במטעים בקיבוץ נתיב הל"ה, כשהיה רק בן 19.
ובעקבותיו באו הספרים: 'איה הג'ינג'ית', שכמעט סכסך בינו ובין גיבורת הספר אחייניתו איה, שלא כל כך שמחה להיות סלב מקומי, 'המורה הדגול שמילקיהו', 'האח הקטן והמציץ', 'אולי תרדו משם', 'אני פחדן אני', 'כשהמורה שמילקיהו היה ילד' ועוד רבים וטובים, כולל האוטוביוגרפיה 'בחיי', אוטוביוגרפיה בת 7 כרכים, כן יירבו!
נאחל לפוצ'ו יומולדת שמח והמשך יצירה פורייה בבריאות טובה, ושתמשיך להצחיק אותנו עד 120 לפחות!
אילו מספריו של פוצ'ו קראתם ואהבתם?
בהכנת הטקסט נעזרנו באוטוביוגרפיה: בחיי: קורות חייו של צבר מצוי/ פוצ'ו, הוצאת לשון, 2016.
בתמונה: פוצ'ו חוגג
