25/08/2022
המילה ״דוקהה״ בסנסקריט תורגמה לאנגלית ל״סאפרינג״ ובעברית ל״סבל״ וזה לא מרגיש לי כמו תרגום מדוייק כי המילה סבל מתקשרת אצל רובנו למשהו סופני, אקוטי ונוראי.
אז בואו נקרא לזה ״אי נוחות״
שימו לב שאצל כולנו תמיד יש משהו שהוא לא בדיוק, לא עד הסוף, משהו שמפריע להרפות באמת ולהרגע.
היוגה מציעה לנו להכיר את המנגנון של- ״הקלשות״ (גורמי הסבל)
ומראה לנו שאנחנו ״סובלים״ כי אין לנו הבחנה של מי אנחנו באמת, אנחנו סובלים כי אנו נצמדים למה שאנחנו חושבים שאנחנו, למה שהיינו, לדמות אותה אנו מציגים לעולם.
סובלים כי אנחנו תמיד רוצים יותר ממה שיש לנו,
סובלים כי התשוקות שלנו מושכות אותנו כדי שיהיה לנו ״נעים״ ואנחנו דוחים את כל מה שגורם לנו לאי נוחות הזו.
ואיך לא אנחנו תמיד סובלים מהפחד לאבד מה שיש לנו.
היוגה מכוונת אותנו להתבונן ולהבחין באופן שבו ההכרה (מינד) שלנו פועלת.
להשתחרר מהבורות- ההזדהות עם התוכן המשתנה והזמני של ההכרה - התשוקות, הדחיות והסיפורים
במקום לזהות את עצמנו כמי שצופה בכל אלו.
היוגה עוזרת לנו להכיר את בריכת הידע עלייה גדלנו שהינה מורכבת מחלקים שאת כולם קיבלנו מתישהו, מההורים, מהחברה, מהמורים, מנסיבות חיינו או מהמדינה בה גדלנו.
נזהה שכל אלו קיימים בהכרה
ואם יש לנו יכולת להתבונן בהם
הם לא אנחנו.
נוכל להבחין שאנחנו תמיד משוחררים מסבל- הסבל נמצא בהכרה.
דרוש כאן תרגול.
יש לתרגל את ההבחנה הזו בינינו לבין הסבל שבהכרה דרך תרגול מדיטציה.
