הומאופתיה קלאסית, בחזרה לנתיב הבריאות - תומר מנשרי

05/08/2025

"היא ממש בכתה אתמול מהתרגשות"
ילדה בת 10 עם קרחות (אלופציה) בכל הקרקפת כבר מס' שנים
"כל הקרחות מלאות תודה לה'"

17/07/2025

54:0

09/07/2025

כשהבן שלי היה חוזר מהגן, הייתי שואל:
נו, איך היה?
והוא היה משיב: כיף.
וזה הכול.
(תשאל שאלה סתמית תקבל תשובה סתמית)

אבל לא רק, באותם רגעים חשבתי על כל אותם אנשים, שיושבים מולי בחדר ואומרים:
"זה מושך", "זה שורף", "זה כמו מסור",
ומצביעים: "כאן. בדיוק כאן."
והכאב מדבר מגרונם, במדויק, כמו נואם מיומן.

ואז אני שומע את *עמיחי, לא באוזן אלא בעצמות:
וכל מילה מהדהדת
כי מי יודע לתאר שמחה? מי יאמר:
האור התפשט לי בצלעות,
התקווה נחה לי על הברך השמאלית,
האושר בא ונסוג כמו גאות ביישנית?

נדמה שהשפה נבנתה קודם כל לטובת תיאור החולי
אני לא מחפש מחלה. אני מבקש להבין אדם.
"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, אך המשפחות האומללות - אומללות כל אחת על פי דרכה."

הלוואי שהיו יותר אנשים היודעים לשרטט גם את האושר באותה חדות.
מה משמח אותך?
ריח של דפים מספר ישן
וצעד ראשון של ילד קטן
וכן, גם ניצחון על השטן

בחדר שלי, בזמן שניתן למילים להתבהר,
לפעמים קורה דבר מה אחר:
הרגע שבו מישהו מגלה שהוא לא רק נשמע - אלא מובן.
ושם, אולי, מתחיל הריפוי כמובן

*דיוק הכאב וטשטוש האושר / יהודה עמיחי

Send a message to learn more

02/07/2025

ערב טוב תומר
ברצוני לשתף אותך בקשר לבריאות שלי.
לפני פחות משנה הייתי אצלך בקליניקה באשקלון.
בגלל שרירן בבטן ובגלל דימום שלא יכולתי להתמודד איתו שהלכתי והגעתי לאנמיה ועייפות יתר
והרגשתי שאני בדכאון.
ושבאתי לביקור אצלך אמרתי לעצמי שאולי זה הרופא אחרון שיכול לעזור לי.
אז אחרי שיחה ארוכה שלחת לי כדורים קטנים התחליתי לקחת אותם, בהתחלה לא עזר לי ואני בקוצר רוח לראות תוצאות ולא היה אפילו היה לי כאבים חזקים כמו צירים.
ואם אתה זוכר התקשרתי עליך שהיתי על סף קריסה ממש היה לי כאבים עזים שלא יכולתי ללכת לעבודה.
ואז החלפת לי את הכדורים הקטנים לעוד יותר חזק.
הכאבים פחתו אחרי הטיפול השני אחרי 3 חודשים.
הזמנתי תור לרופאת נשים שהיא טובה חיכיתי לתור הזה 3 חודשים ואז הלכתי לרופא וישר ראיתי שיש משהו מוזר ברחם ושלח אותי למיון זה היה 5.3 ונסעתי לבית חולים בילינסון ואשפזו אותי ליומים ושם הרופא אמר שהשירירן כבר למטה.
מאז תודה לאל אין דימום ואין בעיות וכל זה בזכות הטיפול שלך.
שהכדורים ששלחת לי הם עשו את העבודה שהורידו את השרירן מהרחם.
כי כל רופאים שהלכתי עלהם אמרו לי שזה נמצא עם השרירן חייבים כריתת רחם ואני אמרתי לעצמי חייב להיות פתרון אחר והנה אתה הבאת את הפתרון האחר.שהוא לא כריתת רחם אלה טיפול בשרירן עצמו.
אני משתפת אותך בכל זה.
כי ברצוני להודות לך על העזרה הגדולה שבימים שהיה לי כאבים חזקים או שאני מרגישה חסרת אונים התקשרתי אילך או דיברתי איתך בהודעות אתה הייתה שם בשבילי לא רק בטיפול תרופתי גם בשיחות היתה אוזן קשבת.
אז תודה רבה לך תומר מאחלת לך בריאות איתנה ושתמשך להצליח במעשים הטובים שאתה עושה אמן.
אני ממליצה בחום ובאהבה לנשים שסובלות מהדבר הזה.
ממני מלכה סנבטו מפרדס חנה.🙏🏾🙏🏾🩷

27/05/2025

לימפומה פוליקולרית

29/04/2025

המחשבה שמרימה את הגוף

אנחנו רגילים לחשוב שהגוף הוא זה שעובד, והמוח רק "נותן הוראות".
אבל מה אם הסדר הזה הפוך, או לפחות הרבה יותר עדין ממה שנדמה לנו?

מחקר שפורסם לאחרונה עקב אחר ספורטאים שהתאמנו באינטנסיביות תרגילי כוח, סקוואט תחת עומס.
חלקם קיבלו הנחיה פשוטה אך לא שגרתית:
במהלך התנועה, לדמיין אותה באופן מדויק.
לא לדמיין את עצמם "מצליחים", אלא ממש לחוות בעיני רוחם את העלייה, את הדחיפה מהרצפה, את המאמץ של השרירים.

התוצאה?
דווקא אלה ששילבו מודעות מנטלית לתנועה, הפגינו שיפור גדול יותר בכוח ובעוצמה.

ההסבר הוא נוירולוגי: המוח מתרגל את הפעולה עוד לפני שהיא מתרחשת.
מערכות העצבים מתארגנות, הדפוסים מתבססים, והביצוע משתכלל עוד לפני שהשריר הופעל פיזית.

אבל אולי זה לא רק נוירולוגיה.
אולי התודעה באמת משפיעה על החומר.
אולי כשהמחשבה מתמקדת הגוף מתעצב בהתאם.

זה לא במקום עשייה. זה לא במקום תנועה.
אבל זה אומר משהו עמוק על איכות הנוכחות שלנו בתוך התנועה.
כמה פעמים אנחנו עושים מתוך הרגל, מתוך אוטומט וכמה פעמים אנחנו נמצאים בתוך מה שאנחנו עושים?

בין אם באימון, בתרגול, או במפגש עם כאב
המחשבה לא רק מגיבה למציאות, היא משתתפת ביצירה שלה.

18/04/2025

המינימליזם שמרפא בין מצה להומאופתיה

בחג הפסח אנחנו מניחים בצד את הלחם המאפה התוסס, המלא, השופע ובוחרים במצה: דקה, פשוטה, נטולת תוספות.
זו לא רק בחירה קולינרית זו בחירה תודעתית. קריאה לחזור אל הראשוני, אל המהות, אל מה שמתקיים גם כשמפחיתים.

הזוהר מכנה את המצה "מיכלא דמהימנותא" ו"מיכלא דאסוותא" מזון של אמונה, ומזון של רפואה.
ואולי הריפוי הזה טמון בדיוק בפשטות שלה במה שאין בה.
היא לא לוקחת מקום היא מאפשרת מקום. מקום לשקט, לעיכול, לריפוי שנובע מבפנים.

כך גם ברפואה ההומאופתית: מינון עדין, מדויק, שמעודד את הגוף להפעיל את כוחות הריפוי שבו.
לא דיכוי, לא השתלטות אלא תנועה טבעית מתוך המערכת עצמה.
המכנה המשותף בין המצה לרמדי ההומאופתי הוא בהבנה שפשטות אינה חיסרון היא עומק.

הפסח מגיע עם אוויר חדש רעננות של התחדשות, של ניקיון פנימי וחיצוני, של פריחה.
זמן לחשוב לא רק מה להוסיף אלא מה לפנות.
מה לשחרר כדי לאפשר מקום לצמיחה.

חג של חירות. חג של ריפוי. חג של אביב.

30/03/2025

יש בלוטה בגוף שהיא כמו להבה
בבערה חזקה תביא סערה
אך אם תדעך, עייפות רבה

09/02/2025

כולנו הזדעזנו כשראינו את אור לוי, אלי שרעבי ואוהד בן עמי חוזרים מהשבי – רזים, חלשים, מותשים. אבל מצבם הקשה אינו תוצאה של מחסור תזונתי בלבד. נכון, הם הורעבו, אך הגוף אינו רק מכונה שזקוקה לאוכל. הם חיו חודשים ארוכים בבידוד, בפחד מתמיד, בתנאים תת-אנושיים, ללא אור שמש, ללא אהבה, ללא חום אנושי – וללא תקווה.
משה פלדנקרייז (האיש האגדי שהעמיד את בן-גוריון על הראש) סיפר על מקרה יוצא דופן:
אחד מתלמידיו היה צייד חיות פרא אפריקאיות שהתגורר בפריז. באחד מביקוריו בביתו, ראה פלדנקרייז אריה חזק וגדול קופץ עליו ומתחכך בו, כמו חתול בית ענק. האריה הזה הובא מאפריקה כשהיה גור, גדל אצל הצייד, הורגל לנוכחות אדם ואף הפך לחלק מחייו.
יום אחד, האריה הצליח לברוח מביתו ויצא לשוטט ברחובות פריז. העיר כולה הוכתה בהלה – אנשים נתקפו אימה, המשטרה יצאה למרדף, ולבסוף הוא נלכד ונכלא. למרות שקיבל מזון, מים ואוויר – כל מה שכביכול נדרש לקיום פיזי – האריה מת כעבור עשרה ימים בלבד.
פלדנקרייז תהה: "הייתה חיה בריאה שמתה כתוצאה מטראומה רגשית. אבל מהי חיה בריאה, אם אריה בריא מת עשרה ימים אחרי שינו פתאומי בחייו?"
האריה לא מת מרעב, לא ממחלה ולא מפציעה. הוא מת מהשבי, מהפחד, מהניתוק מחייו הקודמים, מהאובדן הפתאומי של תחושת הביטחון והחופש.
אנחנו רגילים לחשוב שבריאות היא רק פיזית – תזונה נכונה, כושר, ויטמינים, שעות שינה. אבל האמת היא שמה שמחזיק אותנו בחיים, מה שבאמת שומר על הבריאות שלנו, הוא הרבה מעבר לכך:
✨ אהבה, הכרת תודה, חמלה
✨ יחסים חברתיים וזוגיים מספקים
✨ ביטוי עצמי ומשמעות
✨ תחושת שייכות וקהילה
✨ חיי רוח ואמונה
החטופים ששרדו את השבי חזרו לא רק תשושים גופנית, אלא פצועים בנפשם. חוויית השבי שלהם לא הסתכמה ברעב – אלא בלקיחת כל מה שדרוש לבריאות שלמה. הגוף אולי יכול להתאושש, אבל הנפש? היא זקוקה להרבה יותר מאוכל כדי להבריא.

Send a message to learn more

13/01/2025

מה יש בכדור הקטן שמשנה עולמות היא שאלה?
מגיל 14 ועד גיל 35 הרגישה כמו "פרה שחוטה"
סבינה (sabina) היא רמדי הומאופתית שטובה למצבים של דימומים רחמיים כבדים וארוכים (Menorrhagia) או דימומים בין מחזורים, כאבי מחזור, הפלות חוזרות ועוד ועוד... כמובן כשיש התאמה אישית ומדוייקת למטופלת

20/12/2024

גוסטב תיאודור פכנר: האיש שראה את נשמתם של הצמחים

כשקראתי על גוסטב תיאודור פכנר, לא יכולתי שלא להיזכר בד"ר סמואל האנמן, אבי ההומאופתיה. שניהם חיו בזמנים שבהם המחשבה המדעית והפילוסופית נלחמה על עיצוב תפיסת העולם, ושניהם ביקשו לגשר בין הנפש לחומר בדרכים שונות אך הרמוניות.

פכנר נולד באפריל 1801 בסקסוניה, בעידן שבו גרמניה הייתה מוקד של פילוסופיה עילית. בתקופה זו, שמות כמו עמנואל קאנט, יוהן פיכטה ופרידריך שילינג הובילו את הרעיונות הגדולים של זמנם. פכנר עצמו נרשם ללימודי רפואה באוניברסיטת לייפציג בגיל 16 בלבד, אך במהרה מצא את עצמו אובד בין המדע היבש להשקפת עולם שראתה ביקום מכונה בלבד. "אחרי לימודי הרפואה שלי," כתב, "הפכתי לאתאיסט מוחלט... ראיתי בעולם רק אביזרים מכניים."

בעקבות כך נטש את לימודי הרפואה כדי ללמוד פיזיקה.
בשנת 1820 פכנר נתקל במקרה בעותק של הספר "תיאור כללי של פילוסופיית הטבע" מאת לורנץ אוקן. "ואור חדש פתאום האיר עבורי את העולם, או שסימא אותי." הספר דיבר על תפיסת עולם מאחדת גדולה של המציאות. לפכנר שהיה נאמן לקפדנות הגרמנית היה קשה לוותר על מדידות, נתונים ומשוואות – "הדרך היחידה להגיע לתוצאות בהירות, אמינות ופוריות."
בניגוד לרנה דקארט וחוגים אחרים, אפילו עד אריסטו, שניסו בכל כוחם לנתק את החומר מהתודעה, פכנר ניסה לאחות ביניהם.

כדי לשלם את חשבונותיו, הרופא דובר הלטינית נאלץ לתרגם ספרי כימיה ופיזיקה לגרמנית עד שהלך והתעוור וכבר לא יכול היה לקרוא. רופאים טיפלו בו בטיפולים שהיו זמינים באותה תקופה, וגם במגנטיזם, אדים וחשמל, אך ללא הועיל. מחשבות דתיות רדומות חזרו להופיע, גם אשתו טיפלה בו במסירות, אך ההחלמה התרחשה ב-5 לאוקטובר 1843, כשיצא אל הגן בפעם הראשונה ללא כיסוי עיניים ואז הבחין "במראה היפה שמעבר לגבול החוויה האנושית, כל פרח זהר לקראתי בבהירות ייחודית, כאילו הוא מטיל החוצה את אורו הפנימי."
בהרצאה שנשא לאחר מכן אמר שמחלתו הביאה לו "ייעוד גבוה יותר של חשיבה על הטבע הפנימי". הוא תפס בבהירות שלטבע החיצוני, הפרחים, העצים, בעלי החיים ואולי הכול יש "נשמה פנימית".
הוא כתב את הספר "ננה, על חיי הנפש של הצמחים" שבו טען כי לצמחים יש מודעות, תחושות ותשוקות.
בדרך של אנלוגיה הוא הסיק שגם ללא מערכת עצבים ובעזרת אמצעים אחרים שאנו לא תופסים עד תום, הוא הגיע למסקנה: "שבנוסף לנשמות שמתרוצצות וצועקות וזוללות, האם לא יתכן כי ישנן נשמות שפורחות ללא ניע, שמרוות צמאונן בלגימת טל, שפולטות ניחוחות, שמשביעות את הכמיהה לגבהים ע"י הנצה וצמיחה לעבר האור?"
בעיני פכנר, גוף ונפש הן אותו הדבר רק מנקודות מבט שונות, הנשמה היא החוויה הפנימית של הצורה.
המטריאליזם הרדוקטיבי בין זמננו מדכא תפיסות שכאלו, אך האם זה לא נובע מתוך העיוורון שלנו?
יותר ויותר חוקרים בין זמננו מזהים תהליכים נוירו-ביולוגיים-צמחיים שטוענים שהצמחים הם בעלי תבונה הסתגלותית וגמישות מוכוונת מטרה שהיא מעבר לסתם אינסטינקטים מחווטים.

Send a message to learn more

15/12/2024

מחקר שהתפרסם באחד מכתבי העת המדעיים החשובים ברפואת ילדים European Journal of Pediatrics, והשווה טיפול קונבנציונלי לטיפול הומאופתי אצל ילדים בשנתיים הראשונות לחייהם מצא יתרון מובהק ומשמעותי לטובת הטיפול ההומאופתי, בטיפול ההומאופתי היו הרבה פחות ימי מחלה ותחלואה, במיוחד במחלות דרכי הנשימה אך גם במחלות מעיים.