22/02/2026
גם בלי שעות שינה, אי אפשר להוציא ממני את המטפלת .
סיפור מהיום...
נכנסת עם הקטנטנה לקופת חולים, עולה במעלית, נכנסת איתנו אישה צעירה שמחייכת לשחר ואומרת כמה שהיא מתוקה (צודקת, נראה אותה אומרת את זה ב2:00 בלילה כשזו הפעם ה100 שהיא מתעוררת)
עוד לפני שהאישה הספיקה להכנס למעלית אני הבנתי למה היא הגיעה לקופת החולים
חוסר שעות השינה לא לקחו לי את היכולת לסרוק גוף של אדם כאוב.
אני בוחנת את האופן שבו היא הולכת, את הרגל שהיא גוררת, היד שמונחת על הגב ותופסת אותו בתקווה שזה יוציא את הכאב ממנה
היא מתיישבת, היא כל כך מחכה שכבר יקראו לה להכנס לרופא, כי כל כך כואב לה לשבת..
היא חושבת אולי לעמוד כדי שיכאב פחות אבל גם זה כואב, כלום לא נח. הכאב פועם.
אני פותחת את הארנק ומוציאה כרטיס ביקור
(כן עדיין יש דבר כזה)
ניגשת אליה, מגישה לה את הכרטיס ואומרת
"סליחה על השאלה החצופה, את פה בגלל הגב נכון?"
היא- מחייכת ומהנהנת. אנחנו מקשקשות קצת
מצד אחד היא מבולבלת איך ידעתי ומצד שני ברור לה שקשה לפספס.
אז אולי עוד אפגוש אותה בקליניקה
כי כנראה שלאורתופד שהיא חיכתה לו לא היה הרבה מה להציע מעבר למשככי כאב
והפתרון האמיתי הוא עמוק יותר
אם הסיפור הזה מוכר לך, וגם את סובלת מכאב
או שאת בין התקפים של הכאב
דברי איתי, הסיפוק שלי הוא לעזור לך לחיות ללא כאב🤗
