14/04/2026
יוֹם הַשּׁוֹאָה / עמית טסלר – אבא והפסטרמה ©️
אִמָּא… שָׁאַלְתִּי, תַּגִּידִי—
כַּמָּה הָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת?
וּלְאָן נֶעֶלְמוּ כָּל הָעֲקֵבוֹת…
וּמָה אוֹמְרוֹת עֲרֵמוֹת הַנְּעָלַיִם,
שֶׁעוֹמְדוֹת וְשׁוֹתְקוֹת?
וְלָמָּה יֵשׁ עֲרֵמוֹת שֶׁל בְּגָדִים,
וְכֻלָּם עִם מִסְפָּרִים…
מָה זֶה… מָה קָרָה פֹּה?
וְהַאִם זֶה בֶּאֱמֶת
הַר שֶׁל אֲנָשִׁים שְׂרוּפִים…
כַּמָּה הָיוּ פֹּה, לִפְנֵי שָׁנִים?
כַּמָּה צָעֲדוּ כָּאן…
לְאָן הָלְכוּ כֻּלָּם—
וְרַק אֲנִי עוֹד חַי?
אֵיפֹה נֶעֱצַר הַזְּמַן…
וְדִמְעוֹת הַמַּלְאָכִים—
אֵיךְ לֹא יָרַד מִן הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים,
לְהָגֵן, וְלוּ בִּמְעַט, עַל הַמִּסְכְּנִים…
מָה זֶה, אִמָּא…
וְאֵיךְ נִגְמְרָה בַּסּוֹף הַמִּלְחָמָה?
אֵיךְ רַק סַבָּא הִצְלִיחַ לִבְרֹחַ—
מֵהַתֹּפֶת הַזֹּאת…
וְאַתְּ שׁוֹאֶלֶת לָמָּה,
וְאֶת מָה הוּא לֹא יָכוֹל לִשְׁכֹּחַ…
אֵיךְ הַמִּסְפָּר חָרוּט עַל הַיָּד—בְּדָם,
וּבַמּוֹחַ—הַשְּׁאֵלוֹת הַפְּתוּחוֹת…
לְאָן הָלְכוּ הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ?
אֵיפֹה נֶעֶלְמוּ הַדּוֹדִים שֶׁלּוֹ…
וְאֵיךְ, בְּמִקְרֶה,
פָּגַשׁ שׁוּב אֶת אָחִיו…
תַּגִּידִי, אִמָּא—מָה עוֹד יִהְיֶה?
וְאֵיךְ הַסּוֹף שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁלָּנוּ יֵרָאֶה…
אֵיךְ עוֹצְרִים אֶת הַזְּמַן…
אֵיךְ שׁוֹמְרִים עַל אָדָם—אוֹ עַל הַדָּם…
וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְהִישָּׁאֵר שָׁפוּי,
אַחֲרֵי שֶׁרְאִיתֶם מַרְאוֹת
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָכִיל…
אַתְּ רוֹצָה לְהַגִּיד—
שֶׁסַבָּא יָצָא מִפֹּה בַּחַיִּים?
מֵהַתֹּפֶת הַזֹּאת
אֶל תּוֹךְ מַה שֶׁאֲנַחְנוּ מַכִּירִים…
זֶה נִרְאֶה כְּמוֹ הֲזָיָה—
מַסָּע שֶׁל רֶצַח…
יוֹם הַשּׁוֹאָה.
יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ עֶצֶב,
מָהוּל בַּאֲבַק שֶׁל תִּקְוָה—
וְאַהֲבָה.
וְאָז הֵבַנְתִּי—
שֶׁהַמִּלְחָמָה לֹא נִגְמְרָה…
הִיא רַק הֶחֱלִיפָה דּוֹר.