12/05/2025
12.5 יום האחיות הבין-לאומי
ואם יש יום אחד בשנה שבו אני עוצרת לחשוב על הדרך שעשיתי זה היום הזה.
המסע שלי התחיל בשנת 1992, כשהתחלתי את התואר הראשון שלי (BSN) בסיעוד בארצות הברית. חמש שנים של השקעה, לימודים, והתמסרות למקצוע שידעתי שאני נמשכת אליו מהלב.
עבדתי במחלקות שונות בבתי חולים בארה״ב, חוויתי את השטח מכל זווית אפשרית – כולל כאחות שיקומית, שם למדתי מה זו באמת סבלנות, והתמודדות יומיומית עם כאב ושיקום.
כשחזרתי לארץ, המשכתי את הדרך בבית חולים סורוקה, ואחר כך גם יצאתי קצת מהעולם הזה – להתנסות בתחומים אחרים. אבל משהו בי תמיד חזר לסיעוד.
בהמשך ניהלתי את מחוז דרום של בריאות הציבור, השלמתי תואר שני בבריאות הציבור (MPH), ניהלתי מרפאה פרטית במדיטון לצד רופאים מהשורה הראשונה, ועבדתי גם בקופות החולים בתקופות שבהן המשפחה הייתה המרכז.
אבל בשנים האחרונות משהו בי התבהר.
השליחות שלי קיבלה שם, כתובת, וזהות ברורה:
מרפאת הפצעים הקשים לריפוי שהקמתי לפני כעשור היא תפקיד חיי.
ביום הזה אני רוצה לחגוג לא רק את המקצוע, אלא את הדרך.
את כל התחנות שעברתי, ואת הבחירה הזו – להציל גפיים מכריתה ולהשיב את איכות החיים והעצמאות למטופל.
ולכל האחים והאחיות בארץ ובעולם
אתם חלק ממקצוע שיש ידע, מקצוענות, עוצמות, חוכמה, לב, כוח וחמלה. אל תשכחו לעצור גם אתם לרגע, ולהיות גאים בדרך שעשיתם.
