17/04/2023
לפני שבועיים רועי הכין עם הבנים עוגיות,
כשהן יצאו מהתנור לצלילי ילדים רוקדים בהתרגשות
ברגע אחד מפתיע במקום לפזר מעל אבקת סוכר הוא שם ... מלח (שהתגורר בשקית דומה)
ואנחנו עומדים מול עוגיות יפיפיות עם שכבת מלח מעל
יש מן רגע כזה שנמתח, רגע שקט
מרווח שנוצר
ו...משם צחקנו, בדקנו אם נשארו עוגיות בלי מלח
וגילינו שאלו עם השוקולד והמלח- להיט!
לפני חודש עמדתי ליד אישה מבוגרת ומקסימה ששכחה הזמנה שנעשתה במאפייה המקומית שלה
כל הגוף שלה התכווץ, הידיים על הראש, מלמלה "איזו טעות, איזו פאדיחה" והוסיפה מילה קשה על עצמה
האשמה צבעה את כל עולמה, הטעות
דיברתי אליה, אל ליבה
היו לי כמה הצעות טובות, אפילו שוות ערך למה שנשכח...
היא הסתכלה אליי, רצתה לבוא
אבל שבה שוב ושוב לחוויית הכישלון והבושה
ראיתי, היא רצתה להעלם
התהלכתי מהרהרת בין המצבים
מה הופך מצב לחלק מהחיים, לחוויה טובה? או לחוויה קשה וחונקת ?
באמת אפשר לשוט לארץ החוויות הטובות לא משנה מה ?
אולי אשמה ובושה עוזרות להשתנות ?
הפער הוא עצום
במצב אחד אתה הרפתקן, יצירתי וחווה את הדברים טובים, אותך טוב
ובשני אתה חוטף ומחטיף, מטיף , מוגבל וכאוב
ובשניהם מה שקרה ...כבר קרה, הוא ההווה עכשיו
ואני יודעת בכל ליבי שעדיף שהילדים שלי יעמדו במרווח שקט שיהפוך לצחוק עוגיות
מאשר למרווח שקט שהופך לבכי וכאב
ומה שעובד בקטנים...איזו עוגיה או לחם
עובד גם בגדולים... מבחנים, פרידות, חלומות, בחירות, וקבוצת הכמעט, ליד ובערך שתמיד מהלכים איימים על אשמים
אני מודה שגרתי פעם בארץ האשמה
אין לה סוף ותחתית
אין בה שמש
לפני כמה שנים עליתי לארץ המובטחת
ארץ שבה אתה ראוי וזכאי, אדמה שבה אתה טוב
ארץ הטעויות הטובות
שאפשר לקרוא לה גם
החיים