26/02/2024
המון דיבורים על לקיחת אחריות בימים אלה. בתוך הכאוס עיננו נשואות אל המנהיגים ונבחרי הציבור שלנו שמלמדים אותנו שיעור או שניים במשמעות העמוקה של אחריות.
מה קרה בעולמנו שלקיחת אחריות הפכה לכזו מעמסה? התשובה הרבה פעמים נמצאת במה שלמדנו במשפחת המקור, איזה תפקיד לקחנו על עצמנו כשהדברים הפכו ללא יציבים. כי דווקא שם, עם האנשים האהובים עלינו ביותר, נמצא את עצמנו כשלקיחת האחריות איננה במקומה. חלקנו לוקחים על עצמנו מה שלא באחריותנו, ואז לקיחת אחריות הופכת לעסק דביק ומכביד, או שחלק אחר מתנער מאחריותו ובעל נטייה להאשים ולהתקיף.
במפת הרפלקסולוגיה אני רואה את המקום של לקיחת האחריות באזור הלב. לפעמים נראה שם כמו מחיקה של האזור, מה שמצביע על כך שהאזור בא פחות במגע עם הקרקע בזמן ההליכה, כי משהו שאמור להיות במפגש עם החוץ נמצא בהימנעות. כשהמשקל מלקיחת אחריות פשוטה ובהירה על עצמי מתערער - נוצר פיצוי, ולכן נראה עודף באזור השכל או הראש- ריבוי מחשבות, השכל עסוק בעיקר בשיפוט, ביקורתיות טבלאות של בעד ונגד, מציאת הסברים או אשמים חוץ ממני.
הבסיס של לקיחת האחריות נמצא בהקשבה שלנו אל הלב, או אפשר להגיד, אל הקול הפנימי שלנו.
עבורי לקחת אחריות זה אומר קודם כל לאהוב את עצמי, להיות באהבה לעצמי, לצרכים שלי ולרצונות שלי, כי אף אחד לא אחראי עליהם, רק אני אחראית לאושר שלי, לתחושת המשמעות שלי בעולם ולידיעה שאני אהובה בזכות עצמי. אף אחד ושום דבר חיצוני לא יכול אף פעם לתת לי להרגיש אהובה, וזה מבחינתי משמעות של אהבה עצמית שלא תלויה בדבר, ותחושה שהכי קרובה לחופש אמיתי.
כשאנחנו מצליחים להיזכר במידה הנכונה של האחריות שלנו, שכמו שאמרתי במערכות יחסים קרובות מתערערת די הרבה, אנחנו כמו מחזירים את ההרמוניה למנדלה הייחודית שהיא מארג החיים שלנו, בה כל אחד מאתנו הוא חלק מתוך שלם, וכל יציאה מתוך מה אחריותי יוצרת דיס-הרמוניה באותו שלם.
כיאה למטפלת, אני מודה שלפעמים אני נוטה לקחת על עצמי אחריות מרובה לרגשותיהם של אחרים ואהובים שלי, ואני מוצאת שבכל פעם שאני זולגת בלקיחה על עצמי מעמסה שאיננה שלי, ואת מצבו של אדם אהוב אחר בחיי - בסופו של עניין כשאני מביטה על הסיטואציה, אני מבינה שמשהו עמוק וחשוב במארג השלם נפגע. כמו במנדלה שיופיה תלוי באופן בו כל אחד ואחד מחלקיה שומר על מקומו מבלי לזלוג לזה שלידו. אפילו אם הכוונה שלו טובה.
הדרך לצאת מתוך הפלונטר הזה היא להיות מודעים אליו. לקחת אחריות על הצרכים שלי, על הרגשות שלי, לשים לב למילים שאנחנו בוחרים, למחשבות ולרגשות שלנו. לזכור להביט על העולם דרך הלב, שם אין שיפוטיות או ביקורתיות כי למרות שהם גם חשובים בעולמנו אבל מעוורים אותנו לראות את האמת. ונזכור שתמיד, בכל מצב בין אנשים, לכל אחד יש את האחריות שלו. אנחנו לא לבד, כל דבר שקורה הוא תמיד אחריות של כל מי שמעורב בו. המשמעות של לקחת אחריות זה לא לנתק את עצמנו מהאחר אלא להפך, כשאני לוקחת אחריות על הרגשות שלי ויודעת לבטא אותם לאחר בצורה בריאה ומיטיבה זה יוצר קירבה, אינטימיות וצמיחה משותפת.
מאחלת לנו לחיות בעולם בריא, מלא הרמוניה ואהבה לעצמנו ולאחר.
כי אהבת לרעך כמוך ❤️
