02/10/2024
היתה שנה מזעזעת, בכל קנה מידה.
כלומר היו שנים רעות מאספקטים שונים, אבל אני חושבת שהשנה האחרונה היא הנוראות ביותר שחווינו כעם.
אני תוהה מה היה במלחמות ישראל בדור של הוריי ובדורות שקדמו להם.
אני משערת שמהירות התקשורת כיום וריבוי ערוצי המידע ושטף המידע גורמים לכולנו לעומס יתר ריגשי.
אם פעם היו שומעים על הרוגים, היום גם רצים ברשת סרטוני וידאו באותם רגעים מוות. לא נשאר שום מקום לדמיון.
אני לא רואה חדשות או שומעת רדיו כבר למעלה מ 20 שנה, מאז הקורונה גם לא קוראת עיתונים, אפילו לא אונליין. מנסה לשמוע על הנפש מפני כל הזוועות שאופפות אותנו, האמיתיות והמהונדסות.
בחרתי להיות בצד השמח של החיים, של יצירת החיים והגעתם לעולם. שגרת חיי עוסקת בצד השמח של החיים, ואם לפעמים חלילה יש זליגה לצד העצוב של החיים מאוד קשה לי עם זה.
ארנון לעומת זאת בצד העצוב של החיים, אם אני מקבלת אותם בבואם בנסיבות משמחות, הוא "מזדכה" עליהם בנסיבות טראגיות.
אז בסך הכל אצלנו בבית יש סוג של איזון.
אז אם נחזור לשנה שחלפה, היא היתה מחרידה ביותר ואני כולי תפילה שהשנה הבאה עלינו, תבוא עלינו לטובה, והיא תהיה מלאה בתקווה, בשמחה ובאושר.
אני מאחלת ריפוי לכל מי שחרב עליהם עולם השנה, מקווה שיצליחו איכשהו קצת למצוא מקום לשמחה.
תפילות לבריאותם ולשובם של חיילינו הביתה בשלום ולחטופים שלנו, שיחזרו הביתה וישתקמו מהזוועות שחוו בשבי.
לכל היולדות שלי, אלו שאני מלווה כרגע ואלו שעוד אלווה בעתיד, אני מאחלת לכן הריונות קלים ושמחים, שתזכו לחוויות טובות ומתקנות ללידות הקשות שעברתן.
כולנו נמצאים באירוע טראומטי מתגלגל ומתמשך, וקשה לראות את הסוף אי שם באופק. אני מקווה שהסוף הזה יגיע בהקדם ונזכה לשנים רבות של שקט ושלווה.