05/02/2026
בעקבות הפוסט הקודם
אחת החברות שאלה אותי:
אבל גם סוכר גורם לעמידות לאינסולין ואין בו לקטין?
וזה מה שעניתי לה:
זו ביצה ותרנגולת – מן מעגל רשע שכזה
ידוע שעודף סוכר גורם להמון המון נזקים ובין היתר לעמידות לאינסולין ,
אבל הלקטינים הם שחוסמים את הגישה של האינסולין לתאים,
גורמים לתאים להיות חסרי אנרגיה לשדר למוח שאין אנרגיה בתאים, וכתוצאה מכך המח משדר לנו:
אני חייב סוכר ומהר
וזו הסיבה להשתוקקות והכמיהה למתוקים
התפקיד העיקרי של האינסולין:
תפקידו המרכזי של האינסולין הוא לווסת את רמות הסוכר בדם ולאפשר לגוף להשתמש בו לאנרגיה.
ניתן לדמות את האינסולין ל"מפתח":
לאחר שאנו אוכלים, רמת הסוכר בדם עולה והאינסולין משתחרר אל זרם הדם. הוא נקשר לקולטנים על דפנות התאים ו"פותח" אותם.
רק באמצעות פעולה זו, הסוכר יכול לעזוב את זרם הדם ולהיכנס אל תוך התאים כדי לייצר אנרגיה.
שורש הבעיה:
הלקטינים הנמצאים במזונות שמזיקים לך לפי סוג הדם שלך
לקטינים אלו נצמדים פיזית לקולטני האינסולין על התאים ויוצרים קשר בלתי הפיך עד לסוף חיי התא. ברגע שהקולטן חסום על ידי הלקטין המזיק, האינסולין – המפתח – כבר אינו יכול להיקשר אליו ולפתוח את התא.
זהו מעגל הרשע:
למרות שיש סוכר בדם, התאים עצמם נשארים רעבים לאנרגיה. רעב זה מוביל לעייפות וחולשה כרונית.
התאים משדרים אותות מצוקה למוח, שמפרש זאת כצורך מיידי באנרגיה זמינה ודוחף את האדם לצריכת מתוקים ופחמימות ללא שליטה.
כך נוצר מעגל רשע:
אכילת מתוקים שמעלה את הסוכר בדם, אך משאירה את התאים רעבים ומגבירה את הנזק והעייפות
זה התיקון של התזונה לפי שיטת סוג הדם לעייפות ולכמיהה הבלתי נשלטת למתוקים.
בריאות ושמחה 😊
שלכם – שרה חפר