29/04/2026
לפעמים יש תקופות שבהן נדמה שהקרקע נשמטת.
שהקצב מואץ, דוחק, מבקש מאיתנו להמשיך לנוע גם כשעוד לא הספקנו לעכל.
ומשם, כמעט כמו לחיצת כפתור
אנחנו חוזרים. מתייצבים. ממשיכים.
אבל אולי זה לא כפתור חיצוני.
אולי זה הכפתור הפנימי שלנו
זה שמחובר לכוח החיים, לרצון לנוע, לחיות, להרגיש, ליהנות.
דווקא ברגעים כאלה מתחדדת המשמעות של עוגנים.
לא כשהכול יציב , אלא כשהאדמה רועדת.
שם הם נבחנים, ושם הם הופכים להיות חיוניים.
התרגול, הנשימה, המפגש, ההקשבה
כל אלה הם עוגנים שאפשר לחזור אליהם שוב ושוב.
חודש מאי מזמין אותנו להעמיק בדיוק בזה.
ליצור לעצמנו עוד נקודות אחיזה רכות, חכמות, תומכות.
אני שמחה מאוד לשתף אתכם בלוז ובסדנאות שמחכות לנו החודש
מרחבים של תנועה, נשימה, חקירה והרפיה.
מי שמרגיש קריאה, מוזמן לכתוב לי ואשלח פרטים באופן אישי.
מאחלת לכולנו שגרה שיש בה לב,
ושנצליח לטוות בתוכה עוגנים שמחזיקים אותנו מבפנים.
אשמח לפגוש אתכם 🤍
