11/06/2024
שאלה שקיבלתי על מגילת רות
לכאורה הסיפור של מגילת רות נראה כסיפור סתמי, יפה, מעניין, אבל חסר ערך לעומת כל מה שמופיע בתנ"ך או כמו שכתבת כהגבלה למגילת אסתר.
והנה התשובה
מגילת אסתר אכן בא לספר אירוע היסטורי. מגילת רות באה להסביר תוך כדי הסיפור שלה את מהות העם היהודי. אפשר לתמצת זאת בכמה משפטים שהדבר בא לדגיש כעיקרי היהדות. ואז נשאלת השאלה מדוע עלינו להדגיש את עיקרי היהדות בשבועות.
נעקוב על פי הסיפור ונראה באילו נקודות הוא נוגע לנו בחיים.
מספור על איש בעל משפחה, אמיד ואולי אפילו עשיר שהייתה לו שנה לא כל כך טובה. העסקים לא הצליחו, ולכן הוא מחליט לעזוב את הארץ ולרדת לארץ אחרת, ודווקא ארץ אויב, למואב. מואב שעל המואבים נאמר שלא יבואו בקהל ישראל לעולם כי מנעו מעם ישראל להיכנס לארץ דרכם. דווקא שם הוא הולך. ושם בניו לוקחים לאישה בת מואב, כלומר גויה שלא יכולה להתגייר אף פעם. הבנים מתים, והסיפור מכנה את שמותיהם מחלון וכליון, לומר שמי שיורד מהארץ בסופו של דבר נגרע מהעם היהודי בדרך זו או אחרת ולכן לא טוב לרדת.
גם בעל המשפחה ששמו אלימלך הולך לעולמו ודווקא לשמו יש גם כן כעין מרה שאל משפחתו תבוא בסופו של דבר המלוכה, אבל הוא מאבד את הזכות הזו בעצם ירידתו מהארץ.
אז עד כמה למדנו שני דברים. האחד לא משנה כמה רע מצבך יותר טוב מארץ ישראל לא קיים, מרות שהכל נראה נוצץ שם במרחקים. דבר השני אם שמך אומר משהו חזק כל כך כדאי להתייחס לכך כי אולי תפסיד בגדול במקום להרוויח.
ובכל זאת זה עוד רחוק מהמסר הממשי של הסיפור.
עכשיו שנעמי מחליטה לחזור יש לה דין ודברים עם כלותיה ערפה ורות והיא מציאה להם לחזור לבית ההורים כי אין לה אפשרות להוליד עוד ילדים ואין אפשרות שבהן תקמנה משפחה חדשה. עורפה מפנה עורף חוזרת לבית אמה. רות פונה אל נעמי ואומרת לה בצורה שאין עליה עוררין אני לא חוזרת אני ממשיכה אתך ולא משנה מה מצפה לך בארץ, אני לא עוזבת אותך לרגע. כאשר הן חוזרות כל העיר כמרקחה שואלת "הזאת נעמי" האם זו האישה הצדקת שהכרנו שעשתה כל כך טוב אחרים? אבל אף אחד לא בא לעזור להם, להביא להם סלי מזון, לנחם אותה, היא ורות נשארות לבד בבית עד כדי רעב ואז רות מציעה שהיא תצאה לשדות לאסוף את התבואה שנופלת לפועלים כך שיוכלו לאפות לחם ולאכול. אז יפי של סיפור ועדין לא הגענו למסר החשוב שבו. "ותלך ותבוא" כלומר הלכה כמה ימים לשדות כאלו ואחרים ופשוט ביותר זרקו אותה לכל הרוחות מאותם שדות. כאן נשאלת השאלה הראשונה של היהדות "היכן המצווה לעזור לעני?" נכון שיש עוד עניים בשדה אבל בעל השדה יכול לומר להם שהיא מצטרפת וזהו, אבל הוא העדיף לזרוק אותה לכל הרוחות. וזו מצווה חשובה ביהדות לעזור לעני, אפילו לעזור לשונא שלך.
כי תראה חמור שונאך תחת משאו עזוב תעזוב עמו. נאמר בתורה. אתה יודע שהוא , בעל החמוד שונא שלך, אבל החמור שלו כושל תחת משקל המשא ששמו עליו, והחמור שלך ללא משא או עם שמא קל. עליך לעזור לחמור לשאת את המשא, ואם יש לעזור לחמור אז ברור שלעזור לאדם זה ברור מאליו. והמצווה "ואהבת לרעך כמוך אני ה'"
יש כאן שתי נקודות להסתכל עליהם. ואהבת לרעך כמוך, קודם כל אתה צריך לאהוב את עצמך. לצערנו יש אנשים שלא אוהבים את עצמם ואז כמובן שהם לא מסוגלים לאהוב מישהו אחר. בא האלוהים ומחייב את האדם ללמוד לאהוב את עצמו, כי רק דרך האהבה שלך את עצמך אתה יכול ללמוד לאהוב אחרים. רבי עקיבא אמר שזו המצווה החשובה ביותר בכל התורה או בהדגשה אחרת כל החיים והתורה בנויים על זה שתלמד לאהוב את עצמך ומכאן תלמד לאהוב את האחר.
הנקודה השנייה שנאמרת היא "אנכי ה" לשם מה נספו המילים הללו לפסוק, כדי ללמד אותנו שהאלוהים בוחן אותנו בדבר הזה יום יום. ד כמה אנו אוהבים את עצמנו ועד כמה אנו אוהבים את האחר.
וההוכחה לכך נאמרת בסיפור בהמשך כאשר רות מגיעה לשדה של בועז ובועז לא רק שמקבל אותה אלא עושה ממנה דמות מרכזית בסיפור. ידעתי את כל מה שעשית עם חמותך שלא עזבת אותה ובאת אתה לארץ למרות שידעת שהיא חסרת כל. והדגשת בפניה את זה בכמה מילים חשובות "עמך עמי, אלוהיך אלוהי ובאשר תמותי שם אמות ושם אקבר." קבלת החיים במלואם כפי שהם יהיו, ללא טרוניות ומענות אלא מתוך שמחה קדושה. והוא מדגיש זאת בפני כל מי שבשדה בכך שהוא קורא לה לאכול מהאוכל שלו, להדגיש בפני כולם שהיא אינה זרה, גויה, אלא בת ישראל כשרה למרות שלא נולדה בעם ישראל אלא בחרה לבוא להצטרף אליו בכל ליבה. בהמשך הוא גם נושא אותה לאישה, לא אתעכב על מה שקורה שם כי זה לא החשוב בסיפור, אלא ההמשך שבא לבטא מה הפירוש של גיור יהודי ומה קורה למי שבוחר להיות שייך לעם ישראל בכל ליבו.
בחלק הזה מופיעים פתאום שתי נשים, שתיהן לא יהודיות, רות שהתגיירה היא האחת ותמר מספר בראשית היא השנייה. שתי נשים שבנו את עם ישראל. תמר הייתה נשואה לבנו הבכור של יהודה בן יעקב. הוא נפטר בלי ילדים ולכן אחיו הצעיר יותר היה צריך היה צריך להכניסה להיריון כדי שהוולד יהיה קרוי על שם אחיו שמת ויקים לו המשכיות. האהבה בין שני האחים הייתה נוראית כך שהבן השני אונן דאג שכל פעם שהוא ישכב עם תמר היא לא תוכל להיכנס להריון אז גם הוא מת. ויהודה שולח את תמר לבית הוריה עד שיגדל שילה הבן השלישי. בינתיים יהודה מתאלמן ושילה לא ניתן לתמר שמא גם הוא ימות. תמר מתחפשת לזונה ועומדת במקום שהיא יודעת שיהודה יעבור ומפתה אותו לבוא אליה. הוא אלמן כך שאין לו בעיה עם זה. כסף אין לו והוא מבטיח לשלוח לה גדי מהשדה והיא דורשת עירבון עד המשלוח. הוא משאיר אצלה את טליתו ומטהו הולך לשדה ושולח את העובד שלו להביא לו את הדברים ולשלם לזונה. רק שהזונה כבר לא נמצאת במקום. אחרי זמן מודיעים ליהודה שתמר בהיריון והוא מורה להוציאה להורג. אבל הוא חייב להיות שם ולראות את ביצוע ההריגה. הוא מגיעה ותמר יוצאת להיהרג רק שבדרך היא מניחה לפניו את המטה והטלית ואומרת לו אני בהיריון מהאיש שזה שייך לו. יהודה היה יכול לשתוק ותמר הייתה מתה, אבל הוא קם על רגליו ואומר משפט חשוב מאד "צדקה ממני תמר" כך נולד שבט יהודה מתמר שהקריבה הכל למען המשפחה אליה הייתה שייכת.
בועז נולד מתמר, וסוף הספר מספר לנו את זה. אבל יותר מכך מהילד שנולד לרות ובועז מתגלגל בדור הרביעי דוד המלך. ויש האומרים שכאשר שלמה המלך עלה למלוכה הוא בנה כיסא לאם המלך והכוונה לרות שהייתה עדיין בחיים לזכות ליהנות ממה שעשה ההחלטה שלה להיות שייכת לעם ישראל.
בשבועות קיבלנו את התורה וסיפור רות בא ללמד אותנו מה באמת חשוב ביהדות - אהבת האדם את רעהו, עשיית טוב וחסד. זה עיקרה של יהדות.
