21/04/2025
עבור הרבה מהזוגות המיניות עצמה היא טובה אבל הדרך להגיע לשם רצופה קושי.
ברוב המקרים יש דינמיקה ספציפית בלהגיע לשם.
בדרך כלל יש מישהו שיותר מחזיק את זה ורוצה והשני יותר נמנע.
זה לא סתם. וזה לא "ככה זה".
זו דינמיקת יחסים שיש לה סיבה.
כשהיא קורית שוב ושוב היא מתקבעת -
אחד מרגיש שהוא יוזם ודחוי והשני מרגיש אשם ופוגע.
אנשים חיים עם הדינמיקה הזו שנים עד שלפעמים זה נהייה כל כך דלקתי ונפיץ שמגיעים למצב שבו נמנעים מהמיניות בכלל.
~
כדי לפרום את הדינמיקה הזו - צריך לשים אותה באור. לפתוח אותה לשיחה.
הרבה לפני המיניות עצמה אפשר לקיים עליה שיח -
מה קורה לי שם? מה קורה לך?
לעשות זום אין, ללכת רגע אחרי רגע.
במקום שהשיח יהיה על "כן מיניות" או "לא מיניות" הוא יכול להיות על
"מה קורה לך כשאני ניגש/ת אליך ככה?"
יכול להיות שהתשובה תהייה -
"זה מאיים עלי" או
"אני מייד מבין/ה מזה שאת/ה רוצה יחסי מין ואז אני יכול/ה רק או לרצות אותך או לדחות אותך"
או
"אני מייד מרגיש/ה לא בסדר שלא מייד בא לי"...
וזה פותח עולם שלם של שיחה.
של איך ניגשים לזה ומה היה יכול יותר לפתוח בעדינות את המרחב הזה.
הרבה פעמים יש צורך בהדרגתיות גדולה יותר, בהאטה, בשיחה ושיתוף לפני.
הרבה פעמים גם לא מחזיקים במודעות את הציר השלם של האינטימיות -
שבצד אחד שלו יש נגיד שיתוף ובצד השני יחסי מין - ויש המון המון מרווח משחק באמצע. ואז במקום שיהיה מפגש איפשהו בתוך הציר של האינטימיות זה נשאר בהכל או כלום.
~
הדינמיקה של *איך מגיעים למיניות* היא שדה חקירה שלם
שאצל המון אנשים הוא לא שדה של תקשורת פתוחה וכנה, שיש בה חופש לחקור ביחד, אלא יותר מרגיש כמו שדה מוקשים. משהו שמנסים להימנע ממנו ולהצליח לעקוף אותו.
ללמוד לדבר על המיניות ממקום סקרן וחוקר - זו מיומנות שפותחת רמות חדשות של אינטימיות וקרבה, עוד הרבה לפני שנכנסים למיטה -
מה שכמובן הופך גם את המיניות עצמה למרחב הרבה יותר בטוח ומזמין.
