26/03/2026
אני רוצה להאמין שאנחנו בתהליך של התהוות והבשלה לקראת תקופה חדשה, נעימה יותר, רגועה יותר, אמיתית, הרמונית, לא אלימה. לצד זה אני משחררת ציפיות ומשחררת את הזמן עצמו. אני מבינה שמה שהיה לא רלוונטי וגם אין ממש טעם לתכנן קדימה אל העתיד. זאת הבנה כואבת ועולות לי מולה שלל התנגדויות אבל הניסיון לאחוז בזמן מייצר סבל, במיוחד עכשיו. ואולי זה נשמע מעט נדוש אבל כל מה שנותר לנו באמת זה ההוויה עצמה, לחיות מרגע לרגע, מדבר לדבר. לקחת אחריות על איך אנחנו מנהלים את עצמנו, במה אנחנו מזינים את עצמנו מבחינת מזון חומרי, אינטלקטואלי, רגשי ורוחני.
אני מוצאת את עצמי חווה מנעד רגשות די רציני שנע בין גוונים של חרדה, פחד, עצב עמוק וכעס. תהיות על העולם שאליו הבאתי ילדים. עמנואל נולדה בסגר הראשון של הקורונה והנה גון כבר בן שנה, כבר מהבטן קיבל הדהודים של אזעקות וריצה למקלטים. לצד כל זה יש כמובן את החיים עצמם, המפגשים, החיבורים, רגעי חסד מתוקים של אהבה ואני בהודיה על היש ותודה לאל יש הרבה.
ובכל זאת, לא פשוט לחיות באי ודאות מתמדת וחוסר שגרה יכול לבלבל את המערכת. מאתגרת גם הציפיה להתנהל כרגיל, כאילו לא עפים לנו מעל הראש כמה פעמים ביום טונות של חומרי נפץ.
מצד שני זה מה ששומר עלי שפויה
להמשיך לחלום, להמשיך ליצור (גם אם כרגע זה מתממש בלכתוב פוסט או לבשל), להמשיך לנוע ולהניע, לחולל, להתפלל ולהאמין שאכן האור סופו לגבור על החושך.
מאחלת לכולנו לא לשכוח את עצמנו בתוך הטרפת. לא לדרוש מעצמנו יותר מדי, להביא רכות, נשימה, הבנה ולעשות מחוות וצעדים קטנים שירימו לנו את האנרגיה או לפחות ישמרו על זו הקיימת ויביאו נחמה, שמחה ונחת ככל שניתן ביחסי.
וגם, שלא נתרגל… כי זה הכי מסוכן.
זאת תהיה הסכמה למציאות ההזויה הזו.
יאללה,
שיהיה לנו סופ״ש מלא בשעות שינה רצופות
ושבת של שלום.
בסרטון - אני בסוף הריון לפני שנה בערך בזמן סבב אחר של לחימה, כשיצאתי להתמשאב ולהיזכר באמת הפשוטה…
#שפיות #מחולקדום #זמןמלחמה #חלאס #אמת
