16/05/2024
התמונה הזאת מרגשת אותי.. כביכול אין בה שום דבר מיוחד.. סתם מישהי בטייץ עושה צ׳טורנגה, כמו עוד 5000 מורות ליוגה שרואים ברשת.. אבל היא מזכירה לי את הדרך שעברתי ועדיין עוברת..
התחלתי לתרגל כמה שנים לפני שהחלטתי שאני רוצה להיות מורה ליוגה. היו לי 2 מורות מדהימות שגרמו לי להתאהב ביוגה ברגע, וההחלטה ללמוד להיות מורה היתה החלטה מאוד אינטואיטיבית. ראיתי כמה זה עושה לי טוב וידעתי שאני רוצה להיות מסוגלת להעביר את המתנה הזאת גם לאחרים.
השתחררתי מהצבא אחרי כמעט ארבע וחצי שנים, טסתי לסרילנקה ומשם המשכתי לאוסטרליה. חשבתי שמתישהו אני אטוס להודו ושם אעשה קורס מורים.. אבל אז הגיעה הקורונה, ואיתה הודו ירדה מהפרק.
נרשמתי לקורס מורים בקרישנה וילג’ באוסטרליה. לא היה לי מושג מה הולך להיות, אבל הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות. הגעתי לקורס והייתי היחידה שלא הייתה עם אנגלית שפת אם.. בנוסף לקושי של השפה, מהר מאוד הבנתי שכמעט כל הבנות שהיו איתי בקורס הן אתלטיות, מתרגלות שנים.. והרגשתי רחוקה מהן שנות אור..
באחד הימים הראשונים של הקורס העבירו לנו שיעור והסבירו על הדרך הנכונה לעשות צ׳אטורנגה (מעבר שעושים כמעט בכל שיעור יוגה). עד ההסבר הזה חשבתי שאני עושה את זה בסדר גמור.. אבל אז המורה הסביר ואני הסתכלתי וניסיתי לעשות מה שהוא אומר.. ניסיתי, ונפלתי.
הסתכלתי על המורה ואמרתי לו ״אני לא יכולה, אני לא מספיק חזקה״ הוא חייך אלי ואמר לי, ״בסדר.. עכשיו את לא מצליחה. תעשי 3 שכיבות סמיכה עם הברכיים על הקרקע, 3 פעמים ביום, לפני כל ארוחה ותראי איך תוך שבועיים את עושה את זה בקלות״.
הקשבתי לו.. ועשיתי את זה.. והוא ממש צדק. תוך פחות משבועיים זה קרה. מאז אני שמה לב בשיעורים שאני מעבירה לתת גם וואריאציות אחרות לצ׳אטורנגה, להסביר את המעבר הזה לאט ובסבלנות וכמובן לספר לכל מי שלא מצליח שעם קצת התמדה וכוח רצון, הכל אפשרי.
