02/10/2020
איך בונים סוכת שלום?
בסדנאות שאני מקיים (כבר למעלה מ 20 שנים) בנושא תקשורת מקרבת, אני מוצא קונצנזוס מלא בכל מקום שבו יוצא לי להנחות, לגבי הרצון של כל האנשים בשלום ובהרמוניה בין אישית.
ומה המציאות? המציאות היא שלכל אחד מאתנו יש תפיסות וערכים לגבי השלום, והנטייה היא לשפוט את אלה שמאמינים בדרכים אחרות מאתנו.
לא כזה שלום...
אז איך בונים סוכת שלום בתקשורת מקרבת?
כאן נכנסת לתמונה השיפוטיות שלנו. מצד אחד, הרי ברור ששיפוטיות גורמת למתח הרגשי, שמקושר לא פעם לתחושה כאוטית של איבוד שליטה. אז המסקנה המתבקשת, לכאורה, היא להפסיק לשפוט...
ומצד שני, ידוע שמחשבות, מכל סוג, קל וחומר המחשבות השיפוטיות שלנו, הן בלתי רצוניות; הן מגיעות אלינו ומתנחלות בתודעה שלנו בין אם הזמנו אותן ובין אם לא. (זה נושא מתעתע שעוד ארחיב עליו באחת מהפעמים הבאות).
ידוע שכל דבר שאנחנו מנסים לדחוק בכוח מהתודעה, לא באמת נדחק החוצה. על פי החוק השלישי של ניוטון, כל דבר שאנחנו מפעילים עליו כוח, מפעיל עלינו כוח בחזרה, ובאותה עוצמה... ולכן, התוצאה היא שככל שאנחנו מנסים לדחוק מאתנו והלאה את השיפוטים – הם מוצאים דרך מתוחכמת לפרוץ ולתעתע בתודעה שלנו, לרוב, במקום הכי לא צפוי ולא נשלט.
ולכן, במקום לדחוק החוצה את השיפוטים שלנו – אנחנו מקשיבים להם, ללא חשש, כי הם המפתח להבנת הצרכים והערכים שלנו.
ד"ר מרשל רוזנברג, מפתח המודל לתקשורת מקרבת, טען שמאחורי כל שיפוט שלילי, נמצא צורך לא מסופק. וכשאנחנו מצליחים לזהות את הצורך הזה, נוצרת התמרה בתודעה שלנו. עצם זיהוי הצורך, יוצר אצלנו בהירות וצלילות בתודעה, וצלילות זו, מאפשרת לנו לקחת מחדש שליטה על מקום שקודם לכן היה כאוטי ומעורר מתח. ומעבר לכך, הפניית האנרגיה שלנו אל הערכים והצרכים שיקרים לנו (במקום לשיפוטים שלנו), מאפשרת לנו לבחור באופן מושכל מה נכון לנו לעשות עם זה. נוכל לדוגמה לפעול בדרכים שונות כדי לשנות את מה שלא נראה לנו, אולי נוכל לבחור לא לעסוק בזה, או כל בחירה אחרת, וכל זאת ממקום פנימי של מודעות וצלילות מחשבתית.
כדי להגיע לשלום מלא גם עם השני, או האחרים, ששופטים אותנו, ניתן לפעול שוב באותה דרך. הפעם, להיות קשובים לשיפוטים שלהם, לרבות השיפוטים שלהם עלינו, ולזהות מתוך השיפוטים האלה מהם הרגשות והצרכים שלהם.
מודעות זו, לרגשות, לצרכים העמוקים ולערכים שמתוכם השני פועל, גם כשהוא מתנהג בניגוד לערכים שלנו, מאפשרת ליצור התמרה רגשית. כלומר, מעבר מחוויה של חוסר שליטה, לעתים ממש חוסר אונים, לחוויה של הבנה ומתוכה שליטה פנימית.
כאן המקום להסביר: כל עוד אנחנו ממוקדים בשיפוט שיש לנו כלפי אנשים – החוויה שלנו לגבי זה היא כאוטית, והשני נראה לנו כמי שמאיים על הסדר הטוב של החיים שלנו. אולם ברגע שאנחנו מזהים את הרגשות, הצרכים והערכים של השני, אנחנו מסוגלים להתחבר לאנושיות שלו. והאנושיות, היא משהו מוכר לנו.
במאה השנייה לפני הספירה, חי ברומא מחזאי בשם טירניוס. אינני יודע עליו ועל מחזותיו דבר, אך יש ציטוט המיוחס לו: "שום דבר אנושי אינו זר לי". נראה שניתן להבין איך מחזאי, הגיע למסקנה הזאת.
אם נתבונן באופן הזה על האנשים שסביבנו ונראה אותם מתוך האנושיות שלהם, נכיר ברגשות ובצרכים שלהם, נגלה שכל הרגשות והצרכים האנושיים מוכרים לנו; לא סתם הם מוכרים לנו... אנחנו מכירים את הרגשות ואת הצרכים האלה מתוך עצמנו!
בכל פעם כשאנחנו מגיעים מחדש לחוויה הזאת, שמשהו שנראה בהתחלה זר, אחר, מעורר דחייה – פתאום נעשה מובן ואנושי, אנחנו חווים בהירות וצלילות במחשבה. וחוויה זו, היא התשתית לכל שלום שאנחנו רוצים לעשות, בין אם זה שלום בינינו לבין עצמנו ובין אם זה שלום עם סביבתנו.
רוצים לשמוע איך עושים את זה בפועל?
ביום חמישי 8/10 חול המועד בבוקר, אקיים וובינר שבו אציג את המודל לתקשורת מקרבת ואת הדרך לזהות את הרגשות והצרכים שלנו, ואת הרגשות והצרכים של השני.
https://medabrim-beemet.co.il/mekarevet-webinar-yesodot
