ד"ר אמיר צבעוני - טיפול בכאב כרוני

03/07/2025

אתמול הסתיים לו הקורס הראשון להכשרת מטפלים לאבחון וטיפול בכאב נוציפלסטי. הקורס "כאב: גוף-נפש" התקיים במסגרת לימודי ההמשך של הטכניון וכלל 12 מפגשים של כמעט 4 שעות כל אחד.

ברפואה יש כלל להעברת הידע - see one, do one, teach one.
לפני כעשור התבוננתי בהשתאות במורה שלי ד"ר אנדרה מטלון עושה קסמים במטופלים עם כאב כרוני שכולם כבר התייאשו מהם. אמרתי לעצמי שגם אני רוצה להיות כזה שאהיה גדול. ד"ר מטלון העביר לנו את ההרצאה הפותחת בקורס.
כשהתחלתי לעבוד כרופא משפחה ניסיתי לעשות קצת מה שהוא עשה. לפעמים זה עבד, ולפעמים זה לא. בחרתי בנתיב משלי, בהשראת ספרו של ד"ר ג'ון סארנו שמצאתי במשרדו. זה פתח בפניי עולם חדש.
ד"ר סיימון וולפסון היה הראשון לתת לי מקום להתנסות במה שלמדתי בעצמי במכון הכאב ברמב"ם. הדברים התחילו לעבוד. התפתחתי, למדתי, כשלתי והצלחתי. לבסוף אזרתי אומץ, ופתחתי קליניקה פרטית.
צברתי נסיון וידע עד שבשלתי לפתוח קורס ולהעביר אותו הלאה.
ד"ר וולפסון שוב היה זה שנתן לי את הדחיפה הסופית. לצדי ריכזה את הקורס סער שירן הנפלאה, מטפלת בתנועה שעובדת בתחום הזה. היינו סה"כ 12 מרצות ומרצים מהשורה הראשונה שכל אחד.ת הביא.ה נקודת ראות קצת אחרת.

וכך התקבצנו לנו רופאים.ות מתחומים שונים (משפחה, כאב, פנימית, גריאטריה, מיון, נשים ורופאת שיניים), פיזיותרפיסטים.ות, מרפאות בעיסוק, אחיות ואוסטאופתים.ות לשבת ללמוד נושא שרבים לא מכירים בו בכלל. הם הגיעו לחיפה גם מתל אביב, ירושלים, רחובות ומודיעין כי זה ידע שהוא עדיין מצרך נדיר.

מהפידבק בסוף הקורס אני מאמין שהצלחנו לחולל שינוי. הוא יבוא מהרופאים שיאבחנו, מהמטפלים שיעלו את ההצעה לאבחנה וגם מהמטופלים עצמם שיחשפו לנושא ויפיצו אותו.

אנחנו מביאים מהפכה low tech, שהיא תלוית קשר אנושי, אבחנה נכונה, הסבר מדויק, חמלה ופשטות. זה ייקח זמן, אך אנחנו מאמינים שנצליח.

בשיעור האחרון ישבנו כל משתתפי הקורס מול שתי מחלימות ומחלים מכאב כרוני. שאלנו שאלות ולמדנו מהם. זהו כיוון אחר שפחות מדברים עליו - כיצד אנחנו יכולים ללמוד ממחלימים מה עזר להם, כיצד הם עשו זאת בעצמם. זה היה מעורר השראה ומרתק. הבשורה שלנו לעולם - ניתן להרפא מכאב כרוני!

תודה לכל המרצים והמרצות הנהדרים שלנו, ל הטכניון לימודי המשך (לרבות סווטה המנהלת וענבר הרכזת) לד"ר סימון וולפסון וכמובן לסער שירן שבלעדיה לא יכולתי להרים את הקורס הזה.

המשך יבוא!

27/03/2025

האורתופד הסקוטי גורדון וואדל (Waddell) כתב כבר ב-1987 את הטקסט הזה:
"תצפיות על מהלכו הטבעי והאפידמיולוגיה של כאב גב תחתון מצביעות על כך שכאב גב תחתון צריך להיות מצב שפיר ומוגבל בזמן. המגבלה שמייצרים כאבי גב בניגוד לכאב עצמו היא מגיפה מערבית חדשה יחסית. תפקידה של הרפואה במגיפה הזו חייבת להבחן בביקורתיות".

וואדל הקדים את זמנו. כיום אנחנו חיים במגיפה אמיתית של כאב כרוני מגביל, שייצרה בתורה גם את מגיפת האופיאטים. הוא הצביע על כך שפעם כאב היה רק כאב ולאחר זמן קצר היה חולף. הפכנו לחברה שמוגבלת יותר בשל כאב, ולא רק בגלל יושבנות, אלא בשל האמונות שלנו לגבי כאב.

כפי שאנחנו הרופאים בעזרת המילים שלנו, התרופות והדימות המתקדם (CT, MRI וכדומה) היינו חלק מהמגיפה, אנחנו יכולים כעת להיות חלק מהתיקון שלה.
דקארט במאה ה-17 (בתמונה ציור מפורסם שלו עם הבנה שגויה של כיצד נוצר כאב) היה הראשון להפריד בין הגוף לנפש. לצערי, הרפואה במאה שנים האחרונות צועדת בדרכו. אני מאמין כי ניתן להחזיר את הגלגל אחורה ולשלב את הידע המתקדם שיש לנו וגם לשלב בין גוף לנפש.

אני מזמין אתכם רופאים ובעלי מקצוע פארא-רפואיים להיות חלק ממהפכה של ריפוי מכאב. אפשר ללמד מטופלים כיצד להחלים מהכאב שלהם. זה לא יקרה מעוד בדיקה, זריקה או ניתוח. זה יקרה מהבנה אמיתית של המטופל.ת, הקשבה וליווי נכון. זה יקרה בבחירת המילים הנכונות שיקנו תקווה ויעניקו עוצמה למטופלים שלנו לרפא את עצמם.

אני מזמין אתכם לקורס שמתחיל ב-2.4 במסגרת לימודי המשך של הטכניון. נלמד איך לאבחן ולזהות כאב נוציפלסטי כרוני (שאינו קשור לנזק ברקמה), כיצד להסביר עליו וכיצד לטפל בו במטרה של החלמה. זהו כאב יותר נפוץ ממה שחשבתם, גם אצל אנשים שעברו פציעה אך הכאב נשאר. יש לנו 12 מרצים ומרצות מעולים בקורס ותרגולים מדי שיעור.

זוהי הזדמנות אחרונה להרשם. נותרו עוד מקומות ספורים.
פרטים נוספים בקישור הראשון. מוזמנים.ות לכתוב לי בפרטי.

18/03/2025

שיחה על גוף-נפש וקורס חדש שנפתח

רופאה, פיזיותרפיסט, מרפאה בעיסוק, אוסטיאופת, כירופרקטורית...
על מה אתם חושבים שאתם שומעים את צמד המילים גוף-נפש?
אולי לחלקכם.ן זה נשמע מה שאנחנו רואים כל יום - מטופלים שמביאים איתם את גופם ואת נפשם לחדרכם.ן
לחלק זה יזכיר רפואה משלימה שאכן משלבת בין גוף לנפש
אחרים ישמעו בזה משהו רוחניקי-ניו אייג'י
חלק יראו בזה משהו לא ממש מדעי - כיצד ניתן לכמת נפש ואת ההשפעה שלה על הגוף

בשנה ד' ללימודי רפואה קיבלתי מחברי לספסל הלימודים מתנה ליום הולדתי - הספר "ריפוי או פיתוי" של סיימון סינג ואדזארט ארנסט. אתן לכם את תמצית הספר: רפואה משלימה זה בולשיט. אותו חבר ידע כמה הנושא של גוף-נפש קרוב ללבי, אך בחר בתור בדיחה להראות לי שזה לא רציני ואולי אפילו לא רפואה. נפגעתי. אני ראיתי את הקשר גוף-נפש מתבטא אצלי, והאמנתי בכל לבי שהבנה שלו תוכל לעזור למטופליי בעתיד. לא היה לזה בכלל קשר לרפואה משלימה.

לצערי, עדיין חלק מאנשי מקצועות הבריאות מאמינים שגוף-נפש זה משהו לא רציני, ללא בסיס מחקר מאחוריו, ובעיקר לא משהו הניתן ליישום בקליניקה. אולי הם מתייחסים להעדר גוף מחקר מאחורי פרקטיקות של רפואה משלימה. הם לא יודעים שגוף-נפש זה משהו שמתקיים בכל מפגש בקליניקה. הם לא יודעים שהם יכולים להעצים את יכולת הריפוי של המטופל בהקשבה שלהם, בהבעותיהם, במילותיהם ובאמונה המלאה בו.

בתור סטודנט לרפואה למדתי שאבחנה נכונה וטיפול נכון יפתרו למטופל את בעיותיו והוא ירגיש טוב יותר. בטיפול המקובל בכאב כרוני - זה לרוב לא עובד. אני מניח שזה מורגש גם אצלכם.ן בקליניקה.

בחזוני רציתי להשפיע על הרפואה מבפנים, ולא לשכנע את המשוכנעים. על כן, הקורס הנוכחי שנפתח בקרוב בנוי דווקא למקצועות הרפואיים והפארא-רפואיים, אלה שעוסקים ביומיום הרבה דווקא בביולוגי ובמכני.

בקורס ההכשרה "כאב: גוף-נפש" שייפתח ב-2.4.25 ננסה לגשר על הפערים שנוצרים בטיפול בא.נשים הסובלים מכאב כרוני, נלמד לאבחן כאב נוציפלסטי, כיצד להסביר עליו וכיצד לטפל בו במטרה של ריפוי. הייחוד בקורס הזה שמעבר לחומר העיוני גם אנחנו כמטפלים נתנסה בתרגולי גופנפש, אותם נרצה להעביר בהמשך למטופלים. לא נלמד רפואה משלימה אלא רפואה שלמה.

עוד פרטים תמצאו בתגובה הראשונה. מוזמנים.ות לכתוב לי בפרטי אם אתם.ן מתלבטים.ות

12/03/2025

פורים הגיע. המסיכות שאנחנו עוטים מדי יום מתחלפות באחרות. מותר להיות מי שאנחנו רוצים להציג כלפי חוץ - חזקים, מושכים, מפחידים, אלימים... בפוסט החדש באתר בחרתי להתמקד בענק הירוק (Hulk) כדוגמא למי שמחזיק בתוכו רגשות עזים, שלרוב אפילו אינו מודע אליהם. כאשר אלה לא מבוטאים זה עלול לשאת תוצאות פחות נעימות. כך גם עם הדחקת רגשות וכאב כרוני.

מזכיר לגבי הקורס שנפתח לרופאים, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, אוסטיאופתים וכירופקטורים - עוד שלושה שבועות בדיוק בטכניון. מצרף קישור בתגובות.

בתמונה: תהלוכת תחפושות של הגן של הבן שלי (הענק הירוק עדיין פופולרי!)

https://www.drzivony.co.il/2025/03/12/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A2%D7%A0%D7%A7-%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A7-%D7%95%D7%94%D7%93%D7%97%D7%A7%D7%AA-%D7%A8%D7%92%D7%A9%D7%95%D7%AA/

23/02/2025

כשהתחלתי ללמוד בבית ספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב ידעתי שאני רוצה לעסוק בקשר גוף ונפש. לא ידעתי בדיוק כיצד או דרך איזה התמחות, אך ידעתי שזהו נושא שקרוב ללבי, ותפקידי הוא לקדם אותו מתוך המערכת הרפואית ולא מחוצה לה.

כעת, יותר מ-20 שנה לאחר שדרכה רגלי לראשונה בבית הספר לרפואה, אני ושותפיי ד"ר סיימון וולפסון וסער שירן לקחנו את החזון שלי צעד קדימה. אנו פותחים במסגרת לימודי ההמשך של הטכניון קורס הכשרה מעשית חדשנית באבחון ובטיפול בכאב בראיית גוף ונפש. הקורס יעסוק בכאב כרוני נוסיפלסטי, כלומר כאב שנלמד ע"י המח ואינו קשור לפגיעה ברקמה. מנסיוני בעבודה בתחום זה - רוב האנשים הסובלים מכאב כרוני סובלים למעשה מכאב נוסיפלסטי. הבשורה הגדולה בתחום זה היא שכאב כרוני נוסיפלסטי בהחלט ניתן לריפוי.

הקורס מיועד לרופאים, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, אוסטיאופתים וכירופקטורים מוסמכים.
הוא מתחיל ב-2/4 ויסתיים ב-2/7 (הפסקה בפסח וביום העצמאות).
הוא יכלול 12 מפגשים בשילוב של פרונטלי בפקולטה לרפואה של הטכניון ובזום

לפרטים הכנסו ללינק המצורף

הטכניון לימודי המשך מזמין אתכם לקורס פורץ דרך שיפתח בפניכם עולם חדשני ברפואת גוף-נפש!

במהלך הקורס תלמדו לזהות, לאבחן ולטפל בכאב נוסיפלסטי בעזרת כלים המבוססים על מדעי המוח 🧠 ולסייע למטופלים שלכם לחיות בלי כאב מגביל.

בהנחיית מיטב המומחים בפקולטה לרפואה של הטכניון.

לפרטים נוספים והרשמה >> https://bit.ly/3ELi5il

04/11/2024

בסוכות התכוונתי לטוס ללונדון עם המשפחה, אך חברת התעופה ביטלה ברגע האחרון והזמנו לקפריסין במקום. אולי הדבר היחיד שנותר משותף בין אנגליה לקולוניה שלה לשעבר היא הנהיגה בצד שמאל. בעוד באנגליה נהיגה נראתה לי מאיימת מדי, בקפריסין הקטנה החלטתי להתנסות לראשונה בנהיגה הפוכה.

בפוסט "לאותת עם המגבים" (ראו קישור בתגובה הראשונה) אני מתאר מה הם התנאים הנכונים לרכישת הרגל חדש וכיצד ניתן לשנות גם הרגל מגונה וממושך כמו כאב כרוני.

בתמונה: הרי הטרודוס בקפריסין

08/10/2024

חודשים רבים לא כתבתי. התרכזתי בקליניקה וגם במשפחה שלי בתוך המצב המורכב שבו אנחנו נמצאים. אני כבר יותר מעשרה חודשים לאחר הפציעה האישית, ואנחנו כבר יותר משנה לפציעה הלאומית. האישית מחלימה בסה"כ יפה. הלאומית נותרה פתוחה ומדממת.

לפני כשבוע וקצת חזרתי מקולורדו, מדינה יפהפיה בארה"ב (הוספתי תמונות להתרשמות מהרי הרוקי האמריקאים). חזרתי מכנס ראשון מסוגו של האיגוד לטיפול בתסמינים נוירופלסטים. מה הם תסמינים נוירופלסטים? תסמינים הנוצרים במח ונלמדים על ידו ללא פגיעה ברקמה. השכיח שבהם הוא כאב, אך נכללים בתוכם גם סחרחורת, נימולים, טנטון באוזניים, בחילה, הליכה מוזרה, דיבור לא ברור ועוד. כל אלה יכולים להיות גם תסמינים אשר מבשרים על סכנה אמיתית שיש להתייחס אליה באופן מיידי. עם זאת, אם התסמינים נמשכים ולא מוצאים את הסיבה לכך (או שנמצאה סיבה לא מספקת) – עולה חשד לתסמינים נוירופלסטים. הם אמיתיים לגמרי, אך גם ניתנים לריפוי.

בכנס התקבצו כ-270 אנשי מקצוע המטפלים באנשים עם תסמינים נוירופלסטים – רופאים, פסיכולוגים, עו"ס, פסיכותרפיסטים אחרים, פיזיותרפיסטים ומאמנים. רובם היו מארה"ב, ואילו לישראל הקטנה היה את הייצוג השני בגודלו יחד עם קנדה - שבעה חבר'ה מעולים ומעולות שנתנו לנו כבוד גדול. מכל אירופה ביחד הגיעו פחות מאשר מישראל. התרגשתי מרמת האמפתיה והאכפתיות שקיבלתי שם, בעיקר מיהודים רבים המבינים את מורכבות המצב בארץ. התרגשתי גם לפגוש כמה מהמורים הגדולים שלי שלמעשה מעולם לא ראיתי פנים מול פנים.

בתמונות הצטלמתי עם יו"ר האיגוד ד"ר דייויד קלארק. ספרו They can’t find anything wrong (שתורגם באופן קלוקל לעברית ל"צר לי, אתה בריא") היה אחד מהספרים הראשונים שהובילו אותי לעסוק בתחום. הכנס הוקדש לד"ר ג'ון סארנו שעבודתו החשובה הביאה את כל האנשים הללו לעסוק בתחום. היה מעניין לשוחח עם מטפלים מגוונים ולשמוע גישות שונות שהנחת הבסיס שלהן היא דומה – ריפוי הוא אפשרי, והוא לא דורש תרופות או פרוצדורות מורכבות. הוא כן דורש הבנת הבסיס הפיזיולוגי לתסמינים והחזרת המח והגוף למצב safety.

אני מאמין שהמסר הזה צריך לצאת החוצה. בראייתי, רופאי המשפחה צריכים להיות המובילים של השינוי ולהכוין את המטופלים בדרך ריפוי זאת. חשיפה של כמה שיותר ציבור רחב ומטפלים לנושא זה היה חיונית.

אחרי קשיים גם ביציאה וגם בחזרה הגעתי בסוף לארץ ישר לאזעקות. אני מאחל לכולנו שנה טובה יותר, שנה של ריפוי פצעים, החלמה וצמיחה מתוך הטראומה.

11/02/2024

שיעורים מהפציעה #1 - "הנכווה ברותחין - נזהר בצוננין" (ולא תמיד בצדק)

לאחר פציעה עולה רגישות בכל החושים. המטרה - שלא "אכווה" שוב. האם זה יעיל? חלקית. בעיקר הגוף סימן לי שהוא זקוק למנוחה. לא יכולתי לשמוע את הקולות של הילדים שלי רבים זה עם זה. אשתי היתה מונעת מהם לגעת לי ברגל הרגישה פן תנזק עוד יותר. בכל זאת, הוכחתי שאני שביר, ואולי זה עלול לקרות שוב.

זה קורה במצבי כאב כרוני גם ללא פציעה, המח נמצא במצב סכנה ועל כן החושים ברגישות יתר. אנשים הסובלים מכאב כרוני חשים עייפים כי החושים פעילים ביתר, כי מבחינת המח הם במצב השרדות. בטיפול בכאב כרוני עלינו ללמד את המח בעדינות שהסכנה חלפה ושאנחנו בטוחים.ות.

עוד על כך בהרחבה בפוסט בתגובה הראשונה

06/02/2024

לספונטנים - מתחילים בקרוב, קישור בתגובה הראשונה
אני מדבר כמעט אחרון, אז תרגישו חופשי להצטרף גם באיחור

המכון למדע ותודעה מזמין אתכם לפאנל ייחודי בנושא כאב!
בהמשך להצלחת הפאנל הקודם, אתם מוזמנים להצטרף אלינו לפאנל חדש, עם פנים נוספות וגם מילים נוגעות ועוזרות בטח בתקופה שלנו בה הכאב התעצם ורבים חווים החמרה של הכאב והמשמעויות שלנו.
ניפגש יחד לעשות הכרות מעמיקה יותר ולקראת תהליך הבראה משמעותי
כאב - מערכת יחסים
שיח עם כאב יכול להיות כואב. יכול להיות גם מברר, גם כועס, גם מתחנן וגם..

ניפגש לשיח בין רופאים, מטפלים, מתמודדים ומבריאים שעניינם בהבראת מצבי כאב
המביאים ניסיון וידע רב, שיח קשוב, לומד וגם מציע.
מערכות הגוף, הן בעדנו.
משהו במערכת היחסים, מבקש תשומת לב ושינוי.
נדבר גם על מערכת היחסים עם הממסד המציע טיפול

שאלות שנעסוק בפאנל:
מה מאפיין הבראה
מה יכול לאפשר הבראה
מה ימנע הבראה
אלו מהלכים / התמודדויות יש למצבי כאב שונים

יתקיים ב06.02 בשעה 19:30 בזום

ההשתתפות בפאנל ללא עלות

מוזמנים להצטרף לקבוצת הווצאפ להציע שאלות לדיון לפאנל שם ישלח גם מידע על חברי הפאנל וקישור לזום
https://chat.whatsapp.com/Hljhxc2mH6H5UwKvdPW53F

ינתן גם זמן לשאלות ושיח לכלל המשתתפים
מוזמנים להביא מהידע והנסיון שלכם🙏

02/02/2024

חודשיים עברו מהפציעה. ברקע מלחמה, ואני נפצעתי דווקא בבית.
עצם ירך שבורה וחוסר יכולת לדרוך חייבו אותי לעצור ולהתכוונן מחדש. כיצד אני מכניס שיקום לחיים האלה שממילא עמוסים?

ראשית היתה הפסקה. סוף-סוף הפסקה מהחיים, חשבתי. אולי אצליח לעשות דברים שעמדו לפתחי זה זמן רב. לאכזבתי, לא הצלחתי אפילו לאחוז בספר ובטח לא להתחיל לקרוא. אין מה לדבר גם על כתיבה מקצועית, וגם להגיע לכתוב את הפוסט הזה דרש ממני כוחות נפשיים.

התחלתי את השיקום משתי פיזיותרפיסטיות מקסימות שבאו אליי הביתה. בהמשך עברתי למכון פיזיותרפיה, שם פגשתי גם חלק ממטופליי. השבוע פקדתי לראשונה קבוצת שיקום בה הייתי צעיר ב-2-3 עשורים מממוצע הגילאים. לפני כמה ימים הייתי גם לראשונה בהידרותרפיה. ליוויתי את השיקום גם בטיפולי פלדנקרייז אחד על אחד.

חזרתי לעבוד לאחר שהשהייה בבית מיצתה את עצמה. היה לי נחמד שביקרו אותי ושהיה לי זמן אחד על אחד עם חברים. תחילה אסרו עליי לנהוג (השבר ברגל ימין) והייתי צריך לבקש עזרה. הייתי צריך הסעה לעבודה בזכרון יעקב ארבע משמרות בשבוע הלוך ושוב. עזבתי את ה"לא נעים" ופשוט בדקתי עם אנשים אם זה מתאים להם להסיע אותי. המשפט האלמותי a friend in need is a friend indeed הוכיח את עצמו. ראיתי שלמרבית החברים זה בכלל לא מעמסה לעזור לי (ואולי אפילו זכות). אפילו הפיזיותרפיסטית שלי והמורה שלי לפלדנקרייז היו מסיעים אותי הביתה, וזה ממש לא מובן מאליו.

למזלי כאב פיזי משמעותי לא היה חלק מהשיקום. נטלתי שבוע לאחר הניתוח אופטלגין בלילה בלבד דווקא בגלל כאבי גב כי לא היה לי נוח לישון עם רגל שבקושי זזה (עד כדי התחלה של פצע לחץ). כשסיפרתי את זה לאורתופד בבית החולים שלא כואב לי הוא אמר שזה בגלל הניתוח המוצלח. אני טענתי שזה גם בזכותי כי כאב זה דבר מורכב והוא הסכים. המנתחת שלי אמרה ש"חבר'ה בגילך הם בדרך כלל הרבה יותר בכיינים", כלומר כואב להם יותר. אני אמנם לא מסכים לשפה שבה הדברים נאמרו, אך זה אומר שכאב הוא גם תלוי גיל, ויותר נכון תלוי מקום בחיים ותפיסה.

לאחרונה העברתי הרצאה על כאב בלימודי המשך של רפואת משפחה בחיפה. התחלתי בסיפור הפציעה והשיקום. מרכז הקורס שגם עבד איתי במרפאת הכאב ברמב"ם אמר שהוא פוגש במרפאת הכאב מטופלים רבים שאומרים לו שנים לאחר הניתוח - "הכאב שלי נובע מהברזלים שלי ברגל". אני לא טוען שגוף זר לא יכול לגרום לכאב, אבל זה מאוד תלוי כיצד אני מתייחס אליו. האם ניתן לשנות את הסיפור? למשל "הרגל שלי עכשיו חזקה יותר".

לפני שבועיים וחצי אישרו לי האורתופדים לדרוך באופן מלא על הרגל. יש סימני איחוי עצם, הרגל מתחזקת וכך גם אני. יש עוד מכשולים בדרך, ובכלל הבנתי שהדרך לשיקום מלא היא ארוכה ומייגעת. אני הולך בחוץ עם קב אחד, ובפנים משתדל ללא. פתאום הקביים שכל כך הגבילו אותי הופכים להיות חברים שקשה להפרד מהם (בדומה גם למה שקורה לאנשים עם כאב כרוני). אני מחליף הרגל בהרגל חדש, ולומד שוב ללכת. מי היה מאמין שדבר בנאלי כמו צעידה מורכב מכל כך הרבה שלבים?

אין ספק שהפציעה הזו קירבה אותי יותר למטופלים. אני מבין יותר את סבלם, משתף בסבלי, ואני מאמין שזה תורם לי ולהם. אם אתם.ן סובלים.ות מכאב כרוני לאחר פציעה או בכלל מוזמנים.ות לפנות אליי.

נדמה שבתקופה הזו כולנו זקוקים לשיקום.