13/07/2025
צנובר כזה טבעי מהעץ, עם קליפה קשה מעוטרת בצבעי בז׳/חום/שחור הוא אחד מזכרונות הילדות הכי מתוקים שלי. כשאני נתקלת בעץ אורן ועליו אצטרובלים, אני מיד נזרקת לילדות, לבית סבתי לובה ז״ל, שבחצרו היו עצי אורן ועליו ובסביבותיו היו אצטרובלים עמוסי צנוברים והייתי מחכה להגיע וללקט אותם, להכות קלות בקליפה עם אבן שמצאתי במקום ולאכול.. והריח והטעם שמורים וישמרו בחושיי, בזכרוני ובעיקר בליבי לעד 🩷
מעבר למשמעויות הקוגניטיביות (הקשורות בחשיבה) לזכרונות משמעות רגשית עצומה (לטוב ולרע) והעבודה איתם במרחב הטיפולי, יכולה להיות משמעותית מאוד. ישנם זכרונות שמכבידים ומקשים בהם ניגע בעדינות וננסה להקטין את ההכבדה שלהם על חיינו ויש כאלו שכשאנו מתחברים אליהם ולחוויה שהשאירו, נתחבר לשמחה ולתקווה🌟
איזה זכרון ילדות מעורר אצלכם געגוע?