Rotem Schur - Natural Therapist

Shortcuts

• Address
• Opening Hours
• Alerts
• Contact The Practice
• Claim ownership or report listing
• 

  Want your practice to be the top-listed Clinic in Binyamina?

הסיפור שלי

גדלתי בדרום אפריקה בעיר יוהנסבורג, לצד אחים גדולים בהפרש של 8 ו13 שנים ממני ואמא ואבא שהיו על סף פרידה וגירושים, כשחזרתי עם המשפחה אל הארץ, הפכתי מילד חייכן ומבסוט לילד עצוב, שקט ומופנם. בעיות בבית הספר, התעללויות, גונב ומשקר ללא ערף לקרובים לי, סודות בבית.. וכשהתבגרתי קצת התחלתי לחפש את עצמי, וזה בא לידי ביטוי בזה שהתחלתי להסתובב עם כל מיני טיפוסים מכל מיני גילאים כשהיותי בן 16, התחלתי לשתות המון אלכוהול וסמים יום אחרי יום, יותר ויותר משקר ובעיקר בורח מעצמי. יום אחד אימי היקרה קראה לי לבוא הביתה לאחר שטיילתי עם חברים, באותו הרגע עלתה בי מועקה עמוקה של כאב, והמון רגשות מעורבים. הגעתי אל הבית של אמא ברחובות, היא הסתכלה עלי כשאני לרוב הייתי מסתכל על הריצפה ולא מסתכל עליה, ככל הנראה עם עניים אדומות, והיא שאלה אותי ׳׳רותם, אתה לוקח סמים?׳׳ ואני מסתכל עליה בעניים ואומר לה ׳׳לא׳׳ והיא אומרת לי ׳׳אתה משקר לי׳׳, ׳׳אני יודעת שאתה לוקח סמים, תגיד לי את האמת׳׳ , לאחר מכן אמרתי לה ׳׳אני אומר לך את האמת׳׳ ואז הלכתי מהחדר שהיינו בו, וחזרתי לאחר כמה דק הסתכלתי לה בעניים, ואמרתי לה ׳׳אמא אני לוקח סמים׳׳ וזה היה רגע כזה, רגע שהבאתי את האמת שלי, ואני והיא והתחלנו לבכות ביחד, כאבנו רגע ביחד את הכאב הזה של אמונה וחוסר אמונה באחת השניה ואת הפחד בלפגוע ולהיפגע, כשזה קרה השתחרר שם משהו גדול מבחינתי, גדול ברמה שהינה אפשר לשים את האמת ואת הכנות על השולחן, ושאני לא מת מזה, אני רק מרוויח מזה כל החרדה והפחד והחשש לפגוע או להפגע התפוגג לו, הכל הפך להיות נקי בהיר וכנה, ורגע להיות ביחד באמת שלנו או לחזור אל האמת שלנו באמונה שזה בסדר. יום אחרי עשיתי מעשה אמיץ, הלכתי למחנכת שלי שסמכתי עליה, לקחתי אותה לצד, ואמרתי לה ׳׳אני צריך עזרה... אני לוקח סמים׳׳, והתחלתי לבכות והיא הסתכלה עלי ואמרה לי ׳׳אני שמחה שאתה בא ואומר לי את זה׳׳... מפה לשם נכנסתי למרכז גמילה, כששם פגשתי לראשונה את איכויות הטיפול והמפגש הזה של רגע להביא את מה שיש בי בכאן ועכשיו, שם לראשונה הצלחתי לדבר על עצמי, ותכלס ממש אהבתי לדבר את מה שאני מרגיש, הרגשתי שיש לי מקום ועשה לי תחושה מקרקעת, יכולתי להרגיש בבית ולספר את מה שאני מרגיש ללא שפיטה, ככה שהפחד משפיטה לא היה, והתפוגג במפגש. הייתי מאוד שמח על השהייה שלי שם, דרך המפגשים שלי שם התחלתי גם לצייר, את מה שאני מרגיש, ודרך זה הפכתי להיות כנה עם עצמי ועם הקרובים שלי... עם הזמן חזרתי מבלי לשים לב לבריחות שלי, חזרתי לגנוב מאמא כסף, פגשתי אנשים חדשים שנכנסתי דרכם מבחירתי לחזור לעשן סמים שלא נמצאים בשתן או בדם, וכך חזרתי לשקר לעצמי שוב... וזה נמשך תקופה ככה, עד שיום אחד נתפסתי על ידי משטרה עם עוד כמה אנשים על השפעת סמים ונלקחתי למשטרה בהיותי בערך בגיל 17, את החברים שהיו איתי שיחררו ואותי השאירו ואמרו לי שאמא שלי צריכה לבוא לכאן מכיוון שהייתי קטין, וכשהשוטר אמר לי את זה, עלתה בי תחושת פחד וחרדה שאכלו אותי באותו רגע, רק חשבתי על הרגע הזה שאמא שלי עכשיו תכנס, וכמה שהיא תתעצבן ותכעס עלי, ושאני ירגיש קטן... אז אמא שלי אכן נכנסה לתחנת המשטרה, וקרה שם משהו מיוחד, היא הסתכלה עלי ואני הסתכלתי עליה והתחלתי לבכות, והיא פשוט חיבכה אותי ואמר לי ׳׳הכל בסדר׳׳, ופתאום בכל הכאוס שהרגשתי בתוכי עלתה בי התרגשות גדולה וראיתי שיכולה להיות עוד דרך, וזה לא רק דרך כעס ועצבים ושפיטה, ובגלל שהייתי כל כך רגיל לקבל פידבק של כעס ושפיטה, אז התחלתי לכעוס על עצמי ולשפוט את עצמי... אחרי התקופה הזאת התחלתי לשאול שאלות, ולברר דברים סביב המשפחה שלא היו מדוברים מספיק, שם התחלתי קצת יותר לדבר במעגל המשפחתי, כשאבי לא גר איתנו וקצת מרגיש רחוק מאיתנו... הערך העצמי שלי היה מאוד נמוך בכל תקופת הילדות ונערות וגם בבגרות, הערך העצמי השבור שפיתחתי, שדרכו הרגשתי חלש, קטן ומחפש סיפוק מהעולם החיצוני, לקח אותי לחיפושים עמוקים בתוך עצמי, בדרכי הרוחניות, התחלתי לקרוא קצת ספרים שמתעסקים בגוף נפש והרוח, התחלתי ללמוד ולפגוש דמויות שהביאו לי המון השראה, כמו ללמוד טיפול בטבע, סדנאות וטקסים עמוקים אשר מתעסקים בריפוי האדם, עוד מגיל 16 עלה בי קול חזק שאני רוצה לעבוד עם אנשים, רק שלא כל כך האמנתי לו אז ולא הייתי מוכן... גדלתי למשפחה שנפתחה, מתוך המון כאוס הפכנו להיות ביחד, וכל אחד ואחת עושים מה שהם אוהבים לעשות, ובעיקר ליצור. היום אני מרחיב עוד ועוד את הידע שלי בתחום של הטיפול והליווי הכל כך חשוב הזה, אני מאמין שכל אחד ואחת מאיתנו זקוקים לתמיכה, ולפעמים אנחנו לא כל כך יודעים איך לתמוך בעצמנו, וזה הזמן לדאוג לעצמנו ולבקש, כי זה כל כך בסדר, זה בריא וזה אמיץ... רגע להביט בהתבוננות בעצמי וברגשות והתחושות שעולים ולעבוד דרכם, לעשות יצירה דרך מה שיש בי כעת, ולזכור שיש בי רגשות שזקוקים להתפרק, ובשביל שהם יתפרקו אנחנו זקוקים לשבור את השליטה הכל כך מתישה, ורגע להיות בחוסר שליטה ולהתמסר, אל הלא נודע, מכיוון שחוסר שליטה זה מה שהלב מבקש, הוא מבקש שתהיה חבר שלו שוב וכנה, ולהיות קשוב לילד הפנימי שנצרב אי שם במעמקים, לראות אותו שוב, ולהיות איתו ולרקוד איתו :)

תודה

רותם

אם ויש בכם איזה שהיא קריאה, לעשות איתי עבודה

 ...