27/09/2025
למה חופשה משפחתית היא מאיץ ריבים קלאסי?
1. כי אנחנו לא רגילים לבלות זמן אינטנסיבי ככ יחד בשגרה, יש יותר הזדמנויות ביום לפשלות, צרימות, חיכוכים, פגיעות לא מכוונות.
2. כי בתוך זמן משפחתי אינטנסיבי הזוגיות נדחקת לפינה חשוכה ומצפים ממנה להיעלם לכמה ימים. היא אמנם יודעת להדחק אבל לא להיעלם. הצרכים של נראות, קשר, חום, מגע, אכפתיות, התכווננות, הקשבה בקשר הזוגי לא נעלמים, אלא מתחזקים והופכים מצרכים לצרחות. ואז טריגר קטן מצביע על החוסר ובתוך ההמולה, אני מרגיש לבד.
3. כי השאיפה להרמוניה, כיף, שמחה, זרימה ושותפות מתחזקת. מוציאים הרבה כסף, מתכננים הרבה זמן... ורק רוצים שכולם יהיו מבסוטים ונזכה לחוויה משפחתית שלא רק מצטלמת טוב, אלא גם מרגישה טוב. וככל שהשאיפה מתחזקת והפנטזיה גדלה, כך המפגש עם המציאות צורם יותר, כואב יותר.
4. בהמשך לגודל השאיפה, כך גדלה גם החרדה. ככל שהחרדה מכיכוחים עולה, כך רמת הרגישות האישית והכללית עולה והרי לכם פרדוקס. "פרדוקס השלום" אני קוראת לו. ככל שאני יותר חרדה לשלום, כך אני באופן מוזר נלחמת עליו ויוצרת מלחמה.
5. קשה יותר לשחרר ולקבל את המציאות כפי שהיא. הזמן קצר ותכניות מרובות, ובדרך כלל אין נחת רגשית לתת לדברים להתרכך ולהרפות בזמנם הטבעי. וזה אחד הדברים הכי חשובים כשרוצים לחזןר לסנכרון ולהתקרב. צריך לתת קצת ספייס, מרחב נשימה, וחמלה אמיתית למה שמתפקשש לנו.
6. חמלה תביא אחריות שתביא שינוי וירידה מעצים. עקב כל הנ"ל קשה לנו יותר להיות בחמלה אם מישהו פישל, אנחנו יותר ביקורתיים ושופטים (וכאמור פגיעים) ולכן קשה יותר להגיע למעמד הנכסף של לקיחת אחריות פשוטה ותיקון ה"קלקול".
7. מירוץ החיים הכללי הופך את החופשות שלנו לכ"כ יקרות (לא רק כלכלית) ולכן אנחנו ככ חרדים להצלחתן. אתם צודקים, זה באמת לא מספיק שהכל יצטלם יפה לאינסטוש. יש כמיהה עמוקה לחווית שקט הרמונית שתמלא את המצברים. האמת הפשוטה היא שכדי שחופשה תצליח באמת, צריך לקבל את אי השלמות שלה, את האינטנסיביות שלה, את הטריגרים הפזורים מכל עבר, את הצרכים שלא מקבלים מענה ולהיות בהתמסרות. לא לצפות לחזור ממנה מלאים בכוח, וגם לא לקוות שתהיה אחכ "חופשה מהחופשה". פשוט להיות בקבלה ולשים את הפטנזיות בפינת הכבוד השייכת להן בלב. להעריך רגעים של זרימה וסינכרון, של מגע טוב, של שקט. לברך על היחד.
איזה סעיף דיבר אליך במיוחד?
המשך חגים נעימים לכולנו
