הדרך לזוגיות - גיל אשד

14/08/2019

כתבתי היום בקבוצה גדולה שעוסקת בזוגיות את השאלה, מה מעצבן/מפריע אצל המין השני ומעכב מלהעמיק את הקשר.

קראתי לעומק את התשובות של הגברים, ושל הנשים, וזו המסקנה שאליה הגעתי:
שני הצדדים מפחדים מאוד.
מפחדים להיפגע, להתאכזב, להרגיש לא שווה, לא ראוי, לא מוערך, לא מושך.
שוב.
כי זה כבר קרה המון פעמים בעבר, ורוב הסיכויים שזה יקרה שוב.
אז לא ממש מאמינים כבר שזה באמת אפשרי.
רוצים, כל כך.
אבל צריכים להגן על הלב הזה המתוק שנחבט ונשרט וכאב כל כך.
אז מפתחים מנגנונים כאלה כמו:
רשימות מכולת:
שהוא יהיה נדיב, ואמין, וגבוה, קשוב ורגיש, טוב לב, חזק, מכיל, יציב ובטוח, שיחזר, שיזום, שירצה את כל כולה בדיוק כפי שהיא.
שיהיו לו חיים משלו אבל גם מקום בשבילה.
שיענה להודעות. רצוי מאוד במהירות ובצורה חכמה ושנונה, ובלי שגיאות כתיב חלילה. חוש הומור, ספונטניות וכו'.
וכמובן, שלא יעיר הערות מיניות (וזה האמת, ממש חשוב. גברים תפסיקו עם זה בחייאת זה לא מכבד לא אותכם ולא את מי שמולכם).

ואם יהיה V על כל אלה, אז זה אומר שזה גבר שמתאים לי, ושאיתו עשויים להיות לי חיים נפלאים.
באמת, זה אומר את זה?

שהיא תהיה מכילה, רגישה, חמה, אוהבת. שלא תחפור. שלא "תשחק משחקים". שתהיה סגורה על עצמה ועל מי שפגשה כרגע (משימה מורכבת...), שתתאמץ ותשקיע ותיזום. שלא תהיה ביקורתית. שלא תפסול על כל שטות.

הכללות, כמובן. ויש להן סיבות והצדקות מצוינות.
הן הגיעו מתוך שלל החוויות האישיות, החברתיות, העולמיות, הבין-דוריות.

אבל אולי, רק אולי, יהיה אפשר להניח להן מעט, ולתת הזדמנות לאדם הייחודי שמולך כרגע, להראות את הייחודיות שבו?

כשיש הערכה פנימה למי שאני, אמונה וידיעה שאני ראוי/ה ואהוב/ה, אפשר להסתובב בעולם עם פחות מנגנוני הגנה, כי הבפנים מוגן וחזק, ומה שקורה בחוץ, קורה בחוץ.
אני איתי בכל מקרה, בקבלה, בחמלה, ברגישות והכלה.
האושר שלי לא תלוי כולו בחוץ, אני לא זקוקה לאישור חיצוני, אני מאושרת איתי ומאשרת אותי.
ואז, אוכל לתת למי שמולי להיות מי שהוא, גם אם הוא לא עונה על כל מה שנראה לי שירכיב את בן/ת הזוג המושלמ/ת.
כי מה שיקרה בינינו לא תלוי בשום תכונה חיצונית טכנית, הוא קשור רק בלב, וכמה הוא מסכים להפתח ללב שממול.
רק אז אפשר לראות מעבר לחומות ולשריונות, את האמת, את המהות, את הקסם הזה שיושב כאן,
צמא לאהבה.
______________________________
פגישות אישיות בדרך לאהבה שנכונה לך.
בעמיקם, תל אביב, או סקייפ.

http://2zug.co.il

*התמונה של חנות מקסימה באורוות האומנים, פרדס חנה.

08/08/2019

"להבין את הראש הגברי", "להבין גברים",
אני רואה את זה שוב ושוב, וזה מרגיז אותי.
כי בסדר עברנו את כל הקטע של נשים מפה גברים משם, אבל אולי אפשר כבר לשחרר את זה, ולהבין שלכולנו בדיוק אותה מערכת הפעלה?
לכל אחד מאיתנו ביטויים שונים לאותם צרכים בסיסיים, וזו הייחודיות.
אז יש לי הצעה מהפכנית:
במקום "להבין" - לשאול!!
לא לנסות לנחש, לפרש, להכליל, לחשוב שאם הוא עושה ככה אז זה כנראה אומר שככה.
באמת.
לא לצפות שהוא יבין אותי, לא לצפות שאני אבין אותו.
ל ש א ו ל. ולשתף, להסביר אותנו, אחרת איך נדע??
הכי פשוט שיש, למה לסבך כשלא חייבים?

07/08/2019

אני חווה את הדרך שלי בזוגיות ככואבת. גם. ועוד המון דברים.
אבל מי שאומר שזה אמור להיות קל ופשוט, אני לא מאמינה לזה.
אולי יש אנשים שלהם זה ככה, אצלי לא.
כשהיה לי קל ופשוט עם בן הזוג הראשון מהצבא, פשוט שעמם לי, והלכתי. זה לא הספיק. זה לא הוציא ממני את הסערות שחיפשתי, אפילו בלי לדעת שזו הסיבה, שאני רוצה להרגיש ולהיות יותר, הרבה יותר.
והרבה שנים אחר כך, הרבה גברים אחר כך, הגיע הסערה שלי.
כשכבר עייפתי, ולא ממש האמנתי, והיה נראה לי שמה הסיכוי שבאמת יהיה אחד כזה שיאהב אותי ואני אותו עד כדי כך שנוכל להחליט לנסות לחיות יחד את כל חיינו? כמה זה מופרך, הרעיון הזה. ואיך זה בכלל קורה. אז הרפיתי. הפסקתי לעשות מה שלא עבד לי. ועשיתי לעצמי טוב.

למה אני צריכה שיכאב? למה אני מאמינה שאהבה עוברת דרך כאב?
כי כשקל לי, כשפשוט לי, כשנוח לי, אני נרדמת.
והבנתי, שאני לא רוצה להעביר את חיי בשינה. חלק מהם, בטח.
לא הכל.
כי כשכואב לי, וזה בילתי נסבל, ואני מתפתלת ובוכה, אני חייבת לזוז משם, אין לי אוויר, החזה מחוץ מעומס, הגרון חנוק, ואני מחפשת את הדרך החוצה. יד פנימית, יד חיצונית, איך אעלה את עצמי מהבור הזה.
וכשאני עולה, זה דרך הכאב. הייתי בו, שיכשכתי בו, גם טבעתי. הבנתי אותו. ובחרתי לצאת. בחרתי ללמוד אותי עוד קצת, את החלק הזה שהיה צריך עכשיו בהירות, חמלה, הבנה, קבלה.

דרך כמה גברים הכאבתי לעצמי בדרך אליו, בדרך אלי, בדרך אלינו.
דרך הגוף, דרך הלב, רמסתי אותי בלי דעת, תחת מעטה "זרימה", "קלילות", "כיף", לא ידעתי לקרוא לזה ריצוי, שוכחת כל פעם מחדש איך זה מרגיש למחרת. ועם כל פעם כזאת, הלב משתבלל, נכאב, מתעצב, קמל.

ועדיין, הדרך שלי ממשיכה, גם אחרי 13 שנים יחד (החודש!), אני עדיין ממשיכה לאבד ולמצוא את עצמי מחדש דרכו. בכאב, באהבה, בגדילה.
הדרך הזאת לא נגמרת, וכך אני בוחרת בזה. בסערה, בעומק, בלא לוותר על האהבה המדויקת והמזוככת ביותר שאפשרית, כל מדרגה מחדש.
עד שלא נוכל לצעוד יותר.

אם הדרך שלך כמו שלי רצופה כאב, מאבק, טלטלות וסערות, אם את אובדת ומוצאת, ומבולבלת, ועייפת. אני רוצה להגיד לך לא לוותר, לא להתפשר כלל - לא עלייך, לא על האהבה שאת, ולא על האהבה שאת ראויה לה מבן זוג נכון, כשאת נכונה.
אני רוצה להגיד לך שזה לא קורה בחוץ, זה קורה אצלך.
יש דרך.

אני לא אספר לך על שיטות, קסמים וטיפים. כי זה לא העניין בעיני כלל.
כאלה את יכולה למצוא בשנייה בגוגל.
אני רוצה להגיד לך שהעניין בעיני זה את.
למצוא אותך, להבין אותך, למלא אותך, להרגיע את הייאוש והתסכול, ולבחור לצעוד בדרך אחרת. כזאת שמשמחת אותך, גם כשהיא כואבת, וזה בסדר, כשאת איתך.
כי כל דרך אחרת, אין בה טעם.

בואי, את כה ראויה להיות באהבה.

מפגשים אישיים בתל אביב, עמיקם או סקייפ.
050-7264874

http://2zug.co.il

03/08/2019

קורים הרבה דברים לא טובים בעולם, בארץ, אפילו אצלי בבית, ואצלי בלב.
וכל פעם שאני קוראת או רואה חדשות אני כואבת. אז הפסקתי מזמן.
אני לא מבינה למה חדשות אומר דברים פוגעניים ועצובים, כשקורים גם כל כך הרבה דברים מופלאים ומשמחים כל הזמן.
ואני בוחרת על מה להאיר, ואיך לפרש את המציאות שלי, וכמה מקום לתת למה שעושה לי רע (פחות) ולמה שעושה לי טוב (יותר).
ואני שומעת שאומרים דברים על גברים, או על נשים, או על ילדים או על גזע או נטייה, וזה מעציב אותי, כי כל הכללה, גם היא טובה חלילה ואפילו אולי די נכונה, פוגעת באפשרות לראות את כל אחד כעולם שלם ייחודי שהוא.
היא משרתת את הצורך להבין, לכאורה, להגן על עצמי, אבל כה לא מקדמת את הדבר היחיד שבאמת נחוץ כאן - אזהרת קלישאה -
אהבה.
לאותו אדם שעומד מולי, והוא במקרה גבר או אישה וצבעו כזה או אחר, והוא לא אשם בכל מה שעשו חבריו למין או לצבע או למקום בו נולד.
וכמה שיהיה פחות פחד, תודעת השרדות ומלחמה, כמה שאדע שבכוחי לשמור עלי ולבחור את המציאות שלי, כך אוכל להביט עמוק בעיניו ולראות שהוא בדיוק כמוני, בליבו, רק רוצה להיות אוהב ואהוב, מוערך וראוי.
וגם אם הוא מראה את זה אחרת ממני, וזה לא מתאים לי, אני איתי, והוא איתו, וכל מה שנותר לי זה להסביר מה נחוץ לי בשלווה ברורה, לשמוע גם אותו, ולפרוץ את כל הציפיות ההגדרות הדפוסים המגירות ששומרים עלי מלהגיע באומץ למהות.

___________________________
פגישות אישיות בדרך לזוגיות שלך.
בעמיקם, תל אביב, טלפון או סקייפ

24/07/2019

פגישות אישיות בדרך לאהבה שלך.

הדרך לזוגיות ואהבה מציאת זוגיות, מסתבר, זה בכלל לא פשוט. את חווה את זה על בשרך כל יום. מבאס, מייאש, ונמאס. כבר חשבת שבשלב הזה הוא יגיע, לא חשבת שזה יהיה כזה מסובך. עוד דיי....

23/07/2019

טוק טוק טוק, דפיקה על הדלת. תרחישים אפשריים:

1. מציצה בעינית, לא מכירה. לא פותחת.

2. פותחת בחשדנות, נוהמת: מה? ואז הוא אומר בחיוך רחב:
הי, אני האהבה שלך.
שטויות, עונה לו, וסוגרת את הדלת בפניו.

3. פותחת את הדלת בנימוס, מקשיבה, מהנהנת, אומרת - אוקי. תוכיח.
אמממ, זה יקח לי קצת זמן, הוא עונה. אז בי, סוגרת את הדלת.

4. פותחת, מכניסה אותו הביתה, שב. מוציאה רשימה: יש לך כזה וכזה וכזה? ואתה כזה וכזה וכזה? ולמה אתה יושב ככה? ולמה אתה לא שואל אותי שום דבר? ומה התכניות שלך לעתיד?
אוקי, בי.

5. פותחת, שומעת, נופלת על צווארו בחיבוק נלהב, הו, חיכיתי לך כל כך, בוא אהובי כנס, תרים את הרגליים, רוצה עיסוי? קפה? אכין לך עוגה? אתה כל כך מושלם, כמה חיכיתי לך, איזה יופי שבאת כבר, רק תישאר, אעשה בשבילך הכל. אני? לא אני בסדר, העיקר שאתה פה.

6. פותחת, מקשיבה, חיוך קטן נמתח על הפנים. בוא, תיכנס. נשב, נדבר, נכיר קצת. ספר לי עלייך, אספר לך עלי. נרגיש את מה שקורה כאן בינינו. נפנה רגע בזמן ובלב כדי לתת מקום לזה, שאולי, באמת, אתה האהבה שלי.

(נכון, כמובן, לשני המינים).

20/07/2019

כשראיתי את התמונה הזאת, זה עשה לי כואב בלב.
זוכרת שהייתי עמוק בסצנה התל אביבית, יוצאת עם גברים כל הזמן, אבל שום דבר לא נתפס. זה שיגע אותי. אני לא מאמינה בקללות, אבל השאלה המרכזית שהתחילה להשתלט לי על המוח הייתה -
מה לא בסדר איתי???? מה, אני לא מספיק יפה/חכמה/מוצלחת/שווה?
וכל מפגש נוסף עם גבר שלא הוביל לזוגיות הנכספת, רק חיזק את המקום הזה. מקום ממש מבאס לשכשכך בו.

רק כשהצלחתי לנתק (טוב לא לגמרי) את הנזקקות הזאת, את תחושת הערך שתלויה בכך שגבר ירצה אותי, למלא את החוסר, אז הוא הגיע, בדרך הכי הזויה ולא צפויה (שידוך בין האמהות שלנו).

מה שאני אומרת, עם כמה שזה כאילו בדיחה שחורה "מקולל/ת או משהו", מאוד קל להשאב לתחושה הזו, שמשהו לא בסדר איתי, והיא מזינה את עצמה. כי כשאני הולכת איתה, זה מה שיוצא החוצה, ואז למציאות יש דרך להוכיח לי ש"זה נכון". השתקפויות...

מנסיוני האישי על עצמי ועם כל מי שליוויתי בדרך לזוגיות, חשוב קודם כל לעצור את הלופ הזה, ולשבת רגע בצד, לחשב מסלול מחדש.
להבין שאני נהדרת, אבל ממש. נפלאה ביותר.
ושההתנהלות החוצה יכולה ואמורה להגיע לא מתוך יאוש, חוסר ונזקקות, לא מתוך תחושה שהחיים שלי יתחילו כשהוא יגיע,
אלא שהחיים שלי קורים עכשיו, ויש בהם המון יופי, בדיוק כך.
ומהכיוון ההפוך (שזה אותו דבר) - שאני לא רוצה/צריכה את זה בכלל, מה זה השטויות האלה, עדיף לי לבד, כל הגברים אותו דבר. אבל בעצם, אני ממש רוצה, וכבר מוכנה להודות בזה ולהתמודד עם הפחדים.
כשזה הסטייט אוף מיינד, הכל נראה אחרת.
ואז אפשר לפרוש את הדפוסים וההתנהלויות ולראות מה משרת, ומה כבר ממש, המון זמן, כבר לא.
לא שייך לעכשיו, למי שאני, למי שאני רוצה להיות.

אני כל כך אוהבת לראות את התהליך הזה קורה.
את האסימונים נופלים למקום. פתאום הכל הרבה יותר פשוט ונכון.
עם הרבה פחות מאמץ ובלבול.
אני אוהבת לתמוך מפגישה לפגישה, וגם תמיד אומרת שאם קורה משהו אקוטי במהלך השבוע לכתוב לי, אלה רגעים קריטיים של התחלות חדשות, של הליכה עם הלב, ובדיוק ברגע הזה אני שם לתת יד, להרגיע, להבהיר, ולחזק.

ואז כשמתחילה זוגיות, כמה זה יפה.
כמובן שגם שם עולים שדים, והליווי שם משמעותי מאוד, ורגע, לא לרוץ ולפרק על כל אתגר שמגיע, אלא לעצור, לנשום, להתבונן, לראות איך זה יכול לקרב ולחזק את הקשר הטרי הזה שנבנה עכשיו.
איך זה מחזק אותי, ומקרב אותי אלי.

זה תהליך מדהים.
עברתי אותו על בשרי, עברתי אותו רבות בקליניקה,
ואני רוצה להגיד, אני רוצה לצעוק!!!!!
שזה כל כך, כל כך אפשרי.
שאין סיבה לשבת ולהרגיש מקולל/ת או משהו.

יש דרך.

18/07/2019

נכון יש את השיחות הכרות הטלפוניות האלה שעושים לבדוק אם מתאים להגיע לפגישה ראשונה?
אז מחר אני בתל אביב כרגיל בימי שישי, ויש לי קצת זמן פנוי בצהריים, ואני רוצה להזמין לשיחות הכרות פרונטליות ספונטניות, ככה של נגיד רבע שעה 20 דקות, באיזה בית קפה במרכז העיר, או אולי על ספסל ברוטשילד, או מול הים, עוד לא החלטתי.
אז אם את קורא/ת אותי כבר זמן מה וחשבת שאולי כדאי לך להגיע כבר לפגישה אישית איתי, אבל לא בטוח/ה ורוצה להרגיש אותי מקרוב, הנה, קיבלת.
למה ככה מהיום למחר, תשאלו, ובצדק.
כי כרגע עלה לי הרעיון הנפלא הזה.
אבל אם אתם פחות ספונטנים ורוצים שבוע הבא, גם יש מצב בהחלט.
אז בפרטי או בתגובות, אם לא אענה אז בבוקר בטוח.

14/07/2019

אני פותחת היום קבוצת התפתחות פייסבוקית חינמית אינטימית.
למי שבדרך לזוגיות שלו/ה, כלומר כרגע לא נמצא/ת בזוגיות אבל רוצה ומוכן/ה לפתוח מקומות חדשים ושונים פנימה והחוצה, לנענע את המוכר והמאוס, ולהתחיל לבחור דרך נכונה כיפית מרתקת ומועילה יותר לזוגיות.
מתוך הבנה שיש כל כך הרבה מה לעשות כדי ליצור מציאות מדויקת יותר, ושאין אשמים.
בקבוצה אתן פעם בשבוע נושא/אתגר בו נתמקד באותו שבוע לחקירה והתבוננות, ועליו נדבר, נתייעץ, נביא דוגמאות ותובנות.
בחירת הנושאים תתקיים ביחד עם משתתפי הקבוצה.
הקבוצה קטנה, כי אני רוצה שנכיר לעומק וניצור מרחב בטוח אישי לשיתוף, למידה ותמיכה.
מתכננת ומכוונת שיתאפשרו גם מפגשים במציאות הלא וירטואלית.

מתאים לך? כתב/י עכשיו כאן או בפרטי, מספר המקומות מוגבל מאוד כאמור, וביום ראשון זה מתחיל.

11/07/2019

הפרק ה 6 והאחרון לסדרה זו, על להגיד אותי.

11/07/2019

אני לא שדכנית.
אני לא מבינה מה באתר שלי מציע את האפשרות הזאת (אשמח כאן לעזרה חיצונית, תגידו לי אולי אני צריכה לשנות משהו...?? קישור לאתר למטה), אבל מגיעות אלי פניות מדי פעם שמטרתן לראות האם יש לי "מאגר" של נשים או גברים שאני יכולה להציע. בעיקר גברים שואלים את זה.
בדרך כלל כשאני מקבלת פנייה מהאתר אני כותבת בתגובה בהודעה מתי אפשר לדבר, אבל עברתי את זה מספיק פעמים כדי לחשוד שמדובר בתופעת השידוך, ואכן, כך היה. הוא אפילו לא טרח כמובן לענות להודעה הארוכה והכה מושקעת שבה טרחתי לפרט ולהסביר מה אני עושה.

אליה בכורתי אמרה לי אתמול משפט שממש אהבתי ומתחבר טוב למסר שאני רוצה להעביר כאן:
אל תיתן לי דג טרי כל יום, תן לי חכה ללמוד לדוג בעצמי.

וזו בדיוק הסיבה שאני לא רוצה להיות שדכנית, ולא מאמינה שזו הדרך.
כי אני רוצה ללמד אותך איך לדוג בעצמך, איך להנות ולהעריך את מסע הדייג, איך להנות ולהעריך כשמגיע הדג/ה הנכון, ומה לעשות איתו/ה אחר כך כדי שישאר ולא יקפוץ חזרה לים (נתעלם מהעובדה שאמורים לאכול אותו בסוף, לא רלוונטי לסיפורנו).

יש המון מה ללמוד על עצמך בדרך לזוגיות שנכונה לך, בתחילתה, ובתוכה. יש כל כך הרבה נקודות בהן אפשר וכדאי לעשות אחרת מהאוטומטים שמשאירים אותך באותו לופ אינסופי מתסכל ומתיש, עד שלא בא כבר, ובצדק.

יש דרך.
_______________________
פגישות אישיות בתל אביב, עמיקם, סקייפ או טלפון.

הנחה של 50 ש"ח לפגישת ההכרות עכשיו. לא יודעת עד מתי.

http://2zug.co.il/

10/07/2019

היום בפרק 5 אדבר על איך להתמודד עם הפחדים שעולים בדרך.