סודות הילדות-עדי שרז

09/02/2017

מה הקשר בין דובוני אכפת לי לבני אדם?
ובכן..
לכולנו יש איכות הלב הזו שזורחת מאיתנו ופוגשת את הלב של האחר, אם נחשוב על מישהו אהוב ונדמיין מה קורה שם מבחינה אנרגטית נוכל לחוש שליבנו יוצא אל האחר, זה אולי יכול להיראות כמו קשת שיוצאת מהלב שלנו אל הלב של האחר.
כמובן שהלב לא שולח קשתות כל הזמן לכל האנשים, גם דובוני אכפת לי לא עושים את זה.. זה דבר דינמי ומשתנה ויש כאלה שזה קורה איתם בטבעיות ויש כאלו שנדרשת המון עבודה כדי שזה יקרה ויש כאלה שזה פשוט לא קורה איתם.
זהו טבעו של האדם האנושי (וגם של דובוני אכפת לי).
כמובן שזה בהיבט החברתי אך גם במשפחה , יש חברי משפחה שאנחנו תמיד תמיד מרגישים את החמימות לב הזו ויש כאלו שפשוט לא כל כך מסתדר להרגיש את זה בואו נגיד..
ועכשיו אני מעלה סוג של "טאבו" , גם בין הורים לילדים זה מתרחש.
יש ילדים שפשוט שזה קורה באופן טבעי ובלתי מתאמץ איתם ויש ילדים שכדי שהלב יזרח זה דורש עבודה..
ועכשיו הצהרה !
אין הורה שלא אוהב את הילד שלו!
אבל כן יש המון מצבים בהם זרם האהבה הזה נקטע ולא מצליח לזרום בהרמוניה, כאילו משהו תקוע בין לבין וכשיש משהו תקוע בין לבין זה כואב, לשני הצדדים , ויש אשמה נוראית או נסיונות הדחקה ויש תחושה שלא משנה מה עושים זה פשוט לא קורה..
ישנן המון סיבות ללמה דבר כזה קורה, אני לא אכנס אליהן כרגע, אבל חשוב לי להגיד שזה דבר שניתן לרפא.
זה דורש הרבה אומץ להודות בדבר שנתפס כאילו לא אמור לקרות, קודם כל אני חייבת להגיד, זה קורה.. זה קורה כמעט לכולם, במערכות הכי קרובות לנו יש חסימות שלא מאפשרות את זרימת האהבה, וכמו צינור שיש בו חסימה, זה לוחץ ומתנפח ולא נעים ומאיים להתפוצץ.
במהלך השנים שאני מטפלת אני יכולה להעיד שראיתי מלא זריחות שכאלו, מלא לבבות שלא הצליחו לזרוח אל ילדם או ילדתם פתאום התחילו להקרין את האור המופלא הזה וההשלכות הן אינסופיות במקרים האלו.
אם את/ה גם חווה קושי עם אחד מילדיך , אני מזמינה אותך להתקשר אליי, אקשיב לך ואבדוק בעזרת כלים שיש לי אם אוכל לסייע לך.

בברכת ימים טובים ושקטים וקרן אווווווווווווווור!

18/01/2017

05/01/2017

לפני שבוע העליתי פה פוסט על סדר האחים במשפחה מנקודת מבט אנתרופוסופית, במאמר הקודם כתבתי על הבכורים ועכשיו קבלו את ילד מספר 2!
לגמרי מוזמנים להגיב ולשתף אם אתן כילדים מספר 2 או כהורים אם הדברים מהדהדים לכם .

אומרים על הילד השני שהוא מנסה לחיות בהרמוניה עם העולם,
הבכור מספק את הקרקע לבית המקדש והשני מביא איתו את העמודים ואת הקישוטים.
הילדים השניים עומדים על היסודות שאחיהם ואחיותיהם הבכורים סיפקו, בעוד שהם עצמם פונים מעלה ותומכים בכוחותיהם העליונים.

הילד השני כבר נולד אל תוך משפחה, ההורים כבר מנוסים ויילדו בתוכם את ההורה שהם, הילד השני מתקבל עם פחות חששות , יותר ביטחון ואל תוך עולם שיש בו את שני העולמות, עולם המבוגרים ועולם הילדים.
הוא יכול להנות מהביטחון של המבוגרים וכמו כן להישען גם על הבכור כשהוריו אינם פנויים אליו ובכך הוא נהנה ממגוון אנשים שהוא יכול לקבל מהם תמיכה.

הילדים השניים שונים. הם בדרך כלל יקחו את הדברים ביתר קלות ויהיו פחות נוקשים ומאולצים. הם מנסים להפיק את המיטב מהחיים ואוהבים ליהנות מהם ככל האפשר. הם פחות בתחושת תפקיד חשוב במשפחה ויותר פנויים לחוות את ההחיים כהזדמנות מופלאה לחגוג את החיים ולהביא לידי ביטוי את כוחותיהם שלהם.

הילד השני נולד בדרך כלל כ"מורד", הוא לא מתעסק כל כך בלרצות את עולם המבוגרים ולהבין אותם,סמכות היא לא משהו שקוסם לו והוא פחות שולט בעצמו.
הוא מתפתח מהר בדרך כלל, הוא נושא עיניו אל הבכור ומנסה בכל כוחו "להעתיק " אותו,
הוא צפוי להיות ילד עליז,קליל,די שליו ונעים למרות שאינו עושה זאת מתוך רצון להנעים את זמנו של האחר.
הוא אוהב לחיות ללא מאמץ רב מדי. הקיום איננו זיעה ועבודה בלבד, כי אם שמחה ואושר.
הילד השני מנפץ מוסכמות ושואף אל הלא ידוע.

במידה והוא יחווה תחרות חזקה מידי אל מול אחיו הבכור הוא עלול להפוך לעקשן מאוד
ולא ממושמע בצורה קיצונית ויהיה מסוגל לספוג הרבה ענישה מבלי לסגת.
כאשר יש דיסהרמוניה במשפחה הילד השני יגיב בדרך כלל בעוצמה חזקה ואז הקלילות והקלות שהוא מביא תתחלף באופי מתפרץ ומשתולל מבלי לפחד מהמבוגר שעומד מולו. כמו שהזכרתי בתחילת המאמר כיוון שהוא ניזון מכוחות ההרמוניה לא פעם השני כמו "חושף" את הדיסהרמוניה במלואה .

לילד השני יש המון כשרונות להביא אל העולם , הבכור משמש מעין "מגן " של המשפחה והשני פנוי יותר לצאת אל העולם ולהשיג את מטרות הנשמה שלו.

כל ילד טומן בחובו כוחות מסוג אחר, הבכור והשני משתפים פעולה (גם אם הדבר מאוד סמוי בעולם הפיזי) הם שונים לחלוטין אבל שניהם נחוצים לבניית בית המקדש של האנושות.

29/12/2016

טוב, הנה זה בא... עוד מאמרון
הפעם על סדר האחים במשפחה ונתחיל כמובן בבכורים.
למי שהרחיק לכת וקרא עד הסוף אשמח לשמוע מתוך עולמכם או כבכורים או כהורים מה דעתכם :)

סדר האחים/יות במשפחה לפי מדע הרוח של רודולף שטיינר
כולנו יודעים שיש חשיבות למיקום שלנו במשפחה , כמו כן אנו גם יודעים שילד יחיד הוא אינו זהה לילד שחולק את משפחתו עם עוד 12 אחים ואחיות, מדובר הרבה על תופעת ילד הסנדביץ' ועל בן הזקונים וכמובן גם על הבכורים, במאמר זה אנסה לתת עוד זוית מנקודת המבט של רודולף שטיינר מייסד האנתרופוסופיה.

הפעם אתמקד בבכורים/ות
רבות מדובר על הבכורים ואף הם קיבלו מכה משלהם את "מכת בכורות " , בזמנים קדומים היו מקריבים את הבן הבכור כדי שישמור על המשפחה מעולמות הרוח , עם היוולדו שלחו אותו חזרה השמיימה כדי שיהווה מלאך מגן למשפחה.
הבכור לא נחשב כילד להוריו אלא ליישות רוחית שהיוותה את ראש השבט של המשפחה.
לשמחתנו הרבה (ושלי באופן אישי גם ) דבר זה אינו מתקיים עוד אבל משהו מתוך הקארמה של הבכורים עדיין נשמר וכנראה יתקיים לעד בצורה כלשהי.

שטיינר אמר שהבכור הוא זה שמזווג בין ההורים , כשהוא מצוי עדיין בעולמות הרוח יש לו אינטרס להפגיש בין ההורים ובכך להוליד משפחה שתוכל לקיים את חיי הקארמה האישית שלו וכמובן של משפחתו.
דבר זה חשוב לנו לדעת מכיוון שהבכור נושא עליו את עול המפגש, כאשר יש קושי בין ההורים (בנוכחות או שלא בנוכחות הילד) הבכור ירגיש אשמה נוראית, משהו עמוק בנשמתו יודע שהוא אחראי על המפגש הזה ולכן יקח על עצמו את האשמה.

הבכורים מאיתנו ידעו להזדהות עמוקות עם התחושה הזו, לא משנה כמה יגידו לילד שזה לא באשמתו או אחראיותו הוא יודע עמוק בפנים משהו שהשאר אינם יודעים.
אין דרך להימנע מכך לחלוטין או להגן על הבכור באופן מלא אבל כן חשוב לדעת את החוויה שהוא חווה ולצמצם את החוויות הקשות שהוא עלול לחוות כשההורים חווים דיסהרמוניה בינהם.

במבט ארצי יותר ניתן לראות את ציפייה האדירה , ההתרגשות , האופוריה המדהימה ולצידם גם החששות והפחדים והחוסר ידיעה לקראת מה ההורים הולכים בהמתנתם לבנם הראשון שעומד להיוולד. אין עוד הריון כזה, זה הריון שמשנה את הסטטוס מזוגיות למשפחה ומאדם להורה, זהו מעבר סף גדול במיוחד בחיים והבכור הוא זה שנותן את המתנה הזו להוריו.
הבכור הוא פורץ דרך, הוא הראשון שמגשים את התא המשפחתי, עליו עושים את הניסוי ותהייה, אומרים על הבכור שהוא תמיד שייך קצת לעולם המבוגרים, את הבכור תמיד מעודדים לבגרות ואחראיות ואנו לא פעם נפעמים מהיכולת של אח בוגר לעזור להורים , אלו כוחות שהוא מגיע איתם ויש להם צדדים נפלאים, הקושי שלו הוא שהוא עוזב את עולם הילדות מהר מידי, הוא מבוגר קטן ולא מספיק נהנה מעולם התמימות וקלות הדעת כמו שאר אחיו דבר זה עלול לעשות אותו נוקשה בבגרותו ולכן צריך לשים לב שלצד האחראיות והבגרות הוא מצליח לשמר גם את התמימות והילדותיות.
הבכורים הם גשר בין עולם המבוגרים לעולם הילדים.

הבכורים בדרך כלל ירגישו צורך עמוק לרצות את המבוגרים, הם יותר מופנמים בתגובות שלהם ומכניסים פנימה את הקושי כאילו מתוך אחראיות שהכל יהיה בסדר ולא להעמיס על המערכת.
הבכור מאוד מחוייב להוריו, הוא יותר מתקשה להיפרד ולהתנתק מהם יחד עם זאת הוא טומן בחובו גם כוחות של פריצת דרך והנהגה.

הבכור הוא גם היחיד שנהנה מבלעדיות מההורים ואז נלקח ממנו המקום הבלעדי הזה והוא נאלץ לחלוק את הממלכה שלו עם עוד אחים, למרות שיש שם משבר לא פשוט בכלל הבכור נהנה מהאחים במשפחה, הוא מביא איתו כוחות של הנהגה ובעזרת אחיו הוא יכול לפתח כוחות אלו ולהגשים את עצמו בעולם.

ישנם מקרים בהם הילד הוא בכור אבל אינו בכור קלאסי-
לדוגמא אם היתה הפלה לפני הולדת הבכור או ילדים נוספים של אחד ההורים ממערכות יחסים קודמות.
יהיו נגיעות של הבכורים אבל הם לא יהיו עם הכוחות של הבכור הקלאסי.
במקרה של תאומים, מי שיצא ראשון הוא הבכור.

חשוב לשמר את כוחו של הבכור, במקרה בו הילד השני עולה בכוחות ההנהגה על אחיו נוצר בלבול עמוק אצל שני הצדדים, לכל ילד סל כוחות משל עצמו ואין לערבב בין כוחות אלו.
כמו תמיד האמת נושאת את שני הקצוות, הוא גם אמור להיות בוגר אבל גם להישאר ילד עד כמה שניתן, הוא אחראי למפגש ההורים אבל לא אחראי עם בחירותם , הוא הראשון אבל לא היחיד.

פה נכנס האתגר ההורי (האינסופי) לאחד ולהחזיק בשני הקטבים האלה, לאפשר לו להביע ולפתח את כוחותיו אך יחד עם זאת לא להכניס אותו מידי לעולם המבוגרים.
אנחנו ילדים רק פעם אחת בחיים ואין דבר מקודש יותר (בעיני)מילדות תמימה ועטופה, ילד עטוף בתמימות וילדותיות הופך להיות אדם בוגר יציב ומאוזן (שוב, הכל מאוד יחסי ולא מוחלט).

כמובן שיש עוד המון מידע על הבכורים מהמון זוויות שונות, אך אסתפק בזה להפעם :)
שיהיה לכולנו חג אורים משמח

***מתוך ספרו של קארל קניג " סדר האחים במשפחה " בתרגום של נורית רוזנגרטן

26/10/2016

על ילדים /ילדות, פחדים וחרדות..
נדמה שאין מנוס מלפגוש את החרדה בימינו,החיים המהירים שכולנו חיים, העומסים, רגעי משבר של המשפחה, ריבוי מעברי דירות, חשיפה לתכנים לא מתאימים, מעברי סף כמו מגן לביה"ס , פרידות וכמובן מלחמות.
בשנים הראשונות לחיים הילד אינו יכול לבטא את תחושת הפחד המקורית ולא פעם הפחד עצמו מתבטא בהתפרצויות זעם או בכי ,מצבי רוח קיצוניים,דרמטיות מוקצנת, מופנמות, הימנעות ,קשיי שינה או יקיצה , חרדות מדברים שאינם מאיימים באמת, רגישויות בויסות חושי ושלל התבטאויות שונות.
בדרך כלל מה שעוזר לנו המבוגרים להתגבר על רגש כמו חרדה לא ממש מצליח עם הקטנים, הם עדיין בנויים אחרת מאיתנו, העולם שלהם עדיין שייך לעולם הילדות בו החוקים הם קצת אחרים והם אינם מסוגלים "לקחת אחראיות" על הרגשות שלהם, דבר זה מעלה חוסר אונים גדול ..
אבל יש גם חדשות טובות -אפשר לעזור להם לרפא את הפחד!
******************************************************************
לשמחתי הרבה נתקלתי לפני 7 שנים בשיטה גאונית בשם "כלים שלובים" ,
מאז ועד היום הסתייע לי לעזור להרבה קטנטנים עם הכלים האלו בשלל בעיות פיזיות או רגשיות,עם הזמן גיליתי שאחד הדברים שיותר קל לעזור בהם הוא נושא הפחד והחרדה, ילדים עם שלל "הפרעות במערכת" שפשוט חזרו לשקט שלהם והתפנו לעסוק בעיסוקים המאוד חשובים שיש בילדות כגון :לדמיין, לשחק, לצחוק, ליצור, לבהות, להתלכלך וללכלך , שוב לבהות וכו'..
הטיפול הוא בדרך כלל קצר מועד, בין 2-3 מפגשים עם הורה בקליניקה וכולל הדרכה הורית וטיפול אתרי לילד שנעשה ללא נוכחות הילד.(זה נשמע כמו קסם, אבל האמת שיש מאחורי זה תורה מאוד עמוקה .)
עוד יתרון לשיטה הוא שלפני כל טיפול יש באפשרותי לבדוק האם השיטה מתאימה והאם אני המטפלת המתאימה, במידה ואני רואה שאני לא יכולה לסייע במידה ניכרת אני מפנה הלאה.

26/10/2016

על ריפלוקס ותינוקות ארציים/קוסמים.
פליטות מרובות מלוות בבכי,הקשתות של הגוף אחורה, ריבוי בליעות, צריבה גדולה שגורמת להאדמה ועוד יכולים לרמז שהתינוק סובל מריפלוקס.
אנסה לתת מבט נוסף על תופעת הריפלוקס שפוקדת הרבה מהתינוקות הרכים, הפעם מנקודת המבט של הרפואה האנתרופוסופית .
קודם כל ולפני הכל האנתרופוסופיה תופסת את האדם כיישות של גוף+נפש+רוח,
אנו מגיעים מעולמות הרוח אל תוך העולם הגשמי/ארצי
ומתחילים תהליך של ירידה אל הקרקע, השאיפה של היילוד היא להתגשם בגוף והתנועה היא כלפי מטה.
עכשיו נתאר את התינוק יונק, המזון שנכנס לפיו אמור לרדת למטה ולעבור תהליך עיכול ועיבוד ולאחר מכן לצאת בחינניות אל עבר החיתול.
התנועה המאוזנת בתהליך העיכול היא כלפי מטה, בריפלוקס הכוחות שמושכים למטה רופפים ולכן המזון עושה תנועה הפוכה, במקום לרדת הוא עולה ובדרך גורם לאי נוחות ובהרבה מצבים לסבל קשה :/
יש ילדים(ילדים ארציים ) שהתנועה מטה מאוד ברורה להם מהרגע הראשון, הם אזרחים של האדמה , נח להם להיות בגוף, הם בדרך כלל ילדים מאוד עירניים ומפוקסים , הם אלו שיתחילו ללכת מהר ולדבר ויפתיעו את כולנו במהירות שבה הם גדלים, הם ישמחו לשחק בחול,להתרוצץ,לאכול וכו'
הגוף מוכר להם ומאוד נח להם.
יש ילדים (קוסמים ) שהתנועה למטה קצת פחות חזקה אצלם, עולמות הרוח הוא ביתם , העולם הארצי כמו חדש להם.
הם ימנעו מלגעת בחול ושאר מרקמים, הם שואפים לעולמות הדמיון והמחשבה, לוקח להם יותר זמן ללכת /לדבר ובכלל להתקרקע, הם חולמניים יותר , איטיים יותר בדרך כלל יש להם ראש גדול יותר (שמעיד על כך שהם חיים יותר במחשבה ופחות בגוף) ,הילדים הקוסמים הם יותר "מלאכיים" .
לרוב, הילדים הקוסמים הם אלו שסובלים מריפלוקס.
עכשיו 2 חדשות ממש משמחות :
1.למרות זה נראה ממש לא הוגן שתינוק כל כך רך יחווה כזה כאב,הרפואה האנתרופוסופית מגלה לנו שגם לסבל הזה יש תכלית .
כל תופעת הכאב בשלב הראשון של החיים "עוזרת" לנו להתגשם בגוף, זו עוד אחת מהדרכים של המערכת המתוחכמת הזו להתקרקע.
(כשכואב לי אני מרגישה את הגוף )
2. אפשר לעזור להם "להגיע" אל הארציות..
ישנם טיפולים שתומכים בתהליך המורכב הזה ויכולים להקל ואף לרפא לגמרי את הסבל .
אחת מהדרכים היא טיפול ב"כלים שלובים",שיטת ריפוי שמבוססת על האנתרופוסופיה.
בשנים האחרונות עזרתי להרבה תינוקות במסע ההתגשמות שלהם, אני יודעת להקל עליהם , לסייע להם להרגיש יותר נח ונעים בגוף הקטן והמתוק הזה שלהם.
הטיפולים בדרך כלל קצרי מועד וכוללים שיחה עם האם וריפוי אתרי מרחוק.
(לפני כל טיפול אני בודקת בעזרת הכלים אם אני יכולה לעזור , אם אני רואה שלא אני מפנה הלאה.)
מאחלת לכל הקטנטנים בעולם שנה טובה,נעימה,הרמונית ושלווה :)
עדי שרז
050-7522309

26/10/2016

הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות...
אנחנו חיים בעידן שרובנו מופרעי קשב וריכוז, מליוני פיסות מידע ושלל גירויים מציפים אותנו רוב שעות היום,העידן המודרני הביא איתו מהירות והצפה של מידע שהמח שלנו לא מסוגל לעכל בשלווה.קחו אפילו נסיעה קצרה לסופר וחזרה ותנסו לחשוב לכמה מידע הייתם חשופים ,זה בלתי נתפס בכלל..
אנחנו "חיה" שבנויה לעבד את רשמי הטבע בקצב של הליכה ,זה מה שהמח שלנו באמת מסוגל להכיל ולעכל מבלי להיות מוצף.
אז קודם כל אפשר להגיד אחרת: הסביבה שלנו מופרעת גירויים , אנחנו בסדר גמור ובמילים אחרות - "זה לא אנחנו , זה הם !"
ועכשיו נדבר על הקטנטנים,
אלו שהגיעו לפני כמה שנים אל העולם שלנו, בשנים האלה הם עסוקים בללמוד מליארדי דברים- החל ב "וואו! זו היד שלי ואני יכול להפעיל אותה" וכלה ב"כשאמא מסתכלת עליי ככה זה הזמן לסדר את החדר " , לנו זה נראה ברור אבל למעשה הם לומדים הכל מהתחלה וזה לא פשוט ללמוד הכל מהתחלה המון משאבים מוקצים לעניין הזה שנקרא להיות בן אדם .
(כדי להבין במקצת מה קורה להם דמיינו שהייתי שולחת אתכם לכוכב אחר שהכל שם שונה לגמרי, הגוף,המחשבה, הרגשות,החוקים,השפה,מי נגד מי ובעצם הכל...מבלבל אה?)
בנוסף למאמץ שהם משקיעים כדי ללמוד את העולם יש להם גם :לימודים , צהרונים, חוגים, מחשב, טלויזיה, נסיעות, ג'ימבורים, ,קניונים, חברים ,משפחה,פרסומות,פקקים,תיזוזים מפה לשם ובעיקר המון תנועה והמון מידע ( ובסוף איכשהו הם גם אומרים :"משעמם לי.." :/ )
המערכת עולה על גדותיה, הגירויים פשוט יותר מידי חזקים , נוצר חוסר שקט, נהיית תנועה פנימית בלתי פוסקת שמביאה לתנועה בלתי פוסקת של הגוף וחוסר יכולת להכיל עוד מידע.
זה לא שהם לא שמים לב, הם פשוט יותר מידי שמו לב עד שלא יכלו להכיל יותר והתנתקו.. זה לא שהם לא מרוכזים הם יותר מידי מרוכזים במליוני דברים עד שנהיה כאוס.
ואין להם שום שליטה על זה , ואנחנו דורשים מהם, "תנסה! אתה הרי כל כך חכם ! אם רק היית רוצה..." והתסכול רק גובר אצל הילד ואצל ההורה וכולם רוצים בטוב אבל זה פשוט לא עובד לדבר אל ליבם בנושא הזה כי הם באמת לא מסוגלים, זה לא משהו שהם יכולים לבחור ומאוד חשוב לדעת את זה.
חשוב גם לא להשאיר אותם בתוך החוויה הזו,
זו חוויה רועשת ומתסכלת להיות בה,
ילד אמור להיות שקט ולהתעסק בלהיות ילד... אין עוד הזדמנות אחר כך,זה קורה פעם אחת בחיים וזה דבר מקודש.
אני לא נגד ריטלין אבל אני גם לא בעד.
אני מחזיקה בדיעה שכל מקרה לגופו, אני פשוט מאמינה שאחוז האוכלוסיה שבאמת צריך את הריטלין כתרופה הוא קטנצ'יק, הוא בטח לא ההצפה ההיסטרית שיש לנו בישראל בשנים האחרונות.
בשנים האחרונות טיפלתי בילדים שהיו רגע לפני ריטלין ,
בעזרת הטיפול ב"כלים שלובים" המערכת נרגעה, עומסים שהצטברו עם השנים הוסרו , השקט שהם היו צריכים חזר אליהם ובנוסף נתתי כמה "מפתחות" להורים כדי שיידעו איך לשמר את השקט הזה.
השינוי מהיר, התהליכים קצרים בדרך כלל וכוללים שיחה עם אמא/אבא וטיפול אתרי לילד , הילד אינו מעורב כלל בתהליך (עד גיל 14 ) אני וההורים אחראיים על הריפוי שלו, הוא אחראי להיות ילד ולשחק.
לפני כל טיפול אני בודקת אם השיטה מתאימה והאם אני המטפלת המתאימה, במידה שאני רואה שאני לא יכולה לעזור משמעותית אני מפנה הלאה..
אם החוסר שקט חי גם אצלכם אני מזמינה אותך להתקשר,
תספרי לי קצת , אני אקשיב ואז אבדוק אם אני יכולה לעזור.
מאחלת לכולנו שנת שקט ומשחק
עדי
050-7522309