איריס בוקעי - מתקשרת - לחיים של התפתחות עם משמעות

קצת עלי

שמי איריס בוקעי, ואני מתקשרת. למה מתקשרת? הרי עשיתי דרך מקצועית ארוכה בחיים. למה אני בוחרת למצות את ההצגה העצמית שלי בזה?

למעשה לא הייתי יכולה לתקשר בצורה נכונה אם לא הייתי לומדת כלים בדרך לפתיחה המלאה של הערוץ הזה אצלי – והיו שם לא מעט כלים. הכלים המקצועיים שרכשתי לאורך השנים בחיי הם רבים וטובים, אולם הכלי העוצמתי ביותר מבחינתי זהו התקשור. התקשור הוא ללא ספק הערוץ שמאפשר לי לסייע לאנשים להתחבר באמת למשמעות הגבוהה של החיים שלהם, ולהגשים את מי שהם במלואם. זאת השליחות שלי. אבל אולי כדאי שאתחיל מהתחלה... נולדתי בשנת 1973. גדלתי והתחנכתי בעיר רחובות. שם נעוריי היה לוי. אני נשואה ליואב בוקעי, הקמנו את ביתנו ואנחנו מגדלים את שני ילדינו בקיבוץ ברור חיל שבשער הנגב. למעשה, את דרכי המקצועית הפורמלית בחיים התחלתי בחינוך. כבר בגיל ההתבגרות התחלתי לעבוד במסגרות חינוכיות של הגיל הרך. בצבא הייתי משקי"ת הוראה ולימדתי חיילי מקא"ם שהשלימו שנות לימוד. לאחר התואר הראשון באוניברסיטת תל-אביב הגעתי לעבוד בשדרות כמחנכת בבית ספר יסודי. בהמשך עברתי להיות מורה ומחנכת במכללה הטכנולוגית של חיל האוויר בבאר שבע ולימדתי גם תלמידי תיכון. עם כל האהבה שלי לילדים, ולמרות שעבדתי עם אנשים נהדרים, מאוד סבלתי כמורה. חשתי שאני מלמדת הרבה מאוד תכנים שאני לא מאמינה בהם, או שאינם משמעותיים לילדים באמת. תחושת חוסר המשמעות הובילה אותי לחפש ידע שהוא אחר במהותו, "ובמקרה" הגיע לידי ספר ללימוד קלפי טארוט. קלפים לא היו לי אז, וצריך להבין שבסוף שנות ה90 - למצוא קורסים או חנויות שמוכרות מוצרים של הניו-אייג', זאת היתה משימה מאתגרת. כדי לא לבזבז זמן, נכנסתי לחנות צעצועים ורכשתי חפיסת קלפי פוקר רגילה והתחלתי ללמוד באופן עצמאי (כן... חפיסת קלפי הפוקר מכילה למעשה את קלפי הארקנה הקטנה של הטארוט). חיפושיי הובילו אותי אל מרכז "שבע" ביפו (שלא קיים כבר הרבה שנים). שם מצאתי טארוט, אבל את פתיחת הקורס כבר פספסתי. הרעב שלי ללימודים רוחניים משמעותיים דחף אותי להירשם לקורס היחידי שכן נפתח בדיוק אז ב"שבע" – קורס כירולוגיה. עד אז, לא ידעתי בכלל שלאבחון כף היד קוראים בשם הזה. קורס אחד הוביל לקורס אחר, ועם השנים מצאתי את עצמי מתמחה ומתעמקת בכירולוגיה בגישה הפסיכודיאגנוסטית. במקביל, המשכתי להעמיק את הידע שלי בטארוט במסע אוטודידקטי עצמאי. קלפי הטארוט שימשו עבורי כלי נהדר לשיקוף האנרגיות המניעות את חיינו. הקלפים הציגו בפניי את מפת הזרמים התת קרקעיים שמשפיעים על ההתנהלות היומיומית שלנו בחיים, ואת האנרגיות שממנפות או מעכבות את התנועה שלנו בתוכם. הקלפים גם מלמדים מהי הדינמיקה הגלויה והנסתרת שלנו עם הסביבה, ומצביעים על תהליכי ההתפתחות הפנימית שאדם עובר במסעו בחיים. בכירולוגיה הפסיכודיאגנוסטית לעומת זאת, מצאתי את אחד הכלים החדים ביותר לאבחון הנפש. למעשה, המסע האישי שלי למודעות עצמית החל בעצם עם הלימודים הללו. שם התוודעתי לראשונה בחיי לקשר הישיר שקיים בין חוויות הילדות שלנו לעיצוב ההתנהלות שלנו בעולם כבוגרים, ושם למדתי שהרבה מהדפוסים שאנחנו מפרשים ככוחות פנימיים, הם למעשה מנגנוני הגנה שנועדו לשמור עלינו כילדים, אבל מגבילים את הצמיחה שלנו כבוגרים. בשלב הבא, חיפשתי ערוצי טיפול שיעניקו מזור להיבטים שאני מזהה שיצאו מאיזון. למדתי טיפול בפרחי באך, למדתי טיפולים אנרגטיים שונים. רכשתי כלים רבים וטובים לטיפול באחרים, ותוך כדי כך, עברתי מסע פרטי משלי לריפוי עצמי. היה מרתק. אחד הכלים ששכללתי לאורך כל הדרך הוא שימוש בסוגים שונים של קלפים לצורך פיתוח המודעות העצמית וליטוש ההבנות. עד היום אני משתמשת בסוגי קלפים רבים - קלפי מסרים מילוליים, קלפים אסוציאטיביים, קלפי השלכה, קלפי תודעה ואנרגיה ועוד. אני מוצאת שבשימוש נכון ומדויק, הקלפים מצליחים למקד את ההבנות האישיות לרזולוציות גבוהות מאוד, והיתרון הגדול ביותר שאני רואה בהם, הוא הזמינות שלהם לכל אדם שמבקש להתפתח באופן יומיומי ועצמאי. בגיל 30, אחרי שלימדתי את כל טווח הגילאים במערכת החינוך הפורמלית, החלטתי שאני הולכת ללמד רק תכנים שאני רוצה ומתחברת אליהם, ואני עושה את זה רק עבור מי שמעוניין לקבל אותם ממני. אחרי 7 שנים בהוראה, גיליתי שהתשוקה האמיתית שלי היא לאו דווקא לאבחן או לטפל (למרות שהמשכתי לעשות את שניהם עבור מי שמבקש). הבנתי שהרצון שלי הוא בעצם ללמד את הכלים לאבחון וטיפול (אני פשוט מעדיפה להעניק חכה וללמד לדוג במקום לחלק דגים). הטארוט הציגו עבורי את מגרש המשחקים של החיים ואת אופי המשחק שלנו, הכירולוגיה הצביעה עבורי על הנסיבות שעיצבו את סגנון המשחק שלנו מול החיים ומול השחקנים האחרים, אבל עדיין הרגשתי שמשהו חסר לי. הרגשתי שהכלים הללו מגבילים את הראייה שלי. היה חסר לי ה'למה'. הייתי חייבת להבין מה התכלית שעומדת מאחורי המשחקים הללו? למה זה טוב בכלל? דחף פנימי חדש החל לבעבע מתוכי, וקול פנימי מתגבר קרא לי ללמוד תקשור. פחדתי מאוד לתקשר. הייתי פריקית של שליטה. הצורך שלי בשליטה נבע מפחד, והפחד הכי גדול הוא הפחד מהלא-נודע, ובשביל לתקשר הייתי חייבת לשחרר שליטה ולהתמסר ללא נודע. זה היה מאבק שמראש נועדתי בו לתבוסה, כי לא היתה לי שום אפשרות לעצור את זה. זה היה חזק ממני. זאת לא היתה עוד משיכה לתחום. זה היה דחף עמוק שלא נכנע לפחדים שלי, ולא הרפה ממני.

לא הצלחתי למצוא מורה ללמוד ממנו תקשור, ומי שמצאתי, לא התאים לי. מפוחדת או לא, מצאתי את עצמי מגששת לבדי את דרכי באפלת הלא-נודע אחר המדריכים הרוחניים שלי – מנסה לתקשר ולא ממש מבינה מה זה אומר. לאחר תקופה של חיפוש ועבודה עצמית, הגיעה לשער הנגב סדנת סופ"ש של מתקשר מהמרכז. החלטתי להצטרף. בסדנה הזאת התבהר לי שהתקשור היה פתוח אצלי כבר הרבה זמן. למחרת הסדנה מצאתי את עצמי בסשן תקשור מלא עבור בני זוג שהגיעו אלי בכלל לשיעור כירולוגיה. אז כמו שאמרתי, לתקשר עבור אחרים זה נפלא. אני אוהבת את זה. זה אוויר לנשימה בשבילי. אבל השאיפה האמיתית שלי היא הרי ללמד... במאי 2005 יצא לדרכו מעגל מתקשרים בהנחייתי. כל מי שביקש לפתח את החושים הפנימיים שלו או לפתח את יכולות התקשור שלו, התקבל באהבה. התקשור מאפשר הצצה מפעימה אל עולם הסיבות שמכוון את חיינו האנושיים בעולם הזה. ברגע שהתכלית הגבוהה לנסיבות החיים הארציים שלנו מתבהרת, הקושי שכרוך בצמיחה מפסיק להיתפש כסבל חסר טעם. הוא מקבל משמעות כאתגר התפתחותי בונה בדרך אל הגשמת היעדים הנשמתיים שלנו.

ב2011, עם הולדתו של בני הצעיר, הגיע המעגל לסיומו הטבעי. אולי כבר הספקתם להבין, שכל מרחב שאני כובשת מוליד כמיהה למרחב גדול יותר... אז אתם אולי כבר יכולים לנחש מה היה הצורך הבא בתור שעלה אצלי, עכשיו כשיכולתי לגעת במשמעות הקיום האישית הפרטנית... כן... עלה בי הצורך להבין מהי משמעות הקיום האנושי בכלל. מה אנחנו עושים פה כבני אדם? מה תפקידו של המרחב הזה? ואיך הגענו לפה בכלל...? עכשיו, אני מתקשרת בוטיק, אם אפשר לקרוא לזה ככה. ערוץ התקשור שלי מאפשר חיבור לעולם הסיבות האישי והפרטי של מי שמגיע אלי. בשביל לקבל הצצה אל תודעה כוללת דרוש מתקשר שהערוץ שלו פתוח לקליטת מידע כוללני רחב. עד מהרה מצאתי את עצמי אצל זאב אבירז, לומדת את הידע העצום שהוריד לעולם בתקשורים של תודעת העל. ושוב... די מהר מצאתי את עצמי מלמדת ומנחה קורסים בתודעת העל. בשלב הזה בחיי התמסרתי כמעט לחלוטין לאימהות שלי ולילדיי שהיו רכים. ההיבט הרוחני היחידי ששימרתי לאורך התקופה הזאת כעיסוק היה הקורסים של תודעת העל שלימדתי את הקבוצות שלי. כשאלה הגיעו לסיומם (309 מפגשים לקורס...), חזרתי למספר שנים לעולם החינוך כשכירה. הפעם בכיוונים בלתי פורמאליים – נוער בסיכון, ילד עם צרכים מיוחדים, הקמת בית בחינוך החברתי, וניהול החינוך בגיל הרך בקיבוץ בו אני גרה. הייעוד לא מוותר לנו אף פעם... ומשליחות לא ניתן להתחמק (בקלות)... ולכן... אתם קוראים כעת שורות אלו. חזרתי למקום הטבעי שלי, וזה רק פתח למדרגה הבאה שאני עדיין לא יודעת מה היא. בינתיים אני עושה את מה שאני יודעת לעשות הכי טוב כמתקשרת וכאדם. רק כשאמשיך במעלה הדרך – אראה מה יתגלה מעבר לאופק. ואם הגעתם עד כאן, אז כל הכבוד, ותודה! אתם מוזמנים לצפות בסרטון "הרומן שלי עם המורה" – סרטון אישי קצר שיצרתי כסיכום ביניים כשהגעתי לגיל 42 אחרי שחזרתי לעולם החינוך כשכירה – עברו קצת מים בנהר... למעבר לסרטון – לחצו על הקישור הבא >> https://www.facebook.com/Iris.Boukay/videos/567411487188127/