14/06/2023
כל עוד אנחנו נושמים, הכל יכול להשתנות
אם הרבה מהזמן את עייפה, עצובה, עצבנית, חרדה, מרגישה תקועה, חווה כאבים בגוף, אפורה, עמוסה, חלשה או כל אלה ביחד - הבפנים שלך קורא לך להסתכל בכנות גדולה וחומלת, עם כל האהבה שאת יכולה להביא, על ההרגלים שלך. מה זה הרגלים?
מה שאני רגילה. מה שאני רגילה יכול להשתנות - נשבעת בשמיים ובמים.
מה את חושבת? מחשבות עצובות? שחזורים של סיטואציות מכאיבות? של מה היה ומי אמר והייתי צריכה לעשות ככה ולא ככה, ולמה לא עשיתי ככה? חרטות? סיבות למה את לא מספיק טובה? או יותר מדי משהו?
מה את צורכת? אוכל, תרופות, סוכרים, חומרים משני תודעה (כל החומרים וגם המצבים הם משני תודעה כשחושבים על זה).
מה את עושה עם הזמן שלך?
באיזה תכנים את ממלאת את עצמך?
מי האנשים שסובבים אותך?
מה את רגילה להרגיש?
מה את עושה עם הגוף שלך? איך את מתייחסת אליו - פנים וחוץ.
אנחנו משקיעים כל כך הרבה זמן, כסף ומשאבים בבית שלנו, בחפצים, בסמלים חיצוניים - כסף, יוקרה, נראות...וכל כך מעט באקלים הפנימי.
מה יותר חשוב ממה שיש בפנים? לדעתי, כלום. משם נגזר הכל.
כשאני במקום כואב ותקוע, אני יכולה לשרוף את מי שאומר לי שזו בחירה שלי. כשאני שם אני אומרת "אתה יודע מה עברתי/קרה לי"?!?! ומאשימה אותםן בחוסר חמלה ורגישות, או חושבת "אצלםן בטח הכל סבבה שהםן מרגישים ככה/להםן לא קרה מה שקרה לי/הנסיבות שלנו שונות לחלוטין/הם מעולם לא חוו אובדן כזה" ועוד ועוד ועוד, כל מה שהמוח שלי צריך כדי לשכנע אותי שאין לי בחירה, שהידיים שלי קשורות, שזה *קרה* לי ואין לי שום בחירה שם. זה בסדר, תהיי שם. אין צורך לזייף או לשקר. יש חשיבות ענקית להכרה בכאב וזמן התאבלות/כעס/ייאוש. זה הכרחי. זה מותר.
אבל, יבוא יום, יבוא רגע, ויוולד בתוך הפופיק פנימה, איזה ניצוץ קטנטן של רצון טוב, אז בחייאת נשמה 🤍 תתני לו מקום, ואז הוא יגדל, תני לו לקחת אותך למסע של גילוי עצמי, יש כל כך הרבה לימוד מופלא שיכול לעזור לך.
בדיוק עבר לידי מישהו שאמר לחבר שלו בטלפון בטון מתוק לאללה: "אמרת לעצמך שאתה אוהב את עצמך היום אחי"?!
וזה גרם לי לחייך מבפנים
ואת.ה? אמרת?
אם את.ה רוצה לפגוש אותי, על כסא בנחל/בקליניקה/בזום - אני כאן 🌿
*לשני המינים
