07/12/2025
אני שונאת להסתכל לאנשים בצלחת,
ואני לא אוהבת שמסתכלים לי בצלחת.
המבט הזה, המבט הבוחן על האוכל, הפך את הארוחה כולה לשיעור ותחושה שאני במבחן.
היום,
כשאני רואה הורים מתקשים להבין למה הילד שלהם נאבק באוכל,
אני יודעת שחלק גדול מהתשובה נמצא דווקא מחוץ לצלחת – הוא נמצא במבט שלנו.
בעצם המבט בצלחת :
אסון משולש לביטחון ולחוסן
כשאנחנו בוחנים כל ביס שהילד מכניס לפה,
אנחנו מחבלים בשלושה דברים קריטיים שאי אפשר לתקן עם אף ויטמין:
1. הורס את הביטחון העצמי והאמונה בשיפוט האישי
כשאנחנו מתערבים ואומרים לילד:
"אתה לא באמת רעב,"
או "תאכל את זה, זה טוב לך,"
אנחנו מלמדים אותו
שהשיפוט הפנימי שלו לא אמין.
אנחנו יוצרים ניתוק בין הילד לגוף שלו.
וכתוצאה - ילד שלא סומך
על תחושת הרעב או השובע שלו
יתקשה לסמוך על התחושה הפנימית שלו
גם במצבים אחרים בחיים.
הביטחון העצמי שלו נפגע.
2. יוצר מערכת יחסים רעילה עם האוכל
האוכל הופך מכלי הזנה ומקור הנאה –
לכלי לניהול הורים.
הילד לומד להשתמש ב"לא רוצה"
או ב"אני רעב" כדי להשיג תשומת לב
או כדי לנהל את האווירה בבית.
3. שחיקה איטית של החוסן הפנימי
החוסן הרגשי נבנה על
יכולת לווסת רגשות ודחפים.
כשהאוכל הוא מקור מתח קבוע,
הילד נמצא במצב סטרס נמוך וקבוע.
וכשהילד בסטרס קבוע מתקשה
להתמודד עם תסכולים.
✨ זה הזמן להחליף את המבט בצלחת –
במפת דרכים לשקט
הייתי שם כילדה.
והיום כאמא אני יודעת שאתם לא רוצים
להיות ה"שוטרים" של הצלחת.
אם המאבקים האלה הורסים את האווירה בבית,
אז אתם זקוקים לתוכנית מעשית שנותנת לכם כלים לשחרר את המבט,
ולהחזיר את השליטה לילד (בגבולות הנכונים).
אני מזמינה אותכם
לפגישת ייעוץ אישית ממוקדת (שעה),
בה תדעו איך להתנהל ולהגיב
כדי שתעצרו את המלחמה על
האוכל וסביב השולחן.
מה שנקרא -
מביקורת ותסכול - לשקט, בהירות והעצמה.
למעוניינים שלחו לי הודעה בפרטי.
אל תשכחו לסמן לי 💛 אם אהבתם את התוכן.
