What are the opening hours?

Monday 09:00 - 17:00 Tuesday 09:00 - 17:00 Wednesday 09:00 - 17:00 Thursday 09:00 - 17:00 Friday 09:00 - 17:00 Sunday 09:00 - 17:00

ספי דורי - מלווה תהליכי ריפוי עצמי, קיבוץ עינת, Einat (2025)

25/09/2025

אם האגו לא היה שולט בך מה היית עושה אחרת?
קלינית, אני אוהב לעשות פרדה ביני לבין האגו שלי.
אם נביט רגע פנימה נגלה שלעתים קרובות מי שמנהל אותנו אינו אנחנו, אלא האגו.
האגו הוא זה שמפחד להיכשל, שמתעקש להיות צודק, שרוצה להיראות חזק, שלא מוכן לוותר ושחייב לקבל הכרה.
אבל מה היה קורה אילו לרגע אחד האגו היה זז הצידה?
אם היינו מאפשרים לעצמנו לבקש סליחה.
אולי היינו מעיזים לנסות משהו חדש בלי לפחד ממה יחשבו.
אולי היינו מדברים את אמת גם אם היא לא נעימה.
אולי היינו מוותרים על הצורך לנצח ובוחרים פשוט להיות.
האגו מחפש הגנה וביטחון, אבל הלב מחפש חופש ואמת.
כל רגע שבו אנו מזהים את פעולת האגו ובוחרים אחרת, הוא רגע של ריפוי.
אם נביט טוב טוב נגלה שהאגו כמעט תמיד יושב על ההגה.
פשוט כי הוא לקח עלינו שליטה.
הוא זה שמכוון אותנו בחשאי, בוחר את המילים שנגיד, את ההחלטות שנקבל ואת הדרך שבה נביט בעצמנו ובאחרים.
האגו נולד מצורך עמוק בהגנה. הוא בונה סביבנו חומות כדי שלא ניפגע, כדי שלא יראו את הפגיעות שלנו, כדי שלא נרגיש קטנים.
דמיינו לרגע שהאגו היה עוזב את עמדת השליטה.
מה היה משתנה אז?
אולי היינו מעיזים להקשיב יותר מאשר לדבר.
אולי היינו אומרים "אני לא יודע" בלי להתבייש.
אולי היינו מוותרים על הצורך להרשים...ונותנים לעצמנו את החופש פשוט להיות.
אולי היינו שמים לב כמה שלווה נכנסת כשאין צורך להגן על תדמית שבנינו 🙂
האמת היא שהאגו אינו אויב. הוא עושה את תפקידו נאמנה.
הוא שומר עלינו.
רק לעיתים הוא מגזים בשמירה עד כדי כך שהוא כולא אותנו.
התרגול שאני אוהב אינו נועד להשמיד את האגו אלא להחזיר אותו למקומו הנכון.
בתור מי שעוזר אך לא מנהיג.
כי כשהלב (הרגש) מוביל והאגו מלווה, נפתחת בנו אפשרות לחיים חופשיים, קלים ונכונים יותר.
הזמנה להיום: בכל רגע של קונפליקט פנימי, לעצור ולשאול: האם ההחלטה שאני עומד לקבל באה מתוך האגו, או מתוך הלב? ואם האגו לא היה שולט בי, איך הייתי פועל אחרת?

22/09/2025

שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה ואיך זה קשור לסוכרת סוג 2?

מבחינה רגשית, סוכרת סוג 2 מאופיינת בקונפליקטים של חוסר מתיקות בחיים.
הנה כמה דוגמאות לקונפליקט:
זה יכול להיות געגוע עמוק למישהו שאיבדנו.
אולי אדם שאיבדנו, תקופה, בית, ילדות או אהבה ישנה.
פרידה מאדם אהוב גם אם הוא עדיין נוכח פיזית.
קונפליקט מתמשך של חוסר אהבה. תחושת "חסר מתוק בחיים".
תחושת קור רגשי כילד או מבוגר.
צורך עז באהבה שלא סופק

המשמעות הרגשית של סוכר היא שסוכר שווה מתיקות, אהבה, חום, רוך, נחמה.
כשיש לנו "חוסר מתיקות" בחיים, הגוף מנסה לפצות.

אנחנו מכירים שני סוגי סוכרת ולכן יש גם שתי פרשנויות:
סוכרת סוג 1 (נעורים, אוטואימונית):
לרוב מופיעה בילדות או גיל ההתבגרות.
מבחינה רגשית מדובר על קונפליקט עמוק של פרידה, טראומה, או אובדן.
לעתים על חווית ילדות של חוסר הגנה, נטישה רגשית או קושי לסמוך.

סוכרת סוג 2 (מבוגרים):
קונפליקט רגשי מתמשך בהקשר של תחושת קור, ניתוק, חוסר אהבה ובדידות בתוך קשר.

אז מה עושים?
המפתח הוא לעבד את הקונפליקטים ולשחזר את תחושת המתיקות, שמחה וערך עצמי בחיים.
נבין מתי התחילה הסוכרת?
מה קרה חודשים או שנה לפני האבחון?
איזה אובדן עברתי, כאב או שינוי שגרם לאובדן שמחת החיים?

הטיפול בסוכרת סוג 2 אינו רק איזון סוכר אלא החזרת המתיקות לחיים עצמם.
כאשר הקונפליקט הרגשי ייפתר, הגוף לא יצטרך להמשיך לאותת דרך הסוכר.

שנה טובה חברים🧚‍♂️

18/09/2025

את ש. פגשתי כשהיא הגיעה אליי עם סטרס כרוני.
היא דיברה הרבה על כך שאין לה זמן, שאין לה כסף, שאין לה שקט.
כל מחשבה שלה חיזקה עוד יותר את תחושת המחסור.
התוצאה הייתה שהגוף שלה חי במתח מתמיד והיא סבלה מכאבים פיזיים, חרדות ונדודי שינה.

במהלך העבודה שלנו, לימדתי אותה להשתמש במסגור מחדש למחשבות שלה.
במקום להגיד "אין לי זמן", היא התחילה לומר "יש לי רגעים קצרים ביום שבהם אני נושמת ומרגישה את עצמי".
במקום "אין לי כסף", היא התחילה להודות על כל דבר קטן שכן יכלה להרשות לעצמה.
היא גם שמה בארנק שטר של 200 ש"ח (לא לשימוש) רק כדי שהיא תראה שיש לה כסף. לא יאומן איזה הבדל זה עשה אצלה :)
במקום לומר "אני בודדה", היא התחילה להעריך קשרים טובים שכן קיימים סביבה.

תוך פחות מחודש משהו באנרגיה שלה השתנה. היא נהייתה רגועה יותר, פחות דרוכה.
היא התחילה לחוות תחושת שפע.

זהו חוק המשיכה בפעולה.
כשאנחנו מפנים את תשומת הלב שלנו למה שיש ולא למה שאין, המציאות מתחילה להדהד לנו בהתאם.
אם ראיתם את הסרט "הסוד" על זה בדיוק מדבר הסרט.
מכאן אפשר לקחת את זה להמון כוונים שונים. העיקר הוא להדהד ליקום את מה שאנחנו רוצים ולא את מה שאנחנו לא רוצים. כי זה בדיוק מה שנקבל.

לא חבל????

לשאלות והכוונה נוספת, אני זמין בנייד
0526100754

11/09/2025

חבר מתקשר אליי אתמול בבהלה כי לאשתו גילו סרטן.
"איך אתה עוזר לי ספי? מה עושים עכשיו?"
"איפה הסרטן"? שאלתי.
המיקום הוא הבלוטות הלימפתיות הצוואריות.

אמנם אני לא רופא אך אני עוסק בריפוי. ריפוי רגשי תודעתי.
כי גם סרטן לימפה, כמו סוגי סרטן אחרים, יושב על היבטים רגשיים לא פתורים.
וכמטפל רגשי, מטרת העל שלי, היא להביא לריפוי "הסרטן" הרגשי-נפשי כדי להביא את הגוף לריפוי פיזי מלא.
וזו בדיוק השיטה שפיתחתי - אונקותרפיה.

בואו נבין, קודם כל, מה התפקיד של בלוטות הלימפה.
בלוטות הלימפה הן חלק ממערכת החיסון שלנו. הן כמו תחנות סינון, שמגיבות למצבים שבהם הגוף חש באיום או צורך להתמודד עם שינוי.
כאשר מופיעה נפיחות או שינויים בבלוטות הלימפה, זה סימן לקונפליקט רגשי לא פתור.
אבל החדשות הטובות הן שהגוף יודע לרפא את עצמו אם רק ניתן לו את התנאים המתאימים לכך.

עשיתי פה טבלה קטנה של הקונפליקטים השונים לפי אזורי הגוף בהם קיימות בלוטות לימפה:
🪢בלוטות צוואריות (באזור הצוואר והגרון)
👈קשורות לקונפליקט של תקשורת.
👈אולי חווינו מצב שבו לא יכולנו לבטא את עצמנו,
👈אולי פחדנו לומר את האמת שלנו...
👈אולי יש לנו סוד גדול שלא ספרנו עליו לאיש.
👈או שהרגשנו שלא שומעים אותנו.

🪢 בלוטות בית השחי
ברוב המקרים, שאני נתקלתי בהם, הבלוטות האלו משקפות קונפליקט של טריטוריה.
תחושה של אובדן ביטחון, פרידה ממישהו קרוב או פחד שלא נוכל להגן על אדם אהוב.

🪢 בלוטות הבטן
מבטאות קונפליקט של עיכול רגשי.
ממש בדומה לכל מערכת העיכול שלנו.
יש פה צריבה של חוויה שקשה לנו "לעכל", אכזבה עמוקה או תחושה של חוסר שליטה בחיים או בסיטואציה מסוימת.

🪢 בלוטות האגן
קשורות לתחושת ביטחון בקשרים אינטימיים, במערכות יחסים או תחושת פיחות ערך עצמי בגוף שלנו.

🪢 בלוטות הברכיים
משדרות קונפליקט של חוסר יציבות, פחד מלקיחת צעד קדימה או חוסר ביטחון בדרך שבה אנו הולכים.

אם אתם חווים שינוי בבלוטות הלימפה, זה ממש לא גזר דין אלא מסר.
הגוף שלכם מספר לכם שהוא עבר חוויה רגשית שדורשת ריפוי.

וכאן נכנס כוח הריפוי העצמי שלכם.
✨ התחברו לעצמכם ושאלו: מה עברתי לאחרונה? האם יש משהו שלא עיבדתי רגשית?
✨ מצאו דרך לבטא את הרגשות.
אם דרך שיחה, כתיבה, תנועה או מדיטציה.
✨ האמינו בגוף שלכם. תמיד.
הוא חכם, הוא מגיב לכל שינוי והוא ממש רוצה לרפא את עצמו.

בפוסט הזה לא דברתי על ההבדל בין לימפומה הודג'קין (Hodgkin lymphoma) לבין לימפומה שאינה הודג'קין (Non-Hodgkin lymphoma).
ההבדל הוא מהותי והוא קשור, בעיקר, למאפיינים של התאים הסרטניים, אופן ההתפשטות שלהם, הטיפול והפרוגנוזה.

בשורות טובות אמן ❤

10/09/2025

נניח, רק נניח, שבלילה מופיעה לפניך פיה, ואותה פיה תציע לך הצעה שאי אפשר לסרב לה.
היא תציע לך לבקש ממנה משהו שיתגשם בעוד 6 חודשים מהיום.
בעוד חצי שנה מהיום, החיים שלך, הפנימיים והחיצוניים, יכולים להיות בדיוק כפי שהיית רוצה שהם יהיו.
תוכל לחיות את החיים שלך על 200, אם זה מה שאתה רוצה.
תוכל להפיק מעצמך את המיטב ולזכות במירב ההנאה, ההתלהבות והשמחה האפשריים.
תוכל לשנות את הרגשות שלך לחייוביים וגם את נסיבות חייך.
אין שום הגבלות לגבי גיל, מין, השכלה וכו'.
סביר להניח שתבחר, דבר ראשון, בבריאות גופנית טובה.
ונכון. זו התחלה טובה 🙂
ואז תמשיך לעוד בקשות משנה כמו זוגיות טובה, כסף, מגורים וכו'...
רק שלכל הסיפור המדהים הזה יש שתי מגבלות:
אתה חייב לומר לה מה אתה רוצה תוך חמש דקות בלבד וזו עסקה של פעם בחיים.
לאחר שהפיה תמלא את משאלתך, היא תעלם ולא תראה אותה יותר.
טיפול יעיל, באונקותרפיה, לגיוס המערכת החיסונית של מתמודדי סרטן, ממוקד במציאת התשובה לשאלה הזאת ובהבנה מה חוסם את תפיסתה ואת מימושה בפועל של הבקשה שלהם, באורח החיים שלהם כיום.
השלב הבא בתכנית הליווי יהיה לסייע למתמודד להתקדם לעבר היעד הזה וגם להגשים אותו.
לעיתים קרובות מאוד, בתשובה לשאלה "מה היית מבקש מהפיה?" לא מעט עונים שהם "לא יודעים".
בכאלה מקרים המטרה הנעלה היא לגרום להם להבין שזוהי השאלה החשובה ביותר בשלב זה חייהם.
די בהסכמה של המתמודד להודות בחשיבותה של השאלה ובמחויבות שלו למצוא לה תשובה, כדי להשפיע, באופן חיובי על המערכת החיסונית שלו.
ראיתי מתמודדים שהתחילו להגיב באופן יעיל וטוב יותר לטיפול הרפואי מרגע שקיבלו על עצמם את המחויבות הזאת במובן הרגשי.
השאלות האלה ועוד שאלות רבות חייבות להדהד בתודעה של המתמודד לאורך כל מסע ההחלמה ויש מצב שגם לאחר שיחלים.
הוא צריך להפנים את מהות השאלות האלה עד שנבין יחד מהם הדברים שהם בסדר אצל המטופל, ולא אחר מה שלא בסדר אצלו (כתבתי על זה אתמול).
הצטרפו לוובינר הקרוב לריפוי סרטן.
נבין איך ניתן להשפיע על מצב הגוף, גם במקרים קשים, דרך כלים מעולמות תת המודע ושינוי דפוסי חשיבה והתנהגות שמחזקים את מערכת החיסון שלנו.
זה לא תחליף לטיפולים הרפואיים אלא תוספת עוצמתית שמעניקה לך שליטה מחודשת בחיים ובריפוי שלך.

🕰️ מתי? יום שני, 29.9 בשעה 19:30.
📍 איפה? בזום וללא תשלום אך יש להירשם מראש.
👁‍🗨לינק הצטרפות מחכה לך בתגובה הראשונה.

אל תחמיצו הזדמנות לשמוע פרספקטיבה אחרת על ריפוי עצמי, כזו שיכולה לשנות את הדרך שבה אתם מסתכלים על המחלה, ובעיקר על עצמכם.
סרטן מרפאים באהבה. לא במלחמה ❤

07/09/2025

אני בן למשפחה שכולה.

כאשר הייתי בן 5 איבדתי את אבא שלי בתאונת דרכים.
הוא היה במילואים.
אימא היתה בת 28, אני בן 5 ואחותי קטנה ממני בשלוש שנים.
באחת, הפכנו למשפחת שכול.

משרד הביטחון צימד לאימא מישהו שתפקידו היה "משקם אלמנות".
אני לא יודע אם יש תפקיד כזה היום.
אני זוכר אותו בתור אדם חביב רק שלימים הסתבר שהוא דיי התחיל עם אימא שלי :)
ואני יכול להבין אותו.

משהו מהג'וב הזה שלו קסם לי. הוא בא כדי לעזור לה לשקם את עצמה ואת המשפחה שנותרה ללא אב.
כנראה מתוך ההנחה הפשוטה שהמשימה הזו קשה מכדי לעשות אותה לבד למרות שיש משפחה תומכת.

כל אדם במשבר, בצומת, בקונפליקט, צריך את ה"משקם" הזה. זו יכול להיות החבר הזה שנותן עצה טובה או מקשיב, אולי זה בן הזוג או שאולי מטפל כזה או אחר. זה אותו אדם שמאיר את הדרך.
ה“משקם” הזה לא חייב להיות איש מקצוע רשמי. לפעמים זו חברה טובה, אח, שכן או אפילו מישהו שהזדמן לחיים בדיוק ברגע הנכון.
עצם הנוכחות של עוד אדם שמאמין בנו, מחזיק עבורנו את התקווה כשאנחנו לא מצליחים, היא מה שיכול לעשות את ההבדל בין שקיעה לתחילתו של מסע חדש.

זו השקפתי המקצועית כיום. נכון שלא כל אחד הולך לייעוץ או טיפול על כל דבר קטן אבל טוב שיש את ה"משקם" הזה.
כי משבר, מכל סוג, הוא נקודת שבירה שמעמידה אותנו מול הלא נודע. ברגעים כאלו, כשאנחנו מרגישים שהקרקע נשמטה מתחת לרגליים, אנחנו זקוקים לא רק לכוחות הפנימיים שלנו אלא גם למישהו מבחוץ שיאחוז לנו ביד.

כמטפל, אני פוגש שוב ושוב את הכוח הזה. כשאנחנו מקבלים ליווי, כשאנחנו מאפשרים לעצמנו להיתמך, משהו בלב מתרכך.
פתאום לא הכל על הכתפיים שלנו. יש מקום לנשום, יש תחושה שלא חייבים לעבור את זה לבד.

בכל משבר, קל או קשה, חפשו את ה“משקם” שלכם. זה יכול להיות מישהו קרוב או איש מקצוע. אל תפחדו להושיט יד, לבקש עזרה, לאפשר לעצמכם להישען. דווקא מתוך המקום השבור אפשר להתחיל לרקום חוטים חדשים של ריפוי, משמעות ותקווה.

כי בסוף, לא רק שאפשר להשתקם אלא אפשר גם לצמוח.

בתמונה: ילד פרחים שהחיים שלו עומדים להשתנות.

07/09/2025

בטח שמעתם על חוק המשיכה.
החוק אומר בפשטות ש"דומה מושך דומה"
המחשבות, הרגשות והאמונות שאנחנו מחזיקים בתוכנו פולטים תדר אנרגטי ובאופן טבעי אנחנו מושכים אל חיינו מצבים, אנשים וחוויות שתואמים לתדר הזה.

לדוגמה:
🔹 כשאנחנו מחזיקים מחשבות חיוביות, תחושות של הערכה, שמחה או אהבה, אנחנו מזמנים מציאות שממשיכה את אותו הקו.
🔹 כשאנחנו נצמדים לפחד, דאגה, כעס או חוסר, אנחנו מזמנים עוד מהחוויות הללו.

החוק הזה מצביע על כך שהרגשות הם המצפן. הם אומרים לנו אם המחשבות שלנו מיושרות עם מהותנו הפנימית או לא.
כלומר, רגש נעים = אנחנו בכיוון נכון, בתדר שמושך שפע ובריאות.
רגש לא נעים = אנחנו מתנגדים לזרם, מושכים עוד מאותו חוסר.

לפני זמן מה פגשתי אישה בת 37 שהיתה, למעלה בשלוש שנים, בסטרס כרוני.
המחשבות שלה הסתובבו סביב משפטים כמו:
“אני לא מספיקה כלום”
“משהו רע עומד לקרות אם אני לא אהיה בשליטה”
“אני חייבת להיות תמיד זמינה”
“הגוף שלי בוגד בי, אני כל הזמן עייפה ומתוחה”
“אסור לי לטעות, כי אם אפספס אשלם מחיר כבד”
“אני כל הזמן על הקצה, מתי יהיה לי שקט?”

המחשבות האלה הן בעצם שידור חוזר ונשנה של חוסר ביטחון, דאגה, פחד מכישלון והרגשה שהחיים מנהלים אותה.

במונחים של חוק המשיכה, היא משדרת תדר של לחץ ומתח.
התוצאה היא שהיא מושכת עוד אירועים שמזינים את אותו סטרס. עוד לחץ מהעבודה, חיכוכים במשפחה, בעיות בריאותיות.

וכאן בדיוק הרגש יכול להפוך למצפן:
כשהיא לומדת לזהות את התחושה הגופנית של מתח (לב דופק מהר, מחשבות רצות), היא יכולה להתחיל לשנות כיוון.

עם תרגול יומיומי של נשימות, מיינדפולנס, או אפילו שינוי מחשבתי קטן (“כרגע אני בסדר, אין סכנה מיידית”), היא מתחילה לשדר תדר אחר. תדר של הקלה ושליטה פנימית.
בכך היא מתחילה למשוך לחייה יותר רגעים של רוגע, בהירות ושלווה, גם אם עדיין יש אתגרים בחוץ.

מה שקרה היה פלאי ממש. איכות השינה השתפרה, היחסים עם המשפחה נעשו חמים יותר והיא התחילה לאהוב יותר את עצמה.
היא עדיין לא חיה בגן עדן אבל היא התחילה למשוך לחיים שלה יותר ויותר מצבים של שלווה וחום אנושי, במקום עוד סטרס, חרדה ומאבק.

המסר מהסיפור:
חוק המשיכה לא "מבטיח" ניסים, אלא מזכיר לנו שמה שאנו מרגישים ומה שאנו משדרים פנימה, הופך להיות הקרקע שעליה נבנית המציאות שלנו.
שינוי עדין בתדר הרגשי יכול לשנות מהותית את איכות החיים, גם במצבים קשים מאוד.

אנחנו יוצרים את חיינו דרך תשומת הלב שלנו. המקום שבו אנו שמים את המיקוד הרגשי והמחשבתי, לשם זורמת אנרגיית החיים שלנו.

04/09/2025

התמכרות היא מערכת יחסים.

אני מתכוון לא רק להרגל או לחולשה אלא לקשר העמוק והמורכב שנטווה בינך לבין משהו שהבטיח לך נחמה.

תמיד יש את הפיתוי הראשון.
בהתחלה, מערכת היחסים הזו נראתה כמו ידיד טוב. הג'וינט, הסמים, המסך, הקניות, הפורנו, ההימורים, כולם הציעו לך הבטחות מתוקות כמו "שקט למחשבות הסוערות, הנאה רגעית, הסחת דעת מהכאב". זה גם נתן לך תחושת שליטה רגעית, מילא חלל פנימי שכאב.
כמו בכל מערכת יחסים בתחילתה, גם כאן היו רגעים של אושר אמיתי. הרגעים האלה לא היו שקר. הם היו חלק מהמלכודת.

ואז הידיד הופך לשליט.
זה קורה ממש לאט. כמו במערכת יחסים רעילה, השותף שלך לוקח בעלות. על הגוף שלך, על התודעה, על הנשמה. המערכת יחסים מצמצמת אותך, שואבת את האנרגיה שלך ומותירה אותך ריק יותר בכל פעם.

זו כרוניקה ידועה מראש. יש הבטחות ואכזבות, חרטות, ושוב נפילה לאותה המלכודת. האובייקט אליו אתה מכור הפך להיות המקור הראשי לנחמה שלך, אבל גם המקור הראשי לסבל שלך. כמו זוגיות רעילה שמבודדת אותך מכל מה שחשוב באמת. כמו חופש, חיבור לעצמך או קרבה אמיתית לאנשים סביבך.

וכמו תמיד, גם פה יש אלמנט של שחרור בדמות פרידה עדינה ובנייה חדשה.
כמו בכל מערכת יחסים לא בריאה, כדי להחלים צריך אומץ לראות את האמת. להודות בכנות, בלי שיפוטיות אלא בהבנה, שהקשר הזה לא משרת אותך יותר.

אז הצעד הראשון הוא הכרה בצורך האמיתי שלך.
מתחת לכל התמכרות מסתתר צורך אנושי לגיטימי. אולי זה צורך בחום, אולי ברוגע, אולי בתחושת ערך או שייכות.
ההתמכרות הראשונית הייתה ניסיון להשיב על הצורך הזה. ניסיון שהפך למלכודת.

הצעד השני הוא בניית מערכות יחסים חדשות.
השחרור לא קורה במאבק נגד ההתמכרות, אלא בבניית מערכות יחסים בריאות במקומה.
קודם כל עם עצמך. ללמוד שוב מי אתה מעבר להתמכרות. לגלות מחדש את הקול הפנימי שלך כשהוא לא זועק אחרי החומר הבא.
תלמד למצוא דרכים חדשות למלא את הצורך האמיתי דרך נשימה, תנועה, או יצירה. כל אחד מתחבר למשהו אחר...

מערכות יחסים עם אחרים.
כי התמכרות מבודדת בעוד ששחרור דורש חיבור.
זו יכולה להיות קבוצות תמיכה, חברים אמיתיים, משפחה, מטפל.
אנשים שיכירו אותך גם בימים הקשים ויזכירו לך מי אתה באמת.

חפש לעצמך מערכות יחסים עם המשמעות. מציאת משהו שגדול מהחומר שאתה צורך.
אולי תחביב חדש, לימודים, התנדבות.
משהו שייתן לך תחושת כיוון וערך אמיתי.

הצעד השלישי הוא חמלה לתהליך עצמו.
כמו כל פרידה כואבת, גם כאן יהיו ימים של כמיהה. זה נורמלי וזה אנושי. התמכרות יצרה מעגלי תגמול במוח שלך והם צריכים זמן להתכוון מחדש.
בכל פעם שאתה משחרר עוד חבל קטן שקושר אותך להתמכרות, אתה מחזיר לעצמך עוד חלק מהחופש הפנימי.
כל יום ללא החומר הוא ניצחון קטן שמצטבר לחופש גדול.

וזו האמת על החזרה הביתה (לעצמך).
הריפוי שאני מכוון אליו הוא בניית מערכת יחסים חדשה עם עצמך. כזו שמבוססת על הקשבה, חמלה ואהבה עצמית אמיתית.
לא מערכת יחסים של זקוק, צריך או חייב. אלא מערכת יחסים של בחירה.
לא מערכת יחסים של בריחה אלא של נוכחות.
לא מערכת יחסים של סודיות ובושה אלא של אמת וגאווה.

תבין שאתה ראוי למערכת יחסים בריאה עם החיים שלך.

רק כשתבחר בעצמך תוכל באמת להשתחרר מכל מערכת יחסים שמרעילה אותך. השחרור הוא תהליך של חזרה הביתה - אליך.
והבית הזה מחכה לך, בסבלנות ובאהבה

03/09/2025

קבלי דילמה.
נניח שאת בחורה צעירה כבת 20 עד 35, ומצאו שיש לך סרטן שד ועוד גילו שאת גם נשאית של מוטציה גנטית שנקראת BRCA1/2,
ואת קוראת את הכותרת הזו במגזין נחשב.
1. איך זה גורם לך להרגיש?
2. איך זה גורם לך לפעול?
3. האם תעדיפי כריתה מניעתית של איברים בריאים או שתחיי מעכשיו בחשש מהיום בו יגלו לך שיש לך "בעיה" בחצוצרות ובשחלות?
4. האם תשובתך תלויה באם יש לך ילדים או שטרם?
בשורות טובות אמן ❤

28/08/2025

כל הזמן כותבים ושומעים על אנשים שנפטרו "אחרי מאבק במחלת הסרטן".
מאבק. מלחמה. קרב.
באמת? כאילו כל מה שאנחנו צריכים עכשיו זו עוד מלחמה?

האמת, אני לא חושב שאנחנו צריכים להילחם בסרטן.
אני חושב שסרטן אפשר לרפא באהבה. לא במלחמה.
מלחמה תמיד משאירה פצועים בשטח.
וגם כשמנצחים, מישהו פה משלם מחיר כבד.

אני חושב שהסרטן הזה דווקא מזמין אותנו למשהו אחר.
לא לקרב, אלא לחיבור.
לא לאגרופים, אלא לפתוח ידיים.
סרטן אפשר לרפא באהבה.
באהבה לעצמנו, לגוף שלנו, לחיים עצמם.
כי הגוף שלנו לא אויב, הוא לא בגד בנו.
אלה אנחנו שבגדנו בו.
הוא בסך הכל מאותת, צועק, מבקש שנתבונן פנימה.

אישית, אני לא מפחד למות.
אני מפחד לא לחיות.
כי כשאנחנו חיים במאבק תמידי, במלחמה מתמשכת, אנחנו מפספסים את מהות החיים עצמם.
וכשאנחנו מפסיקים להילחם ומתחילים לאהוב, אנחנו מגלים שהריפוי כבר נמצא בפנים.

אולי הגיע הזמן להחליף את שפת הקרב בשפת הלב.
כי באהבה אין מפסידים. יש רק מנצחים.
ואם כבר למות, אז עדיף למות באהבה מאשר להפסיד במלחמה.

זו דעתי.

27/08/2025

לקוחה מספרת לי.
"לא סיפרנו לאבא שיש לו סרטן. הוא המשיך לחיות עוד 12 שנה.
הכל היה בהסכמת הרופאים והמשפחה.
בכל פעם שהוא הרגיש כאבים או חולשה, הוא קיבל משהו נקודתי שעזר לו להתחזק.
סיפרנו לו שיש בעיה עם הכבד אבל לא אמרנו מעולם את המילה "סרטן".

בזמן הזה הוא חי חיים מלאים. המשיך עוד לעבוד קצת, לבלות עם הנכדים, לטייל עם אמא שלי, ולא הפסיק לתכנן תכניות. הוא תמיד היה כזה חיובי.
הוא לא ידע שהוא "חולה" בסרטן והוא המשיך להתנהג כמו כל מבוגר אחר עם אותן בעיות שיש למבוגרים בגילו.

שמרנו על סוד.
בהתחלה היה בי כעס גדול על זה שאנחנו יודעים משהו שהוא לא יודע.
אחר כך באה גם אשמה. אבל עם הזמן הבנתי משהו מהותי. שאולי דווקא אי הידיעה היא שאפשרה לו לחיות.
הוא לא נכנס לסטטיסטיקות, לא קרא מחקרים, לא חיפש סימפטומים.
לא הייתה לו תודעת "חולה" ולכן הוא לא התנהג כמו חולה סרטן טיפוסי.

הוא היה מספר לי כמה הוא מרגיש חזק, כמה כיף לו עם הנכדים, וכמה הוא רוצה להגיע לנישואים של הנכדה הגדולה. אגב, הוא באמת הגיע לשם :)
בסוף הוא נפטר ממשהו אחר בכלל...אפילו לא סיבוכים של הסרטן.

אני מבינה היום כמה כוח יש למחשבה.
הבנתי שהתודעה שלנו יכולה להיות התרופה הגדולה ביותר או הרעל הקטלני ביותר.
יש מצב שהעובדה שאבא שלי לא ידע שיש לו סרטן , אולי היא זו שנתנה לו 12 שנים נוספות של חיים טובים.

השאלה שנשארת פתוחה היא האם זה נכון להסתיר?
האם המידע תמיד חייב לעבור הלאה?"

מצידי אוכל לספר שגם לסבתי לא ספרנו הכל.
אני מאמין שהיא יודעה מה מתפשט לה בגוף.
אין כאן תשובה חד משמעית. אבל ברור שהמקרה הזה מלמד אותנו על עוצמת ההשפעה של תודעה, אמונה ותפיסה פנימית על הגוף שלנו והבריאות שלנו.

25/08/2025

ישנם מצבים נפשיים שמרגישים כמו בורות עמוקים שאנו נופלים אליהם.
הערכה עצמית נמוכה שמכרסמת מבפנים,
קנאה שמרעילה את הלב,
חוסר חמלה שמרחיק אותנו מאחרים,
חוסר יכולת לקיים מערכות יחסים שמותיר אותנו בודדים.
כבוד עצמי מרוסק,
חרטה שאינה נותנת מנוחה,
בושה שמכבידה כמו אבן בחזה,
וצער עמוק שמטביע את הנשימה.
כל אלו יכולים להיראות כמו סוף הדרך.

אבל האמת היא שדווקא מתוך המקומות האלה צומחת לעיתים האפשרות הגדולה ביותר לשינוי.

המצבים ההרסניים הללו אינם מי שאנחנו באמת.
הם אינם הזהות שלנו אלא תוצרים של פצעים ישנים, של אמונות מגבילות, של רגעים בעבר שבהם לא קיבלנו אהבה או קבלה.
הם ממש כמו עננים שחוסמים את השמש, הם מסתירים מאיתנו את מהותנו, אך השמש תמיד קיימת מאחוריהם.

הצעד הראשון הוא לראות: להכיר בכך שאנחנו מצויים במצוקה רגשית מבלי לשפוט את עצמנו עליה.
ההכרה הזו היא כבר התחלת הריפוי.

הצעד השני הוא להיזכר שאנחנו לא לבד.
כל אדם שחי על פני האדמה פגש ברגעים של קנאה, של בושה, של חרטה.
הידיעה הזו מחברת אותנו לאנושיות המשותפת ומרככת את הבדידות.
הצעד השלישי הוא לבחור אחרת.
להתחיל לנשום לתוך המקומות הכואבים, לפנות לעזרה, לתרגל חמלה עצמית.

מי שסוחב חרטה יכול לבחור להפוך אותה ללקח שיבנה עתיד טוב יותר.
מי שמתמודד עם בושה יכול להפוך אותה לדלת להקשבה עמוקה יותר לעצמו.
מי שחווה קנאה יכול להפוך אותה למצפן שמראה לו מה הוא באמת רוצה להשיג בחיים.
ומי שמרגיש שאין לו כבוד עצמי יכול להתחיל בצעדים קטנים של אהבה עצמית כמו אמירה טובה אחת ביום, בחירה אחת שמכבדת את עצמו, פעולה אחת שמוכיחה שהוא ראוי.

המפתח הוא לא לנסות למחוק את החלקים הכואבים אלא להפוך אותם לחומר גלם שממנו אנחנו בונים גרסה חדשה של עצמנו.
כמו עץ שצמח מתוך סדק באבן, כך גם אנחנו יכולים לצמוח מתוך הפצעים, חזקים, יציבים ושואפי אור.

הדרך החוצה מתחילה בהחלטה פנימית שאומרת שאני מוכן לראות את עצמי אחרת.
החיים מזמינים אותנו לאחוז בידינו מחדש, להרים את הראש ולהיזכר שאנחנו הרבה יותר מהכאב שלנו.

ריפוי אמיתי מתחיל כשאנחנו מבינים.
אנחנו ממש לא חייבים להמשיך לסחוב את מה שמכביד.
תמיד אפשר להניח, לשחרר ולצעוד לעבר חופש פנימי חדש.

לפרטים חייגו....

ספי דורי - מלווה תהליכי ריפוי עצמי

25/09/2025

22/09/2025

18/09/2025

11/09/2025

10/09/2025

07/09/2025

07/09/2025

04/09/2025

03/09/2025

28/08/2025

27/08/2025

25/08/2025

Address

Opening Hours

Telephone

Website

Alerts

Contact The Practice

Shortcuts

Share

Category

Monday	09:00 - 17:00
Tuesday	09:00 - 17:00
Wednesday	09:00 - 17:00
Thursday	09:00 - 17:00
Friday	09:00 - 17:00
Sunday	09:00 - 17:00