ספי דורי - מלווה תהליכי ריפוי עצמי

  • Home
  • Israel
  • Einat
  • ספי דורי - מלווה תהליכי ריפוי עצמי

ספי דורי - מלווה תהליכי ריפוי עצמי מטפל רגשי בתת מודע. מלווה תהליכי ריפוי עצמי ממשברי חיים ומחלות מסכנות חיים
bio.site/sefidori
מטפל מיודע פסיכדליה.

כששואלים אותי במה אני עוסק ואני אומר "בתת מודע" לעתים זה מעורר שאלות.אנשים מרימים גבה.אני אוהב להסביר את תת המודע שלנו כ...
04/12/2025

כששואלים אותי במה אני עוסק ואני אומר "בתת מודע" לעתים זה מעורר שאלות.
אנשים מרימים גבה.
אני אוהב להסביר את תת המודע שלנו כי הוא מאד חמקן ולא תמיד ברור להרבה אנשים.
כולנו הרי מכירים את המודע. את השכלי והמעשי.
זה קל.
ואילו תת המודע הוא החלק הנסתר. זה שמנהל אותנו.
הוא הניגוד הגמור למודע המדעי והאנאליטי.
קחו לדוגמה את המילה אהבה.
כשאני חושב על אהבה אני חושב על היבט בחיי שהרגשתי בו את התפעמות הלב. רגע שהיתה בו התרחבות.
זה במודע.
ואילו בתת המודע הסתתרה לה שנאה.
כי הרי אי אפשר לחשוב על אהבה מבלי שתהיה שם שנאה.
היא קטנה, אך נמצאת שם מתחת לפני השטח.
בווליום חלש חלש אך מאד נוכחת.
אהבה ושנאה נעות יחד על אותו מישור.
תחשבו על רחמים.
רחמים זה במודע.
ובתת המודע רוטטת אלימות.
גם במילה אי אלימות, קיימת אלימות.
תחשבו על התנזרות.
ואיזו מחשבה מתבשלת לה למטה? נכון מאד - מין.
אחרי הכל, איזו משמעות תהיה למילה התנזרות ללא מחשבה מקבילה על מין?
זה בלתי אפשרי להפריד את המודע מתת המודע.
אין פה מחשבה רעה או טובה. אין פה הפכים.
אלו שני חלקים של אותו השלם.
המודע ותת המודע שוכנים אצלנו בגוף ומנהלים, בינהם, מערכת יחסים.
לא נוכל לחיות כאן ללא השילוב הזה בין שניהם.
למעשה, תת המודע מנהל אותנו מבלי שנהיה מודעים לכך בכלל..
רק שאנחנו קוראים לזה "גורל" או "קארמה".
ואנחנו עוזרים לגורל הזה להתרחש ע"י מחשבות.
ומחשבות הן אנרגיה. הן כוח.
אנחנו לא מודעים בכלל לכוח שיש בנו. במחשבות שלנו ובאנרגיה שאנחנו מייצרים ע"י המחשבות שלנו.
כדאי ללמוד להיות מודעים יותר למחשבות שלנו.
כדאי שלא נחשוב שהן שלנו. שלא נזדהה איתן יתר על המידה.
כאשר אני לומד להתבונן במחשבות שלי אני לומד שאני לא המחשבות שלי.
ואם כבר לחשוב מחשבות, אז עדיף מחשבות נעימות.
לבחור אני יכול.
לא לחשוב אני לא יכול.
זה נקרא להתעורר.
משמעות השם "בודהה" בסנסקריט זה "ההוא שהתוערר".
הוא התעורר מהבורות הזו. התעורר משינה עמוקה.
די לישון. כבר בוקר 🙂
ננסה היום להיות קצת בודהה. ערים יותר לדברים עליהם אנחנו חושבים.
נשים לב למחשבות, למעשים, למה שקורה סביבנו, נשים לב לטבע, לכביש או לבעלי החיים.
נהיה יותר בקשיבות לעצמנו.
זהירות, זה ממכר.
בוקר טוב 🫶

אדם שוכב במיטתו ונפרד מעולמו.אל הסיטואציה הזו נכנסתי אתמול בערב.הוזמנתי למשפחה שעומדת לאבד את אב המשפחה.אדם מבוגר מאד, ח...
03/12/2025

אדם שוכב במיטתו ונפרד מעולמו.
אל הסיטואציה הזו נכנסתי אתמול בערב.
הוזמנתי למשפחה שעומדת לאבד את אב המשפחה.
אדם מבוגר מאד, חולה במחלה סופנית, כאשר שעות ספורות (או ימים) מפרידים בינו ובין חציית הגשר אל העולם הבא.
משפחתו ואני בסלון.
מדברים על החיים.
על המוות.
מנסים להבין מה בדיוק קורה פה.
מה אפגוש כאשר אכנס לבדוק מה שלומו?
וכאשר זה יקרה? מה אז?
"אני מפחדת" אומרת בת הזוג.
"זה המשבר הכי קשה שהיה לי בחיים"
לשיחות כאלה אני מביא את הצער ואת הכאב יחד עם נקודות מבט אחרות.
ואם היינו מתייחסים אל הדבר הזה, שאנחנו קוראים לו מוות, לא כמשהו שהוא סוף דרמטי ופתאומי אלא שינוי צורה ואירוע שהוא חלק בלתי נפרד מהחיים עצמם.
אני מספר שהמוות הוא ההוכחה החותכת לכך שכל מה שמורכב, כל מה שנולד, חייב בהכרח להתפרק ולחזור ליסודותיו, ולכן זהו מימוש התנאי הבסיסי של הקיום.
מותו של אדם אינו דבר פשוט.
האיש עצמו שוכב בחדר השני ונפרד מכל מה ומכל מי שהכיר.
הוא מודע לגסיסתו.
הוא עומד לפני הגשר אך לא חוצה אותו עדיין.
הגוף עוד מנסה להישאר אך הנשמה כבר רוצה לחצות.
אני מבקש מבני המשפחה שישחררו אותו במילותיהם.
שיאמרו לו שהם מאפשרים לו ללכת באהבה.
אפשר גם ללא מילים. באנרגיה.
הרגע האחרון של החיים, שבתורות מסוימות נקרא בארדו (מצב ביניים), נתפס כהזדמנות קריטית.
הרגע הזה, של לפני חציית הגשר, מאפשר לנו לשחרר אחיזה מכל מה שהגדיר אותנו כאן, בגוף הזה.
ברגע הזה, אנחנו כבר יכולים לראות שכל החיים האלה הם הצגה אחת גדולה. מחזמר.
אנחנו עולים על הבמה בלידתנו ויורדים ממנה במותנו.
אנחנו משחקים דמות.
עוטים מסכה ובטוחים שהיא זה אנחנו.
מזדהים עם הדמות שלנו.
קטעים :))
לפעמים נקבל מחיאות כפיים מהקהל ולפעמים בוז.
לעתים נרצה לרדת מהבמה הרבה לפני שההצגה נגמרת.
ולפעמים נרצה להאריך את הסצנה.
הקטע הוא שאין לנו באמת שליטה בהצגה הזו...על כלום.
שמו אותו על הבמה ויום אחד נרד ממנה כשאנחנו לא ממש מוכנים.
אף אחד לא הכין אותנו למערכה הזו.
אבל מאחורי הקלעים קורה כל הכיף.
שם זה החיים האמיתיים.
בלי המסכות.
בלי האיפור.
בלי התפאורה שהיתה כ"כ חשובה לנו.
בלי הבית, המכונית, טיולים, חפצים, תעודות, הכרה וכבוד.
כ"כ הרבה תפאורה ואקססוריז.
והכל בשביל שנרגיש שייכים. שווים.
ומי אנחנו ללא כל התפאורה הזו?
מה יישאר שם ללא כל זה?

מוות הוא שחרור.
הוא ירידה מהבמה.
הוא החיים האמיתיים.
פשוט חיים בלי גוף.
הגוף הוא כלא.
הוא מוגבל.
5 חושים שביננו, לא כזה להיט.
בע"ח שומעים טוב יותר מאתנו.
רואים טוב יותר מאתנו.
יש בע"ח שמגדלים אברים שנקטעו.
בע"ח מרפאים את עצמם גם בלי להאמין אם זה בכלל אפשרי.

אפר ואפר זה גוף.
תודעה היא נצחית.
ומוות לא באמת קיים.
זהו. אין פואנטה.

אני משנן לעצמי "אני לא המחשבות שלי"."אני לא המחשבות שלי""אני לא המחשבות שלי"מה הסיפור של המחשבות האלה?  למה אנחנו כ"כ מז...
02/12/2025

אני משנן לעצמי "אני לא המחשבות שלי".
"אני לא המחשבות שלי"
"אני לא המחשבות שלי"

מה הסיפור של המחשבות האלה? למה אנחנו כ"כ מזדהים איתן ומאמינים להן שהן אמת צרופה?
למה אנחנו חושבים, בטעות, שהן שלנו?

כל פעם שמישהו אומר לי שיש לו מחשבות טורדניות אני מסביר לו שהוא זה שמטריד את המחשבות שלו ולא להיפך.
אתה מחזיק במחשבה ולא מרפה ממנה. הרי מטבען של מחשבות לנדוד..הנח להן.
הן באות מאיזשהו מחסן והולכות לאיזשהו מחסן...תן להן ללכת.
הן רק עוברות דרכך. באות לבקר ונעלמות.

זה בדיוק מה שאנחנו עושים בתוך מדיטציה. לומדים להתבונן בתופעה הזו שנקראת "מחשבה". לומדים על טבעה ורואים שהיא באה והולכת...באה והולכת...ככה אנחנו מארחים בממוצע כ 70 אלף מחשבות מדי יום.
זה אומר שכל 1.2 שניות יש לנו מחשבה חדשה......
מלאאא מחשבות.

כדי למצוא את השלווה בתוכנו, אנחנו צריכים ללמוד להתייחס למחשבות כמו ציפור שבאה לבקר וממשיכה במעופה.
לרגע אני לא מזדהה עם הציפור שבאה לבקר ומאמין שאני זה הציפור.
הנה אני והנה הציפור. שתי ישויות נפרדות.
אני לא מגדל כנפיים כשהיא באה ולא מנסה לעוף. אני רואה אותה. מתבונן בה ויודע שאני כאן. נוכח. מתבונן.

אותו הדבר לגבי המחשבות שלכם. תנו להם ללכת.
כאשר מחזיקים אותן בכוח הן הופכות לבעלות הבית ואתם הופכים לעלה נידף.
כשאנחנו נותנים להן את השליטה הן הופכות אותנו לשפוטים שלהן.

כמו שנאמר LET IT GO....

הבודהיזם מלמד שיש שני סוגי כאב:הכאב הראשון משול לחץ. זהו כאב בלתי נמנע כמו אירועי החיים עצמם.אובדן, מחלה, כישלון או אכזב...
26/11/2025

הבודהיזם מלמד שיש שני סוגי כאב:
הכאב הראשון משול לחץ. זהו כאב בלתי נמנע כמו אירועי החיים עצמם.
אובדן, מחלה, כישלון או אכזבה.
זהו הכאב הפיזי או הרגשי שחייבים לחוות. אין ברירה אחרת. כולנו חווים את זה.
החץ השני (האופציונלי) היא התגובה שלנו לכאב.
ביקורת עצמית, בושה, כעס על עצמנו, מחשבות כמו "למה אני?", "למה הייתי צריך להיות כל כך טיפש."
המסר של היום מתמקד במרחב הריפוי שקיים בין שני החיצים.
זה לא סוד שאין דרך להימנע מהפגיעה של החץ הראשון. זה יכול להיות פיטורין מפתיעים, שיחת טלפון קשה, מחלת פתע או אכזבה של אדם אהוב.
החץ הראשון הוא הפצע, הוא העובדה שצריך לחוות.
אבל לרוב, הכאב הגדול והממושך שאנחנו חווים מגיע בעקבות החץ השני. החץ השני הוא ההלקאה העצמית.
זו המחשבה שאנחנו משגרים כלפי עצמנו רגע אחרי שנפגענו.
"איך נתתי לזה לקרות שוב?", "אני לא מספיק טוב", "ברור שזה קרה לי."
החץ הראשון פצע אותנו ואילו את החץ השני אנחנו משגרים לעצמנו ואנחנו עושים את זה שוב ושוב.
הסבל שלנו אינו הכאב, אלא התעקשות שלנו לדקור את עצמנו בחץ השני, אחרי שהחץ הראשון כבר פגע.
הריפוי המיידי ביותר שיש לנו בארגז הכלים שלנו נמצא במרחב הדק שבין הפגיעה (החץ הראשון) לבין התגובה האוטומטית (החץ השני).
המרחב הזה הוא חופש. הוא המקום שבו אנחנו יכולים לבחור בין: האם אני אצטרף למציאות בכאב שהיא מביאה או שאתן לה להכפיל את עצמה באמצעות שיפוט עצמי וסיפורים ישנים?
כאשר משהו כואב (פיזי או רגשי) כדאי לעצור, לנשום ולומר:
"זה הכאב של החץ הראשון, וזה מספיק. אני לא בוחר להצטרף אליו."
החץ הראשון הוא גורל. החץ השני הוא בחירה.
וכל בוקר אנחנו בוחרים את מידת הסבל שנגרור איתנו ליום החדש.
נבדוק איזה חץ שני יריתי לעצמי הבוקר, בעקבות אירוע טרי או ישן?
האם אני יכול להניח את הקשת בצד ולכבד ולקבל רק את כאב החץ הראשון?
מתי בפעם האחרונה נתתי לכאב להיות כואב, בלי להוסיף עליו סיפור?
הבחירה להניח את החץ השני היא הדרך הבודהיסטית לשים גבול לחוסר השקט הפנימי ולנוע מחמלה.
בהצלחה לנו ❤

הכאב משרת אותך.אני כמובן לא מאשים אותך רק יודע לומר שתת המודע שלך למד לרתום את הכאב שלך לטובת משהו נעלה יותר.אני יודע שא...
19/11/2025

הכאב משרת אותך.
אני כמובן לא מאשים אותך רק יודע לומר שתת המודע שלך למד לרתום את הכאב שלך לטובת משהו נעלה יותר.
אני יודע שאת לא רוצה את הכאב הזה. אין בו משהו נעים. נהפוכו.
בשכבות הכי עמוקות של התודעה שלך הוא הפך לכלי, מנגנון.
תת המודע שלך למד להפוך את הכאב הזה לפתרון לבעיה אחרת שלה, לא נמצא, עדיין, פתרון.
התקיים בעולם כשאין לנו דרך אחרת.
אני רואה את במיגרנות. אני רואה את בכאבי מחזור, אני רואה את זה בפיברומיאלגיה או באנדומטריאוזיס.
אני גם רואה את זה במחלות קשות יותר.
לפעמים הכאב הופך לחלק מהסיפור שאנחנו מספרים על עצמנו.
הוא מעניק לנו זהות, גבולות, משמעות, אפילו תחושת שליטה:
אם אני נשאר בכאב, לפחות יודע מי אני.
אם אני לא מבריא, לפחות אני לא צריך להתמודד עם העולם.
תת-המודע לא פועל מרוע. הוא פועל מחוכמה עתיקה.
הוא למד שהכאב הזה מגן עלייך.
דרך הכאב את מקבלת מקבלת תשומת לב, או אהבה, או הצדקה להאט, לנשום, לא להחזיק יותר ממה שאתה יכולה.
אצל חלקנו, דרך הכאב, הוא האופן היחיד שבו תצליחו לבקש עזרה. ולכן המיינד שלכם משמר, עדיין, את הכאב/מחלה.
אחרי הכל, איך אסתדר בעולם בלי הכאב או המחלה הזו שמשרתת אותי?
כשמבינים את זה, משהו משתחרר.
ולא, אולי הכאב לא יעלם מיד, כי שנים הוא שם. הוא לא יעזוב בקלות אבל אמת רגשית תצא החוצה.
זכרו שהכאב לא האויב.
הוא שליח. הוא מורה. ולפעמים הוא פתרון לבעיה אחרת. כואבת יותר.
וברגע שמבינים שהכאב היה הפתרון של פעם, אפשר להתחיל ללמד את תת המודע פתרון חדש.
כזה שמגן ומחבר. כזה שמעניק משמעות אבל מבלי להזדקק לסבל.
למי מכם שמבקש ריפוי אמיתי, תתחילו להפסיק להילחם בכאב.
תתחילו לשוחח עם החוכמה החבויה מאחוריו.
זה שווה את המאמץ.

שבוע טוב 🪴בטח גם אצלכם יש רגעים שבהם הרגש מטלטל מאד.לפעמים זה פחד, כעס, עלבון, הדחף לברוח, הדחף לתקוף, הצורך להוכיח.הרגש...
16/11/2025

שבוע טוב 🪴
בטח גם אצלכם יש רגעים שבהם הרגש מטלטל מאד.
לפעמים זה פחד, כעס, עלבון, הדחף לברוח, הדחף לתקוף, הצורך להוכיח.
הרגש ה"לא נעים" הזה חיוני לנו. גם אם הוא לא נעים.
הוא חשוב כי הוא מצפן אבל חשוב לזכור שגם הוא רגעי וחולף.
הרגשות שלנו מושפעים מהעייפות שלנו, מהיסטוריה אישית ומהצללים שהמוח מפעיל כשאנו ישנים.

לעומת זאת, הערכים שלנו הם העוגנים העמוקים ביותר של חיינו.
הם אינם רגעיים. הם קבועים (כמעט),
הם אינם תלויי מצב רוח והם הדרך שבחרנו לחיות בה, גם כשהרגש, הלא נעים, מנסה להסית אותנו הצידה.

כשאנחנו מניחים לרגש להוביל, אנחנו מגיבים מהאינסטינקט.
כשאנחנו נותנים לערך להוביל, אנחנו פועלים מהאדם שאנחנו רוצים להיות או מאדם שאנחנו כבר :)

הערכים שלנו לא מבטלים את הרגשות אבל הם חזקים יותר מהם. הערכים שלנו מזכירים לנו את הכיוון.
אם כי לפעמים הערך ידרוש מאיתנו ללכת נגד מה שהרגש צועק.
לבחור בשקט כשכועסים, ביושרה כשפוחדים, בחמלה כשפגועים, באחריות כשקל לברוח.
וערך כזה, כשאנחנו נאמנים לו, לא רק מרפא אותנו
הוא משנה את מי שאנחנו הופכים להיות.

ש' הוא גבר בן 37 שהגיע אליי אחרי שנים של התפרצויות זעם בבית. הוא סיפר שהכעס “תופס אותו בלי שליטה”.
בפגישה הבנו שהוא רואה את עצמו כאבא אוהב, נוכח ועדין. אלו הערכים שלו ולפיהם הוא פועל.
אבל בפנים, הוא פחד שלא מכבדים אותו, תחושה שלא רואים אותו...הרגשות האלו הם שהובילו אותו להגיב בזעם.

במפגשים תרגלנו להבין את הקשור בין הרגש לפעולה:
בקשתי ממנו שיזכור לשאול את עצמו תמיד “מה הערך שלי כאן?”
ברגע שהוא שאל את השאלה הזו, משהו השתנה אצלו.
הערך שלו, להיות אבא בטוח ומרגיע, החל לקבל קדימות על פני רגש הזעם.
אמנם הכעס לא מיד נעלם אבל הוא הפסיק להתנהג באגרסיביות.

לאט לאט, התגובות שלו בבית נעשו רכות יותר, מדויקות יותר ועמוקות יותר.
הוא התחיל לפעול מתוך מי שהוא רוצה להיות (ערכים)
ולא מתוך מי שהרגש הפך אותו להיות באותו רגע.

זו העוצמה של ערכים:
הם מחזירים אותנו הביתה גם כשהלב סוער.

מוזמנים לשתף באהבה 🌹

ש' האמינה שאם היא תחלה, הבן שלה יבריא.בלא מעט מקרים, כשמחפשים את שורש המחלה או הבעיה, לא תמיד מוצאים אותו בחיים האלו, אז...
09/10/2025

ש' האמינה שאם היא תחלה, הבן שלה יבריא.

בלא מעט מקרים, כשמחפשים את שורש המחלה או הבעיה, לא תמיד מוצאים אותו בחיים האלו, אז גולשים בעדינות לחיים קודמים.
זו כניסה למחילת הארנב ארוכה ועמוקה מאד...

פגשתי בחורה בשנות ה-40 לחייה.
אישה רכה, רגישה, סוחבת שנים של כאבים בגוף.
תשישות, כאבים לא מוסברים, מערכת חיסון חלשה מאד.
כמעט עשור, מאז שבנה האחרון נולד, שהיא מרגישה שמצבה הפיזי מתדרדר.
רוב היום היא חלשה ומרגישה בחוסר אונים גדול.
"זה כאילו הגוף שלי נשבר לאט לאט ואני לא מבינה למה."

התחלנו בחיפוש מסיבי, בעבר שלה, כדי לגלות את סיבת השורש לכל התחלואות האלה שהיא עוברת. הדבר היחיד שעלינו עליו היה שהכל התחיל בסמוך ללידת בנה. זהו.
לפני הלידה שלו הכל היה בסדר..

השלב הבא בטיפול היה לעשות טראנס מדיטטיבי עמוק. משהו שדומה למדיטציה עמוקה משולבת בדמיון מודרך, כדי להגיע לתת המודע העמוק ביותר שלה.
וכדי להגיע לתת המודע, צריך להרדים את המודע כי הוא ממש אוהב להפריע לתהליך :)
הצעתי שנעשה את זה בבית שלה, בנוחות שלה, בסביבה המוכרת שלה.
אחרי הכל זה תהליך של 3 שעות...לפעמים יותר וכדאי להרגיש בו בנוח.
תוך כמה דקות היא נכנסה למרחב פנימי של בהירות. משהו שם התחיל להיפתח ולהתגלות.

בתוך הטראנס היא מצאה את עצמה בוכה מעל מיטה זוגית. היא מתארת בית ישן אך מלא בתחושות של אהבה.
זו היתה המיטה שלה ושל בן זוגה שגסס.
ברגע כזה זה ממש לא משנה אם זו מציאות, דמיון או חלום. נכון שיש את החלק הביקורתי שלנו שצץ לפעמים וממש חשוב לאפשר לו לנוח בכאלה רגעים ופשוט לתת לתמונה להתגלות עם כמה שפחות שיפוט או ביקורת.

היא ראתה את עצמה עומדת מעל המיטה כאשר בן זוגה גוסס. הם נשואים שנים רבות והאהבה ביניהם גדולה.
ובתוך הסיטואציה הזו היא נודרת נדר בו היא מוכנה לקחת על עצמה את החולי של בן זוגה כדי שהוא יבריא.
היתה בה אמונה גדולה שזה יכול לקרות. היא זוכרת איך היא מתפללת כדי שזה יקרה.
היא היתה מוכנה למות למענו.

בתוך התהליך אני רואה על פניה שהיא קולטת שבתוך הלב שלה יש אמונה סמויה שאם היא תיקח את המחלה ממנו, אם היא תספוג אותה, אולי הוא יבריא.

כאשר שאלתי אותה, עדיין בתוך התהליך, האם בן זוגה הגוסס מזכיר לה מישהו בחיים הנוכחיים שלה, היא ישר אמרה שהוא הבן שלה כיום.
אותה נשמה בגוף שונה.
חיים אחרים.

לא היה צורך להמשיך יותר מזה.
סיימנו את התהליך, בעדינות, כדי לחזור לכאן ועכשיו ולערנות מלאה.

כאשר פותחים עיניים בסיום התהליך, לרוב מרגישים שמשהו השתנה. לא תמיד אפשר להסביר במילים את התחושה הזו.
זה כאילו אסימון נופל אחרי שהיה תקוע שנים רבות.
כמו דלת שנפתחת אחרי שהיתה נעולה.
זה כמו לקחת נשימה אחרי שעצרנו את האוויר לזמן ממושך.

משהו נפתח שם בהבנה פשוטה.
ושוב אני מזכיר שזה ממש לא משנה אם היא המציאה את הכל או דמיינה את זה....המסר הוא החשוב.
כמו לקבל מסר בחלום.
המסר תמיד מגיע מהאני הגבוה שלנו.

היא הבינה שהגוף שלה מגשים אמונה ישנה.
שהיא מנסה "להציל" מישהו אחר במחיר של עצמה.
ושהיא סוחבת בתוכה מערכת הפעלה רגשית שכבר לא משרתת אותה.

היא פתחה עיניים, הסתכלה עליי ואמרה בלחישה:
"כל השנים האמנתי שאני צריכה להקריב את הבריאות שלי בשביל חיים של מישהו אחר. אני מבינה עכשיו."

הפגישה הזו היתה בסוף יוני האחרון.
היא דואגת לעדכן אותי שהמצב הפיזי שלה משתפר.
הרי המצב הפיזי שלנו קשור למצב התודעתי מנטלי שלנו...
ברגע ההוא, השתחררה האמונה שהיא צריכה למות כדי שמישהו אחר יחיה.
דמותו של אהובה שגסס ומת התגלתה בדמות בנה, בחיים הנוכחיים.
המודע לא יודע את זה.
והרי זה תת המודע שמנהל אותנו ואחראי גם לבריאות שלנו.

מאז שזה קרה, התגלה בתוכה מרחב חדש.
מרחב של הבנה עמוקה, של ריפוי.
כדי לשוב ולחיות באיזון היא היתה צריכה להיזכר.
זו מטרת העל של התהליך.
זה לא משנה מה הייתי שם בחיים האלה.
זה לא משנה במה עבדתי או כמה כסף היה לי.
מה שמשנה הוא המסר בזיכרון הזה.
מה חשוב שאזכור בסיטואציה הזו? מה אני צריך ללמוד?
מה השיעור שלי?

אני מאמין שריפוי הוא בחירה.
לקחת אחריות על הבריאות שלנו זו בחירה.
להאמין בטוב זו בחירה.

חג שמח ובשורות טובות אמן.

אם האגו לא היה שולט בך מה היית עושה אחרת?קלינית, אני אוהב לעשות פרדה ביני לבין האגו שלי.אם נביט רגע פנימה נגלה שלעתים קר...
25/09/2025

אם האגו לא היה שולט בך מה היית עושה אחרת?
קלינית, אני אוהב לעשות פרדה ביני לבין האגו שלי.
אם נביט רגע פנימה נגלה שלעתים קרובות מי שמנהל אותנו אינו אנחנו, אלא האגו.
האגו הוא זה שמפחד להיכשל, שמתעקש להיות צודק, שרוצה להיראות חזק, שלא מוכן לוותר ושחייב לקבל הכרה.
אבל מה היה קורה אילו לרגע אחד האגו היה זז הצידה?
אם היינו מאפשרים לעצמנו לבקש סליחה.
אולי היינו מעיזים לנסות משהו חדש בלי לפחד ממה יחשבו.
אולי היינו מדברים את אמת גם אם היא לא נעימה.
אולי היינו מוותרים על הצורך לנצח ובוחרים פשוט להיות.
האגו מחפש הגנה וביטחון, אבל הלב מחפש חופש ואמת.
כל רגע שבו אנו מזהים את פעולת האגו ובוחרים אחרת, הוא רגע של ריפוי.
אם נביט טוב טוב נגלה שהאגו כמעט תמיד יושב על ההגה.
פשוט כי הוא לקח עלינו שליטה.
הוא זה שמכוון אותנו בחשאי, בוחר את המילים שנגיד, את ההחלטות שנקבל ואת הדרך שבה נביט בעצמנו ובאחרים.
האגו נולד מצורך עמוק בהגנה. הוא בונה סביבנו חומות כדי שלא ניפגע, כדי שלא יראו את הפגיעות שלנו, כדי שלא נרגיש קטנים.
דמיינו לרגע שהאגו היה עוזב את עמדת השליטה.
מה היה משתנה אז?
אולי היינו מעיזים להקשיב יותר מאשר לדבר.
אולי היינו אומרים "אני לא יודע" בלי להתבייש.
אולי היינו מוותרים על הצורך להרשים...ונותנים לעצמנו את החופש פשוט להיות.
אולי היינו שמים לב כמה שלווה נכנסת כשאין צורך להגן על תדמית שבנינו 🙂
האמת היא שהאגו אינו אויב. הוא עושה את תפקידו נאמנה.
הוא שומר עלינו.
רק לעיתים הוא מגזים בשמירה עד כדי כך שהוא כולא אותנו.
התרגול שאני אוהב אינו נועד להשמיד את האגו אלא להחזיר אותו למקומו הנכון.
בתור מי שעוזר אך לא מנהיג.
כי כשהלב (הרגש) מוביל והאגו מלווה, נפתחת בנו אפשרות לחיים חופשיים, קלים ונכונים יותר.
הזמנה להיום: בכל רגע של קונפליקט פנימי, לעצור ולשאול: האם ההחלטה שאני עומד לקבל באה מתוך האגו, או מתוך הלב? ואם האגו לא היה שולט בי, איך הייתי פועל אחרת?

שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה ואיך זה קשור לסוכרת סוג 2?מבחינה רגשית, סוכרת סוג 2 מאופיינת בקונפליקטים של חוסר מתיקות בחיים....
22/09/2025

שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה ואיך זה קשור לסוכרת סוג 2?

מבחינה רגשית, סוכרת סוג 2 מאופיינת בקונפליקטים של חוסר מתיקות בחיים.
הנה כמה דוגמאות לקונפליקט:
זה יכול להיות געגוע עמוק למישהו שאיבדנו.
אולי אדם שאיבדנו, תקופה, בית, ילדות או אהבה ישנה.
פרידה מאדם אהוב גם אם הוא עדיין נוכח פיזית.
קונפליקט מתמשך של חוסר אהבה. תחושת "חסר מתוק בחיים".
תחושת קור רגשי כילד או מבוגר.
צורך עז באהבה שלא סופק

המשמעות הרגשית של סוכר היא שסוכר שווה מתיקות, אהבה, חום, רוך, נחמה.
כשיש לנו "חוסר מתיקות" בחיים, הגוף מנסה לפצות.

אנחנו מכירים שני סוגי סוכרת ולכן יש גם שתי פרשנויות:
סוכרת סוג 1 (נעורים, אוטואימונית):
לרוב מופיעה בילדות או גיל ההתבגרות.
מבחינה רגשית מדובר על קונפליקט עמוק של פרידה, טראומה, או אובדן.
לעתים על חווית ילדות של חוסר הגנה, נטישה רגשית או קושי לסמוך.

סוכרת סוג 2 (מבוגרים):
קונפליקט רגשי מתמשך בהקשר של תחושת קור, ניתוק, חוסר אהבה ובדידות בתוך קשר.

אז מה עושים?
המפתח הוא לעבד את הקונפליקטים ולשחזר את תחושת המתיקות, שמחה וערך עצמי בחיים.
נבין מתי התחילה הסוכרת?
מה קרה חודשים או שנה לפני האבחון?
איזה אובדן עברתי, כאב או שינוי שגרם לאובדן שמחת החיים?

הטיפול בסוכרת סוג 2 אינו רק איזון סוכר אלא החזרת המתיקות לחיים עצמם.
כאשר הקונפליקט הרגשי ייפתר, הגוף לא יצטרך להמשיך לאותת דרך הסוכר.

שנה טובה חברים🧚‍♂️

את ש. פגשתי כשהיא הגיעה אליי עם סטרס כרוני. היא דיברה הרבה על כך שאין לה זמן, שאין לה כסף, שאין לה שקט.כל מחשבה שלה חיזק...
18/09/2025

את ש. פגשתי כשהיא הגיעה אליי עם סטרס כרוני.
היא דיברה הרבה על כך שאין לה זמן, שאין לה כסף, שאין לה שקט.
כל מחשבה שלה חיזקה עוד יותר את תחושת המחסור.
התוצאה הייתה שהגוף שלה חי במתח מתמיד והיא סבלה מכאבים פיזיים, חרדות ונדודי שינה.

במהלך העבודה שלנו, לימדתי אותה להשתמש במסגור מחדש למחשבות שלה.
במקום להגיד "אין לי זמן", היא התחילה לומר "יש לי רגעים קצרים ביום שבהם אני נושמת ומרגישה את עצמי".
במקום "אין לי כסף", היא התחילה להודות על כל דבר קטן שכן יכלה להרשות לעצמה.
היא גם שמה בארנק שטר של 200 ש"ח (לא לשימוש) רק כדי שהיא תראה שיש לה כסף. לא יאומן איזה הבדל זה עשה אצלה :)
במקום לומר "אני בודדה", היא התחילה להעריך קשרים טובים שכן קיימים סביבה.

תוך פחות מחודש משהו באנרגיה שלה השתנה. היא נהייתה רגועה יותר, פחות דרוכה.
היא התחילה לחוות תחושת שפע.

זהו חוק המשיכה בפעולה.
כשאנחנו מפנים את תשומת הלב שלנו למה שיש ולא למה שאין, המציאות מתחילה להדהד לנו בהתאם.
אם ראיתם את הסרט "הסוד" על זה בדיוק מדבר הסרט.
מכאן אפשר לקחת את זה להמון כוונים שונים. העיקר הוא להדהד ליקום את מה שאנחנו רוצים ולא את מה שאנחנו לא רוצים. כי זה בדיוק מה שנקבל.

לא חבל????

לשאלות והכוונה נוספת, אני זמין בנייד
0526100754

חבר מתקשר אליי אתמול בבהלה כי לאשתו גילו סרטן."איך אתה עוזר לי ספי?  מה עושים עכשיו?""איפה הסרטן"? שאלתי.המיקום הוא הבלו...
11/09/2025

חבר מתקשר אליי אתמול בבהלה כי לאשתו גילו סרטן.
"איך אתה עוזר לי ספי? מה עושים עכשיו?"
"איפה הסרטן"? שאלתי.
המיקום הוא הבלוטות הלימפתיות הצוואריות.

אמנם אני לא רופא אך אני עוסק בריפוי. ריפוי רגשי תודעתי.
כי גם סרטן לימפה, כמו סוגי סרטן אחרים, יושב על היבטים רגשיים לא פתורים.
וכמטפל רגשי, מטרת העל שלי, היא להביא לריפוי "הסרטן" הרגשי-נפשי כדי להביא את הגוף לריפוי פיזי מלא.
וזו בדיוק השיטה שפיתחתי - אונקותרפיה.

בואו נבין, קודם כל, מה התפקיד של בלוטות הלימפה.
בלוטות הלימפה הן חלק ממערכת החיסון שלנו. הן כמו תחנות סינון, שמגיבות למצבים שבהם הגוף חש באיום או צורך להתמודד עם שינוי.
כאשר מופיעה נפיחות או שינויים בבלוטות הלימפה, זה סימן לקונפליקט רגשי לא פתור.
אבל החדשות הטובות הן שהגוף יודע לרפא את עצמו אם רק ניתן לו את התנאים המתאימים לכך.

עשיתי פה טבלה קטנה של הקונפליקטים השונים לפי אזורי הגוף בהם קיימות בלוטות לימפה:
🪢בלוטות צוואריות (באזור הצוואר והגרון)
👈קשורות לקונפליקט של תקשורת.
👈אולי חווינו מצב שבו לא יכולנו לבטא את עצמנו,
👈אולי פחדנו לומר את האמת שלנו...
👈אולי יש לנו סוד גדול שלא ספרנו עליו לאיש.
👈או שהרגשנו שלא שומעים אותנו.

🪢 בלוטות בית השחי
ברוב המקרים, שאני נתקלתי בהם, הבלוטות האלו משקפות קונפליקט של טריטוריה.
תחושה של אובדן ביטחון, פרידה ממישהו קרוב או פחד שלא נוכל להגן על אדם אהוב.

🪢 בלוטות הבטן
מבטאות קונפליקט של עיכול רגשי.
ממש בדומה לכל מערכת העיכול שלנו.
יש פה צריבה של חוויה שקשה לנו "לעכל", אכזבה עמוקה או תחושה של חוסר שליטה בחיים או בסיטואציה מסוימת.

🪢 בלוטות האגן
קשורות לתחושת ביטחון בקשרים אינטימיים, במערכות יחסים או תחושת פיחות ערך עצמי בגוף שלנו.

🪢 בלוטות הברכיים
משדרות קונפליקט של חוסר יציבות, פחד מלקיחת צעד קדימה או חוסר ביטחון בדרך שבה אנו הולכים.

אם אתם חווים שינוי בבלוטות הלימפה, זה ממש לא גזר דין אלא מסר.
הגוף שלכם מספר לכם שהוא עבר חוויה רגשית שדורשת ריפוי.

וכאן נכנס כוח הריפוי העצמי שלכם.
✨ התחברו לעצמכם ושאלו: מה עברתי לאחרונה? האם יש משהו שלא עיבדתי רגשית?
✨ מצאו דרך לבטא את הרגשות.
אם דרך שיחה, כתיבה, תנועה או מדיטציה.
✨ האמינו בגוף שלכם. תמיד.
הוא חכם, הוא מגיב לכל שינוי והוא ממש רוצה לרפא את עצמו.

בפוסט הזה לא דברתי על ההבדל בין לימפומה הודג'קין (Hodgkin lymphoma) לבין לימפומה שאינה הודג'קין (Non-Hodgkin lymphoma).
ההבדל הוא מהותי והוא קשור, בעיקר, למאפיינים של התאים הסרטניים, אופן ההתפשטות שלהם, הטיפול והפרוגנוזה.

בשורות טובות אמן ❤

נניח, רק נניח, שבלילה מופיעה לפניך פיה, ואותה פיה תציע לך הצעה שאי אפשר לסרב לה.היא תציע לך לבקש ממנה משהו שיתגשם בעוד 6...
10/09/2025

נניח, רק נניח, שבלילה מופיעה לפניך פיה, ואותה פיה תציע לך הצעה שאי אפשר לסרב לה.
היא תציע לך לבקש ממנה משהו שיתגשם בעוד 6 חודשים מהיום.
בעוד חצי שנה מהיום, החיים שלך, הפנימיים והחיצוניים, יכולים להיות בדיוק כפי שהיית רוצה שהם יהיו.
תוכל לחיות את החיים שלך על 200, אם זה מה שאתה רוצה.
תוכל להפיק מעצמך את המיטב ולזכות במירב ההנאה, ההתלהבות והשמחה האפשריים.
תוכל לשנות את הרגשות שלך לחייוביים וגם את נסיבות חייך.
אין שום הגבלות לגבי גיל, מין, השכלה וכו'.
סביר להניח שתבחר, דבר ראשון, בבריאות גופנית טובה.
ונכון. זו התחלה טובה 🙂
ואז תמשיך לעוד בקשות משנה כמו זוגיות טובה, כסף, מגורים וכו'...
רק שלכל הסיפור המדהים הזה יש שתי מגבלות:
אתה חייב לומר לה מה אתה רוצה תוך חמש דקות בלבד וזו עסקה של פעם בחיים.
לאחר שהפיה תמלא את משאלתך, היא תעלם ולא תראה אותה יותר.
טיפול יעיל, באונקותרפיה, לגיוס המערכת החיסונית של מתמודדי סרטן, ממוקד במציאת התשובה לשאלה הזאת ובהבנה מה חוסם את תפיסתה ואת מימושה בפועל של הבקשה שלהם, באורח החיים שלהם כיום.
השלב הבא בתכנית הליווי יהיה לסייע למתמודד להתקדם לעבר היעד הזה וגם להגשים אותו.
לעיתים קרובות מאוד, בתשובה לשאלה "מה היית מבקש מהפיה?" לא מעט עונים שהם "לא יודעים".
בכאלה מקרים המטרה הנעלה היא לגרום להם להבין שזוהי השאלה החשובה ביותר בשלב זה חייהם.
די בהסכמה של המתמודד להודות בחשיבותה של השאלה ובמחויבות שלו למצוא לה תשובה, כדי להשפיע, באופן חיובי על המערכת החיסונית שלו.
ראיתי מתמודדים שהתחילו להגיב באופן יעיל וטוב יותר לטיפול הרפואי מרגע שקיבלו על עצמם את המחויבות הזאת במובן הרגשי.
השאלות האלה ועוד שאלות רבות חייבות להדהד בתודעה של המתמודד לאורך כל מסע ההחלמה ויש מצב שגם לאחר שיחלים.
הוא צריך להפנים את מהות השאלות האלה עד שנבין יחד מהם הדברים שהם בסדר אצל המטופל, ולא אחר מה שלא בסדר אצלו (כתבתי על זה אתמול).
הצטרפו לוובינר הקרוב לריפוי סרטן.
נבין איך ניתן להשפיע על מצב הגוף, גם במקרים קשים, דרך כלים מעולמות תת המודע ושינוי דפוסי חשיבה והתנהגות שמחזקים את מערכת החיסון שלנו.
זה לא תחליף לטיפולים הרפואיים אלא תוספת עוצמתית שמעניקה לך שליטה מחודשת בחיים ובריפוי שלך.

🕰️ מתי? יום שני, 29.9 בשעה 19:30.
📍 איפה? בזום וללא תשלום אך יש להירשם מראש.
👁‍🗨לינק הצטרפות מחכה לך בתגובה הראשונה.

אל תחמיצו הזדמנות לשמוע פרספקטיבה אחרת על ריפוי עצמי, כזו שיכולה לשנות את הדרך שבה אתם מסתכלים על המחלה, ובעיקר על עצמכם.
סרטן מרפאים באהבה. לא במלחמה ❤

Address

קיבוץ עינת
Einat

Opening Hours

Monday 09:00 - 17:00
Tuesday 09:00 - 17:00
Wednesday 09:00 - 17:00
Thursday 09:00 - 17:00
Friday 09:00 - 17:00
Sunday 09:00 - 17:00

Telephone

0526100754

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when ספי דורי - מלווה תהליכי ריפוי עצמי posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to ספי דורי - מלווה תהליכי ריפוי עצמי:

Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn
Share on Pinterest Share on Reddit Share via Email
Share on WhatsApp Share on Instagram Share on Telegram

Category