17/07/2025
17 שנה שאני מנחה בפסטיבל אושו,
ועדיין בכל שנה זה מפתיע אותי מחדש.
השנה חזרתי עם לב מלא, עיניים נרגשות וגוף קצת עייף (כנראה שאני כבר לא בגיל למסיבות טראנס של צהריים בבריכה).
העברתי שתי סדנאות, שהן בעצם שני הדברים העיקריים שאני עושה ביום יום שלי:
האחת על אכילה מודעת, עם כמעט 90 משתתפים גברים ונשים, עם קשב נדיר, פתיחות, והמון שאלות מצויינות... עברו הימים שצריך לתת ידע תזונתי, עכשיו צריך רק לעשות אינטגרציות...
השנייה: ריסטארט לנשים, עם 55 נשים בנות 20 עד 70, שנכנסו פנימה, אל עצמן ואל הקבוצה. החיבור היה כל כך משמעותי, שבסוף הסדנה שתיים מהקבוצות הקטנות שיצרנו, פתחו לעצמן קבוצות ווטסאפ להמשך תמיכה (הן לא הכירו לפני וזה מטורף בעיני) מדהים לראות מה קורה כשיש כוונה, הקשבה ומרחב בטוח.
ולקינוח: הפגישות המרגשות עם חברים מהאשרם ומהשנים בדרך. החברים שהכרתי בגיל 27 ושבכל פסטיבל משהו בהם ובי מגיע שונה, בוגר יותר, חזק יותר. כשבהתחלה הגענו רווקים, אחר כך בהריון, אחר כך עם תינוקות ועכשיו כבר עם בני נוער בשלל גילאים.
הפסטיבל הזה הוא בית, גם אם רק לכמה ימים בשנה והוא תמיד מזכיר לי להוקיר את הדרך שעברתי.
