01/05/2026
הדגלים כבר קופלו.
הרעש שכך.
והלב, אולי רק עכשיו מתחיל להקשיב.
דווקא אחרי יום העצמאות, אני מוצאת את עצמי שואלת:
איזו עצמאות חיה בתוכי ביום יום?
לא זו שמוכרזת מבחוץ, אלא זו שנבחרת ברגעים הקטנים ויום יומיים במחשבה, בנשימה, באופן שבו אני פוגשת את המציאות.
כתבתי טור על המרחב הזה. בין דגל מתנופף לתודעה בין חירות שמתקיימת בעולם, לבין זו שנבנית מבפנים, לאט,
בתשומת לב.
זה טקסט שמדבר על יוגה,
אבל לא רק. הוא פונה לכל מי שמבקש לחיות קצת יותר מתוך בחירה, ופחות מתוך הרגל.
ואולי זו העצמאות האמיתית, לא זו שמוכרזת, אלא זו שמתורגלת.
מוזמנים לקרוא
קישור בתגובות
🙏🌷
שיעורי יוגה מעורבים גברים ונשים, נערות, נשים בהריון ולא