רן ארהרד, מלווה להחלמה ברבאק

30/04/2023

אני רוצה לשתף אתכם בפיילוט השני של מיזם חברתי שאני שותף בו. מדובר במיזם "רפואה שלמה - עידן חדש ברפואה". אנו פועלים במסגרתו להקים מערכת בריאות הוליסטית ראשונה מסוגה ולבדוק בצורה מדעית, אובייקטיבית ובלתי תלויה את יעילותן של שיטות הטיפול השונות. יחד איתי שותפים עוד נציגים בכירים של שיטות ריפוי רבות כמו גם רופאים, פסיכולוגים ומטפלים הוליסטיים רבים.

המיזם מגייס עכשיו משתתפים לפיילוט השני שלו. אנחנו מגייסים עד 100 משתתפים כדי לבחון עד כמה תירגול קבוצתי של שיעורי מדיקל צ'י קונג דרך הזום יכול להיות יעיל בהפחתת סטרס. המשתתפים בפיילוט יתרגלו 12 שיעורים ואנו נעריך את מידת הסטרס שלהם בתחילת הפיילוט ובסיומו באמצעות שאלון קצר ופשוט, הידוע במחקר כ"שאלון PSS".

מחקרים רבים מלמדים על ההשפעות המזיקות של סטרס מתמשך. בטווח הקצר הסטרס מייצר בין היתר כאבי ראש, עצבנות ואפילו תוקפנות. בטווח הארוך הוא עלול להוביל בין היתר לדיכאון וחרדות, בעיות קשב וריכוז, מחלות לב, שבץ מוחי, סכרת אצל נשים, פיברומיאלגיה, פגיעה בפוריות והחלשת המערכת החיסונית.

צ'י קונג הוא תירגול סיני עתיק שמקורו ברפואה הסינית המסורתית. עם הזמן הותאם הצ'י קונג לשלושת סוגי המתרגלים: הלוחם, המרפא והמדריך הרוחני. הצ'י קונג שהותאם לצורכי ריפוי נקרא "מדיקל צ'י קונג" או "צ'יגונג רפואי". זהו ענף של הרפואה הסינית המסורתית שמתמקד בהפגת מתחים, פיתוח עוצמה פנימית וחיזוק הגוף והנפש.

את השיעורים בפיילוט יעביר מאסטר גד לוי גולן, מחלוצי ענף הצ'י קונג בישראל. אנו מזמינים אותך להשתתף בפיילוט שיביא לך רוגע והנאה.

לפרטים נוספים:

מיזם רפואה שלמה - עידן חדש ברפואה יערוך בדיקה חיצונית, אובייקטיבית ובלתי תלויה, להפחתת סטרס באמצעות תירגול של שיעורי מדיקל צ'י קונג מקוונים. אנו מגייסים לשם כך עד 100 מ....

12/09/2022

הי חברים, ממש שמח להזמינכם לארוע בהנחייתי:

07/01/2022

מסע החלמה מסרטן לבלב גרורתי

09/12/2021

שמח מאד לשתף ראיון איתי בנושא: גברים מחלימים מסרטן
https://www.youtube.com/watch?v=v0zYuC-tyCg&ab_channel=%D7%9E%D7%A9%D7%94%D7%90%D7%95%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%96-%D7%97%D7%95%D7%A1%D7%9F%D7%A8%D7%92%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99

רן ארהרד, מלווה להחלמה ברבאק, מתארח בשידור חי אצל משה אושפיז בתוכנית הלילה - אושפיזין באולפןנושא השיחה: ליווי חולי סרטן להחלמה אינו דבר של מה בכך. כיצד הופך ...

01/12/2021

זו הרצאתי בנושא החלמה על בסיס התודעה. מתוך הכנס (המקוון) של המכון למדע ותודעה

01/12/2021

הי... לינק להרצאתי בנושא: תודעה - הבסיס להחלמה
https://www.youtube.com/watch?v=e3_h9SOlEvc&ab_channel=RanErhard

זו הרצאתי מהכנס ה - 13 של המכון למדע ותודעה (הפעם הכנס היה מקוון).הכנס עסק בגבולות התודעה, כולל אפשרות להחלים ממצב מורכב על בסיס התודעה.בהרצאה אני מדבר בעיקר...

06/11/2020

החלמה מסרטן: רודפי הצללים.
רודפי הצללים. זה הדימוי שעלה בי בנוגע לאנשים המתאמצים להבין את מחלת הסרטן בדרך שכלתנית, ומאתגר מכך: לנסות לרפא סרטן בדרך שכלתנית.
קצת רקע:
מאז שנות החמישים של המאה הקודמת ועד היום מתאמצת מאד האנושות למצוא "תרופה לסרטן". מיטב המוחות, עם תקציבים כבירים, ניסו ומנסים למצוא תרופה לסרטן. הנשיא ניקסון, לדוגמה, הכריז ב – 1971 מלחמה על הסרטן. הוא הקצה לכך עשרות מיליארדי דולרים שגדלו למאות מיליארדים. את התוצאות העגומות כולנו מכירים. לצד כמות הנפטרים הבלתי נסבלת ישנה בעיה נוספת והיא יחסי הציבור הגרועים של מחלת הסרטן. מדובר באסון לאומי שמעטים מבינים את היקפו כיון שלא פופולארי לדבר עליו. לדוגמה: בכל יום מתפרסמים בכל אמצעי התקשורת נתוני החולים קשה והנפטרים מקורונה. בהחלט עצוב שנפטרו כ - 2600 איש מחודש מרץ. בתקופה הזו, על כל אדם שנפטר מקורונה, נפטרו מסרטן 3 אנשים(!). למה זה לא כתוב באף מקום?
ומהו הדימוי של רודפי הצללים? זהו הניסיון להבין את מחלת הסרטן בדרך שכלתנית, לינארית. זהו הניסיון למצוא לסרטן פתרון בדרך לוגית, ולא להבין איך זה שלאחר שנשפכו כטריליון דולר על מחקר, עדיין מרבית פוגשי הסרטן נפטרים בסופו של דבר ממחלת הסרטן...
סרטן זו מחלה בעלת רכיב תודעתי משמעותי. מחלה שהבסיס שלה הוא רגשי. כאב רגשי גדול שנדחס בפנים עוד ועוד. זהו החלק העיקרי והבלתי נראה של הקרחון, זה שמתחת לפני המים. בקצה הקרחון ישנם הדברים הגשמיים: גנטיקה, אורח חיים וכד'. קצה הקרחון עשוי להיות בחזקת "הקש ששבר את גב הגמל", אך אף אחת מעולם לא חלתה בסרטן נטו בגלל גנטיקה או בגלל אורח חיים לא בריא. הבסיס והעיקר נמצא תמיד במעמקי הנפש. ההחלמה מסרטן היא תמונה המראה להגעת הסרטן. לעשות הפוך. לבחור להרגיש את כל מה שבפנים, לרצות להרגיש, להסכים להרגיש כאב, להסכים לשנות את התכנות הפנימי מקצה לקצה ובהתאם גם לבצע שינויים בעולם החיצוני. להאמין שאפשר לרפא את הנפש הפצועה, לתת לכך עדיפות עליונה ובכל דרך.
כדי ללוות אדם להחלמה נדרשת נוכחות עמוקה, חיבור עמוק, נדרשים כימיה, אמון ואמונה. כדי להחלים נדרשת תשוקה להעמיק עד לשורש. ועיקר המסע הזה הוא מסע של תחושות, של אינטואיציה, של שחרור והיפתחות. זהו מסע של חוויה סובייקטיבית. איך שיטה ואין דרך מוכנה. על כל אחת למצוא את הדרך הפרטית שלה תוך הקשבה לקול הפנימי.
לנסות להבין את מחלת הסרטן בדרך מדעית זה להביט בצללים, לחקור אותם, ולחשוב שבצללים מצויה כל התורה. לנסות לרפא סרטן בדרך מדעית זה מרדף אחרי צללים. ככל שרצים מהר יותר – כך הצל בורח מהר יותר. למען האיזון אציין שישנם טיפולים רפואיים שמאד עוזרים לאנשים מסוימים בקטעים מסוימים במסע ועל כך הברכה! החלמה בדרך שהיא 100% טבעית לא מתאימה לכולם, בכלל לא. לחלק כן. לרב לא.
אך הגישה הרפואית חוקרת את קצה הקרחון ומטפלת בקצה הקרחון. ההחלמה האמיתית נמצא בעומקים וברבדים שנמצאים במימד שונה לחלוטין מהגישה השכלתנית.
אפשר להחלים לגמרי! גם ממצבים מורכבים. הבסיס הוא תשוקה בוערת להחלמה, פתיחות, אומץ רב והתמסרות למסע הפרטי שלך עד הסוף.
בהצלחה רבה!!!

16/08/2020

1. סרטן! אמא'לה. פחד מטורף, פחד מוות, התקפי חרדה.
2. שקט ושלווה, נוכחות, סיפוק, אהבה עמוקה, הוקרת תודה. משמעות.
הדברים נשמעים תלושים לגמרי זה מזה. כאילו נלקחו מפלנטות אחרות. מה לעזאזל הקשר?
ואולי יש קשר?
כמה מאות אנשים בישראל, אולי כמה אלפים, יספרו לכם בעיניים בורקות שהדבר היחיד שהצליח לגרום להם לשינוי עמוק, ולדחוק בהם לכוונם של חיים שלווים ואוהבים הוא האקדח המכוון לרכה הידוע בכינויו "סרטן". שום דבר אחר לא היה מספיק מפחיד וכואב כדי להכריח אותם לעבור סוף סוף את השינוי העמוק שבפנים הם כה חשקו בו. שום דבר אחר לא נתן להם את הלגיטימציה לפרוש ממרוץ העכברים, להפסיק לרצות ולדאוג קודם כל לאחרים וסוף סוף להתמקד – אך ורק בך, ובלב שלם.
אחת הסיבות העיקריות שבאנו לעולם הזה ולגוף הזה היא כדי לעבור התפתחות פנימית משמעותית. ירידה בסולם הסבל. עלייה בסולם הרוחני. הנפש שלנו כמהה לכך. הנשמה – להוטה. אבל... יש כוחות שמונעים מאיתנו להשתנות. סביב מותנינו כרוכה גומיית אימון ארוכה. גם אם עשינו כמה צעדים משמעותיים קדימה, יעבור זמן קצר והגומייה תמשוך אותנו בחזרה לאחור. להיות מי שהיינו לפני כן. הגוף שלנו פשוט לא מתוכנת להיות בשלווה... הוא מכור לסטרס ולדרמות אחרות. לכן, תהליך טרנספורמטיבי לא יכול להתבשל על אש קטנה. ללכת למטפל פעם בשבוע? זה עשוי להראות כמו צעד קדימה – צעד אחורה.
אפשר להשתנות באמת! אפשר לטפס למעלה הרבה מדרגות, וגם כמה וכמה קומות. זה יכול להתקיים כשנעשית עבודה פנימית שבעה ימים בשבוע, ובהתמסרות מלאה. תוך הסכמה לפרק בהדרגה את כל הסכרים. לחקור בדבקות כל דבר ודבר שנמצא עמוק עמוק בפנים, לנקז את השחור ולהביא לשם אור. זו הסכמה להשתנות. זה רצון עז שדרג את עצמך מבפנים.
כשאדם נסחף בנהר – הוא עושה כמיטב יכולתו להאחז בשיחים הקוצניים שצומחים על גדות הנהר. כאן הסיפור הוא אחר. להסכים לשחרר הכל הכל הכל. להפרד ממקום העבודה, אולי גם מבן/בת הזוג, לשחרר הגנות והתנגדויות (כמובן זה לא פשוט), להפסיק לרצות ולעשות את "מה שצריך". הסיפור כאן הוא להכנס, לשחרר ולהחשף עד הסוף. כדי שהאור והרפואה יפציעו ויטהרו.
כמובן נדרשת הנחייה חיצונית. נדרשים כלים אינטנסיביים. נדרשים מורי דרך ומחלימים מעוררי השראה. כיום יש כאלו בשפע. וכדאי לזכור שדבר לא קורה במקרה. להיפך, לכל דבר יש סיבה טובה. סיבה לטובתך.

15/03/2020

חרדה? דכאון? סבל?
לרגל המצב מטפל בהתנדבות

10/03/2020

"תגידי, עד כמה את רוצה להחלים מהסרטן, על סקאלה של אפס עד עשר?"
"אמממ... האמת, נראה לי ששמונה."
"שמונה? את בטוחה?"
"כן, פלוס מינוס שמונה. תראה, יש לי עכשיו הרבה דברים טובים. ירדתי 15 קילו, אני לא צריכה לעבוד אבל ההכנסה שלי נותרה ברמה שהייתה בעבר, אני עוברת בין מטפלים, יש לי הרבה חברות חדשות, אף אחד לא מצפה ממני לכלום, להיפך, כל הזמן מתעניינים בי, ואפילו יש לי תו נכה ברכב, סוף סוף קל למצוא חנייה."
ואו... זה מפתיע. מה אני אמור להגיד במצב כזה? כשיש כל כך הרבה יתרונות למצב הנוכחי – לא פשוט לוותר על כולם. ויחד עם זאת – החלמה יכולה להתרחש רק אם מתמסרים לתהליך עד הסוף, ברבאק. אני שואל: "ואם פתאום יצוץ כאן קוסם, יעשה הוקוס פוקוס ומחר בבוקר תהיי בריאה לגמרי?"
"אוי ואבוי, אני אצטרך לקום בבוקר וללכת לעבוד..."

השיחה הזו אמיתית לגמרי, ניהלתי אותה עם מטופלת יקרה, שהייתה במצב לא פשוט (לטענת הרופאים – "מצב שאי אפשר לצאת ממנו"). למרבה השמחה, אותה בחורה מקסימה התנקתה מסרטן (ולא, לא חזרה לעבודתה הקודמת אלא בחרה בדרך אחרת לגמרי).
בעבר זה הפתיע אותי, לגלות שיש התנגדויות ומעצורים בדרך להחלמה, הפתיע מאד. הלוא סרטן זה מפחיד, יש סבל, כאבים, טיפולים קשים, אפשר למות מזה... אז איך זה יתכן שאדם לא יעשה הכל הכל הכל כדי להחלים?
עם הזמן הבנתי משהו.
אשתמש בדימוי חביב עלי לטובת העניין - כדור פורח. ככה כל אחד מאתנו בנוי, כמו כדור פורח. יש בנו כוחות שרוצים להרים אותנו לשחקים, אל השלווה, אל האהבה העמוקה, אל החיבור, הזרימה והחמלה ו... אל הבריאות השלמה בגוף ובנפש.
אבל... בכדור הפורח יש משקולות, יש דליפות של אוויר חם, וגרוע מכל - מחוברים אליו חבלים שכובלים אותו לאדמה ומונעים ממנו להתרומם, כפי שבאמת היה רוצה. לנתק את כל החבלים האלו ולעלות גבוה? להסכים להשתנות בתכלית ולהותיר למטה את כל האחיזות? אמא'לה! זה מקפיץ את כל ההתנגדויות. לפעמים זה יותר מפחיד מהסרטן עצמו...
מסע ההחלמה הוא מסע של שנים, מסע של חיים. במהלך המסע התנגדויות תמיד יעלו, ככה אנחנו מתוכנתים, השאלה מה עושים איתן. תמיד יש מהמורות, קירות, מעצורים וצמתים שקשה לעבור, והסרטן לא נוהג לעשות הנחות. אם תוצאות הסריקה מאכזבות – הכתובת על הקיר: יש לנתק עוד חבלים, לקלף עוד שכבות, להגיע עמוק יותר, לעשות דברים שהם יותר ויותר מחוץ לקופסה, כנראה זה לא יעבוד אחרת.
דבר חשוב במסע ההחלמה הוא מיפוי המשוכות. כל אותם דברים שכובלים, עוצרים, לעתים גם מוציאים את הרוח מהמפרשים. דוגמאות למשוכות: "לא אפעל בניגוד לדברי הרופאים", "לא אעשה דבר שאינו מוכח מדעית", "אני לא רוצה לאכזב", "אני לא אעזוב את הבית לשבועיים", "אני צריכה בכל יום לעזור לילדים עם השיעורים ולהסיע אותם לחוגים", "לעולם לא אסלח לאבא / לאמא / לגרוש", "אסור לצעוק / אסור להתלונן / עלי להראות חזקה", "אני צריכה להמשיך לעבוד".
יקרה, כל משוכה נועדה למעבר. כל חבל ממתין לניתוקו. כל אחיזה נועדה לשחרור. מרגישים נפלא לאחר מכן.
אחד השלבים החשובים במסע ההחלמה הוא בניית חזון לגבי החיים החדשים שאחרי הסרטן, שנועדו להיות שונים ומשודרגים מהחיים הקודמים. החזון אמור להיות מלהיב, כזה שיתן מוטיבציה נוספת להתגברות על כל המהמורות. ובמילים אחרות, שמסע ההחלמה לא יונע רק ע"י פחד אלא גם ע"י תשוקה בוערת למה שמחכה שם בקצה. כדאי מאד לפעול מתוך תשוקה ולא מתוך פחד, זה תדר אחר לגמרי.
בהצלחה רבה! אפשר להחלים לגמרי! אלפים עשו זאת לפנייך! גם את יכולה!

רן ארהרד - מלווה להחלמה ברבאק! מסרטן ומ"מתנות" אחרות

28/02/2020

תגידו, איך נראית מחלת הסרטן?
אם היה עליכם לבחור צילום אחד, שממחיש באופן העמוק ביותר איך נראית המחלה במה הייתם בוחרים?
בישראל יש מאות אנשים שהחלימו לגמרי ממצב שנחשב ל"לא ניתן לריפוי". כנראה הם הבינו איזה "סוד". איזה צילום יכול לרמוז בדרך הטובה יותר מהי הדרך להחלמה אמיתית?
הבחירה שלי – לנגד עיניכם. צילום של קרחון ימי, קצהו מתנוסס מעל לפני המים. מי שרואה את קצה הקרחון מספינה, אולי ממסוק יכול להגיד: ואו. איזה דבר עצום זה. ואז אפשר להתקרב, ולראות עוד פרטים: בליטות, חריצים, קימורים, פסגות, מדרונות ואוכפים. מכל זווית אפשר לגלות עוד. אפשר למפות את מה שרואים, לשרטט ולצלם. אבל... מעל לפני המים אפשר לראות אך ורק 8% מהקרחון.
כך גם במחלת הסרטן, אפשר לראות רק את הקצה. אפשר ללכת ליועצים מלומדים שיושבים בבניינים מפוארים, תעודות ממוסגרות תלויות על הקירות, אפשר לשלם כסף רב ולשמוע על גנטיקה, סטטיסטיקה, אפידימיולוגיה, אטיולוגיה, פרמקולוגיה ופרוגנוזה. אבל כל הדיבורים המלומדים האלו מתייחסים אך ורק לקצה. על 92% מהמחלה כלל לא מדברים, כאילו זה לא קיים.
מ – 1950 ועד היום הושקעו בחקר הסרטן כטריליון (אלף-מיליארד) דולר(!) מיטב המוחות עשו לילות כימים כדי להפחית את התמותה מסרטן. בכמה פחתה התמותה מ – 1950 ועד היום? במקרה או שלא במקרה – ב – 8%... מדוע? כי טריליון הדולר הושקעו בדרך שכלתנית, בצורת חשיבה לוגית ולינארית. כי טריליון הדולר הושקעו ברובם בחקר קצה הקרחון.
בהחלט כדאי להתמודד עם הסימפטומים, עם כל אותם דברים שאפשר לראות בסריקות, בצילומים וביתר הבדיקות. אבל למחלה יש שורשים עמוקים מאד, את חלקם אפשר להבין לאחר העמקה רבה, כמה מהם אולי לא נבין לעולם. המחלה הגיעה בגלל סיבה משמעותית – סיבה תודעתית.
מסע ההחלמה הוא מסע אל מעמקי הקרחון. שורש הסרטן קשור לכאב עז של הרגש, מורסות שחורות שהצטברו עם הזמן והשכילו לצנן את עצמן, להתעטף בפתיתי שלג, בנו סביבן קירות של קרח, גדלו וטפחו והצטברו להיות קרחון אימתני שלא ניתן להתעלם מקיומו, גם אם מאד רוצים.
המסע נבנה לפני הכל על תשוקה בוערת להחלמה ועל אמונה שהיא לגמרי ברת השגה. המסע דורש הסכמה להשתנות. יתר על כן: רצון להשתנות, לעבור שינוי מהותי בעולם הפנימי ובעולם החיצוני.
מדובר במסע שדורש צלילה אל המקומות הצפונים והכמוסים ביותר. מסע שהוא ללא תנאים, מגבלות או קבעונות. זהו רצף של צלילות עמוקות יותר וארוכות יותר, כנראה גם מפחידות יותר, צלילות מסוג שכלל לא העלית על דעתך.
מסע ההחלמה הוא מסע של הפשרת קרחונים. הפשרת כל אותם גלידי קרח שהצטברו סביב הלב ומנעו ממנו לחוש אהבה עמוקה מאד. הפשרת כל אותם קירות שעצרו את הנביעה של אנרגיית החיים, שהיא גם אנרגיית הבריאות. המסת מחיצות הקרח שצמצמו את התודעה, שאולי גרמו לך להסתכל על החיים דרך הראש: לפי ציפיות, סטנדרטים, ביקורת, וחשיבה רבה מדי על מה שהיה ועל מה שאולי יהיה.
החלמה אמיתית זה דבר בר קיימא. פרח לב הזהב – זו לא רק אגדה. אכן יש פרח כזה שמאפשר החלמה ממצבים קשים וכואבים. אבל אין טעם להתרוצץ בקצות הארץ ובקצות תבל כדי למצוא אותו.
גם הקרחון המאיים ביותר מתחיל להתמוסס כשהוא מגיע לסביבה חמימה. הדבר המרגש ביותר הוא פתיחת הלב, להעמיק עוד ועוד את תחושת האהבה, שמקבלים, שנותנים, ובכלל שחיים בה. גם אחרי החורף הקשה והדוקרני ביותר מגיע אביב. ובאביב פורחים פרחים.

04/12/2019

הוקמה קבוצת החלמה בפייסבוק עם תדר של אהבה!
חפשו את: סרטן - החלמה אמיתית

25/11/2019

החלמה עד הקצה ומעבר!

הסרטן כל הזמן באוויר. את לבד בבית. עומדת מול המראה באמבטיה ומביטה בדמות שמולך. את לא כל כך אוהבת את מי שאת רואה. את מביטה בעיניים, הן נפוחות וכבויות. ככל שאת מעמיקה בהן את רואה עוד כאב. עוד פחד. האם זו באמת אני?! איך הגעתי למצב הזה?!
את עומדת מול המראה שמעל הכיור, דמעות של יאוש שוטפות את לחייך. מבלי משים, האמת מתחילה לצאת מפיך. תחילה בלחישה: "רע לי. חרא לי. אני לא יכולה יותר."
ובעידודה של האמת, את מסכימה להגביר את הקול, מסכימה באופן מפתיע להתעלם מהשכנים וגם מיתר המעצורים. וכשהסערה מתלקחת, והקול עולה, בוקעת ממעמקי בטנך הזעקה: "די ! ! ! נמאס לי מהחרא הזה ! !"
להרף עין את רואה את עצמך במראה, ניצוצות של טירוף בעינייך, ולראשונה בחייך את נותנת לו מקום. "כוס אמא של העולם ! !" את צועקת ומכה. את תולשת את הוילון של האמבטיה, תופסת את הבשמים היקרים ומנפצת אותם על החרסינה. את תופסת את כדורי השינה ואת הציפרלקס ואת שאר מדחיקי האמת ומעיפה אותם לכל הרוחות. את נוהמת, שורטת את עצמך, מיללת כחיה פצועה. וכשאת משליכה בכוח את כלי האיפור, עוברים לנגד עינייך כמה מהפרצופים שהקיפו אותך בחודשים האחרונים. זעם עולה בך. "אתם עם הפוזה והשיטות שלכם!" את צועקת. "תעופו לי כולכם מהעיניים! אני שונאת אתכם!" את צורחת. "שונאת! שונאת! ש ו נ א ת ! ! !"
ואת קורסת אל בכי מטורף, בכי של זעקות, של טלטלה בלתי נשלטת. והבכי נמשך עוד ועוד. את בתנוחת עובר, שמיכה מכסה את כולך, ולעתים את נוהמת: "תסתלקו מפה כולכם! תנו לי להיות לבד!"
תמונות עולות לנגד עינייך. הן כואבות מאד, אבל היום את לא הודפת ולא מדחיקה. את מתאבלת על אובדן, בוכה על שכול ועל שנים אבודות. עתה עולה בכיו של המאמץ הבלתי פוסק לבנות את החיים "לפי הספר", לתחזק את התדמית. פתאום את נזכרת איך הבן זונה ההוא פגע בך! ואת כועסת על עצמך, רותחת. איך הייתי כזו מטומטמת? למה לא הגבתי? למה לא עשיתי לו בלגן מהסרטים? ואיך אבא פגע באמא?! עד עכשיו את מרגישה את כאבה. ואת העמדת פנים כאילו את לא רואה, ואת חזקה והכל בסדר. והבכי נמשך שעות וימים. ולמה לעזאזל הם היו תמיד כל כך ביקורתיים כלפי?!?!
את חשה את הדכאון גואה בך, את היאוש, את הרצון להרים ידיים. את קרובה לצלול לתוכם אך משהו מנתב אותך לכוון אחר. עדיין לא ברור מהו. ואת ממשיכה לבכות, וממשיכה לנתץ בתודעתך עוד ועוד פרות קדושות. וכשאת מרגישה שאת קרובה להתפרק לגמרי, לרסיסים, באופן שמפתיע אותך, את מסכימה. סוף סוף מסכימה.
מסכימה לצלול אל תהום שחורה, מסכימה להיכנע, להגרס למיליוני שברירים. ולמרות פחד המוות הנורא והיאוש שנראה אינסופי, מזדחל ונובט בך משהו שקט. גם אם לא ברור לך איך ומהיכן, משהו עמוק בתוכך יודע, שגם אחרי הלילה האפל ביותר - שחר של יום חדש מפציע.
באחד הבקרים את יוצאת למסע. למסע של חייך. מסע ללא גבולות ומגבלות, מסע בו החוקים הם: אני אוהבת את עצמי, אני סומכת על עצמי. אני מקשיבה עמוק פנימה ומסכימה לראות ולהרגיש את כל מה שעולה. אני יודעת שאני מוגנת, אני בוחרת אך ורק במה שבריא.
וסביבך אומרים: "היא ירדה מהפסים. היא פורקת כל עול. קחו אותה לפסיכיאטר."
ואת ממשיכה בשלך. פוגשת נשמות טובות, שומעת על עוד ועוד כלים להחלמה, חלקם מפתיעים, ובוחרת רק את אלו שמרגישים לך מדויקים. את נחושה וממשיכה. וציפור קטנה לוחשת: כשהתלמיד מוכן – המורה מופיע.
את הולכת ברחוב הומה, מוקפת בהמון אנשים, ופתאום את מבינה: רובם כבויים. הם מוטרדים מהבלים ובכלל לא מבינים. הם חיים על אוטומט, חיים את העבר. את מתיישבת על ספספל, ופשוט יודעת. בזמן שדמעות נרגשות זולגות וזולגות את יודעת: אלוהים אוהב אותי. כן, כן, אני ביתו. והוא אוהב אותי!
כמה מהמכרים הישנים יוצאים (סוף סוף) מחייך. את מקומם ממלאים חברי נפש. חברים לנשמה. היעוד שלך הולך ומתבהר לנגד עינייך, וכל מה שעברת עד היום, וכל שתגשימי אי-מתי, מתחיל להצבע באור חדש.
ולאחר ימים רבים של הפתעות ושל תשוקה, את מגיעה אל רחוב זר בו מעולם לא היית. הרחוב סואן, ובך יש שקט רך. את נעצרת מול חלון ורואה את דמותך במראה. את מביטה בעינייך. יש בהן אור. יש בהן חוכמה עמוקה, של מישהי שסוף סוף מבינה. את לוחשת: "אני ממש לא לבד. אני הכי מדהימה בעולם ! !"
ומבלי לחשוב או להסס, את מניפה את זרועותייך אל השמיים וצועקת בכל כוחך: "א-ו-ש-ר ! ! !"

21/11/2019

15/11/2019

איך לא להחלים מסרטן?
10 בורות בהם כדאי לא ליפול
בדרך הפתלתלה והארוכה הקרויה "מסע ההחלמה מסרטן" ישנם כמה בורות בהם נפלו רבים. כדאי מאד ללמוד מנסיונם ולחסוך התברברות כואבת.
1. קבלת החלטות מתוך מקום לא מאוזן. מסע ההחלמה הוא רצף של צמתים בהם יש לקבל החלטות. אם ההחלטה מתקבלת מתוך מקום של היסטריה, תמימות יתר, הפחדה, מחאה, צורך לרצות או כל מצב לא מאוזן אחר – ההחלטה תשרת פחות טוב את המשך המסע. גם אם לחוץ וכואב – לא כדאי לקבל החלטות מתוך לחץ. הדבר הגרוע מכל הוא לקבל החלטה שהקול הפנימי מתנגד לה. לפעול בניגוד לאינטואיציה, להתקדם תוך התעלמות מהקול הפנימי – זה מסוכן.
2. לחפש את המשיח. אינסטינקט חזק מאד הוא לרוץ ולחפש בחוץ. למצוא את המושיע, את המרפא הכי בכיר בארץ (זה שמעז ברב חוצפתו לגבות כ - 2000 ש"ח לפגישה), לאתר את פרח לב הזהב, לרכוש את התוסף החדש ש"העלים גידולים" או את תרופת הפלא החדשה. אז... קודם כל אני מציע לעבור מריצה להליכה, וגם לקחת כמה וכמה שאיפות עמוקות. בהחלט יש בעולם החיצוני כלים, אנשים ואמצעים שיכולים מאד לעזור, וטוב שכך. אבל, רגע. כיון שכל אדם שונה, כלי החלמה זה דבר מאד אינדבידואלי. ו\רגע לפני שמדברים על כלים כדאי לזכור את הדבר החשוב מכל: הבסיס להחלמה נמצא עמוק בפנים אצל כל אחת ואחד. את אותו מעיין של אנרגיית חיים וריפוי יש לחפש בפנים. לפי דעתי הוא אחראי על כ – 80% מתהליך ההחלמה. בהחלט יתכן שהוא נחסם עם השנים ועם המכאובים. זה בדיוק הזמן להחיות את הנביעה הפנימית. שם הכל מתחיל. ובנוגע לישועות שנמצאות בעולם החיצוני – כדאי כמובן להעזר בהן. אבל לא להשען עליהן.
3. קבעון תודעתי. כולנו נאחזים בדעות, תפיסות ועקרונות. באופן בסיסי – טוב שכך. מסע ההחלמה בעיני הוא מירוץ משוכות, במהלכו יש לדלג מעל משוכות תודעתיות. תקופה של החלמה זו תקופה של שחרור, של ויתור היכן שאין צורך להתעקש, והתעקשות היכן שאין צורך לותר. דוגמאות לתפיסות ומשוכות: "אני צריכה להמשיך לעבוד", "אני צריכה להיות בבית בשעות אחה"צ", "לא אפעל בניגוד להמלצת הרופאים", "אני לא טיפוס רוחני", "זה לא הזמן לעורר מהומות", "חליתי בגלל מזל רע". על תפיסות כאלו ודומות יש לשים סימן שאלה. יתכן שהגיעה השעה לשחררן. אחד הדברים שיכולים לתרום מאד בתקופה ההחלמה זה שהייה ממושכת מחוץ לבית. נסיעה של שבוע או של מספר שבועות למקום אחר, עם אנרגיות אחרות, מקום בו אפשר להתמקד מהזריחה ועד השקיעה בתהליך ההחלמה ובמסע הפנימי (ובאותה הזדמנות כדאי להתנתק מפייסבוק ומווצאפ, הם גוזלים אנרגיה שנדרשת להחלמה). בן הזוג והילדים יסתדרו היטב גם בהעדרך, אני מבטיח לך אף אחד מהם לא ילך לישון רעב, ובסופו של דבר מישהו ישטוף את כל הכלים. יותר מכל דבר אחר בעולם הם זקוקים לאמא בריאה.
4. חוסר כנות. תקופת ההחלמה זו תקופה של אמת עמוקה. כעת כבר אי אפשר להסתפק באמת רדודה, ודאי לא בסיפורים ואמונות שווא. זה מרשים מאד כשאדם אומר: "תוך כמה חודשים אני נקי" או "אני אהיה נס רפואי". האם זה בא מתוך חוכמה ואמת עמוקה או מצורך להשען על משהו? כלי פיזי שעשוי לעזור הוא מראה. לעמוד מול מראה, להביט לעצמך בעיניים ואז להגיד את כל מה שיש להגיד. איך העיניים מגיבות? ומעניין לעניין, חשוב לי להתעכב על סוג מסוים של חוסר כנות שחלק מפוגשי הסרטן בוחרים בו: הסתרה. לא לספר בעבודה, לא לספר לחברים, והכי גרוע – לא לספר על המחלה לילדים. הסתרה שואבת אנרגיה, דורשת העמדת פנים ואפילו שקרים. כל אלו לא תומכים בתהליך ההחלמה. פגשתם בסרטן? אתם חוששים (ובצדק) מתגובתם של הילדים? אז כדאי להתייעץ בכך עם מי שתמצאו לנכון. ואז – לבצע. אני מבטיח שתחושו הקלה לאחר מכן. והילדים? הם ממילא חשדו. כעת הם חשים הקלה וסיפוק מכך שסוף סוף אומרים להם את האמת.
5. פאסיביות פנימית. הסרטן מצפה לאקטיביות, לבחירה בהחלמה "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". זה לא יכול להיות בכאילו. לא מספיק לנסוע ממטפל למטפל, ממרפאה לסדנה. ההתמסרות אמורה להיות ברבאק! עם ניצוץ בעיניים. לעוף על זה ללא מעצורים.
6. חוסר דיוק בכלכלת ההחלמה. סביב עולם ההחלמה יש כמות בלתי מוגבלת של גורמים שישמחו מאד להציע לכם מוצרים או שירותים, ויסבירו לכם באופן משכנע שמה שהם מציעים – זה בדיוק הדבר לו אתם זקוקים, שכבר עשה ניסים ונפלאות אצל אלפי אנשים. העניין הוא שרכישת מוצרים ושירותים זה בור ללא תחתית, ופעמים רבות אין קשר בין המחיר המבוקש לבין התועלת למסע ההחלמה. לדעתי, מסע ההחלמה לא נועד למיליונרים. בכל מקום בו מבקשים מכם מחיר "לא סביר" – זה דגל אדום.
7. לעשות שוב ושוב דבר שלא עובד. אם כלי כלשהו לא הביא תועלת מוחשית תוך מספר חודשים – הוא גם לא יביא. יתכן שהכלי הזה עזר לאנשים אחרים. נפלא. אבל כל אדם בנוי אחרת. לא עוזר – ממשיכים הלאה. במהלך המסע אתם אמורים למצוא את הכלים ש-ל-כ-ם. המצב הטוב ביותר הוא בו אתם אוהבים את הכלים, מאמינים בהם ומקבלים רמזים לכך שהם בעלי ערך ממשי עבורכם. אוהבים את שיטת התזונה שלכם? יתכן והיא תעזור. לא סובלים את התפריט שלכם? חפשו שיטה אחרת...
8. חוסר דיוק בקצב. ישנה גישה מסורתית שטוענת שבזמן החלמה חשוב לנוח, לא להקשות על הגוף. האם נכון לרבוץ לאורך היום על הספה בסלון, לצפות בתוכניות מטופשות בטלויזיה ולחכות לנס? לא נראה לי. האם נכון לנסוע לאורך היום ממטפל, ליועץ, לקבוצת תמיכה ומשם לרופא, ליוגה, להרצאה, למפגש עם מישהי שריפאה את עצמה ולקנח את היום בדיקור וקבוצת מדיטציה? גם לא בטוח. חשוב למצוא את התדר הנכון. את השילוב בין סדר יום אקטיבי, לבין פשטות, זמנים ארוכים בהם ישנה נוכחות, חיבור למקומות העמוקים שבעצמך. ובכל מקרה – לצמצם ככל הניתן את ההסחות (הזכרתי רשתות חברתיות?).
9. אופוריה. כן... גם זה קורה. תוצאות הבדיקות היו נפלאות? משמח מאד! בהחלט אתם ראויים לטפיחה הגונה על השכם ולאחר מכן... כדאי לחזור לאדמה. לא להזדרז להיות יועצים ומורים להחלמה מסרטן, לא לחשוב שאתם שולטים בסרטן, "שתפסתם את הטריק", ודאי לא לרופף את המשמעת בכל הקשור לאורח חיים. המסע המרתק הולך להמשך עוד שנים רבות, וטוב שכך.
10. תחזוקת חלון הראווה. אנשים רבים חיו את חייהם תוך תשומת לב רבה ל... "מה אחרים חושבים עלי?". לאנשים רבים חשוב להיראות מצליחים, שמחים, חזקים, לשדר שהכל בסדר. אבל... תחזוקת חלון הראווה גוזלת אנרגיה רבה ויוצרת פער בין חלון הראווה לבין מה שיש בתוך החנות (מה קורה אצלכם ברגש, מה באמת יש בפנים). מחלת הסרטן היא קריאה להפרד מחלון הראווה. לבטל את הפער בין הבפנים והבחוץ. זה טבעי ואנושי להראות עצוב, להראות חלש, להראות בשפל. הנשמה ממש משוועת לחיים באותנטיות ובזרימה. אין צורך להרשים. דעתם של האחרים עליכם לא כל כך חשובה, במיוחד לא בתקופת התמודדות. מה שחשוב זה האהבה העצמית. לאהבה עצמית עומקים רבים. זה הזמן להעמיק את ההרגשה שאת מדהימה ומיוחדת בצורה יוצאת דופן!!!

בהצלחה רבה! אפשר להחלים לגמרי!

03/11/2019

איך להחלים מסרטן? 10 כללי הזהב
למרבה הצער אין שיטה להחלים מסרטן. לא נוסחה, לא מודל אוניברסלי. כל אדם הוא אחר. לכל אדם שיעורים אחרים. למען הסדר הטוב אציין של- 4% מסוגי הסרטן יש טיפול יעיל מאד. מה יעשו יתר ה – 96%?
אשתדל לסייע ולתת כמה כללים שבעיני הם אכן זהב.
1. אלוהים לא משחק בקוביות עם העולם. לכל דבר יש סיבה. מחלת הסרטן לא הגיעה במקרה, וגם תוצאות כל בדיקה הן לא מקריות. חשוב להעמיק בהבנת הסיבות ככל האפשר, רצוי בעזרת מלווה. אולי זה מרגיש "חופר" או מטיל לכאורה אחריות על פוגש הסרטן, אבל אין כאן חס וחלילה חיפוש אחר "אשמים". ברור שאם נעשו טעויות, היו עוורונות, הכל נעשה בתום לב. ככל שנעמיק בפנים ונבין עוד ועוד מה תרם להיווצרות המחלה כך יהיה ברור יותר מה נדרש לתקן.
2. לכל אדם ממתין שביל הזהב שלו להחלמה. אין דרך מוכנה וסלולה. עליך ליצור את הדרך הפרטית שלך באמצעות עקבות רגליך. בכל צומת והתלבטות כדאי להקשיב לכל קשת הדעות. אם מומלץ טיפול או תהליך כלשהו – רצוי לדבר עם אנשים שכבר קיבלו טיפול זה. הם יתנו את הדעה האובייקטיבית ביותר. השורה התחתונה: בכל צומת וצומת אך ורק אתם מחליטים, גם אם יש לחצים והפחדות. המצפן שלך הוא הקול הפנימי, והוא החכם מכל. חלק מהותי מתהליך ההחלמה הוא להדק את ההקשבה לקול הפנימי ולמצוא את האומץ לפעול לפיו.
3. לחזור לאדמה. לחזור לאמצע. לנשום בחופשיות. זה חיוני. מערבולת רגשית מחלישה את הגוף ומסיטה מהדרך. אסור לקבל החלטות מתוך היסטריה. איך לחזור לעצמנו? רצוי בדרכים כמה שיותר טבעיות. פעילות אירובית, יציאה לטבע, ריקוד, הרבה מגע – אלו דרכים יעילות.
4. זה הזמן לעבור תהליך פנימי אינטנסיבי. יתכן שכבר עברתם טיפולים ותהליכים בעבר. זה הזמן להגיע למקומות הרבה יותר עמוקים, לשורשי הפצעים. חשוב למצוא מנטור כלבבכם, מישהו עם לב פתוח וחושים חדים שילך איתכם יד ביד במסע הזה. בתקופת החלמה יש לנקות עוד ועוד את משקעי העבר, ללטש את היהלום שבפנים עד כמה שאפשר, ולהכניס לחיים קלילות ושמחה. זה חיוני. זה נפלא!
5. החלמה מסרטן זה דבר אקטיבי. לפוגש הסרטן יש יכולת השפעה דרמטית על אופיו של מסע ההחלמה, כולל השפעה על התוצאות בשורה התחתונה (כלומר - תוצאות הבדיקה הבאה). תדר של החלמה הוא הלך רוח מגויס עד הסוף. אף אחד לא יעשה עבורכם את העבודה. רצוי לקום מוקדם, וגם ללכת לישון מוקדם, לבנות "מערכת שעות" שאומרת לכם בכל יום ובכל שעה מה משימת ההחלמה הנוכחית. כדאי שיהיו גם זמני מנוחה (לא ארוכים מדי), אבל לזכור כל הזמן שאתם עובדים עכשיו על פרויקט חייכם.
6. עכשיו זה הזמן שלך! כל סדרי העדיפויות משתנים. לא בא לך ללכת לארוחת ערב אצל חמותך? אז ללא ללכת. עכשיו אך ורק דברים שבריאים לגוף ולנפש. שיעורי בית של הילדים, מבחנים וסידור הילקוט – שמישהו אחר יעזור להם או שילמדו להסתדר בעצמם. אם המצב הרפואי מאתגר יש לעזוב את מקום העבודה וכל פעילות אחרת שאינה חלק ממסע ההחלמה.
7. לשאוב השראה. מאות אנשים בישראל החלימו בדרך מעוררת השראה. כדאי להפגש עם מחלימים כאלו, הם המורים הגדולים. עד לתיאום פגישה פיזית אפשר לצפות בהם ביוטיוב. כמובן כדאי לקרוא ספרי החלמה מצוינים ובראשם: מתה להיות אני.
8. לנהל את כלי ההחלמה. מומלץ מאד להשתמש במגוון כלים שאמורים לתמוך בהחלמה (טיפולים הוליסטיים, תרופות, תוספים, התפתחות רוחנית). חשוב לבחור בין היתר בכלים אינטנסיביים ובכלים שהם "מחוץ לקופסה" עבורכם, כאלה שהתגובה הראשונית שלכם היא התנגדות אליהם. חשוב לא פחות – לדעת מתי להפרד מהכלים הישנים ולבחור בכלים רעננים (כאלו שיפתיעו את הסרטן...). ככלל אצבע אציין שלדעתי כל כלי, שיטת טיפול או מטפל אמורים להיות במסע ההחלמה שלכם לתקופה של 3-6 חודשים. לאחר מכן – כדאי להכניס משב רוח רענן וזווית חדשה.
9. לבנות חיים חדשים. כן, ככה זה עובד. יש כאלו שרק רוצים להחזיר את המצב לקדמותו (אולי גם להדחיק את מסע ההחלמה). אני לא מאמין בגישה זו. אורח החיים הקודם הוא זה שתרם להגעת המחלה. ודאי אמורים לחול שינויים משמעותיים ברבים מתחומי החיים. וחשוב להדגיש: אין פרות קדושות. כל מה שלא בריא עבורי – ישופר משמעותית או יצא מחיי.
10. אהבה. זו מילה כל כך נפוצה אבל... לאהבה יש עומקים, ועוד עומקים ועוד עומקים. ועד שלא מגיעים לעומקים החדשים אי אפשר להבין מה יש בהם. אחת הסיבות העיקריות שהגענו הנה, אל הגוף הזה, היא כדי להעמיק את האהבה שבנו. בתקופה של החלמה זה חיוני. יש למצוא כל דרך כדי לפתוח את הלב לרווחה, להעמיק את האהבה שבו כלפי כל דבר. ובעיקר כלפי עצמך.

בהצלחה רבה!!!

25/10/2019

איך להחלים מסרטן?
איך אמצא את הדרך?
ההתמודדות עם מחלת הסרטן, יותר מכל מחלה אחרת, היא רצף בלתי פוסק ומורכב של קבלת החלטות. אצל אנשים רבים קבלת החלטה, בעיקר בנושאים אקוטיים, כרוכה בהתלבטות ממושכת, וגם לאחר קבלת ההחלטה הם ממשיכים להתלבט – האם בחרו נכון? אולי כדאי לשנות את ההחלטה? תהליך כזה עשוי לשאוב אנרגיה מפוגש הסרטן, אנרגיה לה הוא זקוק כדי להחלים. לעתים, עצם ההתלבטות, עם כל המחשבות הטורדניות והרגשות שסביבה, עשויה להסיט מעט מהדרך.
למה בכל הקשור לסרטן במיוחד יש כל כל הרבה התלבטויות?
מחלת הסרטן היא מסכנת חיים. מה שאומר שהפחד הגדול ביותר של אדם, פחד המוות, קם לתחייה, ופעמים רבות לא מרפה. למרבית סוגי הסרטן אין טיפול יעיל באמת, ובסופו של דבר, ולמרבה הצער, מרבית פוגשי הסרטן אכן נפטרים ממחלה זו. במרבית המקרים, הטיפולים עליהם ימליצו לכם בבית החולים לא ירפאו את המחלה, לפעמים יאטו אותה ולפעמים גם זה לא. טיפולים אלו כרוכים בדרך כלל בתופעות לוואי קשות שפוגעות בגוף ומחלישות אותו דווקא כשהוא זקוק למלוא כוחו. מאידך, חדשות לבקרים מתפרסמים סיפורי החלמה מעוררי השראה, במרביתם הלכו המחלימים שלא לפי המלצות הרופאים. אז מה לעשות?
יש בפייסבוק קבוצות שעוסקות בהחלמה מסרטן. בגדולות שבהן אלפי חברים. יתכן שהעלית שאלה לגבי ההתלבטות שיש לך. תוך יום קיבלת בערך 100 תגובות, מרביתן כוללות המלצות חמות מאד על כוון זה או על הכוון ההפוך ממנו, המלצה לוהטת על מטפלים בתחומים שונים שעשו ניסים ונפלאות, ועוד סיפורים, ודעות ודברי עידוד ואולי גם אזהרות והפחדות. אז מה לעשות?
החלמה מסרטן זה לא דבר לינארי. טיפול מסוים שהציל את פלוני, יכול לחסל את אלמוני. גרוע מכל אם נתקלים באמירה מהסוג של: הטיפול הזה יעזור בסיכוי של כך וכך אחוזים, יתן לנו שקט (בעזרת השם) לכך וכך חודשים, ודרך אגב, תופעות הלוואי יהיו כך וכך וכך. אז מה לעשות?
אביא כאן אמירה חזקה: אין שיטה להחלים מסרטן. נקודה.

בואו נצא לרגע למסע קצר בעבר, נלך עשרות שנים אחורה. כמה וכמה מפוגשי הסרטן היו ילדים טובים, אולי אפילו מרצים. ואילו מסרים ההורים דאגו להעביר? תהיו ילדים טובים, תעשו בדיוק מה שאומרים לכם, תצטיינו בלימודים, תעשו תארים אקדמיים, תמצאו בן או בת זוג משכילים (וכמובן ממשפחה טובה, רצוי גם אמידה), תבנו קריירה, תקימו משפחה לתפארת עם ילדים מצטיינים, כאלו שעושים מה שאומרים להם, ותחסכו כסף בשביל התארים שלהם ועבור הדירות שלהם. ועוד משהו, ילדים טובים, אם אתם חולים – לכו לרופא כדי שירפא אותכם. הוא זה שיודע. הוא זה שלמד. הוא זה שצודק.
אז... במיוחד בעת חרדה קשה, אנו רק מחפשים מצוף להאחז בו. ואם למצוף הזה יש תארים מרשימים וטון דיבור ידעני – הלוא זה טבעי להאחז בו בכל הכוח.
אבל... בכל יום נפטרים מסרטן בישראל כ - 30 אנשים(!) רובם היו ילדים טובים, וגם נותרו כך, ועשו במדויק את כל מה שהרופא אמר. למרבה הצער במקרה שלהם – אסטרטגיה זו לא עבדה.
ומה קורה כשרופאים שונים נותנים המלצות שונות? ומה קורה שאתם פועלים בהתאם להמלצת הרופא, אתם לא מאמינים בטיפול והוא אכן לא מועיל? ומה קורה כשאתם מקבלים המלצות חמות מאנשים מהימנים בנוגע לדרכים שהן "מחוץ לקופסה"?
אז... לדעתי זה הזמן לקחת צעד גדול אחורה ולהתבונן על הדרך בה רובנו מתוכנתים. התכנות שלנו הוא לינארי. תעשה א' – יקרה ב'. לא תעשה א' – יקרה ג'. אנחנו חושבים בצורה בינארית – כמו עכבר במבוך שרואה שתי אפשרויות: ימינה או שמאלה. אבל... אולי אתם בכלל לא במבוך? מה דעתכם על האפשרות להתרומם מעל המבוך? אולי תגלו שיש עוד אפשרויות שכלל לא יכולתם לראות לפני כן?
ההמלצה הראשונה שלי היא לפעול לפי היגיון בריא. ואני מדגיש: לפעול לפי ההגיון הבריא שלכם. לא לפי ההגיון של אלו שמבוהלים או בעלי אינטרסים אחרים.
לפי דעתי הסרטן מביא עימו כמה מתנות גדולות ובהן: ללמד את פוגשי הסרטן ואת הסובבים אותם לחשוב אחרת, להסתכל על העולם אחרת, להיות אחרים, ובסופו של דבר, ובעיני זו אמירה חזקה ומרגשת, הסרטן בא ללמד אנשים להקשיב לקול הפנימי, ולמצוא בתוכם את האומץ ללכת על פיו.
החוכמה הגדולה ביותר נמצאת עמוק בתוכנו. מישהו שם למעלה ואולי משהו כאן למטה רוצה שתחלימו, ושולח אליכם בדרכו מסרים ורמזים. גם ממצבים קשים ניתן להחלים לגמרי. אין לכך שיטה. אבל ישנה הדרך הפרטית שלכם, אותה תוכלו לחשוף תוך הקשבה לקול הפנימי.
החינוך המערבי מתעלם מהכל הפנימי ומהיד שמכוונת אותנו. הראש החושב כל כך דומיננטי, הרגש מוצפת, וכל אחד מושך לכוון אחר. החוכמה הנעלה ביותר נמצאת באמצע, באותו מימד שלנו שהוא לא שכלתני ולא אמוציונאלי. ואם אין לכם מושג איך להתחבר לאמצע, לקול הפנימי – מיצאו מישהו שיעזור לכם בכך.
לסיום כלל הזהב בעיני הוא זה: אם פגשתם בסרטן, רצוי שתקשיבו למגוון דעות וקולות. בסופו של דבר אך ורק אתם מחליטים, בהתאם לקול הפנימי.
בהצלחה רבה!!!