
17/05/2023
פיסקה מאד יפה לגבי סודות. מתוך הספר ״ירושה רגשית״ מאת גלית אטלס.
״…ככל שהסודות מוסתרים יותר אנחנו נעשים זרים יותר לעצמנו. אנחנו מוחזקים בשבי ופוחדים מן החירות להכיר ולהיות מוכרים, רוחות הרפאים של העבר חיות בלא מודע שלנו, במידה מסויימת כולנו שומרי הסף של הדברים שהס מלהזכיר״.
בספר היא מדברת על תכנים לא מדוברים שקרו לדורות קודמים במשפחה ועברו בין הדורות באופן לא מודע אבל זה נכון בעיני גם לגבי חלקים מתוך עצמנו ורגשות שאנחנו לא מסוגלים לקבל או שאנחנו חושבים שאדם אחר אשר משמעותי לנו לא יקבל.
מה זה עושה לכם לקרוא את זה?
האם זה מעלה בכם סקרנות או התנגדות?
כמובן שיש מקום לשתי התגובות, זה טבעי להתנגד לחשיפה אם זה מרגיש כמו סיכון ממשי. אפילו אם החשיפה היא רק ביני לבין עצמי זה עלול להרגיש מאיים (הרי זה לא סתם הוסתר כל השנים). ואם עולה סקרנות אולי זאת קריאה לחקירה?
אני גיליתי שכאשר אני שופכת אור על סודותיי זה משחרר אותי, כמה שאני פחות בהסתרה מול עצמי אני יותר חופשיה לכן יכולה להמליץ על תהליך הגילוי ועם זאת יודעת וזוכרת כמה הוא מורכב ולא פשוט ומבקש את הקצב שלו לכן ממליצה על עדינות ורכות במסע הזה, מה שיאפשר גם לתכנים האלה להתגלות בקלילות ובפשטות, בהצלחה בדרך שלכם🙏💜
בתמונה אשה מסתתרת מאחורי פרחים
קרדיט: Flowers graphics
מאינסטגרם