אלעד כץ - רפואה משלימה

29/06/2020

בזמן אימון הבוקר יצא לי להרהר, כרגיל יש לומר, בדואליות המרתקת שביוגה, שבין העשייה לאי-עשייה, בין המאמץ להרפיה. הקו הדק הזה, עליו בנויה כל תשתית היוגה, כפי שאני חווה אותה.
כתבה על זה יפה להלי, כאן:
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=3154678914594348&id=100001568108462

נזכרתי בדברי מורתי, אורית סן גופטה, שהתרתה בנו תמיד (ובי במיוחד, לפחות ככה זה היה נדמה לי), לא להתאמץ באופן המירבי. אם נותנים את ה100%, כך אמרה נתקלים בקיר, קצה גבול היכולת ולא ניתן להשתפר. לכן המליצה לעבוד ב70-80%, וכך נשאר מקום להתערבות, להתפתחות. וכך גם ה100% הולך ומתרחק.

החלל הזה שנוצר בין העבודה "בפחות" לבין קצה גבול היכולת, זה המקום באימון שבו העשייה שלנו מפסיקה ומתחילה אי-העשייה, ודברים מתחילים לקרות מעצמם.

אם זה במובן הפיזיולוגי, השרירים מתרככים ומתארכים, הגוף מתייצב בעצמו. ואם במובן הרחב יותר, של תחושת חיבור - לעצמנו ולמרחב סביבנו. לאינסוף - כפי שניסח זאת פטנג׳לי.

בתמונה: מרחב נהדר של אי-עשייה.
עוד צילום נהדר של אלון מאיר , הרצאות טבע על אנשים וחיות אחרות

28/06/2020

הערב זה מתחיל.
קבוצה חדשה לאימון יוגה.
באימון נלמד להתבונן להקשיב ולהכיר את הגוף שלנו.
נלמד איך לעבוד תוך כדי הרפיית מאמץ.
ניתן לעצמנו את המקום שמגיע לנו.
לא צריך להיות גמיש, לא צריך נסיון.
נתראה הערב.

25/03/2020

ימים אלו שבהם לא ניתן לצאת, מחייבים אותנו להכנס פנימה, אל עצמנו, ומאפשרים התבוננות שקטה יותר בהעדפות שלנו, ברצונות שלנו, ונותנים מבט רענן על החיים בכלל.
הם מאפשרים התפתחות למקומות שהיה קשה לנו להגיע אליהם קודם. למשל שימוש בטכנולגיה מקוונת על מנת ליצור מפגשים ושיעורים, הכנת תכניות לימודיות ופעילויות לילדים, ועוד.
אני מקווה שכשההמולה הקיומית תחזור במלוא אונה, נוכל לקחת איתנו את ההקשבה הזו, השקט הזה ולנסות להשריש אותו גם בזמנים רועשים יותר.
בתמונה - שקט.

22/03/2020

גם כיף וגם בריא.

19/01/2020

הייתי קצת עסוק אז הרבה זמן לא כתבתי. בכל זאת לנהל 4 ילדים ועסק לא משאיר הרבה זמן פנוי. מה התחדש?
אז ככה. התחלתי להעביר סדנאות חשיבה לקבוצות בגיל השלישי במועדוני יום פה בפרדס חנה, וזה ממש כיף. תענוג לראות את החבר'ה האלו, שעברו כל כך הרבה בחיים, מתרגשים ומשתעשעים מתרגילי חשיבה, פותרים דפים ומספרים קצת על עצמם על הדרך.
חוויה נהדרת.
בנוסף אני ממשיך לטפל באנשים שעברו אירועים מוחיים ופגיעות ראש, ולטפל בשיאצו וביוגה.
ההתמודדות עם פגיעת ראש היא דבר קשה ומורכב. אדם שהלך ותיפקד בצורה מיטבית לפתע מרותק לכיסא גלגלים, מתקשה בדיבור, בזיכרון או בניהול חיי היום-יום.
אין לי אלא להוריד את הכובע בפני אותם אנשים שלא מוותרים לעצמם ולחיים, מתאמצים ועובדים קשה מאוד, מתמודדים באומץ עם כל התסכול המלווה לכך ונותנים את אמונם בי ובטיפול.
אז תודה לכם אנשים יקרים, לא אפגע בפרטיות שלכם ואחשוף את שמכם, אבל תדעו שאתם ממלאים אותי בהרבה תקווה ואמונה בכח הרצון ואפשרויות השיקום של האדם.

29/09/2019

שנה טובה

13/09/2019

אלעד כץ - רפואה משלימה עברתי לפרדס חנה - כרכור. מוזמנים ליצור איתי קשר ו/או להפנות אלי מטופלים.
טיפולי שיאצו, אימוני יוגה וטיפול קוגניטיבי.
מתמחה בעבודה עם ילדים עם קשיים בלימודים, עבודה שיקומית עם פגועי ראש ואנשים שעברו אירועים מוחיים, ועבודה מניעתית לאוכלוסיה מבוגרת.
שתפו את הפוסט שיגיע לאנשים שזקוקים לזה ולא מודעים למה שניתן להשיג בעזרת אימון והתמדה - הזכות של כל אדם להרגיש טוב עם עצמו.

ניתן ליצור עימי קשר כאן בפייסבוק,
בטלפון: 050-5795337
במייל: katzelad1@gmail.com

13/09/2019

30/07/2019

המוח שלנו הוא דבר נהדר.

אם עושים פעולה כלשהי הרבה פעמים, המוח מבין שפועלה זו היא חיונית והוא מקצה יותר משאבים להצלחת הפעולה. שחקן כדורסל הזורק אלפי ועשרות אלפי פעמים את הכדור לסל כדי לאמן את המוטוריקה של התנועה, מאמן כך גם את המוח לפעולה זו. את הדיוק, את קשר העין-יד, את ההבנה האינטואיטיבית של מה שהגוף צריך לעשות בכדי להכניס את הכדור לסל.

אחד הדברים המופלאים שהמוח יודע לעשות, זה להתאושש מפגיעות ולשחזר תפקודים שנפגעו.

בשבועות האחרונים יצא לי להתחיל לעבוד עם כמה אנשים שעברו אירועים מוחיים (שבץ), ורוצים לשקם יכולות שנפגעו בעקבות זאת.

המעבר הפתאומי מלהיות אדם עצמאי ומתפקד, לאדם שלפתע נזקק לעזרה צמודה הוא קשה ומכאיב. אנשים עלולים לחוות איבוד של יכולות מוטוריות, כמו הליכה או כתיבה, עלולים לחוות קשיים בזיכרון, בהתמצאות סביבתית ועוד.

אחת התופעות שעלולות לקרות נקראת אפאזיה. אפאזיה היא קשיים ביכולת להביע את עצמך במילים. האדם יודע מה הוא רוצה להגיד, מבחינתו בראש הכל מאוד ברור, אבל הוא לא מצליח למצוא את המילים ולהביע אותן, ובכך לשתף את הסביבה במה שמתחולל בראשו. הדיסוננס הזה בין יכולת המחשבה לבין יכולת ההבעה שלה יוצר תסכול גדול מאוד אצל רוב האנשים המתמודדים עם אפאזיה.

אז מה ניתן לעשות?

לעבוד, כמובן. כפי שכתבתי, ברגע שעובדים שוב ושוב על תפקוד מסויים, המוח מבין שפעולה זו היא קריטית, מפנה יותר משאבים לכך, ומחזק את הקשרים במוח הדרושים לפעולה זו, ואפילו יוצר קשרים חדשים לצורך כך.

זה לא קל ולא פשוט. זה מצריך עבודה רבה. אבל עבודה רבה גם נותנת תוצאות.

אם יש לכם קרובי משפחה או אנשים יקרים לכם שיש להם אפאזיה – אל תרפו מהם. תגרמו להם לשיים (לתת שמות) לחפצים, אירועים, רגשות, מחשבות. אם הם מתקשים תנסו לעזור להם ברמזים. אל תמהרו "להקל" עליהם ולדבר במקומם, כי אז תהליך השיקום יהיה פחות יעיל. החיפוש אחר המילים בראש מחזק את הקשרים במוח האחראיים על תפקוד זה. תנו להם להצליח.

מי שזקוק לייעוץ ולהכוונה בנושא מוזמן ליצור איתי קשר.

בריאות שלמה לכולם.

09/07/2019

אנשים רבים סובלים מכאבי ראש.
לחץ בעבודה, דאגות כלכליות, דאגה לילדים או מתח בבית הם הסיבות העיקריות לכאבים אלו. "טרדות החיים" כפי שקרא לזה ר', מטופל שלי.
הדרך המהירה להפטר מכאבי הראש היא לקחת כדור נגד כאבים. אקמול, נורופן, אספירין והרבה תרופות אחרות יכולות להפיג את הכאב לאותו הרגע, ולעזור למי שצריך להמשיך במטלות הרבות בבית ובעבודה. אך כדי לייצר שינוי שימנע או יפחית בצורה ניכרת את שובם של כאבי הראש, נדרש מענה מקיף ועמוק יותר.
טיפול שיאצו ידוע ביכולותיו להפיג סטרס וחרדות באופן מיידי וישיר, ומסייע רבות במניעת כאבי ראש חוזרים. המטופל נמצא במנוחה מוחלטת ומצב זה מאפשר לו להרפות מהטרדות, הלחצים והדאגות.
אימון היוגה והמדיטציה דורש מהמטופל עבודה אקטיבית יותר. הוא דורש תרגול קבוע בשביל לשאת תוצאות. באימון היוגה המטופל ילמד על העוצמה שבהרפיה ויתרגל פעולה הנעשית מתוך רכות. הוא ינשום ויתבונן בנשימה, בגוף ובמחשבות.
הטיפול הקוגניטיבי נותן מקום לייצר שיח על החיים של המטופל, להבין את הצרכים והרצונות שלו, מה כדאי לשמר ואיפה ניתן לשפר כדי למצוא את המקום השקט והרגוע גם בתוך הלחץ היומיומי של העשייה.
שילוב טיפולים אלו בהתאמה אישית לכל מטופל, מייצר מקום שקט ובטוח המאפשר למתח ולחרדות להתפוגג ולכאבי הראש להעלם.

25/06/2019

הרהורים על 108.
ביום שישי האחרון, יום היוגה הבינ"ל, השתתפתי באימון 108 ברכות שמש בחורשת הזיכרון בגזית, בהדרכתה של מינה מ #סטודיובית.
האימון הוא אימון פיזי מאוד ואני מודה שהיה לי קשה, אבל היתרון הגדול שלו הוא שבגלל המאמץ שהוא דורש, הוא די מחייב את תשומת הלב שלנו להיות נטועה בגוף, ואינו מאפשר לתודעה להתרוצץ לה בחופשיות.
אז שמתי לב לזיעה הרבה שניגרה ממני והתערבבה לה במחטי הברוש שהיו פזורים להם ליד המזרן, מתחתיו ומעליו. ושמתי לב לפרק כף יד ימין שהתחיל לשלוח לי סימנים שכדאי לי להיזהר בו ולא להעמיס עליו יותר מדי מאמץ, דבר שהוא גם לטובה (כמובן… איך יכול להיות אחרת??) כי "נאלצתי" להעמיק את עבודת האצבעות בהשתרשות ולעבוד יותר "נכון".
אך האתגר הגדול היה הקצב. באופן טבעי הקצב שלי הוא איטי יותר מהקצב שבו מינה העבירה את האימון, ואני נתקלתי בדילמה. האם לעבוד לפי הקצב הפנימי שלי, שנוח לי יותר, ועל ידי כך להספיק פחות ובעצם "לוותר" על לעשות את כל 108 הברכות, או לעבוד בקצב מהיר יותר מהרגיל ולעשות את כל 108 הברכות?
ובכן, בחרתי בתחושת ההישג.
זזתי מהר יותר מהרגיל אצלי בין התנוחות, וזה לא היה נעים ונוח בכלל. אבל היה לי חשוב לעשות את כל 108 הברכות. אני יודע שהייתי מרגיש תחושת פספוס קלה אם הייתי עובד בקצב שבו הרגשתי יותר "נכון" אבל הייתי מספיק רק 98 או 101 ברכות.
אנחנו בתור מורי יוגה לעיתים קרובות מנחים את התלמידים להקשיב לגוף שלהם ולעבוד לפי מה שהגוף מאפשר ולא "לדחוף" חזק מדי. וכל זה נכון וחשוב.
אבל אחת המוטיבציות הגדולות באימון (כל אימון שהוא) היא תחושת ההישג. ההרגשה שהצבת לעצמך מטרה ועמדת בה עד הסוף. עשית אותה כמו שראית אותה בדמיונך. וגם לזה צריך לתת מקום. אצלנו ואצל התלמידים.
כי זה הרבה פעמים מה שמניע אותנו (הכוונה) לעשות.

אז בסופו של דבר אני מרוצה, והשרירים בשכמות וברגליים עדיין מזכירים לי את קיומו של האימון.
תודה רבה למינה ולכל שאר המשתתפים.

19/06/2019

18/06/2019

רועי בן זאב היקר, שלוש שנים עבדנו ביחד, כלומר אתה עבדת (ועבדת קשה...) ואני ניסיתי לאתגר אותך ולתווך לך את המשימות והתרגילים. שלוש שנים מלמדות ומאתגרות, ועכשיו הזמן להפרד ולהמשיך הלאה.
דרך ארוכה עברת. הרופאים שהיו ספקניים בכלל לגבי היכולת שלך לשרוד - והראת להם מה זה, והיו ספקניים לגבי היכולות הגופניות שלך - ותראה איך אתה הולך היום ויכול לעשות (כמעט) הכל לבד, והיו ספקניים לגבי היכולות הקוגניטיביות שלך - ותראה איך אתה לומד היום, ועושה בגרויות, והזכרון שלך שממש השתפר, ואתה מצליח לתכנן משימות ולבצע אותן, ורוכש חברים חדשים.
אין ספק שאתה מראה לכולנו את כוחה של עקשנות והתמדה ואתה מראה לנו את יכולת ההחלמה של הגוף ושל המוח אם מקדישים לכך את המאמץ הראוי.
אז קודם כל אני רוצה להגיד לך כל הכבוד על המאמץ שאתה משקיע ועל הדרך שאתה עובר. התהליך שלך לא נגמר וישנן עוד משוכות רבות שעליך לעבור אבל מהיכרותי איתך אני בטוח שתצלח להן.
שמחתי להכיר אותך, נהניתי לעבוד איתך ולראות את ההתקדמות שלך ממשימה למשימה, מאתגר לאתגר.
המשך בדרכך.

"כמו אווז הבר שחולף בשמי הערב
הוא טס בראש החץ, לא נרתע מן המרחק
והאינסטינקט מראה ובורא לו את הדרך
משהו בך יאמר לך המשך
בדרכך."

12/06/2019

טיפולי מגע עוזרים להפחית ולשחרר מתחים רבים שאנו נסחבים איתם ביום-יום. המתחים הללו יוצרים בנו כאבים - בגב, בשרירים, בראש ובמקומות שונים בגוף. טיפול השיאצו מרגיע את הגו....