22/06/2025
הרבה זמן לא כתבתי בדף המקצועי שלי. לא כי אין לי מה לומר אלא כי הייתי עסוקה בעשיה וכתיבה במרחבים אחרים. אבל הבוקר, התעוררנו לאחר האזעקה האחרונה החלטתי לעשות סדר במונחים ש״נזרקים״ בתקשורת ובשיחות חולין בין אנשים. מונחים שאני יותר שומעת אותם בתקופה האחרונה. לא חוסן ולא טראומה אלא ׳נרקסיזם׳ ו׳פסיכופתיה׳. ולשם כך צרפתי תמונה.כי
הצורך לדעת, להבין ולהסביר לעצמנו הוא תכונה מולדות של בני האדם. והרצון לכך הוא אך הגיוני וטבעי כשהחרדה מתגברת, ויש צורך בתקווה. כולנו רוצים לדעת שהמלחמה המתמשכת בגזרות השונות (עכשיו בחזית נוספת מול איראן), היא מלחמה צודקת למען האזרחים והמדינה. כולנו היינו רוצים לדעת שאחרי שהמלחמה תעבור יגיע עתיד טוב יותר. ובגלל זה כולנו רוצים הנהגה שאפשר לסמוך עליה.
אינני רוצה להביע דעה לגבי ההנהגה וראש הממשלה - די כי תביטו בתרשים שצרפתי וכל אחת ואחד מכם יגבש את דעתה ודעתו.
אני אתייחס לשאלה שאני נשאלת עליה שוב ושוב: איך אזרחים שונים תופסים את ההנהגה באופן הפוך לחלוטין?
כתשובה אציע מספר אפשרויות (לא מתיימרת לתת את כולן):
ראשית תמיד קיימת האפשרות שיש הלימה בתפיסות העולם של איך הנהגה ראויה אמורה להתנהג להתנהגותה. שנית בגלל שההנהגה היא כמו ״הורה גדול״ - השילוב בין איום קיומי ותחושת פגיעות (צורך בהורים שומרים ומגנים), מובילה למנגנוני חשיבה שמצדיקים פעולות או אמירות ולביטויי תמיכה ואמונה ״כמעט עיוורת״.
שנית, בדומה למצבי פגיעה במשפחה (של הורה בילד.ה), בהם ההורה הפוגע הוא גם ההורה שמספק צרכים בסיסיים ורגשיים - הנפש משתמשת במנגנונים שמצדיקים את הפעולות הפוגעות (שלא מתיישבות עם החוק והמוסר). בהתייחס לשימוש במנגנוני הגנה כאלה מול פעולות של הנהגה, נראה הצדקה של המעשים או הכללה על כל נבחרי הציבור (״מותר לו להנות קצת״, ״כולם מושחתים״, ״כולם צריכים ללכת״). ההכללה מייצרת לילדים שנפגעו במשפחה תחושה של נורמליות, היא שומרת עליהם, היא שומרת על הורה הפוגע, יש סדר בעולם גם אם הסדר מתיר ניצול ופגיעה - היא פועלת בדומה עבור אנשים שיש להם קושי עם התנהגות של מנהיג אבל הם מרגישים שאין לו תחליף.
אפשרות שלישית היא מעין המשך להסבר הקודם - ׳תגובת ניתוק טראומתית׳: כאשר אנחנו נתקלים בארוע טראומתי בפני הנפש ניצבות שתי אפשרויות: ניתוק או פירוק. רוב האנשים יחוו ניתוק - ניתוק הינו מצב הישרדותי שמאפשר להתמודד עם הסיטואציה הטראומתית, שבמצב תקין עם החזרהל שיגרה הניתוק אמור להתחלף באבל (על שאיך שהיינו ומה שהיה לא יחזור לקדמותו. אך לצערנו השקט טרם חזר (היום 625 ימים ל7/10), מה שיוצר קושי להשתחרר מהניתוק ובמעבר לתהליכי האבל. המחיר המתמשך של הניתוק הוא גם ניתוק מעצמנו ומהסביבה (הלב מלא כאב שקשה לגעת בו ואין עוד יכולת להכיל כאב נוסף.יכולה להיות יש עייפות גופנית ורגשית משמעותית). הביטוי לכך יכול להיות קושי גדול באמפתיה לאחרים (לאנשים שעם דעה פוליטית אחרת, למשפחות החטופים שמזכירות את הסכנה שעדין קיימת לשלום היקרים להן, לחטופים, לילדים חולים ורעבים בעזה). במצב כזה אנו בסכנה לראות את עצמנו כקורבן ולאבד את כוכב בצפון שלנו - את הערכים ואת המוסר ומתוך הטראומה להצדיק ולבקש פעולות נקם (שאם לא היינו בטראומה לא היינו בוחרים בהן). כן, ה7/10 יצר שבר גדול בתפיסת החוסן בישראל ועכשיו כשיש חזית חדשה שבה יש הצלחות כבירות הצורך הטבעי הוא רצון לשים מאחור את מאורעות השבעה באוקטובר ולחוש שוב גאוה.
אפשרות רביעית ואחרונה שאציע היא של הכללה גורפת בנוגע ל״צד השני״ - אני מתכוונת לאלו שלעולם לא ישנו את דעותיהם. זו חשיבה שמייצרת וודאות - מצד אחד מאפשרת תחושת ביטחון, אך מצד שני מחירה יכול להיות חשדנות במי שלא מחזיק בדעה זהה. בנוסף, חשיבה שמתאפיינת בנוקשות לא מאפשרת לקחת בחשבון מידע נוסף שמתקבל, כזה שעשוי להרחיב את תמונת העולם, ולאפשר לנו גמישות במסקנות ובבחירת הפעולות שלנו בעולם.
ובלי קשר לסיבה שבגללה אנו מחזיקים בדעות כאלה או אחרות - מגיע לכולנו להרגיש שייכות, ביטחון וגאווה. ומאחר שמאז ומתמיד היהדות ראתה הן באמות המוסר היהודיות והן במחלוקת בין דעות שונות מקור לכח וצמיחה - חשוב לזכור שאנו חלק ממסורת מפוארת של ויכוח, מחלוקת וחילופי דעות - בואו נשתמש בחילוקי הדעות כמקור לחוסן ולא כמקור לביטול, זלזול ושנאה.
התרשים להלן מתאר ביטויים רגשיים והתנהגותיים. חשוב לזכור שהביטויים הרגשיים והתנהגותיים הללו בהפרעת אישיות ובפסיכופתיה מהווים הגנות אל מול תחושות של פגיעות, חוסר ביטחון, חוסר ערך, ופגימות.
