28/10/2025
זה פוסט זקן. של זקנות.
כן, ככה אני מרגישה. לפעמים.
זה פוסט על פרספקטיבה של זמן שאני כותבת גם עבורי אבל גם עבורכם, הורים לילדים צעירים כשקשה לפעמים לדמיין שהילדים יגדלו ותמיד תמיד ישארו קטנים ושום דבר לא ישתנה גם בשינה...
מי שמכירה אותי יודעת שהילדים שלי גדולים. כמה גדולים? מספיק גדולים כדי להפוך להורים בעצמם. שיקחו את הזמן, ברור...
כשהייתי אמא צעירה לילד הראשון שלי עשיתי מה שכולם מסביב עשו. קיבלנו מיטת תינוק יד שניה מקרובת משפחה והכנסנו אותה בצמוד למיטה שלנו. אפילו השקעתי, שייפתי וצבעתי אותה בצבע כחול-סגול. היה ברור שהוא יישן במיטה שלו. יכול להיות שאם היה עוד חדר בבית היא היתה אפילו ממוקמת בחדר השני. מהר מאוד אחרי הלידה הוא עבר לישון איתנו במיטה. בשקט. שאף אחד לא ידע. אני אפילו לא זוכרת אותו ישן במיטה שלו אבל בטוח ישן בה.
ואז נולד אחיו ועברנו לבית טיפה יותר גדול עם שני חדרי שינה. מיטת התינוק עברה לחדר הילדים והיתה מחסן מצויין לבגדים לא מקופלים ומשחקים. כי שני הילדים ישנו איתנו באותה המיטה.
עברו 3 שנים ועברנו ישוב, והיה ברור שכולם ישנים יחד בבית הקטן שהיו בו רק שני חדרי שינה. אני זוכרת את המשפחה שהגיעה לבקר ליום הולדת של הבן השני שלנו והדודה ששאלה: ואם אתם רוצים זמן ביחד? איפה זה קורה? 3 חודשים מאוחר יותר נכנסתי להריון עם השלישית. בחודשים הראשונים להריון כשהילדים עוד לא ידעו שאני בהריון הבכור אמר לשני: בוא נעבור ביחד חדר ואז גם יהיה לנו אח או אחות קטנים. זה היה כל כך חמוד כי הם עברו יחד בערב אחד. הפתיעו גם אותנו. וישנו נהדר בגיל 3.5 ורגע ל 5.
השלישית נולדה, והמיטה שלנו גדלה וגם הלב. שנתיים אחריה הצטרף הרביעי. הילדים גדלו ושוב עברנו בית. הגדולים גרו בחדר אחד, והשלישית עברה למיטה משלה כשהיתה בת 5 והצעיר נשאר איתנו במיטה. וקצת מאוחר יותר ביקש שנעביר את המיטה החמודה שלו לחדר עם אחותו ולמרות שישן איתנו עוד שנים רבות זו היתה הפינה הקטנה שלו. אולי ישן בה מדי פעם, אבל בעיקר איתנו.
הילדים גדלו ותמיד תמיד המיטה שלנו היתה מקום שיכלו לחזור אליה ולהגיע כדי לספר לנו משהו שקרה, לספר על חלום רע, להגיד שהתעוררו באמצע הלילה ולא יכלו להירדם חזרה. גם בתקופות בהן בנזוגי היה אומר לי: "צריך לטפל בקטן שכל הזמן בא אלינו למיטה" ידעתי והאמנתי שזו תקופה שתעבור ואנחנו צריכים להיות שם בשבילו. היום כולם ישנים עם עצמם או עם בת/בן זוג, נרדמים בעצמם וכשאני מדי פעם צוחקת ושואלת אם אפשר לישון איתם במיטה הם מסלקים אותי מהחדר שלהם.
המשך בתגובה הראשונה
