22/01/2025
האיש והחילזון
יום אחד, חילזון ראה אדם הולך לטייל ביער,
ואז הוא התחיל לצרוח כדי לקבל קצת תשומת לב,
"אדוני! אדוני! בוא הנה! בבקשה, עשה לי טובה! אדוני!"
האיש עצר לפתע והלך לעבר החילזון, ושאל,
"מה קורה איתך?"
החילזון נשף בכאב,
"תוציא אותי מהקונכיה שלי, בבקשה.
כל כך לא נוח לי בתוכה. בבקשה, תוציא אותי!"
האיש עמד, תוהה לרגע קצר, ואז שאל,
"אבל למה? זה לא פשוט. למה אתה
רוצה לצאת מהקונכיה המגוננת שלך?"
החילזון בקול שבור,
"אמרתי לך שאני מרגיש מאוד לא בנוח בתוכה!
זה נטל כבד בשבילי לסחוב לבד! אני רוצה חופש!
בבקשה, תוציא אותי מהקליפה המגעילה הזאת!"
האיש רכן קדימה, ואז לחש,
"אתה לא רציני, נכון?"
החילזון צעק פתאום,
"טוב, אני רציני מאוד! אני רוצה להיות חופשי
כמו יצורים אחרים, כמו התולעת, הדיונון, התמנון,
הנחש וכו'. אני רוצה להסתובב בחופשיות בסביבה
שלי, אבל אני מרגיש כל כך לכוד בתוך הקונכיה
המקוללת שלי. אז האם תעזור לי לצאת ממנה או לא?"
האיש חשב לרגע, ואז אמר בשקט,
"תשמע, בזמן שאתה מחפש חופש, אתה צריך
להבין שהקונכיה שלך היא המתנה שלך מאלוהים,
מתנה ייחודית. היא מגינה עליך מהסביבה הקשה
ואפילו מפני טורפים. עם זאת, אם תבחר לצאת ממנה,
אתה תאבד את המתנה היקרה הזו לנצח
ולעולם לא תוכל לחזור לתוכה."
החילזון יילל, לא מצליח לסלק את חוסר הסבלנות מקולו,
"הו, אדוני... לא אכפת לי מזה, עם כל הכבוד!
אני רק צריך שתעשה מה שאמרתי לך. תוציא אותי
מהקונכיה שלי, בבקשה. עכשיו, בבקשה!"
החילזון התחנן עוד זמן רב, עד שהאיש הסכים לבקשתו.
הוא הרים ומשך אותו בעדינות מהשריון שלו.
למרות שהתהליך היה קצת כואב, החילזון שמח
על שסוף סוף זכה לחופש.
עם זאת, כשהחילזון הנרגש החל לזחול משם,
עפה לפתע ציפור רעבה למטה, הרימה אותו
במקורה ובלעה אותו מיד.
האיש שהיה עד לזה, נד בראשו ברחמים והסתלק.
כמה קל לנו לקבל את הברכות שלנו כמובנות מאליהן.
קל לנו להתלונן ולא להיות אסירי תודה על מה שיש לנו.
התברכנו בכל כך הרבה תחומים, אך לעתים קרובות כל כך
אנחנו מתעכבים על מה שאין לנו, ושואפים להיות מישהו אחר.
אנו משווים את עצמנו לאחרים, שוכחים את היכולת המולדת
שלנו שהופכת אותנו למיוחדים או מבדילה אותנו מאחרים.
אנחנו לא צריכים להיות נואשים, אנוכיים ואכזריים כלפי עצמנו.
האמת היא שכאשר אנחנו לא מבינים את הערך שלנו
ולא מספיק מעריכים את חיינו, אנחנו נוטים לאבד משהו מיוחד.
אנחנו צריכים לטפח תרבות שבה אנחנו סופרים את הברכות
שלנו יותר ממה שאנחנו מתלוננים.
אם נשב בשקט ונתחיל לספור את הברכות שלנו, ממש למנות
אותן אחת אחת, לעולם לא היה לנו זמן להתלונן
או לנסות להיות כמו מישהו אחר.
מחבר הסיפור: Chima_Dickson Official
תורגם מאנגלית לעברית על ידי חמדה גלעד
