יהודה ברקוביץ - מפגשים בין האדם לצלמו

31/07/2017

גן עדן עלי אדמות -יש דבר כזה?
הדרך לגן עדן - זהו מסמך שאני עובד עליו בשבועיים האחרונים. נגיעה ביסודות משמעותיים בהתפתחות אישית, בבניית מערכות יחסים, ובמסע אל המעבר.
זהו חומר גלם שניתן לקחת אותו לכל תחום בחיים - כי הוא עוסק בחומר הגלם הבסיסי שאנחנו - אנושיות.
ברמה מסויימת אני מרגיש שמה שכתוב בו -גדול בהרבה ממה שאני יודע - קחו את זה כמתנה כי אני בין כך מרגיש שזה לא לגמרי ממני - תעבדו עם זה...
https://humandepth.blog/2017/07/30/%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%9c%d7%92%d7%9f-%d7%a2%d7%93%d7%9f-%d7%a9%d7%a9%d7%aa-%d7%a2%d7%a8%d7%9b%d7%99-%d7%94%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%93-%d7%a9%d7%9c%d7%99-%d7%a8%d7%91%d7%93%d7%99-%d7%94%d7%90/

לפני מספר חודשים, כחלק מתהליך שעשיתי עם בני גל – הוגה האימון היהודי -כתבתי לי חזון. כחלק מהחזון, בני ביקש מאיתנו לכתוב את ערכי היסוד שלנו. זו הייתה משימה מעניינת ואולי גם מאתגרת עבורי.…

19/07/2017

האדם מנסה מאז ומעולם לעמוד על סוד הקיום שלו – זו אחת התכונות שמאפיינות בני אדם ביחס ליצורים האחרים על הפלנטה. ישנם מיתולוגיות, תיאוריות, ודרכים רבות שמנסות לתת תשובות לשאלות של סוד הקיום שלנו. התודעה האנושית, הגמישות ויכולת ההתפתחות המהירה שלה , היא ללא ספק גולת הכותרת של תהליך האבולוציה הארוך שעובר היקום הזה. אבל איך האדם עושה את זה? איך הוא מצליח לעמוד על סודות הקיום שלו עצמו?
https://humandepth.blog/2017/07/17/חלק-אלוההglow-על-הסוד-העמוק-שמגלה-הנחש-הקד/

האדם מנסה מאז ומעולם לעמוד על סוד הקיום שלו – זו אחת התכונות שמאפיינות בני אדם ביחס ליצורים האחרים על הפלנטה. ישנם מיתולוגיות, תיאוריות, ודרכים רבות שמנסות לתת תשובות לשאלות של סוד הקיום שלנו…

27/06/2017

חתיכה נוספת מהמסע האישי שלי.
תהינו...

https://humandepth.blog/2017/06/28/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A7%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%97%D7%93%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9B%D7%97-%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%94-%D7%94%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%99/

"הברית" – זוהי מילת הקוד היהודית לכוח המיני הגברי – המסע שלי בעולם הזה פוגש בנקודה הזו לא מעט. עולם המבוגרים שאני חי בו  – מודאג מהאחוזים הגבוהים (שמעתי 80% ומעלה) של המ…

15/06/2017

על הדממה הפנימית - אני מנסה לגעת בנקודה שעומדת מאחורי המדיטציה, השמאניזם, ותהליך התשובה היהודי- עם הפתעה בסוף שקשורה למיניות...
תיהנו

https://humandepth.blog/2017/06/16/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%93%D7%9E%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%AA%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%95%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%90-%D7%92/

כשסיימתי את התיכון החלטתי ללכת ללמוד בישיבה גבוהה. אני חושב שזה היו הרגעים הראשונים בחיי שהתחלתי לקחת את עצמי ברצינות (לא בטוח שלגמרי לטובה). התחלתי להתעסק ברצינות בעבודת התשובה, שהיא בעצם המילה הי…

08/06/2017

כמה אנחנו באמת שווים?

על שאלת הערך העצמי, ומה הקשב בינה ובין הענווה.
פוסט נוסף בבלוג שלי.

שבת שלום.

https://humandepth.blog/2017/06/08/%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%A0%D7%95%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%9C-%D7%A2%D7%9C-%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%9B%D7%9E%D7%94/

החיים האלה לעיתים עלולים להיות עסק קשוח. ההליכה בשבילים שההוויה מעמידה מולי לפעמים מביאה אותי לנקודה שאני אומר – די אין לזה סיכוי- חושך על פני התהום. כשאני מתבונן ברגעים הללו, מנסה להבין את ע…

29/05/2017

מתנה לכבוד חג מתן תורה:
משה רבינו - הוא דמות מרשימה, אני מוצא את עצמי מתאהב באדם הזה על מסע חייו המפרך, האכפטיות שלו, העמקות שלו, ומה שצובע את כל זה בצבע נעים הוא הקטנות שלו,

אני מוצא את עצמי חוכך בדעתי שוב שוב, בדבר מפעל חייו של נביא. באיזו מידה לתת את הקרדיט לנביא עצמו, הרי בסופו של דבר אלוהים אמר לו!! אלוהים התגלה אליו ונתן לו את דברו??

https://humandepth.blog/2017/04/26/%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%98-%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F/

זהו התקציר של הפוסט הראשון שלך.

14/05/2017

זהו בלוג חדש שלי.
אני רוצה לכתוב על האדם, האנושית עם כל מה שיש בתוכה, אני רוצה להניח על השולחן את הכל. חוויות הקדושה והדבקות, האינטלקט, ים הרגשות שגועש ורועש, הלב הצמא כל כך לחיבור ואהבה, והחיה המינית עם כל פינותיהה וצדדיה. לא בא לי להסתיר כלום, להנכיח את כל צדדי צלם אלוהים שמהלך על הפלנטה.
https://humandepth.blog/%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92/

“התהום והחיים שניהם בליבי ביניהם עובר גשר צר והעיקר אמר רבינו לא לפחד כלל .... ישועות ימינך קיויתי ושמאלך אחבק.... חלל פנוי וכולו מלא אלוהים חי אני הוא החלל ואנוכי הוא אלוהים והאין מקיף את כל.....…

15/03/2017

מה עוד קיים בתוכי? איזה צדדים בתוכי עוד לא פגשתי? איזה צללים עוד נשארו באפילה?

זוהי שאלה שמוליכה אותי לעוד ועוד מסעות בחיים הללו.
שנה בערך אחרי הגירושין, הציעו לי להכיר רווקה חביבה. הצעתי שנדבר טלפונית. מדבר לדבר ומעיניין לעיניין הגברת אזרה אומץ ושאלה אותי "אז מי היה אשם בגירושין אתה או היא? "
חשבתי לרגע.... האמת שזה די מביך.... אבל מעולם לא עשיתי את החשבון הזה...
התשובה שלי אליה הייתה "יקירתי הנה עצתי לך בתור גרוש - אם אי פעם תכירי גרוש שיסביר לך שהיא הייתה אשמה תברחי ממנו מהר!!! כי אם הוא עדיין עסוק בשאלות של אשמה הוא עוד לא הבין את השיעור שלו..."

אחד השערים הכי נפלאים שגיליתי להעמיק בהבנה של עצמי הוא להתחיל לקלוט מה אני חושב על הסביבה. כי מסתבר שמה שאנחנו רואים באנשים הקרובים לנו, בקהילה, ברבנים ואפילו באלוהים, זה עוד ועוד צדדים שלנו עצמנו.

אממה? כשאני מפחד ואני מביט בעולם מתוך האגו הפגוע שלי, אז אני מחפש אשמים, מי עשה לי? למה אני כזה? איך תמיד ככה? ומה היא רוצה? יש בזה הרבה צדק אולי, אבל 0 התפתחות...

כשאני לומד להביט בעולם מתוך רצון להתפתח, כשאני שואל מה אני יכול ללמוד מזה? אני מחפש את המקום בו אפשר לצמוח ולהצמיח עוד טוב- אזי אני מצליח להביט מעבר לאגו שלי ולראות מה פגוע אצלי ואולי אפילו להיות אלוהים לרגע ולהצליח לחבר הכל.

אז איך עובדים עם ההשלכות שלי??

05/03/2017

מה עושים עם כל הקושי הזה?
החיים שלנו מלאי פערים (פוסט הכנה לפורים...)

לא קל לי עם בן הזוג שלי? העבודה שלי משעממת... נמאס לי מהלבד!! ועד אינסוף כאלה...
אז מה עושים איתם לעזאזל?

הנטיה הטיבעית שלנו כבני אדם היא לעשות אחת משתי התנועות - הראשונה היא לבטל את הפער "טוב זה לא כזה נורא.." " לא צריך להפוך עולמות על כל דרמה? " ...
האפשרות השנייה היא לוותר על האפשרות למלא את הפער.... כשזה בקטנה זה לוותר על עצמי, וכשזה נהיה עמוק יותר זה הופך ליאוש עמוק....

אני מנסה לדמיין לעצמי סיטואציה, מישהו נוגע לי באחת הנקודות הרגישות שלי - הוא לועג להיותי גרוש בודד או לרחפנות המוזרה שלי, הנטיה שלי כבן אנוש היא להוריד את ראשי בבושה או להשיב מלחמה שערה ולהוריד בערכו של העולב לי.
כשאני מוצא את העלבון של עצמי קורה בדיוק אותו תהליך - רק שאני הוא המשיב מלחמה אל עצמי/ או מרכין את ראשי בבושה.

אני הולך לגלות לכם סוד - הנקודה המעניינת בעולם הזה שהפערים הללו הם הם השער ליצירת שינוי בחיים שלנו - כשאנחנו מתכחשים להם אנחנו מוותרים על האפשרות להתפתח ולצמוח בחיים.
רבי נחמן אמר "עיקר התשובה שישמע ביזיונו ידום וישתוק" או במילים יותר מודרניות - הצעד הראשון והעיקרי לצמיחה והתפתחות בחיים היא היכולת לשהות בפער ולא ולדלג עליו.
מה שיפה בסודות אמיתיים - שהם עומדים ביסוד הדברים בעולם הזה - אני יכול למצוא ככ הרבה פנים ודרכים להסביר את העומק הזה - כי זה באמת עיניין משמעותי במציאות הזו.

במידה מסויימת אפשר לומר - שהמפתח להתפתחות הוא להפסיק להשתמש בתודעה ככלי מגן מפוחד ושורד - ולהצליח להפוך אותה לחרב שמוכנה לדבוק במטרה גם כשהביזיון או המוות שלה עצמה עומד מולה. ומהי המטרה - לפני הכל אני בעד עצמי.

אז מה עושים עם זה באמת לעזאזל?
שוהים בפער!! כשנפגשים עם הקולות, השיפוטיות והבלאגן, עוצרים ונושמים עמוק... מתפללים - כי תפילה היא בדיוק לשהות בפער... מנסים לקרוא לכל הכוחות שלנו ולהיות כמה שיותר שקטים בתודעה - לידום ולשתוק- ולתת לכל הכאב הזה להגיע להיחוות ולהיראות.
כדי ליצור שינוי אמיתי מערכת הכללים שיצרנו נשברת, וכחות שלא ידענו שקיימים בנו מופיעים...
איך כל זה קורה? האמת שזה בהחלט נס ... חבל לנסות להבין...

כן.. אבל מה הקשר לפורים?

אחד האספקטים של הסוד הזה מתבטא באיך שאנחנו בונים את הפרסונה שלנו.
מהיום שיצאנו לאויר העולם הזה (וככל הנראה כבר לפני ) אנחנו צוברים שלל חוויות ותגובות על הצדדים השונים ש האישיות שלנו.
כשצד בתוכינו נחווה כדבר בלתי קביל והולם, ובעיקר מכאיב , בצורה לא מודעת אנחנו מורידים אותו לצללים - " זה לא כדאי להיות עוצמתי... אנשים שונאים את זה..."
כדי להיות בטוחים שלא נחווה כאב אנחנו מצרפים את מנגנון ההגנה החזק ביותר שלנו - התודעה (המודעת או התת מודעת) . כל זה מצטרף ליצירת שלל תפיסות וכללים על המציאות שעוזרים לנו להגן על עצמינו ולשרוד.
למעשה לכל טראומה או כאב עמוק שנצרב בנו יש שני צדדים - הראשון הוא שלל כללים ואמונות שאנחנו מייצרים כדי להימנע מהכאב והשני הוא צימצום ביכולת החוויה שלנו מאחר שיש דברים שאנחנו לא מוכנים לחוות.
כל זה עובד מעולה עד שמגיע היום שהצללים מתחילים לעשות רעש- משהו באישיות מרגיש שהגיע הזמן לצאת החוצה - לרוב נחווה את זה כשבר, כקולות של שיפוטיות ויאוש, כפער גדול שאנחנו חווים בחיים.
בפורים אנחנו מסכימים לוותר על הפרסונה שלנו - המסכה היומיומית - ומסכימים להוציא את הצללים מהכלובים שלהם - אנחנו יכולים להיות הרשע הכי גדול שיש בתוכינו, או איש הרוח שבוחר להתחבא מהציניות שסביבו..אנחנו מוכנים לוותר על מערכות הכללים של היומיום (ארור המן וברוך מרדכי) ונפתחים לתורה חדשה (הדור קיבלוהה בימי אחשוורוש) - מזמינים את מה שיש שם בפנים.

30/01/2017

מה עושים לעזאזל עם הלבד הזה?

אחרי שניפרדתי ממנה, פירקתי בית עם שלושה ילדים שהיה כל מה שחשוב לי בחיים - הייתי ככ לבד בעולם, אריה בודד משווע לפרוק את המטען המיני שלו איפשהו, צמא לקירבה וקשר נואשות.
הרצון הנואש לקשר הוא עצמו הקפיא אותי - עמוק בפנים זה היה ככ מפחיד להיכשל במשימה למלא את זה שהכל היה נראה בלתי אפשרי.

הלכתי לפסטיבל, זה היה נראה לי פיתרון טוב לכל צרותי, מיניות, קשר , אנשים.... בין שיחה לשיחה, כולי מסתנוור מזה שכולם יפים וכלם חברים של כולם, ואני בלבד שלי.
איכשהו מצאתי את עצמי בסדנא - היפית עם דיפלומה אומרת מלא מילים על לנשום, על זה שהכל אפשרי אם רק נושמים, מספרת ניסים ונפלאות - שאף אחד מהם לא מצליח לגעת.

אני שוכב על מחצלת ונושם, ופתאום הכל מתחיל להציף אותי: בכי, כאב יאוש, רצון נואש שמישהו כבר יאהב אותי!!!!
מבין אלפי קולות, תנועות, תחושת, פחדים אני רואה את יהודלה הקטן, עומד שם... ככ הרבה עבר עליו, הוא כבר איבד את זה... יושב מכווץ חסר אונים בעולם שמעולם הוא לא הצליח להבין.
את מי יש לו לחמוד הזה? היחידי שבאמת יש לו זה אותי - אבל אני תמיד נעלם לו בשיא הדרמה, אני תמיד רוצה ממנו משהו -שיהיה שמח, שיפסיק לילל, שיפתח סופסוף לסובבים אותו שיפסיק להיות ככ סגור כל הזמן.

רגע של מפגש - אני מצליח להיות אמפטי בתוך כל הבלגן - התודעה שלי מוכנה להביט בה, בטיפת ההוויה שיובת שם עמוק בגוף, להביט בזרע האישיות העדין הזה - ולומר אני פה בשבילך ולא אתה בשבילי.
רגע של ברית - לא עוד אנסה להעריך אותי לפי מבט מסביב- אעמוד פה כדי להסביר לסביבה איך לנהוג עם טיפת הקיום העדינה הזו שיש בתוכי.....

ברית היא התחלה של מסע- הברית הראשונה ואולי היחידה שבאמת ללא ספק ראויה להתקיים לנצח, היא הברית שלי עם עצמי, הברית בין כח הבחירה שלי לבין כוחות החיים הטמונים בי, לעולם לא אבחר לפעול נגד עצמי, אעשה כמיטב יכולתי להיות שם בשביל עצמי, להבין מתוך כל בליל הקולות שבתוכי מה יושב מאחורי כל זה - אני בעד עצמי איך שלא יהיה.

מהי הברית שלי?
קחו עם עצמיכם רגע לבד, תעשו לעצמיכם טוב, קפה, משהו מתוק- מוזיקה נעימה ותנסו לרגע לראות אותו את הילד/ה הקטן/ה,
הוא שם,
תקשיבו לו רגע טוב.... הוא רוצה רגע לבד? הוא רוצה לברוח מכל הבלאגן הזה? הוא ממש רוצה חיבוק חמים?
עכשיו אל תסתכלו סביב שמישהו יטפל בו, שתבוא איזו בת זוג ותתמוך בו - זה רק אני עם עצמי - מה שהילד שלי זקוק - אני הראשון להיות שם בשבילו...
עד כמה אלך רחוק לתת לו את הצורך הקטנוני והעדין שלו? עד כמה אסכים להסתכן במבוכה עבורו?
ללטף לעצמי את את הלחי?!! זה מביך.....
לפנות למישהי שבא לי ללפטפט איתה? זה מפחיד....
יום של שקט בבית? זה בלתי אפשרי...

16/01/2017

יום שני שמח, או לכל הפחות נוכח.
קצת על "יצירת מציאות" בחיים שלנו, ומה מגביל אותנו.

יצירת מציאות זוהי קלישאה עתיקה, ניתן למצוא אותה בתורות המזרח, בעולם החסידות והקבלה היהודי, בשיטות ריפוי הוליסטיות מודרניות (טתא הילינג למשל (תורת הקוונטים אולי?)), אצל מאמנים עיסקיים וכמובן אצל ההיפים בריינבו.
האמת שיש בזה משהו מרגיז, מישהו מפנה אלי "אצבע מאשימה" ואומר לי: "תראה אתה יכול ליצור את המציאות שלך אבל פשוט אתה קצת אפס".... המערכת מרגישה כאב וישר יוצאת להגנה - בכיאת... זה קל להיות היפי בריינבו, לעשן, ולדבר על יצירת מציאות, אבל כשחשבון הבנק דוחק, ויש שלושה ילדים להאכיל, מזונות ושכר דירה, אז נשמע לי יותר נכון להתעסק בלשרוד...
אני רוצה לשתף איתכם אנקדותא קטנה שקיבלתי מתנה מסבתא אהובה:
תחשבו איתי רגע על סיטואציה, איש לא טוב, מכוון אקדח לרקתו של חבר נפש, ואמר לי " חבוב איך אתה בוחר להיפרד לשלום מחבר שלך בחיוך או בבכי?"
תעצרו רגע פה ותחשבו על התשובה שלכם..... תחשבו טוב... החבר מת בין כך..יש לכם תשובה? רשאים להמשיך..
עכשיו - מעניין שהאינסטינק הראשוני של רובנו יהיה להתלבט על איזה מבין האפשרויות ללכת - בזמן שדי ברור שהרצון הפנימי שלנו הוא בכלל להילחם על חייו של חבר קרוב, אממה? הפחד משתק אותנו, הוא מסתיר את הרצון הפנימי, ומשאיר אותנו בתוך מערכת כללים של מישהו אחר (שאגב ברור לכולנו שהוא לא איש הגון).
נשימה.... לנשום עמוק.... ולא לספר סיפורים על זה "שלא ידעתי שאפשר...." כי זוהי בדיוק הנקודה... אנחנו עלולים לחיות ככה חיים שלמים ("בלא יעתי שאפשר...") ולמצוא את החבר הכי קרוב שלנו, הלא הוא נקודת הרצון הפנימית שלנו, הולכת ודועכת לה.
זה מפחיד, מפחיד ללכת עם הרצון שלנו עד הסוף, אבל מה שהסיפור הזה מלמד אותי שאי שם בתוך הפחד, הפחד מלאבד חבר, בדיוק שם מסתתר לו הרצון -שם יושבת לה המתנה הכי גדולה עבורי בסיטואציה.

24/11/2016

יהודה ברקוביץ

מסע אל הנפש והרוח שמעבר

• כלים לעבודה ריגשית
• נשימה מעגלית - ריברסינג
• ליווי לבניין/פירוק של מערכות יחסים
•עבודת גוף - קול ותנועה
• מדיטציה
• מגע - ביו אנרגיה והילינג
• רוחניות - מסעות אל המעבר
• מסע אל העונג ומיניות כעבודת עומק
• צמיחה אישית



הרגע הראשון שפגשנו את האויר של העולם הזה חרוט בתחושת הקיום שלנו כרגע בו התחלנו לחוות את עצמנו כיצור נפרד ועצמאי.
החל מאותו רגע אנחנו מסתובבים על האדמה הזו וצמאים לחיבור מחדש- צוברים חוויות, של חיבור עונג ניתוק מוות כאב שמחה ועצבות.
הסביבה שבה גדלנו, מערכות היחסים שחווינו, טראומות, ושאר רגעים כולם נצרבים בנו, יוצרים נהרות וסכרים גאיות יערות אופל שדות קרב ועמקים מוריקים בכל פינות האישיות שלנו.

ומגיע הרגע שאנו חשים את הקריאה להביט פנימה, להבין מה מנהל אותי, מהו חפץ העמוק שלי?
מגיע הרגע שאנו חשים שחיינו על סף תהום, או בתוך באר עמוקה..
באה קריאה עמוקה ממעמקי האישיות לחום לקירבה, להבנת עומק על מה יש פה בעולם הזה?

קריאת הלב יכולה להופיע בדרכים שונות, ללב יש שפה משלו - ולכל לב שפה יחודית.
התקפים של דיכאון, תחושת עומק של חוסר הגשמה עצמית, קריאה לפירוק מערכות יחסים, קריאה לשינוי בקריירה.
לעיתים הלב קורא אל המעבר, לדעת את העולם הזה, לפגוש את אלוהים, לדעת את כל שישנו...
ולפעמים הוא פשוט לוחש בבישנות בדיוק את מה שהוא רוצה..

זוהי הזמנה למסע, בעיקר אל עצמינו, לפגוש את העוצמות שיש בתוכנו, להבין את המתנות שיש מאחורי השדים שלנו.
כמה אחריות אנחנו לוקחים על חיינו? האם אנחנו מוכנים להיות יצור עצמאי שיודע להפגיש בין הילד הפנימי הפגוע להורה הפנימי האוהב? בין הנשיות האנרגטית שלנו לזיכריות מראת הדרך?
האם אנחנו מוכנים לקחת אחריות על האושר שלנו ועל הלב שכל כך זקוק לנו שנקשיב לו? האם אנחנו יודעים להיות נוכחים ומלאי אהבה יחד עם הצרכים המיניים שלנו?

אני נעזר בכלים שונים של עבודה ריגשית - תוך שימוש בקול ותנועה, מדיטציית עומק - שמהווה מסע אל השקט הפנימי שמזמין שלום בין התודעה לתחושת הקיום שלי, נשימה מעגלית - מפגש עם האויר כמעצים את אנרגיית החיים בגוף פותח תודעה ומזמין תהליכים של עיבוד ריגשי עמוק, כלים שונים לעבודה מינית ועוד.

מי אני?
אני יהודה, אני אב בחצי משמורת לשולשה ילדים מתוקים, ומהנדס אלקטרוניקה.
גדלתי בציונות הדתית, ועברתי בחיי דרך מספר ישיבות ודרכי עבודה רוחנית מעניינים.
בשנים האחרונות אני לומד הרבה על עבודת גוף ומדיטציה, מיניות כשער לעבודה רוחנית, והרבה מאד נשימה.
אני מציע יכולות של התבוננות עמוקה על דברים, אני אדם רציונלי עם יכולות אינטלקטואליות, וביחד עם זה אני מודע למגבלותיהה של התודעה.
השילוב האחרון עוזר לי רבות לשלב בין אמת נוקבת, לרוך נעימות וחגיגה של חיים.