רוני זהבי עוז - קליניקה לשיקום יציבה וטיפול בכאב

26/03/2024

הזדמנויות להתבונן.. הדברים שקורים לנו, שמרגיזים אותנו, ש׳מזיזים לנו את הגבינה׳, הם ההזדמנויות הכי טובות להתבונן רגע בעצמינו, במראה...
מזמן לא התרגזתי. אמיתי. שלווה מעצבנת עוטפת אותי בתוך הכאוס, מצילה אותי מן הייאוש. אבל קרה המקרה והתרגזתי. ואז התרגזתי שוב, בנסיבות שונות. בפעם השלישית הסכמתי להתבונן.. לא לחינם ילדתי מכנה אותי בימים אלה ׳חשופית׳ – הכל מגיע אלי. בעוצמה. הכל כאילו קרה לי. ועכשיו אני מחלימה. ואחד השלבים בהחלמה הוא הכעס. הרפואה הסינית הטובה והחכמה מחברת את הכעס לתנועתו המתפרצת של האביב, שמתעורר סביבנו בפריחה מטורפת ותנודות חדות במזג האויר. לפעמים צריך פשוט לכעוס. לתת לו להתפרץ, להניע את הדם בעורקים ולפרוק. ועכשיו אני יכולה שוב לנשום.
האדם היחיד עליו יש לי השפעה הוא אני. אין לי אחריות ויש כל כך מעט יכולת להשפיע על האחר, אז הדברים נכונים גם בהיפוך – לרוב, התנהגותם של אחרים קשורה בהם, וכל כך מעט ממנה קשור בי.
ספרו לי אם גם אצלכם אביב (-:

04/12/2023

התמונה הזו צולמה לפני שבעה חודשים. רואים בה את אסף חממי, המח"ט שהלילה הוכרז כחלל צה"ל, משתתף בטקס מיוחד: "נטיעה במקום נפילה", בקיבוץ כרם שלום.

כבר כתבתי פה הרבה על המנהג הזה של יישובי העוטף: בכל פעם שהירי של האויב יוצר חור באדמה, בגלל טיל או רסיס, הם עושים טקס וממלאים אותו בנטיעות ירוקות. "הפלסטינים כבר עושים לנו את העבודה וחופרים – אז למה לא לנצל זאת לנטיעה?", כך הסבירו לי אז בחיוך תושבי כרם שלום.

כל כך הרבה חללים וחורים ובורות נוצרים עכשיו, באדמה ובלב.

כל כך הרבה נטיעות טובות ורעננות שעוד ניטע, בעזרת השם.

קיבוץ כרם שלום
מועצה אזורית אשכול

06/11/2023

"השעות נדבקו זו בזו
גם הימים"

עדי קיסר.

פורסם היום במוסף ספרות ותרבות של ידיעות אחרונות.

06/11/2023

תמיד מדוייקת

בימי רביעי בחודשים האחרונים אני נפגשת עם קבוצה של אנשים מכל העולם לדבר על פילוסופיה ורוחניות בטיפול. לפני השיעור האחרון המרצה שלח לנו משולש קניצה. והיא הזכירה לי אותי, אותנו.

מאיזו שהיא סיבה הוא בחר קניצה אבל יש פה בעצם מגן דויד, מגן דויד הוא אשליה אופטית. אין באמת מגן דויד, אנחנו רואים אותו כי הוא אוסף של החוויות הקווים והעיגולים המשונצים. אנחנו משלימים את התמונה בדמיון, גשטלט.

גם אני גשטלט. אין דבר כזה "עדי" בעולם, אני אוסף של כל החוויות שעברתי, כל האירועים והאנשים שפגשתי והדברים שקרו לי לאורך הדרך. כל אחד מהם הוא קו, או נקודה, או חץ, או צל, שאם אני אסתכל על כולם ביחד אני אראה את הדבר הזה שהוא "עדי", אני. אבל אין פרט אחד שהוא אני.

הצורה הזו שהייתי "אני" השתנתה מאוד אחרי יום שבת ה 7/10, האירוע שקרה, החוויות שעברתי באותו יום ומאז הם כל כך משמעותיים שהתמונה שתיווצר כבר לא תיהיה ה"עדי" שהייתי. אני חושבת שגם אנחנו כעם לא נחזור להיות מה שהיינו לפני ה 7/10.

היום מטופל אמר לי שהוא היה רוצה לחזור אחורה ולשנות משהו שקרה כדי לשנות את המצב הנוכחי שלו. ואני חשבתי על זה שאני מוכנה לקבל את כל הטעויות שאי פעם עשיתי, את כל הדברים הכי רעים שקרו לי, את כל הקושי בעולם, אני מוכנה לחבק את כל האיכס בעולם אם מישהו רק היה נותן לי לחזור אחורה ל 6/10. לוותר על שתי ידיים ושתי רגליים בשביל זה.

אבל הזמן הולך רק לכיוון אחד, האני מקווה שה"עדי" שתצא מהמלחמה הזו תיהיה גרסה טובה יותר של בן אדם.

שיחזרו החטופים במהרה

אוהבת

עדי

התמונה מוויקפדיה של By Fibonacci - Own work, CC BY-SA 3.0

25/10/2023

עדות מתוך הזוועות
אני חייל משוחרר שהשתחרר לפני חודשיים וקראו לי לפני שבוע וחצי למילואים במחנה שורה (מחנה הגופות). אני בן 21 מטבריה והמראות שראיתי, הזוועות שהעיניים שלי ראו לא מצליחות לעזוב אותי. העולם שלי נעצר. אני ילד בן 21 שהריח רודף אותו כל היום. באיזו מציאות אנחנו חיים שאני שמח כי יש התאמה שסוף סוף יודעים של מי הגופה. למה אני צריך להרים תינוק מת. לא נתפס שאני רואה גופה ענקית מכוסה ואני אומר לעצמי איזה כבד זה ואז שאני מרים זה קל ממש כי הגופה שרופה כולה. באיזה עולם זה שפוי שאני צריך לפרוק ולהעמיס משאיות קירור מלאות בגופות. זה לא נתפס שאני מרים שקיות קטנות ושואל מה זה ואומרים לי איברים. התמונות שאני ראיתי יהיו צרובות אצלי בלב לעוד הרבה זמן. הדבר היחיד שנותן לי תקווה בכל התופת הזאת זו המחשבה שאני עוזר לחללים להגיע כמה שיותר מהר לקבורה ונותן להם את הכבוד האחרון שמגיע להם. שאני עוזר למשפחה לקבל כמה שיותר מהר תשובה אם היקר להם מת או חטוף. בשבת האחרונה ביקרתי אצל אחי הגדול ושיחקתי עם אחיין שלי בן השנה. אני משחק איתו ורואה אותו מחייך וצוחק ומבין שיום לפני כן החזקתי תינוק יהודי שנרצח בדם קר. מה שעשו לנו זו שואה

25/10/2023

בבקשה רק אל תדלגו על הפוסט!!!
הלב שלי ג'וי נעדר מתחילת התופת במושב שדה ניצן ואני מרוסקת. בבקשה שתפו דחוף בכל הכוחות שלכם למצוא אותו.
אולי מישהו לקח אותו. 0502612845 אלונה

25/10/2023

כרמית פלטי קציר, אבא שלה נרצח בניר עוז, אמא שלה נחטפה לעזה, ואח שלה נעדר:

אבא שלי נרצח. אנחנו קיבלנו את הבשורה הקשה הזאת ממזכירת הקיבוץ.

אמא שלי נחטפה, למדנו את זה לא משום גוף רשמי, למדנו את זה מסרטון של החמאס.

הסרטון הזה הועבר לצה"ל ולמשטרה.

אתמול הייתה לנו פגישה רשמית ראשונה עם צה"ל, ונמסר לנו שהטלפון של אמא שלי אוכן בעזה, בפעם האחרונה.

על אח שלי אין שום מידע, הוא מוגדר כנעדר.

אני אדבר רק בשם עצמי:

ואני אגיד שהמבצע, הפלישה, המלחמה,
לא מעניינים אותי כהוא זה.

אני חושבת שלמדינת ישראל ולממשלת ישראל,
שהפקירה את הקיבוצים והמושבים והישובים,
ואת אזור הדרום, וקראה לזה "טפטופים",

וקראה לזה בכל מיני שמות כאילו מדובר בדיבורים בגן ילדים בחנוכה

לא במציאות שבה אנשים,
כל חייהם נמצאים באיום אמיתי ממשי,
מתמשך על החיים שלהם.
אני חושבת שהמדינה ממש ממש הפקירה אותם,
במיוחד הממשלה הנוכחית,
שהסיטה כוחות, שהעבירה צבא למטרות הנבזיות ביותר.

אני חושבת שזה המינימום,
שבמינימום, שהיא חייבת לנו, המשפחות.
שהיא חייבת לקהילות המדהימות האלה,
ששנים שומרות בגופן בחייהן,
על גבול, על יחסי שכנות טובים,
קהילות אוהבות אדם, שוחרות שלום.

באמת שכל המלחמה הזאת לא רלוונטית,
אני חושבת שהמחוייבות הראשונה,
הדחופה, היחידה,
היא החזרת כל החטופים, השבויים, הנעדרים.

כולם, עד האחרון שבהם.

זה הדבר היחיד,
שהממשלה בעיניי צריכה לעסוק בו,
מבוקר עד לילה.

וזה מחריד.
זה מחריד לחשוב שכל כך הרבה אנשים היו בממ"דים שלהם כל כך הרבה שעות בלי שהגיעה עזרה

אז אנחנו מבקשים ומתחננים: עזרה דחופה צריכה להגיע עכשיו.

לא הייתם בזמן

תעשו כל מה שאתם יכולים אנחנו לא יכולים לשאת עוד דקה אחת בסיוט הזה

25/10/2023

אין לנו אמא ואבא, החמאס הרגו אותם.
מעכשיו אנחנו לבד.
אבל אני ישמור עליך 🥺💔
לשתף!! שכל העולם יראה

ככה נראה החושך של הילדים שלנו

23/10/2023

קורע לב

זמן קצר לפני הטבח בפסטיבל נובה ליד קיבוץ רעים אלפי צעירים עוד רקדו וחגגו את החיים • הרגעים השמחים האלה תועדו בידי צלמים וגם בטלפונים הניידים, והפכו לתיעוד האחרון של ...

22/10/2023

#תצפיתניות #

מהרגע הראשון היו עליכן ביקורות שלא התרעתן. אבל לי זה היה ברור שלא רק שהתרעתן אלא גם שלא זזתן מהמסך עד שהמצלמה נכבתה.
ברור לי שלא זזתן גם כשראיתן חיות אדם בדרך אליכן כדי להתעלל בנפש ובגוף שלכן או במקרה הטוב רק לרצוח אתכן.
מצטערת שתמיד אמרו לכן שזה התפקיד הכי חשוב בעולם ועדיין לא העריכו ולא התייחסו לדיווחים ממושכים חריגים בגזרה.
מצטערת שהצלתן כל כך הרבה חיים ולא ניצלתן בעצמכן.
מצטערת על הזוועות שעברתן ושעדיין חלקכן עוברות.

פשוט מצטערת. מצטערת בשם המדינה שלי שבשמה נשלחתן למשימה והיא הפקירה אתכן כשהייתן צריכות אותה.

Gal Harari

22/10/2023

חזרתי לא מזמן מביקור פצועים בבתי החולים, ואני חייב להגיד לכם שלדעתי הייתה כאן בגידה, ואפילו חמורה. למה אני אומר? כי אחרי שעברתי מחדר לחדר, ממחלקה למחלקה, ושמעתי סיפורים של עשרות חיילים, אני אומר לכם בוודאות מוחלטת, שבבתי החולים כרגע אין אנרכיסטים ואין פשיסטים, אין דתיים ואין חילוניים, אין אליטות ואין ישראל השניה, אין מתנחלים ואין קיבוצניקים. בבתי החולים יש רק ישראלים. ישראלים יפים, טהורים ואמיצים, שיצאו להגן על הבית בכל מחיר.
ישראלים ששוכבים אחד ליד השני, צוחקים אחד עם השני, אוכלים אחד לשני מהאוכל, שומרים אחד לשני תור במקלחת, ובעיקר- דואגים אחד לשני.
ומעליהם, יש הנהגה שסיפרה להם במשך חודשים שהם בעצם אוייבים. שפילגה ביניהם, סכסכה ביניהם מתוך אינטרסים פוליטיים, והכינה אותם למלחמת אחים במקום למלחמה באויב. זו הנהגה שבגדה בהם ובחובתה הבסיסית לשמור על אחדות העם.
ולא רק ההנהגה, צריך להגיד ביושר שגם אנחנו בגדנו בגיבורים האלה: בגדנו בהם כי האמנו לקשקוש הזה.
האמנו שהסיפור המשותף שלנו נפרם, שצריך להתחיל לחשוב על פתרונות אחרים.
אז זהו, שזה נגמר. שעה אחרי שהמלחמה הזו תסתיים (ואחרי שפגשתי את הלוחמים שלנו אין לי ספק שהיא תסתיים בנצחוננו) אם הם ינסו שוב לפלג בינינו, לשסות אותנו זה בזה כדי להפריד ולמשול, אנחנו נצחק להם בפרצוף.
מה שהיה לא יהיה, לא רק בעזה. גם בבית.
נחיה ביחד, נלחם ביחד, ננצח ביחד. אחים.
ומי שלא טוב לו? שיחפש פראיירים אחרים.
אנחנו גמרנו לריב בשבילם. עכשיו נשלים בשבילנו.

22/10/2023

בבקשה רק אל תדלגו על הפוסט.
סוואפי שלי ברח ואלו רגעים קריטיים להציל את חייו!!!! בבקשה שתפו עכשיו בכל הכוחות שלכם.

אני לא יכול בלעדיו.
מאזור בית שמש אבל יכול להימצא בכל מקום בארץ.
0586305442
*** השיתופים קריטיים!!!! ***

21/10/2023

רגע של נחת בתוך הכאוס של השבועיים האחרונים… אנשים טובים באמצע הדרך. היה כיף