רותם אוניקובסקי פריוב רפלקסולוגית

רותם אוניקובסקי פריוב רפלקסולוגית מזמינה אותך לעצור בצד הדרך,
להשיל את המשא,
ולחזור לצעוד בשביל קצת אחרת.

מה זאת בעצם בריאות?בשנה הרביעית ללימודי הנטורופתיה שלי, אחרי עשרות קורסים, תרגולים, מבחנים ושעות קליניקה – כבר הייתי עיי...
17/05/2025

מה זאת בעצם בריאות?

בשנה הרביעית ללימודי הנטורופתיה שלי, אחרי עשרות קורסים, תרגולים, מבחנים ושעות קליניקה – כבר הייתי עייפה. מודה.
היינו לקראת הסוף, עם הלשון בחוץ, כשנכנסתי לקורס שהרגיש לי כמו עוד “הצצה” לעולם שלא אעסוק בו באמת – הפעם להומאופתיה.

זה היה קורס מעניין, אבל כזה שגם תסכל.
רק נוגעים בעולם – לא באמת נכנסים אליו.

ואז המרצה זרקה לעברנו שאלה שגרמה לי להזדקף בכיסא, כאילו ידעתי שמשהו משמעותי עומד להגיע לפתחי:
“איך אתם מגדירים בריאות?”

כל סטודנט זרק את ההגדרה שלו – חלקן רפואיות, חלקן הוליסטיות…
ואז היא נתנה את ההגדרה שלה, ומאז – היא מלווה אותי בכל מפגש טיפולי:

“בריאות היא מצב שבו אין שום מגבלה – פיזית, רגשית או נפשית – שמונעת מאיתנו לממש את הפוטנציאל שלנו כבני אדם.”

כשאני מטפלת – אני לא רק רוצה שיכאב פחות, או שהגוף יתאזן.
אני רוצה לעזור לאישה שמולי לממש את מה ומי שהיא באה להיות פה.
להתחבר לעצמה.
למהות שלה.
למתנה שהיא קיבלה מהיקום ולדרך שבה היא באה לחלוק אותה עם העולם.
לפעמים נשים מגיעות אליי לקליניקה עם קושי להגדיר במלים מה הביא אותן אליי.
לפעמים מלווה אותן התחושה שהן לא חיות את חייהן במלוא העוצמה שלהן.
שמשהו עוצר אותן. מצמצם. מכווץ.

ואני שם כדי ללוות אותן בדרך לריפוי.
לטפל בכאב – פיזי, רגשי, נפשי.
לעזור להן להיפרד ממה שכבר לא משרת אותן.

לא רק להרגיש טוב יותר,
אלא להרגיש יותר אנחנו♥️

לא “רק ריפוי”,
אלא ריפוי שמוביל להגשמת היעוד שלנו💫

🦋מזמינה אותך אליי לעצור בצד הדרך,
להשיל את המשא,
ולחזור לצעוד בשביל קצת אחרת🦋

ראקציות אחרי טיפול במהלך טיפול רפלקסולוגי אנחנו לא רק נוגעות בכפות הרגליים – אנחנו נוגעות בכל הגוף, בנפש, באנרגיה, בזיכר...
20/04/2025

ראקציות אחרי טיפול

במהלך טיפול רפלקסולוגי אנחנו לא רק נוגעות בכפות הרגליים – אנחנו נוגעות בכל הגוף, בנפש, באנרגיה, בזיכרונות, ברגשות תקועים ובדברים שזקוקים לתשומת לב.

לפעמים אחרי טיפול עולות תגובות.
זה יכול להיות כאב ראש קל, עייפות, צורך בשקט, שינה עמוקה מהרגיל או אפילו שחרור פיזי דרך מערכת העיכול או השתן.
זה לא מקרי.
הגוף עובד.
התנועה האנרגטית שנוצרה בטיפול ממשיכה להדהד, לשחרר, לעכל ולעבד.

במובן הרוחני – הגוף זז כי הנשמה התחילה לזוז. משהו זז מבפנים, ולפעמים זה יוצא החוצה בצורה פיזית או רגשית.

כמטפלת, אני רואה את זה כחלק עמוק ומשמעותי מתהליך הריפוי.
הרפלקסולוגיה לא רק מניעה את המערכות הפיזיולוגיות – היא נוגעת בשכבות עדינות יותר.
לפעמים היא פותחת דלתות פנימיות שהיו סגורות המון זמן.

והשאלה שאני שואלת את עצמי הרבה פעמים היא – האם להכין את המטופלת מראש לתגובה הזו?

מצד אחד – אני רוצה לשמור על אותנטיות התחושה שלה. שאם תרגיש – תדע שזה שלה, שזה אמיתי.
מצד שני – אם לא תדע, היא עלולה להיבהל. לחשוב שמשהו לא בסדר.

אז אני בוחרת בגישה הרכה – לשתף בזהירות, להכין בעדינות, לא להפחיד – אבל כן להחזיק מרחב בטוח שמאפשר לכל תגובה להיות “בסדר”.
אני אומרת: תסמכי על הגוף שלך. הוא יודע בדיוק מה הוא עושה.
ואם את מרגישה – זה סימן שמשהו זז 🌱

שביל הריפוי מלא בתחנות – חלקן נעימות כמו פרחים ותיבות אוצר, וחלקן אתגרים קטנים כמו גדר שצריך לדלג מעליה או עליה קלה בהר.

אבל כל עוד את ממשיכה ללכת –
את בדרך הנכונה, את בדרך שלך 👣
ואני כאן כדי ללוות אותך 🤲

🦋מזמינה אותך אליי לעצור בצד הדרך,
להשיל את המשא,
ולחזור לצעוד בשביל קצת אחרת🦋

גם אתן קצת משובשות מזה שאנחנו מדלגות בין ימים קרירים לימים כמו היום עם 700 מעלות? 🥵😳מרגיש לי לפעמים שאנחנו בתכנית ריאליט...
06/04/2025

גם אתן קצת משובשות מזה שאנחנו מדלגות בין ימים קרירים לימים כמו היום עם 700 מעלות? 🥵😳

מרגיש לי לפעמים שאנחנו בתכנית ריאליטי מוזרה של מזג אוויר, בתפקיד האח הגדול דני רופ, מחכה לראות מתי נשתגע סופית 🤪

למרות הבלבול והמשימה הבלתי נסבלת - לפצח מה ללבוש היום,
יש להכל סיבה.

הטבע חכם.

הוא לא מתקיים עבורנו, אבל הוא כל כך חכם, שהוא נותן לנו ולכל מי שחי בתוכו את האפשרות לחיות בתוכו.

לא סתם יש עונות מעבר.
לא סתם אנחנו לא עוברים בקפיצה אחת גדולה מהחורף המקפיא לשרב כבד.
הטבע נותן לנו את ההזדמנות להכין את הגוף, להסתגל.
לצאת מההשתבללות וההתכנסות של החורף, לצאת ממצב של מנוחה ואגירה,
למצב של תנועה, התחדשות, השלה, ניקוי ופינוי, קירור הגוף.

לא סתם בעונות מעבר נראה החמרה במצבים שונים: אלרגיות, כאבי ראש ומיגרנות, מערכת העיכול, מצב העור, אפילו מצב רוח ואיכות השינה.

כאן יש לנו הזדמנות לסייע לגוף לעבור את התקופה הזאת בצורה טובה יותר.
לסייע לגוף להתכונן לקיץ שמגיע.

לסייע לגוף להשיל את נשל הנחש.

איך?
בתזונה מותאמת לתקופה:
יותר נוזלים🥤
יותר פירות וירקות🥦🍎🥑🍉🥬🥕
ארוחות יותר קלות ורעננות🥗

לחזור להיות בתנועה 🏄‍♀️
להקיץ משינה ולחלום חלומות חדשים🙂‍↔️🙂
לצאת לדרך, לעלות על שבילים חדשים🏃🏻‍♀️‍➡️
לבוא אליי לטיפולי רפלקסולוגיה 🥰

*** צעדים קטנים***

לא צריך לטפס על ההר הכי גבוה באזור,
רק לצאת לדרך,
לנעול נעלי הליכה נוחות ולהתחיל לצעוד♥️

תתפלאו כמה הצעדים הקטנים הם המשמעותיים ביותר.
כמה לפעמים הדרך הארוכה היא הדרך הקצרה ביותר.

צאו לדרך♥️

תשילו את נשל הנחש.

🦋מזמינה אותך אליי לעצור בצד הדרך,
להשיל את המשא,
ולחזור לצעוד בשביל קצת אחרת🦋

במסגרת העבודה שלי כרפלקסולוגית בקופ״ח אני פוגשת הרבה מטופלים מהגיל השלישי. לקליניקה הפרטית הם לא מגיעים אליי כמעט. עוד ל...
29/03/2025

במסגרת העבודה שלי כרפלקסולוגית בקופ״ח אני פוגשת הרבה מטופלים מהגיל השלישי.
לקליניקה הפרטית הם לא מגיעים אליי כמעט.
עוד לא פיצחתי למה…
אולי משהו בקופ״ח עוטף להם את זה בצורה הגיונית יותר - רפואה. רפואה משלימה 😇
אולי הם לא קוראים את הפוסטים שלי 🤪

זאת אוכלוסיה מיוחדת מאוד.
משהו שקשה לי להסביר במילים.
אני זוכרת שכילדה מאוד נרתעתי מ״אנשים זקנים״. משהו שם הרחיק אותי, אפילו הפחיד.

היום אני מודה על המפגשים שלי איתם.
להכיר כל אחד מהם.
הסיפור שלהם.

(אניח רגע בצד את הגברים).

כל אישה מגיעה עם משהו אחר.
הרבה מחלות לא פשוטות.
הרבה תרופות.
הרבה תופעות לוואי לתרופות.
הרבה תרופות לתופעות לוואי של ההרבה תרופות.

הרבה מהן, מעבר למצבים הפיזיים איתן מתמודדות, אומרות לי:
״רותם, אני לא אני יותר״

כל אחת בדרכה שלה.

יש את ברכה, שהייתה האצנית הכי מהירה בעיר שלה.
היום היא עם מכשיר נשימה.
לרוץ היא כבר לא יכולה,
ולפעמים גם ללכת קשה לה.
״זה לא הגוף שלי״ היא אומרת לי.
בטיפולים היא אף פעם לא עוצמת עיניים.
היא אף פעם לא נרדמת.
היא מבקשת שאוסיף לה עוד כרית כדי שתוכל לנשום בקלות, ואז היא מתמקמת בנוחות, לוקחת נשימה ומתחילה לספר לי על התחרויות.
אני איתה, בתוך הסיפורים.
אני ממש איתה שם.
אני רואה אותה, צעירה וגבוהה ומהירה כברק.
בסוף הטיפול היא מחייכת ואומרת לי:
״עכשיו קצת הייתי אני״,
ואני בסוף הטיפול מסתכלת עליה ורואה אותה:
והיא גבוהה, ואצילית ועוצמתית כרעם.

יש את שולה.
היא בת 84.
היא עברה יותר מדי ניתוחים בשנה האחרונה.
הכל כואב.
״שולה, מה שלומך?״ אני מניחה עליה יד.
״חרא״ היא עונה לי,
ושתינו צוחקות.
״זה לא אני״ היא אומרת לי.
״פעם הייתי שדה משחת, ויפה וואי וואי כמה יפה הייתי. התחתנתי עם הבעל הכי טוב בעולם, ויפה כמו שחקן קולנוע״.
היא מספרת לי על החיים פעם.
על הילדים שלהם.
על משחקי הקלפים עם חברות שלה בימי ראשון בערב. על אצבעות ארוכות משוחות בלק אדום, וסיגריות בין האצבעות, ב״תקופה שלפני שהתחילו לבלבל את המוח מה בריא ומה לא בריא״ היא אומרת לי.
ואני רואה אותה.
היא הייתה כוכבת הוליוודית בשכונה שלה, כשעוד הטלוויזיה הייתה בשחור לבן.
היא הייתה יפה. יפה מדי. כזאת יפה שאימא שלה כבר פחדה עליה.
היא הייתה מלכת המסיבה, גם בלי מסיבה.
מסמר הערב, וגם הפטיש שלא כדאי להתעסק איתו.
ואני רואה כמה היא יפה היום.
אני רואה את העיניים הכי יפות בעולם, גם מעבר לקטרקט.
אני רואה שדה משחת.

אני זכיתי בהן 🎁
ואני רק מקווה שבטיפול הן מקבלות ממני משהו חזרה🙏
את עצמן בחזרה.

🦋מזמינה אותך אליי לעצור בצד הדרך,
להשיל את המשא,
ולחזור לצעוד בשביל קצת אחרת🦋

מה ההבדל בין רפלקסולוגיה לפוט מסאז׳❓אחרי כל פוסט שאני מעלה, אבא שלי תמיד מסמס לי שכדאי שאני אכתוב ״קצת יותר ענייני״, ועו...
23/03/2025

מה ההבדל בין רפלקסולוגיה לפוט מסאז׳❓

אחרי כל פוסט שאני מעלה, אבא שלי תמיד מסמס לי שכדאי שאני אכתוב ״קצת יותר ענייני״, ועוד יותר כדאי שאפסיק עם כל הכתיבה של המשוררות הפמיניסטיות.

לפני ה״מה ההבדל בין רפלקסולוגיה לפוט מסאז׳״,
מה לי ולרפלקסולוגיה???

התשובה היא לא הרבה.
באותה מידה זה יכל להיות עוד אלף דרכים אחרות, אבל זה מה שהצתלב בדרך שלי, במקרה או לא במקרה.

המפגש שלי עם בנאדם אחר בכובע של מטפלת, נותן לי את האופציה לראות אותו לאורכו, לרוחבו ולעומקו.
נותן לי את הדלת, המנעול והמפתח לגוף ולנפש שלו.
להתחיל יחד תהליך של ריפוי.

לפני כמה שנים כשהתלבטתי אם רפלקסולוגיה זה הכלי הכי נכון לטפל בו,
החברה הכי טובה והכי חכמה שלי אמרה לי:
״זה שטויות רותם.
את הכלי.
את הכלי״
💫

ומה לרפלקסולוגיה ולפוט מסאז׳?
כלום.
זה יכול לרגעים להרגיש דומה פיזית,
ולפעמים לא.
לפעמים זה פחות נעים, או קשה.

רפלקסולוגיה זה לא עיסוי,
רפלקסולוגיה זה שיטת אבחון וטיפול במחלות ומצבים שונים.

ורק כדי להפוך את זה ליותר ענייני בשביל אבא שלי, אני אפרט את המקרים שראיתי בשנה האחרונה, וברובם היה שיפור, הטבה, היפרדות מהמחלה, ריפוי.

מחלות עיכול (קרוהן, קוליטיס, מעי רגיז)
מיגרנות וכאבי ראש
סטרס ועייפות
כאבי גב, שכמות, עורף, כפות רגליים
אלרגיות
סרטן - לא במהלך המחלה, אך בתמיכה בחיזוק הגוף ו/או הטבה בתופעות הלוואי של הטיפולים
סימפיזיוליזיס
בעיות שינה
עצירות
כאבי מחזור
ועוד….

🦋מזמינה אותך אליי לעצור בצד הדרך,
להשיל את המשא,
ולחזור לצעוד בשביל קצת אחרת🦋

אבא
אני אוהבת אותך ♥️

אתמול זכיתי לקחת חלק בחגיגת יום ההולדת של חברה יקרה שלי. היא ליקטה סביבה את מיטב חברותיה לחגיגת יומולדת, שזכתה לכותרת ״י...
12/01/2025

אתמול זכיתי לקחת חלק בחגיגת יום ההולדת של חברה יקרה שלי.
היא ליקטה סביבה את מיטב חברותיה לחגיגת יומולדת, שזכתה לכותרת ״יומולדת מעגל מכשפות״.
מכשפות טובות כמובן 🤭

אני לא מביאה את עצמי להאט ולעצור בצד הדרך בחיים שלי.
אני דוהרת.
אני שורדת.
ואז אני באה לכאן ומסבירה לכולן כמה העצירה, הנשימה, ההתבוננות, הנחת הראש הכבד ממחשבות, כמה כל זה חשוב.
זה לא שאני נופלת לקלישאת הסנדלר הולך יחף (או שכן).
אנחנו פשוט חיות בקצב מסחרר.
בעומס שאין לתאר.
בעולם שבו המנוחה והשקט מוגדרים בצפייה בסדרות בטלויזיה, ונחמה זורמת אלינו מגלידה ועוגיות (שזה מצוין!!!! לפעמים..)

ולפעמים צריך שמישהי תגיד לך:
אהובה שלי, הכל בסדר, בואי תניחי עליי את הראש.

לפעמים צריך שמישהי תזכיר לך, אבל באמת תזכיר לך שאת אישה, אבל גם ילדה, וגם את צריכה את ההכלה, הפריקה, לנוח בתוך ידיים של מישהו אחר לרגע.

אתמול זכיתי למנוחה הזאת.
לחברת נשים מופלאות וקסומות.
כנות עד כאב, ומצחיקות עד בריחת שתן.
אמיצות וחזקות יותר מכל אביר שפגשתי, ורכות ועדינות בלי לפחד מלהיתפש כחלשות.

בסוף המפגש כל אחת מאיתנו בחרה קלף מחפיסת הקלפים הקסומים של בעלת השמחה.
שלפתי קלף.
״להרשות לעצמי להתפנק״
כמה שרציתי להחליף את הקלף, ככה הבנתי למה הוא נחת אצלי.
רציתי קלף יותר אקטיבי, יותר משימתי, יותר אמיץ.
למרות שעבורי זה הכי אקטיבי, משימתי, ובעיקר אמיץ -
להרשות לעצמי להתפנק.

כל אחת והקלף שלה
כל אחת והמסע שלה
כל אחת והדרך שלה ״להתפנק״

🦋מזמינה אותך אליי לעצור בצד הדרך,
להשיל את המשא,
ולחזור לצעוד בשביל קצת אחרת🦋

תודה לש. שהזמנת אותי.
תודה שהאכלת אותי פיזית, רגשית ורוחנית.
תודה לה. שהקשבת, הכלת, חלקת, וראית לתוכי.

❤️

אפשר לחיות גם אחרתהתרגלנו לחשוב שכל מה שמלווה אותנו תקופה ארוכה, כל מה שנמצא איתנו הרבה זמן, הוא חלק מאיתנו. הוא כבר אנח...
24/11/2024

אפשר לחיות גם אחרת

התרגלנו לחשוב שכל מה שמלווה אותנו תקופה ארוכה, כל מה שנמצא איתנו הרבה זמן, הוא חלק מאיתנו.
הוא כבר אנחנו.

דלקות הגרון החוזרות, העייפות, כאבי הגב, הבטן, האלרגיות, המחשבות שמתרוצצות ללא הרף, הלחץ, לחץ, לחץ.

זה לא אנחנו.
זה המעיל.
את המעיל הזה אפשר לפשוט.
אפשר להיפרד ממנו.
נכון, הוא פה הרבה זמן, אבל הוא לא אנחנו.

אין קסמים.
יש דרך.
אפשר לחיות גם אחרת.

🦋מזמינה אותך אליי לעצור בצד הדרך,
להשיל את המשא,
ולחזור לצעוד בשביל קצת אחרת🦋

לפני הרבה שנים, לפני הווטסאפ והפייסבוק, ולפני האינסטגרם שאין לי, כי אני בעצמי לפני הרבה שנים. לפני כל זה, הלכתי להידפק ע...
10/11/2024

לפני הרבה שנים, לפני הווטסאפ והפייסבוק, ולפני האינסטגרם שאין לי, כי אני בעצמי לפני הרבה שנים. לפני כל זה, הלכתי להידפק על דלת ליבו וחכמתו של אחי הגדול.
הרגשתי אבודה וחבולה.
מלאת אמונה במה שעיניי רואות, אך עייפה מדרכים חסומות.
הוא שהכיר את נפשי, כי הייתה קשורה בנפשו, הסתכל עליי ברוך וברוגע של נזיר טיבטי בן 70 ואמר לי:
״אחות, את פשוט בדרך״

אך אני התעקשתי והקשתי, וטענתי טיעונים, והשוואתי השוואות.
רציתי שידע שאני אבודה.
שאני אבודה ושכולם סביבי - לא.

הוא לא התעייף ממני, אבל גם הבין שאני צריכה מזון אחר על מנת לשבוע.
הוא קם וניגש להביא דף ועט, ואני מלווה כל צעד שלו. מחכה בשקיקה לחבל הצלה ממנו.

הוא ישב ברוגע וצייר לי את פיתולי השבילים.
את פיתולי השבילים עבור אנשים ״כמונו״.
הוא לא אמר לי שאני טועה, להיפך.
הוא אמר לי: ״אחות, הדרך שלך יותר ארוכה, אבל תראי, תראי לאן תגיעי בסוף״.

הוא שגרם לי להתאהב בדרך, עמד וחיכה לי בכמה וכמה צמתים.
עמד בצד הדרך.
לפעמים התקרב, ולפעמים סתם השקיף מרחוק, מסמן לי שאני עדיין צועדת.
הוא לימד אותי לבטוח בשבילים.
לבטוח בדרך.
לבטוח ברגליי הצועדות, בעיניי המכוונות.
הוא לימד אותי להגיד תודה על הדרך.

🦋מזמינה אותך לעצור בצד הדרך,
להשיל את המשא,
ולחזור לצעוד בשביל קצת אחרת🦋

🌟סדנה נוספת ב27.11🌟
08/11/2024

🌟סדנה נוספת ב27.11🌟

💫הרפלקסולוגיה היא רק תירוץ💫כבר תקופה ארוכה שאני חולמת לתת את מה שהיה לי כל כך חסר.לא ידעתי לתת לזה שמות והגדרות, אבל ידע...
03/11/2024

💫הרפלקסולוגיה היא רק תירוץ💫

כבר תקופה ארוכה שאני חולמת לתת את מה שהיה לי כל כך חסר.
לא ידעתי לתת לזה שמות והגדרות,
אבל ידעתי בדיוק איך אני רוצה
שזה ירגיש 🍁💫

כמו יד בטוחה, רכה, חמה וחזקה שמונחת על בית החזה שלי,
ומנחה אותי לנשום ולהרפות.

מרחב בו אוכל לתת לגוף שלי לשקוע בכבדות נעימה.
לתת לראש לצלול.
לעיניים לבהות סתם כך.
אולי לצחוק.
לפהק.
להקשיב או לדבר.

ובתוך כל זה - רגע אחד לנוח.

לא סתם לנוח.
לנוח באמת.

לא לנוח של ״אני שוכבת רגע במיטה״
לא לנוח של ״אני אחכה עם הכביסה״

לנוח באמת.

לנוח של לחזור הביתה
לעצמי
בלי תפקידים
בלי מטרות
בלי מאות-אלפי-מיליוני המחשבות שרצות כל כך מהר, שאני אפילו לא בטוחה מי מהן עוררה בי תחושה לא נעימה.

לנוח באמת
בתוך עצמי
עם עצמי
בחופשה עם עצמי
ויחד עם זאת בחופשה מעצמי

אני מזמינה אתכן אימהות יקרות,
אימהות אהובות,
שלא מזמן ילדתן,
שלא מזמן נגמר הזמן,
ובו בזמן עצר הזמן.

מזמינה אתכן לזמן של מנוחה🧘🏽‍♀️

👣כל יום שלישי בשעה 9:00
סדנת רפלקסולוגיה לתינוקות👣

בכל פעם ניפגש עם כפות הרגליים של התינוקות שלנו, נעסה ונתנסה.
בכל מפגש נתמקד במצב נפוץ אחר אצל תינוקות, שהרפלקסולוגיה יכולה לחולל בהם את קסמיה 🌟

אין לחץ
לא צריך לחשב זמנים⏰
הקטנים שלכן יכולים להגיע ערים או ישנים.
הם יכולים לשכב על המשטח, או להתכרבל עליכן כל המפגש.
הכל מתקבל
הכל נוח 🫶🏽

💫הרפלקסולוגיה היא רק תירוץ💫

בואו🫶🏽💜

אני מחכה לכן❤️

*המפגשים יתקיימו בגבעת שמואל
*המפגש הראשון יתקיים ב12.11 ויעסוק בחשיבות המגע לקטנטנים, טכניקות עיסוי, ונתמקד בנושא של הרפיה והרגעת מערכת העצבים 🩵
*עלות כל מפגש 70₪ - יש להירשם מראש
*אורך כל מפגש כשעה ורבע

״אימאאיזה צבעים את רואה פה?״אני מרימה את הראש מהמחשב,״שחור ממי״״לא זה לא שחור אימא.תסתכלי טוב״״אני מסתכלת ממש טוב.שחור״״...
20/10/2024

״אימא
איזה צבעים את רואה פה?״

אני מרימה את הראש מהמחשב,
״שחור ממי״

״לא זה לא שחור אימא.
תסתכלי טוב״

״אני מסתכלת ממש טוב.
שחור״

״לא אימא.
תחשבי טוב״

״שחור ממי שלי.
זה קסם?
אתה עושה לי קסם?״

״זה לא קסם.
אני מלמד אותך משהו.״

״אוהו״ צחקתי
״קדימה אני מקשיבה״

״יש פה אדום, כחול, צהוב, ירוק, סגול, חום, אפור, לבן, כתום, ו… לא זוכר עוד מה, אבל כל הצבעי גואש שהיו לי אימא.
זה רק נראה שחור, אבל כל הצבעים פה.
אולי את לא רואה אותם אימא, אבל כולם עדיין פה.״

אני מחבקת אותו חזק, והוא בורח הלאה ממני לאבא שלו, לתת לו את אותו הנאום.

אני חוזרת למחשב ומוחקת את כל הפוסט שכמעט סיימתי לכתוב, ומתחילה מחדש.
אני מתחילה עם סיפור צבעי הגואש של הבן הנבון שלי.

כמו בצבעים,
ככה בחיים.

לפעמים כשאנחנו עמוסים מדי, הכל יכול להיראות שחור.
כבד.
חסר כוחות.
מייאש.
בליל של מחשבות, רגשות, תחושות.
עוד, ועוד ועוד.
עומס.
יש תקופות שזה פשוט יותר מדי.
אני חושבת עלינו כפרטים, ובטח עלינו כמדינה בשנה האחרונה.

ברגע שצבעים מתערבבים, קשה עד בלתי אפשרי להחזיר כל צבע לצבעו המקורי, מכיוון שהתערובת יוצרת תגובה כימית שבה הפיגמנטים מתמזגים זה בזה.

לגבי רגשות שהתערבבו זה תהליך עדין ומורכב, אך בניגוד לצבעים, בהחלט אפשרי.

לכל אחד יש את הדרך שלו.
כל אחד צריך למצוא את השביל שלו להתרת הקשרים.

מודעות
עיבוד
התבוננות
טיפול
פעילות גופנית
מדיטציה
נשימות
ריקוד

כל אחד והדרך שלו.

זה לא שחור,
זה קצת עמוס.
זה לא שחור,
כל הצבעים עדיין שם.
אני מבטיחה💜

🦋מזמינה אותך אליי לעצור בצד הדרך,
להשיל את המשא,
ולחזור לצעוד בשביל קצת אחרת🦋

13/10/2024

Address

Giv'at Shmuel

Telephone

+972525210587

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when רותם אוניקובסקי פריוב רפלקסולוגית posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to רותם אוניקובסקי פריוב רפלקסולוגית:

Share

Category