25/09/2025
להסכים להרגיש כאב
כשהייתי בתחילת גיל ה20 עסקתי במחול מקצועי ואיך לא.. התפתחו לי עניינים עם הגוף שלי..
המראה החוזק והגמישות של הגוף היה משהו מהותי למקצוע והעיסוק בו כבר הפך להיות אובססיבי.
ככה התפתחה לה הפרעת אכילה
לא בולמיה, לא אנורקסיה, לא הרעבות
אלא אכילה רגשית- בולמוסים של אכילה עד שאין מקום לנשום! (וכמובן ספירת קלוריות והתחשבנות עם עצמי על זה בימים שאחרי זה).
אחרי כל בולמוס של אכילה הרגשתי נורא
אבל גם המשכתי לעשות את זה כי זה שירת איזשהוא צורך פנימי נסתר בתוכי
לא הגדרתי לעצמי את זה כהפרעת אכילה, לא הקאתי או הרעבתי את עצמי אחרי זה, כך שבסופו של דבר נתתי לזה מקום להמשיך- כי זה לא היה נראה משהו קיצוני ומזיק בעיני.
אבל כן סבלתי מזה, מהאיבוד שליטה מול האוכל
מההתעסקות האינסופית במשקל ובאכילה
מכל הכוחות חיים שזה לקח ממני
יום אחד צפיתי בסרטון של מישהי שמסבירה שאחרי בולמוס של אכילה, משתחררים הורמונים בגוף, והעומס של מערכת העיכול מביא לכהות חושים ככה שפחות חושבים, פחות מרגישים, פחות כואבים, פחות מתמודדים
היא הסבירה את המנגנון של הימנעות מכאב ושדרך האכילה מהסוג הזה מרגישים פחות רגשות כואבים, פחות מחשבות מטרידות
ופשוט.. לא מרגישים
האסימונים נפלו בבת אחת
הצלחתי להבין את עצמי, למה אני עושה את זה ושזה לא פשוט קורה לי, אלא יש פה צורך עמוק שמקבל מענה בההתנהגות הזאת
הצורך להימנע מכאב רגשי, לא להתמודד ולא להרגיש. פשוט לברוח
לברוח מעצמי, מהרגשות השלילים המתפרצים שבתוכי שלא רציתי גישה אליהם בשום אופן
מכאן התחלתי להחזיר את השליטה לידיים שלי
אני ממש זוכרת תרגע הזה שעמדתי להתחיל בולמוס, מול ארון של חטיפים
ובכל זאת מצליחה לעצור שניה לפני- לשאול את עצמי
מה את מרגישה עכשיו? מה כואב לך?
אל תפחדי להרגיש תכאב
אל תפחדי לפגוש אותו
מה מטריד אותך כרגע שאת לא מצליחה ולא רוצה להתמודד איתו?
זה לא משהו שהיה גלוי לי לפני.
הפעולה של האכילה קרתה עוד לפני שהבנתי ביני לבין עצמי שמשהו בכלל מטריד אותי
זה ממש להיות בהסתר והדחקה מהמחשבות והרגשות שלי שמניעים אותי
ואז.. לתת לעצמי מקום
להיות מודעת שמשהו יושב עליי
ולא לפחד ממנו
להקשיב לו, להיות איתו, להסכים להרגיש כאב
להרגיש תתסכול, תכעס, תעצבות מה שזה לא יהיה
זה סוד הריפוי
ההאכילה הייתה רק הסימפטום לבעיה
היא לא הייתה הבעיה עצמה
ברגע שיכלתי להיות מודעת יותר לרגשות שלי ולתת להם מקום, באמת מקום ולא לברוח מהם
אז זה היה הריפוי והאכילה הרגשית התחילה להיעלם כאילו מעצמה.
זה קורה לכל אחד מאיתנו
הבריחות האלה מכאב, מנוכחות
אם זה בריחה למסכים, לאוכל, לתרופות, לעישון ועוד ועוד..
נעשים קצת זומבים כהי חושים
אז הפוסט הזה הוא תזכורת לנו
לחזור להרגיש
להתמודד עם הכאב
כי זה ה-מתנה עבורנו.
לא לעבור ליד, לא לדפדף את זה
לעבור דרכו, לעבוד איתו.
הנטייה הטבעית שלנו היא לא לעשות זאת
אבל אם נתמיד בזה (ויש אינספור דרכים וכלים לכך בעידננו)
אז גילויים עצומים, צמיחה והתחדשות לא יאחרו מלהגיע🙏
באופן אישי מחוויה אישית ועבודה עם מטופלות, רוצה גם להניח פה שנשימה מעגלית-ריברסינג הוא ה-כלי לזה!!
ועוד על נשימה מעגלית-ריברסינג והתמודדות ושחרור מכאב זה כבר יהיה לפוסט אחר.
