טלי לוי - הומיאופתיה קלאסית

13/05/2026

שחלות פוליצסטיות?

כבר אין 🙏🙏🙏

04/05/2026

אבא ואימא בגיל המבוגר?

אולי פתאום איבדו את הזיכרון?
את השליטה על הצרכים הבסיסיים בחייהם?

אולי כבר לא כמו תמול שלשום...

אתם חושבים שזה הגיל, שאין מה לעשות,
שצריך להתרגל גם לזה.

לא. ממש לא.

הם זקוקים לאותה אהבה,
לאותה המשענת,
לאותה המסגרת,
אותה הכירו בימי הצעירות שלהם.

הם היו שם בשבילכם. עכשיו תורכם לתת להם.

והדבר המפתיע? שזה אפשרי, ובגדול!
נסו לתת להם טיפול הומאופתי נכון והשמיים הם הגבול.

הוא כבר חצה את גיל ה 90.
המטפל שלו שהוא כל כך אוהב, נסע בפתאומיות והוא קיבל מטפל מחליף, אחר. גם הוא נחמד והוא באמת בסדר.

אבל הוא לא ההוא.
שהוא מכיר.
שהוא נשען עליו.
שהוא רגיל אליו.

ופתאום אני מקבלת טלפון יחסית בהול.

שהמטפל שלו נסע באופן די בהול, והוא הפך להיות מבולבל. אבל ממש.

וראיתי אותו.
וכשאנחנו נפגשים אני חווה את הבלבול.

הוא אומר לי "אוי, כמה שנים שלא נפגשנו, כמה שנים שלא התראינו..."

ואני רואה אותו. ומרגישה אותו. ורואה כמה שהוא לא פה איתנו ומדבר ממש לא לעניין.

והוא קיבל רמדי, מנה אחת וקטנה.

זהו.

המטפל החדש קיבל את ההוראות ועשה מה שביקשתי.

ומה אתם אומרים?
למחרת קיבלתי תגובה מטורפת, שריגשה אותי עד דמעות, ממש כך.

"האבא שאני מכירה חזר לי. ובגדול".

ואוו, ישתבח שמו.

התרגשתי מהמקום העדין שבו אנחנו נמצאים,
לעתים שבריריים,
לעתים חושבים שזהו, שכלו כל הקיצים.

אבל נגיעה קטנה במקום שצריך
ואנחנו במקום טוב יותר. נכון יותר. מבריא יותר.

אז אם יש לכם הורים מבוגרים, זקנים
שצריכים ריפוי כזה או אחר,
אתם פשוט מוזמנים לעשות להם טוב
ולתת להם חיים במתנה.

יום נפלא ול"ג בעומר שמח ובשורות טובות, טלי

19/04/2026

היא שאלה אותי לפני שתיאמה תור אם הומאופתיה מטפלת בבעיות עור?
אז זהו שלא, עניתי לה, הומאופתיה תטפל בך, שאת סובלת מבעיות עור. הבנת?

כן, הומאופתיה לא מטפלת בשום פתולוגיה מבחינת השם שלה.
אבל הומאופתיה תעשה קסמים כשיהיה תשאול נכון ותותאם הכנה הומאופתית שמותאמת בול אליך, על כל מי שאתה, מה שאתה...

רוצים לשמוע סיפור? מטורף? שעושה באמת טוב על הלב?
כמו עיסוי נעים נעים...

הסכיתו ושמעו...

היא מגיעה אלי עם שנים של עור יבש שמגיע לחתכים ולפרצי דם, אבל מה שבעיקר מטריד אותה זה אודם מטורף מסביב לעיניים. היא תמיד נראית כאילו חטפה כוויה חזקה מסביב לשתי העיניים, כאילו נמרחה בים בקרם הגנה ושכחה את העיניים, עד כדי כך.

וזה כל כך אדום וצורב שקשה לה לשטוף את העיניים בבוקר, במקלחת, אפילו לישון עם הפנים על הכרית גורם לתחושת צריבה.

ואת כל ההסברים הפיזיים כבר שמעתי. כנראה למה זה מופיע ולמה זה כל כך אדום....

אבל התשובות לא היו בהסברים הפיזיים שהיא נתנה לדברים, אלא במקום הנפשי שהיא חווה את חייה.

לאט לאט ישבתי והקשבתי, מיקדתי ונגעתי בנקודות שעלו...

וככל שאני נכנסת לתוך המקרה פנימה, עולה תמונה של פחד כלכלי מאוד חזק, לא דווקא בגלל שאין, אלא מתוך זה שאני לא מסוגלת לנהל את הדברים כלכלית, לא מסוגלת לעבוד עם כסף, אני עדיין קטנה שאין לה יכולת....

והתמונה הולכת ומתחדדת, הולכת ונהיית ברורה יותר.

ואני מתאימה לה רמדי. כמה סוכריות קטנטנות שמתמוססות על הלשון.
וזהו.

חודש לאחר מכן ראיתי אותה לביקורת:

והיא משתפת:

"בגדול מרגישה שהרגשתי את השיפור והשינוי יותר במצב רוח ופחות ברמה הפיזית - ביובש שבאתי בגללו בתכלס, היובש והאודם הצורב בעיניים ובידיים. כן היו שינויים ברמת האודם והצריבה אבל עדיין קטנים.

מבחינה נפשית הייתה לי הטבה שהייתי יותר רגועה, פחות לחצה, יותר מקבלת את המציאות הקיימת, משלימה איתה ומצליחה למצוא את הדברים השמחים במהלך היום.

לפני ההומאופתיה היו תקופות ארוכות יותר של יובש, והשינויים הקטנים של המקום הטוב זה לא משהו שהיכרתי לפני. היה אובך בזמן האחרון ובעבר אין מצב שהאודם והצריבה לא הוחרפו, אז עכשיו האובך לא השפיע עלי בכלל.

וגם אם הייתי עם היובש הזה, זה לא השפיע עלי במצב המנטלי כמו שהציק לי לפני כן. זה עדיין הפריע לי אבל לא נכנס לי ללב או השפיע לי על הלב, ניהל אותי.

מרגישה יותר ביטחון וערך עצמי והיכולת לעמוד על שלי ועמוד שדרה, עם המשפחה הקרובה, עם חברות..., פתאום זה הרגיש לי שאני יותר יכולה.
מוצאת את עצמי מעזה ומקבלת החלטות שלא היה סיכוי שאגיב ככה עד שנפגשנו.

אני גם מרגישה איזו הטבה בקשרים הבין אישיים".

חודש לאחר מכן:

"שינוי ברור ברמת העור. הכתמים האדומים מעין כוויה מסביב לעיניים כמעט ולא נראים, נאדה.. כלום...

אין יובש בידיים, אין חתכים, אין דימום..

מרגישה שהאנרגיה שלי, התדר, קצת יותר גבוה ויותר חיוני.

אני יותר חיונית, פחות עייפה בבוקר לקום מהמיטה, וגם לא נותנת לכל הדאגות ולעצבות שהייתה לי להשתלט עלי.

גם כשאני יודעת שיש לי קושי מבחינת המצב הכלכלי, זה בתודעה שלי שזה שם, אבל זה לא משתלט לי על היום. כלומר, המחשבה שלי לא מתעסקת בזה 24/7 וזה משהו שהתעסקתי איתו כל היום, מהרגע שפקחתי עיניים ועד שהלכתי לישון.

עכשיו יותר יכולה לפנות את המחשבה לדברים אחרים".

עוד משהו, אני שואלת לסיום, איזה שהם שינויים באוכל?
תקשיבי, זה מוזר...
אני צמחונית ולא אוכלת בשר, ופתאום מצאתי את עצמי לוקחת מהשולחן, היה לי טעים... פתאום זה גירה אותי..."

ואני אומרת - מהממממם!!!!

המקרה שלך עובד נכון, הכל מתקדם לכיוון הנכון.

המצב הנפשי החל להשתפר, לאחריו המצב הפיזי, עם המצב הנפשי אנחנו מתקדמים הלאה עוד ועוד.. חודשיים של טיפול נכון לעכשיו והתוצאות מבחינתי סוכר, דבש, יודעת לראות שאנחנו בדרך הנכונה, יודעת להוקיר את השינויים, את התוצאות, ובעיקר מודה לבורא עולם שתמיד מנחה אותי מחדש בכל רגע ורגע.

הומאופתיה - שליחות ששזורה באומנות.

סובלים מבעיות עור? זה הזמן להגיע ולטפל בעצמכם בצורה נכונה.
סובלים מכל בעיה אחרת? גם פה הזמן לטפל בעצמכם הכי נכון שיש.

באהבה רבה, טלי

050-679-3091
03-5329084

09/04/2026

אז מה הביא אותי להומאופתיה?
מה הפך אותי להיות הומאופתית בכל רמ"ח אברי?

אין לי צל של ספק שזה היה המקום שלי כילדה שגדלה לצד אימא חולה, ילדה בה אבא הוא אימא ואבא ביחד. שניים שמגולמים באחד. לתפארת. להערצה.

את אימא אני זוכרת בעיקר בבתי חולים כילדה קטנה. שד סיליקון בארון שכילדים נהגנו למשש אותו ולראות כמה הוא רך וגמיש...

לא יותר מזה. אלו היו החיים הרגילים, לא כל כך היכרנו משהו אחר.

החוסר הורגש אבל לא דובר.

בית. בית ספר. לימודים. מבחנים.
את ההתמודדות כנראה שהמרתי ברצון להצליח במבחנים. להיות הכי טובה. ללמוד למבחנים עם החבר'ה הכי טובים. הכי רציניים. פחות הייתי ילדה של משחקים.

אם רק אז הייתי יודעת שאהפוך להיות מטפלת יום אחד? מאפשרת ריפוי אמיתי, עמוק ונכון בכל אחד שאני פוגשת. אם רק אז הייתי יודעת את הייעוד שלי.

להיות הומאופתית זה לא לסיים ארבע שנות לימוד.

הלימודים הם רק המעטפת החיצונית. רק מה שנותן לך את התעודה כלפי חוץ.
כדי להיות מטפלת מעולה את צריכה לצמוח מתוך הכאב הפרטי שלך,
ומתוך כל זה מתפתחת יכולת מופלאה להרגיש את האחר, לזהות כמו דרך מיקרוסקופ עדין ומשוכלל מה בכלל חולה שם בצד השני, מה באמת זקוק לריפוי, שדורש ריפוי, שזועק לריפוי.

ואת כל אלו החיים כנראה לימדו אותי.

ואולי... אולי בכלל הייעוד שלי היה מלכתחילה להפוך להיות הומאופתית, וכדי להיות ממש מעולה במה שאני עושה, הייתי חייבת לעבור את המסע הפרטי שלי,

כי בסופו של דבר את הקשיים שלי בחיים הפכתי לחוזקות.

הכאב שהרגשתי שאמי עברה ולמעשה לא קיבלה מענה לצרכים שלה, הפך עם השנים לשחקן הראשי שלי בקליניקה. את אותו כאב המרתי ברגישות רבה לזהות את הכאב של האחר, לזהות מה חולה אצלו באמת תוך כדי תשאול רך, מופלא, עדין שנוגע בנימי הנימים של הצד השני ומזהה באמת את מקור המחלה, וכל זאת בליווי מופלא שלי אותו לאורך כל הדרך. בכל תהליך הריפוי.

העיניים שנפקחות כאילו מתעוררות פתאום לראשונה מאיזו תרדמת של שנים,

החיוך המאושר כשהמטופל מקשיב לעצמו, למילים, כאילו נאמרו בפעם הראשונה.

הדמעות שמבצבצות מתוך המקום שאתה מרגיש את עצמך בפעם הראשונה,

ההתרגשות כשאתה חווה את הריפוי מגיע ונוכח ממקום כל כך עמוק....

לכל אלו אין אח ורע בשום טיפול ובשום תשאול שאני מכירה.

אז למרות שלא תמיד היה פשוט,
אנחנו צריכים לזכור שעלינו תמיד להודות,
כי בכל מסע טמונה מטרה
שלא תמיד היא לנו גלויה
אבל תמיד תמיד היא מגיעה אלינו מתוך תבונה ואהבה,

מוזמנים לשתף כל אחד שאתם אוהבים ושאתם מרגישים שהוא צריך קצת חיזוק וריפוי נכונים.

באהבה רבה, טלי

04/04/2026

הומאופתיה היא אחת המתנות שקיבלתי בחיים שלי.

הזכות לרפא ולעזור ולהיות שם כמעט בכל בעיה, כמעט בכל פתולוגיה שרק אפשר לחשוב עליה.

כשקיבלתי את המקרה הזה הייתי בטוחה שהסיכויים שלי לעזור הם אפסיים, אבל מי שמכיר אותי אני האחרונה שמרימה ידיים, אני אהפוך את העולם למצוא את הרמדי (ההכנה ההומאופתית) המדויקת ביותר שתביא לריפוי נכון מבפנים.
והדבר היחיד שיש לי להגיד זה תודה לבורא עולם שוב ושוב ושוב, שמכוון אותי ומסייע בידי להביא לריפוי שוב ושוב.

אל תשאירו את הבעיות שלכם לעצמכם. אל תגידו לי אי אפשר לעזור.

צרו איתי קשר ומבטיחה שאעשה את המקסימום גם בשבילכם.

שבוע מבורך, טלי

31/03/2026

כשבתי היה בת שנתיים היא סבלה מדלקות אוזניים חוזרות ונשנות...

פעם בחודש אנטיביוטיקה. אני מרגישה שמשהו לא נכון קורה פה, אבל לא יודעת עדיין לקרוא לו בשם, אין לי חלופות אחרות לצערי.

עד שהרופא הציע "טיפול מונע לחצי שנה".

מפה... דרכנו נפרדו... הבנתי שמשהו בהסתכלות הזו לא נכון, שהטיפול הזה זה לא מה שאני מחפשת עבור הבת שלי. והגענו להומאופת. תשאול נעים והתאמת רמדי זה כל מה שחוויתי בזמנו, לפני קרוב ל 30 שנה.

ושכחתי מזה. כל מה שידעתי שמאז אין דלקות אוזניים ברוך השם.
וזהו.

לימים זיכה אותי הקב"ה והביא אותי ללמוד הומאופתיה בכלל מדלת אחרת.

מהשיעור הראשון שנחשפתי להומאופתיה, הבנתי שזה מה שהנשמה שלי חיפשה כל החיים. חומר ורוח, גוף ונשמה. והכל הוא אחד.

בעיות פיזיות, רגשיות ונפשיות אינן מגיעות יש מאין. יש להן שורש, מקור, וכדי לגלות אותו פיתחתי עם השנים תשאול מופלא שמגיע לשורש העמוק ביותר שלך.

עם ניסיון של כ 25 שנה, מזמינה אתכם לטפל בעצמכם ברמה הטובה ביותר והגבוהה ביותר שתיגע באמת איפה שכואב ובמה שדורש ריפוי.

חג פסח כשר ושמח לכל עם ישראל,

באהבה גדולה, טלי ❤️

30/03/2026

אנחנו דקה מחג הפסח, חג החירות,
עם מציאות מורכבת ולא פשוטה בימים אלו
ובשנים האחרונות בכלל.

אין מישהו מאיתנו שלא משווע לחירות, לראש שקט,
לפניות מחשבתית,
ללילה שקט,
לפחות ריצות, פחות בהלות,

לפעמים פשוט לחזרה לשגרה,
כן... זו המשעממת, הרגילה,
שאין בה דווקא ניצוצות ועניין....

חירות היא לחיות בנפש שקטה ולא דואגת,
חירות היא לדעת שיש לי פרנסה שאני מביאה הבייתה והראש שלי לא טרוד מדי,
חירות היא למצוא את בן / בת הזוג שלי סוף כל סוף בחיים,
חירות היא להרגיש אהובה,
חירות היא לאהוב את מה שאני עושה,
חירות היא המון דברים...

אבל חירות היא גם הבראה, במלוא מובן המילה.

וכשמגיעה אלי מישהי שסובלת מטחורים כבר המממוווןן זמן ומקבלת רמדי על פי סיפור עמוק עמוק, שלכאורה לא ממש קשור לטחורים (אבל אני יודעת שהכל קשור בסרט משי משגע שקושר את כל הנקודות של החיים שלה כמטופלת יחד...), ושולחת לי היום, כמה ימים בודדים (עוד אין שבוע) על תחילתו של ריפוי, זו חירות. לגמרי!! במלוא מובן המילה.

כי כשאני מרגיש טוב ומרגיש שאני חוזר למסלול שלי, פחות כאבים, פחות תלונות, פחות טרדות, פחות תרופות, אין מי שלא יגדיר זאת כחירות.

מאחלת לכולנו, לכל עם ישראל, שנזכה להרגיש חירות אמיתית בלב,
שנזכה לאהבת חינם,
ושלא נבזבז את שנותינו לחינם,

חג פסח כשר ושמח לכל עם ישראל, טלי

05/02/2026

היא מגיעה אלי כשהיא לוחשת, לא מסוגלת להרים את הקול, לדבר. כואב לה הגרון. ממש... כמו שריפה מבפנים....

"כואב לי לבלוע, לדבר, להשתעל... מרגישה שתקוע לי שם משהו. שורף".
"אה, ובנוסף 3 חודשים שכבר לא מגיע המחזור".

כשנכנסתי קצת יותר פנימה להבין את המקום הפנימי שלה יותר מתברר שהיא בדיוק סיימה קורס בטירונות והפרידה קשה לה. אפילו קשה מאוד. זה ממש זרק אותה.

כשנכנסנו עוד יותר פנימה לדברים, והבנתי לאן פרידות לוקחות אותה בדרך כלל, התאמתי לה רמדי. כמה סוכריות קטנטנות מתחת ללשון. זה הכל.
ההודעה שקיבלתי לא איחרה לבוא, למחרת ברוך השם.

וכך היא כותבת לי:

"טלי לא הספקתי לעדכן אותך. היום בבוקר היה לי יום עמוס בצבא..
מעדכנת שאתמול בערב לקחתי את הרמדי
ובבוקר קמתי עם שיפור משמעותי מאד , הכי משמעותי מכל הימים ממש מרגישה כבר טוב, ובנוסף קיבלתי הבוקר מחזור!
תודה רבה לך טלי💝"

האם אתם מכירים שיטת טיפול שעובדת לאורך לרוחב, מבפנים החוצה, בכל המדדים, בכל המישורים, שמסוגלת לגעת בכאבי הגרון השורפים שלה ולו בזכות שהבנתי את המקום העמוק יותר שהיא מתמודדת איתו?

כל מפגש, כל טיפול, כל הצלחה כזו אינם שלי, אלא רק של השם יתברך, שברחמיו הרבים מסייע לי ומאפשר לי לראות את מה שבאמת דורש ריפוי.

בכל מפגש כזה אני תמיד יוצאת עם תחושת הודיה מטורפת, על זה שאני זוכה לאפשר ריפוי אמיתי ולהיות צינור נכון עבור אחרים.

מחפשים ריפוי אמיתי?
מתמודדים עם איזו שהיא בעיה?
רוצים לטפל בה באמת? מהשורש?
לא סתם למסך את הדברים ולהשתיק אותם מאחורי משחות, כדורים, אנטיביוטיקות וכיוצא בזה?

מוזמנים ליצור קשר ואשמח להיות שליח נכון גם עבורכם.

050-6793091 03-5329084

באהבה רבה, טלי

11/01/2026

אם גם את מתמודדת עם אנדומטריוזיס,
ואולי כבר ניסית הכל - כדורים, טיפולים, אולי אפילו ניתוחים,

ובכל זאת - איפשהו בפנים, את מרגישה שחסר משהו.
שחסר מענה שרואה אותך – את הרגש, את הנפש, ואת הגוף כמכלול אחד,

אני מזמינה אותך להירשם לוובינר
לשמוע, ללמוד, להרגיש
ולהבין למה כשהגוף צועק
צריך פשוט לחבר בין כל הנקודות שלך,
ואז כבר יבוא מזור ומרפא,

מוזמנת באהבה רבה להירשם ולהבין שאפשר לחיות גם אחרת.

כל מה שנשאר זה ללחוץ על הלינק ולהירשם.
והריפוי?? יגיע גם הוא בע"ה.

אנדומטריוזיס בואי לשמוע על הגישה שעזרה לנשים אחרות לחיות אחרת

08/01/2026

הפוסט הזה אולי לא נעים כל כך, אבל מאמינה בהחלט שהוא חשוב מאוד מאוד בדיוק לאלו שסובלים מאותה הבעיה,

היא מגיעה אלי מיואשת, בפחד רב, בחשש גדול, אחרי שכבר ביקרה שנים אצל הומאופתים וקיבלה לא מעט רמדיס שבעיקר לא עשו שינוי.

ואלי היא מגיעה, אחרי שבעלה כבר צועק עליה שתתקשר לרופאה, כי אין ברירה.

כבר תקופה של חצי שנה שהיא לא מצליחה ולא מספיקה להגיע לשירותים. היא לא מרגישה צורך, אבל כשהיא מרגישה את הצורך להתרוקן, התכיפות היא בלתי נשלטת, עכשיו או שבורח...

והיא משתפת אותי שהיא כבר מצאה את עצמה חוזרת בלילה בשעה מאוחרת הבייתה ("ומזל שהיה חושך", היא אומרת) שהיא לא מצליחה להחזיק ולהתאפק, ופשוט עומדת בצד ומתרוקנת משתן. בכמויות...

והסיפור הזה לא חזר פעם אחת, פעמיים או שלוש. זה מלווה אותה כבר תקופה, היא כבר שבורה לגמרי, כי זה לא קורה רק כשהיא בחוץ, זה קורה אפילו כשהיא בבית. מרגישה צורך, מנסה לרוץ לשירותים, ובשנייה הזו, היא כבר איחרה, כבר צריכה להחליף ללבנים חדשות....

ובלילה היא קמה בין 7-8 פעמים להתרוקן... "אוף, אני כבר בלי כוחות, אפילו לילה שקט ונורמאלי אין לי".

והלוואי שהסיפור היה מסתיים רק בבריחות שתן.

כל מערכת העיכול שלה מורגשת גם היא בחצי שנה אחרונה. איך שהיא אוכלת, זה עכשיו ומיד להגיע לשירותים, כי אם לא אז יברח...

וכל יציאה מלווה בגזים רועשים שלא מניבים באמת התרוקנות אמיתית. הכל מים, נוזלים, אין יציאה, אין כלום.... והבטן בוחשת ולא רגועה, והיא? היא כבר שבורה....

יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע וחודש אחרי חודש.

וכשהיא משתפת את בעלה, הוא צועק: "תקבעי כבר תור לרופאה"

"אבל אני לא רוצה רופאה", היא אומרת. "מה יתנו לי? כדורים שישתיקו את זה, ישלחו לבדיקות נוספות? אין לי כוח לזה כבר".

ועם זה היא מגיעה אלי, ואם הסיפור הפיזי הוא לא פשוט, כשאני נכנסת למן הנפשי עולים המון רבדים, המון תמונות, המון התמודדויות בחיים שלה, ולכי תחברי את כולם כדי לראות שינוי....

אבל חיברתי, ברוך השם..

והיא מקבלת מנה אחת וזה הכל.

והיציאה הקרובה פתאום תקינה, ויש יציאה בריאה ונכונה, ובבוקר ביציאה הקרובה כבר הבטן לא מתערבלת ומלאת גזים. הבטן שקטה ויש התרוקנות תקינה שוב. ישתבח שמו...

ובלילה? בלילה היא מתחילה לישון שינה מלאה, קמה פעם או פעמיים לשירותים.

והכי הכי חשוב? הדחף הזה שהיא הרגישה? הצורך העז עכשיו, בשנייה הזו להתרוקן, כי אם לא אספיק הכל בורח.... איננו.

הגוף למד ממנה אחת של רמדי מדויקת ונכונה לשלוט, להחזיק, להתרוקן כמו שצריך.

אז הפוסט הזה הוא אולי פחות נעים ופחות מריח טוב (תרתי משמע...)
אבל לכל מי שסובל מהבעיה, תאמינו לי שהוא שווה זהב.

כי לעבור ימים כאלה וחודשים כאלה זה פשוט סיוט.

ולדעת שאפשר להרגיש אחרת? ואוו...

שמחה לדעת שהייתי שליחה טובה גם פה ושהגוף ברוך השם מגיב אחרת.

בהצלחה לך יקרה,

ממני, טלי

04/12/2025

היא מגיעה אלי כשהיא חווה מחנק ורוצה לברוח מהבית, בחושך התחושה מוגברת.

"גם הסוכר שלי גבוה. אני לא יודעת אם יש קשר, בין רמות גבוהות סוכר למצב נפשי.

הלחץ דם שלי גם קצת גבוה. הוא נתן לי כדורים ולא רוצה לקחת.

הסוכר ביום שישי הגיע למעל 300.

בעיקר זה הדכדוך הזה שאני מרגישה, לא כל יום, אבל כשזה תוקף אותי זה איום ונורא, רוצה לברוח, לא יכולה להישאר במיטה. ביום שישי מ 3 לא יכולתי לישון. ב 5 עוד היה חושך, קמתי, התקלחתי, חיכיתי רק לאור יום.. זה חנק אותי ממש".

אלו הפרטים היבשים יחסית במקרה, מה שהיא חווה ברמה הפיזית בעיקר.
את שאר התמונה אני אשאיר אצלי.

והיא מקבלת ממני רמדי לפני 3 שבועות בדיוק. היום אני מקבלת את ההודעה הבאה:

"בוקר טוב טלי היקרה! מה שלומך? רציתי לספר ולהודות לך, את פשוט אלופה, ותבורכי!! היום זה בדיוק שלושה שבועות מאז שהתחלתי לקחת את .הרמדי. בערך עשרה ימים שלא לוקחת שום תרופה מלבד הרמדי שנתת לי. בדרך כלל מרגישה בסדר גמור! רק לפעמים, עדיין ,מוקדם בבוקר קצת דיכדוך, מספר דקות ועובר. את פשוט אלופה!!! טלי, האם להמשיך לקחת את הרמדי? ואם כן, עוד כמה זמן?"

מבחינתי להגיד על עוד דבר היום ברוך השם,
להוציא בן אדם מאפלה לאורה, מחושך לאור,
זה בדיוק לעשות הומאופתיה נכון.

ישתבח שמו,