11/08/2021
כשהקושי כל כך גדול ואנחנו הכי צריכות שיראו אותנו ויאהבו,
זה גם הזמן שהכי קשה לראות ולהכיל אותנו.
כשאנחנו הכי מפוחדות, חסרות ביטחון וכריזמה, חסרות אונים - אנו חסרות יכולת להבטיח שהתמיכה החיצונית באמת תסייע לנו.
את הרצון העז להראות ולהרגיש באמת לא לבד
מלווה תחושת אשמה ופחד.
אם איני מצליחה לסחוב את עצמי, כיצד אוכל לצפות מאחר לסחוב אותי?
וגם, חוסר היכולת לראות את עצמי עוזרת לאחר באותו מצב – מונעת ממני לבקש עזרה. איזו מן חברה אני?
לשכוח שזו התחושה כרגע, והגיוני מאוד שלאור מצבי לא הייתי עוזרת לאחר במצב זה.
כשאני ככה- אני לא יודעת לכמה זמן זה. זה מרגיש נצחי. כשמישהו מנסה לעזור- אני רק נלחצת מהתחושה שאני חייבת להראות שזה עוזר ולצאת מזה. זה מונע התמסרות אמיתית והקשבה לי והבעיה רק גדלה.
לא בטוחה מה אמיתי ומה בראש שלי. תחושות אנוכיות וחוסר ביטחון אשר מרחיקות את חברינו מאיתנו. גם אם תחילה באמת היו להם המשאבים הנפשיים לתמוך בנו- הם הולכים ודועכים ככל שהם צריכים לעבוד קשה לאשר ולהוכיח שהם באמת מתכוונים לזה ומסוגלים. או לפחות זה הלופ שרץ בראש ויוצר את המציאות שאנו חוות. גם אם היא רק בראש שלנו.
תזכורות עבורי, שאולי יהיו רלוונטיות גם לכן:
1. הרבה יותר קל לי לעזור לאחרים מאשר לעצמי. זו במידה רבה בריחה מהקשיים שלי, שמרגישה חשובה ולגיטימית. כשנותנים לי לעזור ובאמת מתמסרים לכך, זה מעצים אותי- אם על ידי מתן משמעות ומסוגלות ו\או על ידי פורקן. אני חיה בשביל להרגיש. אני אעדיף כל יום לבכות את כאבו של האחר מאשר להתמודד עם הסטרס של הצורך שלי בלבחור ולהתעסק בארגון חיי.
אין לי ספק שרבים מרגישים כמוני, במיוחד בקרב האנשים המקיפים אותי בשנתיים האחרונות.
תנו לחברים לעזור אם הם מציעים, ומה שמונע מכם הוא רק החשש להכביד. אם הם מדגישים שדלתם פתוחה- הם באמת מתכוונים לכך.
2. משבר כרוני לעומת אקוטי.
קל לנו יחסית לגייס את עצמינו לעזור לאדם אהוב בעת משבר אקוטי. זה מיידי, זה דחוף, זה דורש התגייסות ומאפשר לנו לשים את הכל בצד.
משבר כרוני לעומת זאת- משבר הנמשך חודשים ואף שנים הוא לא משהו שאנו יכולות לגייס את עצמינו לעזור בו מבלי שיגבה מחיר מאיתנו.
קריטי ביותר:
א. להציב גבולות. זה בראש ובראשונה. להקשיב לעצמי- מתי המחיר כבד מדי. מתי העזרה מרגישה כמו "צריך \ מצופה ממני" יותר מאשר "אני רוצה ויכולה". לדעת לעמוד על זה. חבר אמיתי לא יצפה מאתינו לעזור על חשבון פגיעה בנו ולעולם לא יגרום לנו להרגיש אשמות על כך.
ב. להבטיח לעזור אך ורק מתוך מסוגלות ורצון אמיתיים, ולא מתוך תחושת צורך\ציפייה.
ולעמוד בכך! זה נותן המון רוגע ומניח את הדעת סביב תחושת האשם המלווה את מי שמקבל עזרה.
ג. וגם הפוך – לוודא עם אותו חבר שיש מקום אמיתי לבקש הכל מתוך מסוגלות אמיתית של העוזר להציב גבולות ולומר לא. ללא תחושות קשות, ובהבנה מלאה וכיבוד הנכונות וחשוב מכך- כיבוד הגבולות.
✨
אולי בגלל זה קל לי כיום לטפל גם כשלי מורכב.
המטופלות מודות לי כל כך.
אבל מטופלת שמגיעה היא זאת שעשתה את הצעד הראשון בלעזור לעצמה. היא זו שמתמסרת למסע שלה. וככל שההתמסרות רבה יותר, כך הטיפול עוצמתי יותר.
זהו זמן תחום בו אני יכולה אני יכולה להקשיב, להרגיש ולהתרגש מהנשמה המיוחדת שמולי, להתרשם מהכוחות, המאבקים והיחודיות, לקבל השראה ולהעניק את המתנות שיש לי להציע.
תודה לכן! שאתן מראות לי את העוצמות שבי ומזכירות לי שיש לי כל כך הרבה לתת.
אוהבת,
אינפי