https://www.facebook.com/114665853550316/

שרון גור - טיפול קוגניטיבי-התנהגותי Cbt, Giv'atayim (2025)

13/07/2025

המלצות להורים בתקופת חופשת הקיץ ובזמן רגיעה זמנית במלחמה - איך לנהל שגרה בתקופה כל כך לא שגרתית?

הורים יקרים,
החזרה לשגרה בצל חופשת הקיץ, במיוחד כשיש גם רגיעה זמנית אחרי תקופה מורכבת, היא אתגר לא רק לילדים, אלא גם לכם, ההורים. רבים מאיתנו מרגישים עייפות, חוסר ודאות, וגם את הלחץ לייצר תחושת ביטחון ויציבות בבית, דווקא כשיש הרבה משתנים מסביב. זה טבעי להרגיש לפעמים חוסר אונים או בלבול מול השאלות והצרכים של הילדים, לצד הניסיון לשמור גם על עצמכם.

כמטפלת CBT ומטפלת זוגית ומשפחתית, שמלווה יחידים ומשפחות בתהליכים רגשיים, אני רוצה לשתף בכמה כלים פשוטים שיכולים לעזור בתקופה הזו:

שיח פתוח ובגובה העיניים
עודדו את הילדים לדבר על מה שעובר עליהם - שמחה, דאגה, חוסר שקט... נסו להיות זמינים, להקשיב, ולעודד שיתוף, וזה בסדר גם אם אין לכם תשובות לכל שאלה. היו עדינים גם עם עצמכם, לא חייבים לדעת הכול. מותר לומר "גם לי זה לא פשוט" או "אני לומד.ת יחד איתך להתמודד".

יצירת מסגרת יומית ברורה
בתקופה בה השגרה מתערערת, נסו לייצר סדר יום פשוט, ביחד עם גמישות. שעות קבועות לשינה, ארוחות, וזמן משפחתי עוזרים לכולם. גם אתם תרגישו יותר עוגן בתוך סדר היום הזה.

מודלינג של התמודדות בריאה
ילדים לומדים מכם איך להתמודד עם שינויים. שתפו אותם בדרכים פשוטות שעוזרות לכם; נשימה עמוקה, הליכה, שיחה עם חבר. זו הזדמנות ללמד אותם שהקושי הוא חלק מהחיים, וגם אנחנו ממשיכים ללמוד כלים חדשים.

מתן מקום למשחק ולשמחה
בתוך כל העומס, נסו לאפשר רגעי משחק, צחוק וזמן איכות קליל עם הילדים. זה לא "בונוס", זה מה שמטעין ומרגיע את כולכם.

גיוס רשת התמיכה
אל תישארו לבד. שתפו בני משפחה, חברים או מסגרות קהילתיות בקשיים וגם ברגעים הטובים. לפעמים גם שיחה קצרה עם הורה אחר מספיקה כדי להרגיש פחות לבד.

מתי נכון לפנות לעזרה מקצועית?
אם אתם רואים שהילד.ה מתקשה מאוד בתפקוד, או שהאתגר גדול מהרגיל, פנייה לייעוץ מקצועי (גם עבורכם, לא רק עבור הילד.ה) יכולה לעזור להחזיר תחושת שליטה ורוגע.
החזרה לשגרה היא תהליך, ולא תמיד פשוט. תזכרו שכל קושי - שלכם ושל הילדים - הוא לגיטימי, ויש כלים ותמיכה בדרך. אתם עושים את הכי טוב שאפשר, וזה המון.

01/10/2023

כל החופשים האלו השאירו את הבית שלי בבלגן גדול. ערימות כביסה, ערימות כלים, ערימות אבק, ערימות כאלו וערימות אחרות. בקיצור - המון דברים מציקים בעיניים. כשאני מסתכלת על כל מה שצריך לעשות, הדבר הראשון שבא לי זה ללכת לישון, רק המחשבה כל כך מעייפת אותי.
אבל נזכרתי פתאום במשהו שלמדתי מאתר שנקרא Flylady.net. הגברת הזו פיצחה את השיטה להתגבר על משימות הבית הסיזיפיות גם כאשר הגיעו מים עד נפש.
"את יכולה לעשות כל דבר למשך 15 דקות". היא אומרת.
השיטה הזו נקראת גם Timeboxing וגם שיטת או טכניקת פומודורו.
בגדול, מקציבים משך זמן לפעילות עם הפסקות קצרות. למשל שלושה מחזורים של 20 דקות ניקיון עם הפסקות של 5 דקות ביניהן. ואז הפסקה ארוכה יותר.
לצורך זה אפשר להשתמש בטיימר. או של הטלפון, או כזה כמו פעם של בישול. הכי טוב טיימר מכאני של פעם כי אז אין פיתוי ליפול לתוך הנייד ולהישאב ליקום המקביל הזה.
משך זמן הפעילות וההפסקה הוא אישי. אפשר גם מחזורים של 5 דקות פעילות ו 10 דקות הפסקה. מה שחשוב זה להמשיך את הלופ. להפעיל את הטיימר ולפעול בהתאם זה ניסוי וטעיה. מציעה לנסות שילובים שונים עד שתמצאו את המחזוריות שעובדת לכם.
לי השיטה עזרה גם במשימות אחרות, כמו לימודים.
אז אמנם לקח לי כמעט כל היום, אבל אפשר לזהות שוב את הרצפה! 🏆

14/07/2023

היי ושבת שלום,
באמת מזמן לא כתבתי כאן...
אז מה רציתי לספר לכם?
אני חושבת על כל מה שקורה סביבנו. התחממות גלובלית, המצב הפוליטי וההפגנות, המלחמה באוקראינה, הנרצחים במגזר הערבי, תאונות הדרכים, ועוד ועוד.
ברגע שפותחים אתר חדשות, או עיתון, או טוויטר, זה מכה בנו.
אז מה עושים? איך מורידים קצת את המתח? את הדאגה והלחץ?

אולי פשוט קצת פחות לפתוח עיתון, אתר, חדשות בטלויזיה או ברדיו?
לא אומרת עכשיו להיכנס לבועה. אבל כן מציעה לכם לשקול לחשוף את עצמכם קצת פחות לכל החדשות הרעות האלה.
לא יכולל להיות שהכל רק רע. בטוח שאם תחפשו מספיק תמצאו גם הרבה טוב. הוא פשוט פחות פוטוגני ופוגע ברייטינג. יותר קל למשוך אנשים על בסיס הפחדים, החששות, והחרדות. המוח שלנו מחווט ככה. לחפש מאיפה יתקוף אותנו האריה. והמוח שלנו פחות מודאג כשהכל בסדר, או אפילו טוב ומצוין.
ואתרי החדשות משתמשים בזה. אולי קצת כמו האריה המשחר לציד ולטרף...
לא כי הם רעים. הם פשוט רוצים לשרוד. כמו האריה.

אז מה אפשר לעשות? כמה דברים.
קודם כל - לא לקרוא חדשות לפני השינה! ממש לא. זו טעות פעמיים. גם כי זה הורס את השינה ואת המצב רוח, וגם כי כאשר אתם נתקעים מול מסכים, הסיכוי להתקרבות ואינטימיות מתפוגג ומתמוסס...

לעשות דיאטת מידע. בעיקר של מידע שכל מטרתו היא להוסיף "רעש". למשל את אותו המידע בערוצים שונים בניסוחים שונים. או לקרוא שוב ושוב את אותן כותרות מספר פעמים ביום. להגביל את מספר הפעמים בהן מתעדכנים. הבנתם את הרעיון.

ושלישית, לחפש אקטיבית חדשות טובות. הן שם, מתחבאות ומחכות בשקט בפינה שמישהו ישים אליהן לב. הן שם, מספרות לנו על נדיבות בין אדם לאדם, על חמלה, על נתינה, ועל אהבת אדם ואהבת חינם. על הכרת תודה, על אומץ, החלמה, וצמיחה מתוך קושי. הן שם ממתינות לחזק אותנו, לנחם, לעודד.

נחמה
מאת: רחל שפירא

ולכאורה עסקנו בשלנו
רק בשלנו
בלי לבקש גדולות ונצורות.
שלווה מופרת
וכבר אחרת
ואין טעם לכסות
כי בפתח נכנסות -
התמורות.

מי שצמא לכל מחווה של חסד,
אוזנו תופסת -
איך הקריאות חוצות את הרחוב
שואל עדיין
שואל מאין
כן, מאין כוחות לשאוב.

זה בזו נביט
ונתמה שנית
אם ראינו נכונה
לפעמים אני
לפעמים אתה
כה זקוקים לנחמה.

מי שחווה את בערת הקיץ,
ליבו לבית
ופני הנוף ראי לחרדותיו.
את מי ישביע
את מי ירגיע
ועל מה יתפלל עד סתיו.

זה בזו נביט...

13/12/2021

חורף.... (נגיד). היציאה לפעולה קשה יותר, קר יותר. אנחנו רוצים להתכרבל מול הנטפליקס עם תה חם או מרק ושכל המשימות יחכו לאפריל.

אבל המשימות לא מחכות לאף אחד.

אז מה עושים?

איך מניעים את עצמנו כשממש לא בא לנו?

הנה כמה טיפים:

* לעשות רק פעולה אחת קטנה, הראשונה שנדרשת לקידום המטרה. למשל: רוצים לצאת להליכה? תחליפו לנעלי ספורט. בלי להכריז שיוצאים להליכה. רק הפעולה הזו. נעלי ספורט.
ואז עושים את הפעולה הקטנה הבאה. למשל: תבחרו מה אתם תרצו לשמוע באוזניות אם וכאשר תצאו.
שרשרת של פעולות קטנות תביא בסוף לפעולה אחת גדולה!

* הטיפ של מל רובינס. תספרו 5, 4, 3, 2, 1, GO! ותקומו לעשות את מה שזה לא יהיה שאתם רוצים לעשות. בלי לחשוב, בלי להסס, בלי לאפשר למוח להתחיל לחשב אם כדאי לו ומה יהיה קשה בזה. פשוט לספור מחמש אחורה עד אחת, ולקום לעשייה. ההשתהות מאפשרת למוח להיכנס למוד המגננה של "זה קשה", "זה לוקח יותר מדי זמן", "אין לי חשק", ועוד. הספירה חוסמת את התהליך הזה. בהצלחה!

* שימו טיימר רק ל20 דקות, או רבע שעה, או אפילו 10 או 5 דקות. ובמשך הזמן הזה תבצעו משימה או חלק ממנה. אחר כך תקחו הפסקה של כמה דקות. ואז שוב. ככה במשך שעתיים, למשל. אתם תגלו שהספקתם די הרבה!

* תכתבו את המשימות שלכם כרשימה, ותתחילו מהכי קלות, ושלוקחות הכי פחות זמן. אחרי כל משימה שמילאתם, סמנו קו על אותה משימה. הקוים שיצטברו יעודדו אתכם להמשיך :-)

יש לכם עוד טיפים שעובדים בשבילכם? מוזמנים לשתף! :-)

26/07/2021

מכירים את זה שמישהו אוכל לידכם גזר או תפוח ובא לכם להרוג אותו?
או שלפעמים אסור לנשום לידכם כי הרעש מחרפן?
אז יש לתופעה הזו שם - מיזופוניה.
רגישות מיוחדת לצלילים מסוימים, שגורמת לתחושות לא נעימות ועלייה של כעס וזעם. עד כדי רצון להתרחק כמה שיותר מהר מהמקום, או לעשות כל מה שאפשר כדי שהרעש המעצבן הזה כבר יפסיק!
לפעמים הרגישות היא לאדם ספציפי, בדרך כלל אדם קרוב: הורה, בן זוג...
עוצמת הרגישות מתגברת בעיתות של מתח, לחץ, עייפות, שחיקה, ודאגות.

המיזופוניה מוגדרת כיום תחת המטריה של תופעות חרדה. עד לאחרונה היא לא הוגדרה כתופעה נפרדת בכלל. כך שעצם זה שיש הגדרה והתייחסות מכבדת למה שאתם מרגישים זה כבר התקדמות בכיוון הנכון.

טיפול שהוכיח את עצמו מחקרית ככזה שמצליח לעזור לאדם להתגבר על התופעה המעיקה הזו הוא, איך לא, טיפול קוגניטיבי התנהגותי.
בטיפול מזהים את הרעשים המציקים, ולומדים להרחיב את יכולת הסבילות אליהם, בכל מיני שיטות וכלים. ולא, לרצוח כל מי שאוכל לידך סלט היא לא אחת מהן...
זיהוי הטריגרים, התבוננות במה קורה לי כשאני נחשף אליהם, הרחבת היכולת להכיל ולקבל, הסברים ושיח פנימי לגבי הקושי, וגם פעולות - מהתרחקות מהמקום, דרך מיינדפולנס, ועד שיפור סדר היום להפחתת המתח. לעתים גם התייחסות ליחסים ולתקשורת עם אדם ספציפי שהרגישות לרעשים שהוא מפיק גבוהה במיוחד.

לעוד בירורים ושאלות יכולים לכתוב כאן וגם בהודעות פרטיות.

שיהיה יום ש-ק-ט!! :-)
שרון.

31/05/2021

בואו נדבר רגע על קשיים, על מאבקים בחיים. מי צריך אותם בכלל? למה צריך בכלל לסבול? זה כל כך לא פייר!!

היה לי מטופל שסבל מקושי גופני מולד כלשהו. בעקבות הקושי הזה הוא בעצם נחשף לעוד קשיים רבים, חברתיים ואחרים. הדבר שהכי העסיק אותו בטיפול היה "למה אני?" "למה זה קרה לי?" "מה כבר עשיתי? במה חטאתי?" (הדוגמה אינה מייצגת אדם אחד אמיתי אלא שילוב של מקרים).

שאלות טובות ובמקומן. אין ספק. עוד מימי איוב וקוהלת השאלות האלה מעסיקות אותנו, דרך פילוסופים לאורך הדורות ועד לימינו.

והתשובה?
אנחנו לא יודעים. אנחנו באמת לא יודעים להגיד למה זה קרה ככה ולא אחרת.
משחר האנושות יש ניסיונות להסביר: עונש אלוקי, חטא אנושי, חטא חברתי, גחמה אלוקית, ועוד. אבל האמת היא שאף תשובה כזו לא מספקת, כי בסופו של דבר אנחנו באמת לא יודעים.

אז מה עושים?
את מה שהכי קשה - לקבל את זה שיש דברים שאין לנו עליהם תשובה טובה. ובמקום זה - לקחת את אותם נסיונות קשים, ולראות איזו משמעות אנחנו יכולים לצקת לתוכם. המשמעות באירועים טמונה בנו, לא באירועים עצמם.

אירוע קשה יכול לשלוח אדם לדיכאון עמוק, וגם להקדיש את עצמו לסייע לאחרים מנסיונו. עצב וכאב הם מנת כולנו בכל מיני שלבים בחיים. במקום להילחם בהם, אפשר לנסות לקבל אותם כחלק ממה זה אומר להיות בנאדם. המלחמה בהם רק מכאיבה עוד יותר. הכעס על דברים שאין לנו שליטה עליהם הוא עקר. היכולת לקחת את האירועים האלו כמקור להרחבת המודעות, למידה, צמיחה, העצמה עצמית והעצמת אחרים - הם אלה שיהפכו אותם לבעלי משמעות.

איך? בדרך כלל יקשה על אדם לעשות את זה ללא ליווי. טיפול הוא אחד הכלים.

והמטופל שלי? תרגלנו הרבה שבכל פעם שעולה שאלה מסוג "למה זה קרה לי", ימשיך את המחשבה הזו עם עוד שאלה - "ומה אני יכול לעשות עם זה". היום הוא כבר הרבה פחות בסבל רגשי לגבי הגורל שלו, וגם התחיל לתמוך באחרים שסובלים מאותה בעיה. הוא מספר שזה ממלא אותו ונותן לו כוחות להתמודד עם הקשיים.

17/05/2021

מנסה לזהות, להסביר לעצמי מכנה משותף לכל מה שקורה כאן.
נראה לי שמדובר בתאוות כוח מעוורת, זלזול בחיי אדם בתירוץ שהמטרה מקדשת את האמצעים.
זה מתבטא במלחמות מבחוץ ומבפנים, ובאסונות כמו בהר מרון ובבית הכנסת בגבעת זאב.
ביטויי יוהרה, אגו. תחרות למי יש יותר גדול, על חשבון חיי אדם.
הערכים החשובים ביותר נזנחים: ואהבת לרעך כמוך, ונשמרתם לנפשותכם מאוד, אור לגויים.
הזנחה רבת שנים של מגזרים שלמים בחברה הישראלית, והסתה נטולת בושה.
זה עצוב, מעצבן ומחליש.

יש לנו בחירה אם ליפול לתחושה הזו של חוסר אונים מול כוחות גדולים וחזקים כל כך, או להתחיל לחשוב ולפעול אחרת, לשנות מלמטה. מההווייה לתודעה.

שיהיה כבר טוב, אמן.

13/02/2021

הסגר בדרך להסתיים, ואני מרגישה קצת יותר אויר. אני משערת ומקווה שגם אתם.
היה לא קל, אין מה להגיד. זה מחניק להיות חנוק בבית.
לי עזר לפתח לעצמי תחביב חדש - התחלתי לרקום. וכמו "כולם" אפיתי לחם. אבל סתם לחם, לא מחמצת מפונפן. יצא טעים. לא יודעת אם כמו החלות של איילת שקד...

אז מה אני רוצה להגיד לכם?
שאתם גיבורים, כי הצלחתם להתמודד עם תקופה ממש לא קלה.
שאתם חזקים גם אם אתם חושבים שאתם לא. איך אני יודעת? כי אין לנו ברירה. אז אנחנו מוצאים כוחות.
שעברנו את פרעה ונעבור גם את זה.
ושעוד מעט, כשמספיק אנשים יתחסנו, נרגיש יותר הקלה מהמצב המעיק הזה, הלוואי אמן סלה!

25/10/2020

שבוע חדש - אתגרים חדשים.

אם יש משהו שכדאי לזכור, הוא שכל רגע הוא חדש.
מה שהיה לא יהיה, למרות מה שאנחנו חושבים.
בכל רגע יש לך הזדמנות לעשות את הדברים אחרת.
אם משהו לא עבד, זה הזמן לעצור, לעשות חושבים, ולבדוק עם עצמך מה את.ה יכול.ה לשנות כדי לקרב את עצמך למה שאת.ה רוצה.

יש פחות טעם לצפות שמישהו אחר ישתנה או יעשה משהו אחרת. כי אין לך שליטה עליהם. יש לך רק שליטה עליך. נכון, זה מעיק ומרגיז. במיוחד כשאנשים אחרים הם מעיקים ומרגיזים.
עדיין, אין לך מה לעשות עם זה. רק עם איך שאת.ה מתייחס.ת לזה.

אז מה את.ה הולכ.ת לעשות אחרת היום?

שבוע טוב ובהצלחה!!! :-)

Photo by Tamara Gak on Unsplash

18/10/2020

אז הנה אנחנו חוזרים לשגרה, בערך, עוד פעם.
ונקווה שזו תהיה הפעם האחרונה.

כרגע אחבוש את כובע "מדריכת ההורים" שלי, לטובת הקטנים שחוזרים לגנים והוריהם.
בעיקר אלו שבקושי הספיקו להתרגל וכבר כל תהליך ההסתגלות למסגרת חדשה הפסיק לטובת הסגר השני.

אז ככה:

קודם כל, סבלנות!!! זה לא יהיה קל לחלקם, ולכן צריך להתאים את הקצב לקצב שלהם עד כמה שניתן במסגרת הכללים.

זה גם לא יהיה קל לחלקכם, אז תקשיבו לעצמכם כאילו הייתם החברים הכי טובים של עצמכם.
מותר להתעצב כי פתאום נתק מהפצפונים. מותר גם להרגיש הקלה כי פתאום אויר - זה רק אומר שאתם אנושיים, והורים נורמליים.
ומותר להרגיש גם וגם. הורות מלאה תחושות כאלה של שני דברים מנוגדים שחיים להם ביחד. זה נורמלי גם אם דורש הסתגלות ומבלבל לפעמים.

כדאי לעודד את הגננות. לחייך ולהגיד בוקר טוב. גם אותן משגעת המדינה עם לפתוח לסגור להיבדק כן סייעות לא סייעות עם שישי בלי שישי וערים בכל צבעי הקשת.

ומה לגבי האחים הגדולים בכיתות הנמוכות של בית ספר יסודי?
יתכן מצב שהילד הקטן לא רוצה ללכת כי אחיו נשאר בבית.
ויתכן מצב שהגדול מקנא כי הקטן משתחרר והוא עדיין צריך להישאר...

מה עושים?

מוכרים. כן, תהיו אנשי מכירות. אבל קודם תהיו אמפתיים. קודם תראו לילד שאתם מבינים מה קשה לו. ואחר כך אפשר להציע עוד אפשרויות לראות את המצב גם בהיבטים החיוביים שלו. אבל תהיו מוכרים חכמים - לא לדחוף בכוח את החיובי... בקיצור, לא להיות מוכרים של רשתות טלפון נייד בדוכנים בקניון.
כן להקשיב לצרכים של הלקוח הקטן ולראות איך אפשר לסייע לו ולתמוך בו.

זה מה שעולה לי כרגע.

מוזמנים לשאול שאלות :-) כאן וגם בפרטי.

שרון.

04/10/2020

בובספוג ולולב נפגשו בסוכה בסלון מתחת לשולחן, מתחת לרגליים של אמא בחל"ת ושל אבא בעבודה (או להפך).

שום דבר טוב לא יכול לצאת ממשהו שמתחיל ככה חוץ מבדיחה עצובה, נכון?

המצב חרטטה. אין ספק. בכל זאת, עדיין צריך לנהל בית איך שהוא.
הילדים בסגר, בלי לימודים, בלי מסגרות, והגבולות מיטשטשים. מתי זה מה? מתי נגמר החופש ומתחילים הלימודים? מתי נגמרים הלימודים ומתחיל אחר הצהריים?

העניין הוא בעצם מסגרת. איך ליצור שגרה גם במצב הנוכחי, ולהסביר לילדים, בעיקר לקטנים אבל לא רק, את ההבדל.
כי ההסבר הזה חשוב להם. הם זקוקים להבנת הגזרה בה הם פועלים. מה ה"חוקים" בכל מצב. וחשוב גם לשקף להם שאכן המצב מבלבל, ולא רק אותם.
בחיים הם יצטרכו להתמודד גם עם מצבים "אפורים" ולא ברורים, וללמוד איך להגדיר לעצמם איך לפעול ולהתנהג במצבים כאלו.

אבל לפני זה אתם צריכים להגדיר לעצמכם את כל הדברים האלו. כי גם אצלנו המבוגרים הדברים זולגים ולא ברורים כרגע.
מה השגרה ומי אחראי על מה, כשכולם ככה בבית, השתנו מאוד ודורשים הסתגלות. מתי עובדים? מתי לומדים? מתי אוכלים, ישנים, משחקים?

אז שבו עם עצמכם, המבוגרים. בינך לבין עצמך, או עם בן בת הזוג אם יש עוד מבוגר אחראי בבית. וקודם כל תבהירו לעצמכם את גבולות הגזרה שלך עצמך, שלכם כזוג, וכהורים.
ואז תגיעו לשיחה עם הילדים עם משהו ברור יותר.
כאשר זה יהיה לכם פחות או יותר ברור, יהיה לכם גם יותר קל להסביר את זה לגמדוני הבית.

החוקים אינם אחידים בבחינת 'כזה ראה וקדש'. וגם לא אמורים להיות נוקשים ומנוכרים. כל בית ומשפחה יתאימו אותם לעצמם. אבל חשוב שיהיו לפחות קוים מגדירים. משהו. כי ילדים לא פועלים כל כך טוב בכאוס, והאמת היא שגם מבוגרים...

בהצלחה!

חג שמח,
מחבבת אתכם,
שרון.

01/10/2020

היי אתם, תעצרו רגע, תסתכלו מסביב -

בית, משפחה, שכנים, חיות מחמד, וגם אנשים בקהילה, כמו הקופאית בסופר, או השליח. מה כל אחד צריך? מה אתם יכולים לתת?

לא ברמה של להחסיר מעצמכם או להקריב קורבנות, חלילה. כי אנחנו לא זושה השכנה מלמעלה שיושבת בחושך לבד כי אף אחד כבר לא יכול לסבול את הקיטורים שלה.
אבל ברמה של טיפ לשליח, חיוך לקופאית, להוריד את הכלב של השכן שכרגע בבידוד, או לכתוב משהו מצחיק בקבוצת הוואטצאפ המשפחתית, למשל. או אפילו לחייך אל זושה דרך החור הזה בדלת נגד גנבים שדרכו היא מציצה ובולשת אחרי כולכם ביחד וכל אחד לחוד.

זה יותר קשה כאשר לנו עצמנו לא קל. נכון? אז מה? זה לא תירוץ. וחוץ מזה, אם לא תעזרו לכלב הוא ינבח וירעיש את כל הבניין, ויעשה גם לכם חור בראש. ואם תנבחו על הקופאית היא תנבח עליכם בחזרה - ובצדק.

אז תעשו את זה. ותראו מה קורה. אני מבטיחה לכם - פתאום האוויר סביבכם יהיה פחות דחוס. באחריות.

שיהיה סופ"ש אחלה!
מחבבת אתכם,
שרון.