22/02/2026
סבתא ויקה מאוד השפיעה עליי.
אישה חכמה, אלגנטית, תמיד מוקפדת.
לא תצא בלי אודם אדום או לק מושלם על הציפורניים.
תופרת מחוננת שתפרה לי בגדים שלא נפלו משום חנות פריזאית נחשקת.
אבל החיים שלה לא היו פשוטים.
היא שרדה את השואה כילדה קטנה, ובהמשך סבלה מאוסטאופורוזיס קשה מאוד.
עצמות שנשברו. כאבים. נפילות. סדקים בצלעות.
וסבל פיזי ונפשי.
היא לא עשתה ספורט.
וכשהתחילה לזוז עם פיזיותרפיסטית מדהימה שהגיעה אליה הביתה, זה כבר לא היה מספיק.
כשראיתי כמה סבלה, הבנתי כמה חשוב לזוז ולהתחזק לפני שמגיעים לשם.
כמה חשוב להשקיע בגוף דווקא בגילאים הצעירים
לחזק שרירים, לעבוד על שיווי משקל, על טווחי תנועה.
זה לא מבטיח שלא ניפול.
אבל יש דברים שכן בשליטה שלנו.
באיזה מצב גופני אהיה אם אפול?
האם עבדתי על שיווי המשקל שלי?
האם יש לי כוח להרים את עצמי?
להרים שקיות בלי שיכאב הגב?
להרים את הילד בלי כאב בכתף?
לטייל בעולם בלי שכואבות הרגליים?
באמת שאין לנו שליטה על הרבה דברים.
אבל לבחור להשקיע בגוף זו לא פריווילגיה.
זו השקעה לטווח הרחוק.
זו השקעה באיכות חיים.
לא מספיק לחיות הרבה שנים.
השאלה היא איך חיים אותן.
ויש את הקשר הבלתי נמנע בין גוף לנפש.
כשאנחנו סובלים פיזית זה משפיע עלינו נפשית.
כשאנחנו מתחזקים בגוף אנחנו מתחזקים גם מבפנים.
אז אל תחכו לגיל 80.
תזוזו עכשיו.
לזוז זו לא מותרות.
זו זכות.
אלו חיים.
