11/10/2024
התיישבתי היום בדוג׳ו בברושים בפעם האחרונה כנראה.
היתה אווירה רגועה כמו בסוף של טיפול טוב,
כשכל הווליום של החיים הפסיכיים שלנו יורד טיפה,
כשיש יותר שקט בראש,
ובגוף.
נשענתי על כרית שנשענה על הקיר של הדוג׳ו.
זה קיר שאני מכירה טוב.
הוא גם מכיר אותי.
זה קיר שזוכר ומזכיר.
הוא טעון באנרגיה של אנשים שבאו ללמוד על גוף
ומאמינים שמגע אוהב מביא לריפוי.
״אמנות ההקשבה לפעימות הלב״
מגע שלפני הכל הוא הקשבה.
כמה זה מרגש כשמישהו מקשיב לי וואו.
בכל מקרה
נשענתי על הקיר בדוג׳ו
והרגשתי הוקרת תודה.
על מקום שהפך בשבילי לבית,
על אנשים שהפכו בשבילי לסוג של משפחה,
על אנשים שמבקשים להעמיק את הקשר שלהם עם הגוף.
זאת סוג של קהילה, ופתאום התובנה הזאת מרגשת אותי.
תודה על אנשים שקיבלו אותי, האמינו בי, הקשיבו לי
רצו שאהיה חלק.
תודה שאתם חלק מתהליך ההתבגרות וההתפתחות שלי
כאישה, מורה ותלמידה.
עצות ליוצאים לדרך | ספר הטאו, לאו צה
בית
כדאי שיהיה קרוב לאדמה
לב
חשוב לשמור פתוח
מגע בין אנשים
חייב עדינות וחסד
שותפות היא קודם כל נאמנות
כשיש סדר לא צריך חוקים
כדי להצליח צריך להשתמש גם במחשבה
כל תנועה דורשת את זמנה הנכון
כשלא
מתלוננים
מתגלה
המהות
ולא
הפגמים
בתמונה: הכיתה האהובה שלי בשיעור האחרון שלנו ביחד 🤍
