15/12/2025
חג החנוכה. את החושך אי אפשר באמת לגרש. אפשר להביא אליו אור, ולהתחיל לראות אותו. ומהרגע שאנחנו רואות אותו הוא כבר פחות יכול לנהל אותנו בלי שנשים לב. יש חושך, יש צללים, הם חלק מאיתנו, וככל שנכיר אותם, ניתן להם מקום, ונדע - הנה הם עכשיו כאן - הפחד, האמונה המגבילה, ההחזקה שמנסה לייצר תחושת שליטה, האשמה שעוזרת לי לא לפגוש כאב חזק מדי, האגו ששומר לפעמים חזק מדי ומביא נוקשות - כל אותם מופעי אנוש האלה, שיש בהם הרבה חוכמה, שכלול, וגם הרבה אהבה...אבל משמרים בנו כאב וחולשה ומקשים עלינו לראות בהיר, לגדול, להיות בתוך העצמי האורגני שלנו - מנוטרלים מכוחם ברגע שאנחנו מתחילות/ים להביא אליהם אור, מודעות - אך כזאת שלא באה לשפוט, להוכיח - אלא חומלת ורכה.
תנועה מרגשת, רבת עוצמה היא התנועה של הבאת אור אל החושך וחנוכה הוא חג שמרגש אותי ולא רק אותי..אם להעיד מצעדת העששיות שעשינו אתמול עם הגן של הבן שלי. אורות קטנים ושמחים שרוקדים בחשכת הכפר, גם הילדים מרגישים, כמה כוח יש בתנועה הזאת.
וכך, בשיא החשיכה בשנה, בזמן שהתנועה הכי מתבקשת היא התכנסות והורדת הווליום, אנחנו מתבקשים להתכנס, להדליק ביחד אור, לשיר, לרקוד. אנחנו חוגגות/ים את האור אבל חוגגות/ים גם את החושך - ואולי יותר מכל - את המפגש ביניהם - את ההכרה (=אור) בהיותו של החושך. הנה הוא כאן. זמני, חולף (כמו הכל) חלק ממעגל הקיום שלנו. מעגל, שהדרך היחידה החוצה ממנו, היא הכרה והיכרות עם חלקיו.
שיהיה חג חניכה
מאיר
מקרב
אוהב
משמח
❤️
