01/04/2026
חג הפסח מחזיק בתוכו את המושג של "המסע" ונראה שבשנים האחרונות, יותר מאשר ההגעה לארץ המובטחת, החג הזה מזכיר יותר את המסע שנדרש לשם כך.
הארץ המובטחת והחירות אינן פשוט ניתנות לנו, עלינו לחצוב את דרכנו אליהן, כל אחת ואחד מאיתנו וכולנו כעם, כאנושות שלמה.
השנה החציבה הזאת נוכחת מתמיד - ואלו הם הרגעים הקטנים של היומיום שבהם היא יוצאת לפועל - עם ילדינו ובנות/בני ביתנו, עם חברנו ושותפינו, עם שכנינו ועם עצמנו -
אלו הם אותם הרגעים בהם נוקשות פוגשת בחמלה, רגעים של התרחבות בתוך המקום שבו אנחנו, של מציאת מרחב במקומות הכי דחוסים וסוגרים - לא מתוך איזו אופטימיות עיקשת וקבלה עיוורת - אלא דווקא מתוך ההתקרבות למקום בו אנחנו עכשיו ממש, ברגע הזה, המקום העייף, המובס, שנלקחו ממנו ככ הרבה עוגנים (שנבנו בעמל רב) - וההימצאות השקטה איתו, זו האדמה שלנו עכשיו. כל רגע כזה הוא עוד לבנה בחירות שאנו מבקשות/ים לעצמנו, בארץ המובטחת שאנחנו כמהות/ים לה.
אז אולי זה הכוח שהחג הזה יכול לתת לנו. החג הזה שמשתמש במילים גדולות כמו חירות, גאולה, יציאה ממצריים..אולי הוא קודם מציע לנו להכיר בכך שבכל אלה כרוך מסע והדרך בהחלט יכולה להיות מפרכת.
מאחלת לנו את הרחבת המבט הזו, את הראייה החומלת של עצמנו וההכרה המאזנת בהיותנו הולכי רגל במסע, שאת תוואיו אנו לומדות/ים בכל יום מחדש.
מאחלת גם שקט, ביטחון ושפיות שיגיעו אלינו מבחוץ.
גופאני כאן כדי להעניק עוגן אמיתי במסע הזה לכולנו,
שנוכל יחד להמשיך ולהעמיק אל מחוזות בהם החירות אינה תלויה בדבר,
חג שמח ושקט ❤️
